כתם פז על ספר הזהר תצה

כל אלה שבטי ישראל וכו' וזאת אשר דבר להם אביהם וכו' כל אלה אלה שבטי ישראל מבעי ליה כלומר אלה הנזכרים בברכה אשר בירך אותם והם מתי מספר י"ב בלבד ולמה יצטרך לכתוב כל אלה מאי כל אלה. ויאמר כי הכוונה לאחברא לון באתר דכל ברכאן מריקין מתמן וכו' כבר ידעת כי מלת אל"ה בכל מקום עלולה שהיא מלה תרמוז לכחות החיצוניות כמו שנתבאר למעלה בסוד אל"ה אלהיך ישראל כי הכחות ההם הם רשות הרבים. אמנם מלת ז"ה או זא"ת הם רומזו' לרשות היחיד עולם האצילות ולפי שהוכרח הכתוב בכאן לומר אל"ה שבטי ומלת אל"ה עלולה כמו שאמרנו הקדים מלת כ"ל למדת אל"ה כדי ליחד אותם במדת כ"ל שהוא היסו"ד וכן במלת זא"ת שהיא העטרת ואמר וזא"ת אשר דבר להם אביהם שזהו סוד החבור זא"ת עם כ"ל להוציאם מרשות הרבים ולהביאם ברשות היחיד והבן זה ולפי דרכו יבאר למה אמר הכתוב אשר דבר להם אביהם ויברך אותם ולמה הוצרך בכאן לשון דבור היל"ל וזאת אשר בירך אותם ודי ואמר כי רמז בזה למדת המלכו"ת שנקראת דבור וכבר ידעת שנקראת פי ה' לפי שעל פיה ידבר המשפיע בה.

תו אשר דבר הכא קשורא חדא לאתחברא מתתא לעילא וכו' שני מיני הסוד הם אחד מלמטה למעלה והוא הקודם בסוד תשוקת עולם הנקבה לעולם הזכר. ואחד מלמעלה למטה מעולם הזכ"ר לעולם הנקב"ה ושניהם סוד ההמשכה כי בתחלה צריך שתעלה מחשבת המברך מלמטה להמשיך הברכה מלמעלה ואח"כ תחול על המתברך והכתוב רומז כי במדה הנקראת דבו"ר התחיל לחבר השני עולמות באמרו וזאת אשר דבר להם הוא סוד הדבו"ר שבו התחיל לחבר סוד הי"ב שבטים עם העטרת במלת וזאת ובאמרו אש"ר דב"ר כיוון להמשיך ממדת אש"ר שהיא הבינ"ה בסוד באשרי כי אשרוני בנות וכבר נתבאר זה למעלה למדת דבו"ר וזהו אמרו אשר דבר הא חבורא דכר ונוקבא.

קשורא לתרין סטרין מתתא ומלעילא. ואמר כי לבסוף שכיוון לחבר שני החבורים הנז' קשר לון לשבטים במקום עליון להעלותם מעלה מעלה בסוד הי"ב הויות הנרשמות בתפארת והוא שרמז באמרו לבסוף איש אשר כברכתו באמרו איש אשר רמז לעולם הזכ"ר ובאמרו כברכת"ו רמז לעולם הנקב"ה ושניהם כאחד טובים שיהיה רשומם למעלה ולמטה. וכדי לבאר הענין היטב פתח עוד ר' יהודה הנז' ואמר יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם כי בזה הכתוב נרמזים שני העולמות הנז' כי ציו"ן רומז לעולם הזכר דמניה נפקין ברכאן לאשקאה לגנתא והוא כליל כל ברכאן הוא היסו"ד שהוא הלוקט כל הברכות מלמעלה ומריק אותם בעטרת שהיא ירושל"ם כנודע. לאשלמא כלומר להשלי' הברכה כדי שיבואו כל הברכות מעולם הזכר ומעולם הנקבה. ואמר כי הכוונה הוא מה שנזכר בברכת כהנים יברכך ה' וישמרך ה' רומז לעולם הזכ"ר וישמרך לעולם הנקב"ה מדת זכו"ר ומדת שמו"ר וכלא חד מלה כלומר כח המאציל בנאצל כי כך גזרה חכמתו שישתלשלו הברכות על דרך זה ומתרוויהו נפקין ברכאן לעלמא כלומר לעולם הנפרדים בדרך השתלשלות ומלז ללז. ועוד פתח רבי יהודה הנזכר לתשלום הענין ואמר:

