כתם פז על ספר הזהר תצא

נפתלי אילה שלוחה וכו' אר"ש אחר שישבו במערה ודברו בענין האהבה האלהית הרוחנית הנמצאת בין כנס"ת ישרא"ל העליונה לקב"ה ונמשך הענין לדבר בענין אש"ר שמנה לחמו כמוזכר המשיך רשב"י ע"ה הענין לדבר בברכת נפתלי וברכת יוסף כי ענינם וסודם דומה בדומה בתיקוני הכלה ותשוקתה הרמתה כי שם ביתה כי על כן נקראת עולה גם היא העולה בחיבור היסוד והתחיל לבאר הענין מעיקרו ואמר הא איתמר דעלמא עילאה דכורא איהו כי כל משפיע נקרא זכר מכנס"ת ישראל ולמעלה נקרא עולם הזכר ואמר שהראיה לזה מענין העולה הנקרבת בבקר שהרמז על מדת היסו"ד שהוא למעלה מהעטרת ואמר כי לסוד זה היתה העולה זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד הרי חיבור שני המדות אמנם באמרו זכר תמים רמז על היסו"ד שהוא הזכר וזה מדיוק אמרו תמים אמאי תמים וכי פסקי פסקי היה נקרב דאמר תמים שהרי נאמר בעולה ונתח אותו לנתחיו וכו' והקרב והכרעים וכו' והקריב הכהן את הכל ולא פסקי פסקי א"כ למה נאמר תמים.

אלא כמה דאתמר התהלך לפני והיה תמים שזה נאמר לו לאברהם בשעה שמל והמילה נעשית היא במקום המבדיל בין הזכרות והנקבות שהוא הברית.

דישתמודע האי שייפא ולא יסרסון ליה כלומר וכן הדין בעולה ביחוד באותו האבר עצמו וכן אז"ל בפסיקתא זכר תמים להוציא טומטום ואנדרוגינוס. ויקשה שהרי מצינו בנקבה לשון תמים שנאמר נקבה תמימה וא"כ אין הבדל בין הזכר לנקבה. וישיב שכן הוא האמת כי כמו שנקרא הצדי"ק תמים ככה תקרא הנקבה תמימה בבחינת קבלתה טובו והשפעתו של צדי"ק ושעל כן נקראת עולה דסלקא מן נוקבא לדכורא ויוציא נפקותא מדבריו כי מההוא אתר ולעילא הוא דכורא כלומר מהעטרת ולמעלה עד אין סוף הכל מתיחס בשם דכר ומהעטרת ולמטה הכל מתיחס בשם נקבה. ויקשה ואי תימא הכי נמי נוקבא לעילא כלומר שגם מדת הבינ"ה תתיחס אל נקבה בבחינת קבלתה מהחכמ"ה וא"כ גם למעלה מהעטרת שייך לשון נקבה וא"כ הכל כאשר לכל אין שום היכרא בין זה לזה ובמה יודע איפה ההבדל שיש בין שתי המדות ובין מעלה למטה ויאמר כי סיומא דכלא שהוא הברי"ת הוא המגיד כי כל מה שלמעלה הימנו הכל נקרא עולם הזכר אחר שהוא זכר ואם רישא דגופא שהיא הבינה נקראת נקבה איננה נקבה בעצם וראשונה אחר שהגיד עליו רעו סיומא דגופא שהוא זכר אמנם העטרת רישא וסופא נוקבא שאין למטה הימנה מדה אחרת כמותה שתשפיע היא בה לשתקרא גם היא זכר כי אין למטה ממנה רק עולם הנפרדים וכלם נקראים בשם נקבה והוא אמרו דהא כל תיקונא דגופא נוקבא. ויבאר הענין באר היטב מדרך הסוד ואמר ת"ח חד רזא עילאה דהא חמינן דיעקב בריך ליוסף בגו אחוהי ולא השמיטו מהברכות על שלימותו שהיה צדיק גמור וא"כ למה השמיטו הב"ה בענין הדגלים שהונח אפרים במקומו ועולתה לא נמצא בו ח"ו והיה ראוי שיהיה נזכר בדגלו כשם שנזכרו אחיו במעלה וכבוד הדגלים ויותר מהמה. ויאמר כי מהטעם עצמו שזכר למעלה בענין עולם הזכר סיומא דגופא המורה על כל מה שלמעלה הימנו שיתיחס לזכר ושלמטה ממנו יתיחס לנקבה הוא הסוד הזה בעצמו וזה כי יוסף אחוז במדת הברית למען בריתו אשר שמר והרי הוא בעולם הזכר ועל כן ברכו אביו ואמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין שענינו בן המשפיע על עינו של יעק"ב שהיא אב"ן ישראל בסוד משם רועה אבן ישראל כדמפרש ואזיל. וא"כ בהיות שתיקוני השכינה כלם נקבות ויוסף הוא רשימו דדכורא אין ראוי שיזכר בין הנקבות כי מעלתו וצרותו בעולם הזכר רשום ולכן הונח אפרים במקומו ובצד המער"ב שרומז על עולם הנקבה המקבלת מן המזרח. ואחר שנמשך הענין בהודיע כי העולם העליון נקרא זכר ומהעטרת ולמטה נקרא עולם הנקבה וכי העטרת בחבור היסו"ד היא העולה חזר לבאר הכתוב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר כי פעם יכנה אותו בלשון נקבה באמרו אילה שלוחה ואח"כ בלשון זכר הנותן אמרי שפר והיה ראוי לכתוב או איל שלוח הנותן אמרי שפר או אילה שלוחה הנותנת אמרי שפר. ואמר שזהו מ"ש הכתוב ומדברך נאוה והוא הסוד בעצמו כי החת"ן משבח אל הכלה בכל תוארי היופי ואומר הנך יפה רעיתי וכו' שערך וכו' שניך וכו' ובכל התוארים לא זכר נאוה רק בענין הדבור ומדברך נאוה וביאר הטעם ואמר בגין דקול מדבר ליה לדבור וכבר ביארנו כי היא נקראת דבור ופי' ה' לפי שמבארת תורה שבכתב ומנבאת אל הנביאים. ואמר ולית קול בלא דבור וכו' והדמיון הזה לקוח מצדנו כי קודם שידבר האדם יצא הרוח מכנפי הריאה ובהיותו בגרון הוא בנייחא שאינו נרגש אין אומר ואין דברים בלי נשמע הקול וכשהוא מתפשט יותר אל החיך ואל הלשון יורגש ממנו קול הברה ולא זולת בלי חיתוך אותיות ותיבות אבל בהגיע הרוח ההוא אל הפה ואל השפתים הנה נעשה דברו מורגש לפי שהפה והשפתים מבדילים המלות ובזולת מציאות שניהם לא ידבר המדבר נמצא א"כ כי הקול צריך אל הדיבור שיפרטהו וגם הדיבור צריך אל הקול הכללי ונמצא שהם סוד כלל ופרט כלל דצריך לפרט ופרט דצריך לכלל שהוא הקול שבו נכלל כל הדיבור ואינו נפרט רק בדיבור. ואמרו ודא קול דנפקא מדרום ומדבר למערב כוונתו לבאר הסוד כי הקול הזה רומז לקולו של יעקב שהוא מדת התפארת שעיקר קבלתו הוא מצד דרו"ם שהוא החס"ד ובו מנהג המער"ב שהיא העטרת להמזיג הדין היורד אליה בתחלה מהשמאל במימי החס"ד לפי שהוא ירית לתרין סטרין שהוא יוש"ב אהלי"ם והוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינ"ו תחבקני. ואמר שזהו סוד אמרו בברכתו של משה לנפתלי ולנפתלי אמר שבע רצון שיושפע מהיכל הרצו"ן שהוא הדרומי ומלא ברכ"ת ה' י"ם ודרו"ם ירשה כי שתי אלה התיבות מורות על עולם הזכר ועל עולם הנקבה דרו"ם זכר וי"ם נקבה סוד המער"ב המתנהג בחס"ד וברחמי"ם. ובדוגמא הזאת נפלה בחלקו ים כנרת בדרומה ונטל מלא חבל לפרוש חרמים ומכמורות. ואמר כי לסוד זה נתיחס נפתלי בברכתו בלשון נקבה ובלשון זכר באמרו אילה שלוחה וסוד איל"ת השח"ר ידוע וגם בלשון זכר באמרו הנותן אמרי שפר ולא הנותנת לרמוז שתתברך מדתו מעולם הזכר. וחזר לבאר סוד הרו"ח והקו"ל והדיבו"ר בעולם האצילות כשיצא החפץ מלפניו יתברך להאציל מאמיתת מציאותו עולם האצילות שהם מדותיו ואמר כי הדמיון האמיתי המתישב בדעתנו לצייר ענין עולם האצילות היאך נתאצל מלז ללז עד שיצא לפועל אין דבר רק מבטא הדיבור היאך יתהוה מהרוח היוצא מכנפי הריאה ואותו הרוח בלתי מורגש כמו שביארנו עד שיתפשט ונעשה קול הברה בלא חיתוך תיבות ובהתפשטו עוד אל הפה והשפתים ישלם הדבור כן עד"ז יצוייר ענין האצילות והוא אמרו ת"ח מחשבה ראשיתא דכלא הרמז על מדת החכמ"ה שהיא סתומה בלתי מדברת כאדם הדומם והמחשב לעשות מעשה והוא סוד המ"ם דוממת הסתומה מכל צד הנז' בס' יצירה והוא אמרו ובגין דאיהי מחשב' איהי לגו סתימא ולא אתידע. ואמר כשנתפשטה המחשבה הזאת לצאת לפועל הוציאה המדה הנקראת רו"ח שהוא הבינ"ה ונקראת בלשונם בספר יצירה גרו"ן לסוד זה כי הרוח יוצא מהגרון ונתייחסו אותיות אהח"ע אל הרוח אל מעוט הרגשת' במבטא וה"א כד אתפשט האי מחשבה יתיר אתיא לאתר דרוחא שריא וכד מטי לההו' אתר אקרי בינ"ה כאדם המתבונן בחכמ' ורוצה לדבר ולהוציא הדבור לפועל וזאת המדה אע"פ שהיא סתומה כאמרו ואי זה מקום בינה אין סתימתה כסתימת החכמה כי החכמה דוממת והשי"ן שהיא הבינ"ה שורקת ומוציאה קול שורק קול הברה. והוא אמרו האי אתפשט ואפיק קלא כליל מאשא ומיא ורוחא כי הם סבות השריקה כאשר ידעת בטבע היסודות כי אין שריקה בהם כל אחד לבדו רק בהפגשם זה בזה כדמיון הנפח המכבה הברזל במים שיוצא מפגישת שני אלה היסודות המים והאש קול שורק והרוח ביניהם ואמר שזהו סוד היסודות למעלה צפון ודרום ומזרח צפו"ן הוא האש דרו"ם הם המים העליונים ורוח הוא סוד הרוח המכריע בנתים והמשים שלום ביניהם. ואמר והאי קלא שהרמז על התפארת המזרח כלל דכל שאר חילין פי' כלל כל כחות הדבור למשפחותיו כי בזולת הקול לא ידבר המדבר ונמצא כי הקול מדבר לדיבור בכח הרוח והוא אמרו ודא יתיב מלה כתיקונהא בגין דקול אשתלח מאתר דרוחא וכו' לאפקא מלין תריסין פי' דבורים ישרים. וכד תסתכל בדרגין כלומר אם תתבונן בסוד המדרגות הנאצלות מלז ללז אשר משך א' להם היא היא מחשב"ה היא היא הבינ"ה הוא הוא הקו"ל הוא הוא הדיבו"ר כי כלם משך א' ולא הוי פירוד אלא כלא חד וקשורא חד דההיא מחשבה ממש אתקשר באי"ן בסוד והחכמ"ה מאי"ן תמצא והיו תוצאותיו למטה עד העטרת והוא סוד ה' אחד ושמו אח"ד שהיא העטרת אחד והוא סוד הנותן אמרי שפר כי הנותן הוא התפאר"ת שהוא גוף האילן הקדוש וסיומא דגופא הוא בן פורת יוס"ף שהוא היסו"ד הבוקע בעטרת ומשפיע למטה אשר על כן אמר ב' פעמים פורת פרה ורבה למעלה ופרה ורבה למטה כי מימיו הם שותים. ומ"ש ואמאי לאו איהו בן פורת לתתא ירצה אחרי שהוא אחד מהשבטים אשר הם תיקוני השכינה למה לא נזכר בדגלים שהם תיקוני המטרוניתא והשי' כי טעמו בצדו והוא אמרו בנות צעדה עלי שור דבעיא בנות לתיקונהא ולא בנים ויוסף הוא בן זכר כי מדתו מדת היסוד המשפיע ולא נאות להיות הזכר בתיקון עם הנקבות אבל למעלה מהם כי כל תיקוני העטרת הם נקבות למטה כד"א רבות בנות עשו חיל שהרמז על י"ב שבטים שהם תיקוניה למטה וא"ת עלית על כלנה היא העטרת המשפעת בהם ולכן נקראות בנות ת"ח מלכת"