ויכל יעקב לצוות את בניו וכו' לברך מבעי ליה. הנך רואה כי לכאורה הקושיא אינה קושיא כי הכתובים אשר למעלה מזה מעידים ומגידים כי צוה אותם שנאמר ויצו אותם ויאמר אליהם אני נאסף אל עמי קברו אותי אל אבותי אל המערה אשר בשדה עפרון וכו' במערה אשר בשדה המכפלה וכו' שמה קברו ושמה קברו ומיד אמר ויכל יעקב לצוות את בניו וא"כ באיזה הכרח הקשה רבי יהודה ואמר לצוות לברך מבעי ליה והנה מצינו שצוה אותם. אמנם ראה רבי יהודה כי הצוואה ההיא אשר צוה אותם לקבור אותו במערת המכפלה אינה צואה כי לא היה ברשותם להעלותו ממצרים ולקברו ואם היא מצוה לקיים דברי המת אם אין ביד המצווה לקיימה אינה צואה ואתה רואה כי כשקרבו ימיו של יעקב למות קרא לבנו ליוסף והשביעו להעלותו ממצרים ולקברו בקבורת אבותיו לפי שהיה ברשותו וא"כ עיקר הצואה היא ליוסף ואם לא יעלהו הוא לשוא יצוה את שאר בניו וא"כ ויכל יעקב לברך את בניו היה צריך לכתוב ולא לצוות כי מה יוסיף ומה תתן הצואה למי שאין ברשותו לקיימה. והשיב כי הצואה הזאת תחזור אל השכינה שצוה אותם על השכינה שתמיד תהיה יראתה בין עיניהם לא יסורו ממנה ולהקשר באמונתה ודייק זה מדכתב מלת א"ת הרומז על השכינה בסוד ואראה את ה' ושיעור הכתוב ויכל יעקב לצוות א"ת בניו שהיא השכינה. ולפי שעדיין הדבר קשה שהרי הכתוב אומר ויצו אותם לאמר קברו אותי הרי שצוה אותם על ענין הקבורה לזה חזר ואמר תו דפקיד לון על עסקי מערתא כלומר שלא יקברוהו בשום מקום כי אם במערת האבות והכוונה שהודיעם סגולת המערה ההיא שהיא קרובה לג"ע של מטה ועל כן נתן להם סימניה ואמר במערה אשר בשדה עפרון החתי אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא אשר קנה אברהם וכו' רמז להם על סגולת המערה ההיא ולכן בקש ליקבר שם כמ"ש דרז"ל ככתוב ואל הבקר רץ אברהם ועל זה כתב ויכל יעקב לצוות את בניו על עסקי המערה ויביא ענין למה נקרא המקום ההוא קרית ד' על שנקברו שם ד' זוגות והכוונה להעיר בזה קושיא גדולה והוא מ"ש בסמוך הא קושיא הכא דתנינן אבהן אינון רתיכא קדישא ולא זכרו לאדם הראשון בכלל המרכבה רק לדוד והיה ראוי שיקבר דוד עם האבות להיות המרכבה מרובעת ולא אדם הראשון כי מאי עבידתיה הכא בין האבות אחר שלא נזכר בסוד המרכבה כי דוד בעי לאתקברא בגו אבהן אחר שהוא הרגל הרביעי במרכבה ומ"ט לא אתקבר בהדיהו. וישיב אלא דוד מלכא אתר מתתקן הוה ליה וכו' יאמר כי הכל במחוגה אלהית מתואר כי הוצרך דוד ליקבר בציון כי הוא מקומו הראוי לו כפי החכמה לחבר מדת"ו במדת ציו"ן שהרמז על מדת היסו"ד והוא סוד וישכב דוד עם אבותיו ויקבר בעיר דוד היא ציון ודקא קשיא לך למה נקבר אדם הא' עם האבות הא אינון אתקברו בהדיה שהוא קדם שם והאבות בקשו ליקבר שם לפי שהיה מלך ראשון בעולם והמרכבה צריכה אל מלכות בודאי ובקשו האבות אל המלך ולפי שלא עמדה לו המלוכה ונתנה לדוד והראיה שהיה לו לחיות אלף שנים כפי סוד עולם האצילות וחסרו מימיו ע' שנה הן הם ימי חיי דוד נמצאו האבות קבורים עמו עד כי יבא שילה הוא דוד שהוא מלך המשיח וסוד הענין בשמו של אדם אד"ם דו"ד משי"ח ובבוא מלך המשיח יקומו בתחיה נמצא א"כ כי אדם הראשון ודוד הם גוף א' אלא שהוצרך והוכרח כפי החכמה העליונה שיקבר דוד בעירו כי הוא הראוי לו כמוזכר ואדם הא' ממלא מקום דוד עם האבות כי הוא אבר מאיבריו והבן זה כי ברא מזכה אבא. תו אבהן באתר דדכורא שריין וכו' אם בין תבין את אשר לפניך תשכיל ממוצא דבר כי האדם נברא בצל"ם ודמו"ת וכי הצלם צריך אל הדמו"ת והדמות אל הצלם והענין מחוייב כפי החכמה העליונה שימצאו מאציל ונאצל משפיע ומושפע כי שניהם כאחד טובים שזהו קיום העולם למעלה ולמטה וכבר ידעת כי הצלם הוא הזכר והדמות היא הנקבה. ובהיות שהאבות הנה הנם בסוד עולם הצלם שהוא עולם הזכר גדול"ה גבור"ה תפאר"ת חוייב כפי החכמה העליונה להיות זוגותיהם שהם בסוד עולם הדמות עמהם קבורים במערת המכפלה להיות סוד הצלם והדמות שלם ובהיות כי דוד ע"ה היה מעולם הדמו"ת שהוא עולם הנקבה חוייב כפי החכמה העליונה לעלות למעלה לעולם הצלם שהוא עולם הזכר להיות גם הוא בסוד הצלם והדמות כי הוא רגל ד' במרכבה וצריך להיות ג"כ שלם בסוד הצל"ם והדמו"ת נמצאו האבות כלם בסוד זכר ונקבה ועל סוד זה נקברו האבות בזוגותיהם ודוד נקבר בציון שהוא מכוון כנגד יסו"ד שהוא עולם הזכר ואיש איש על מקומו יבא בשלום: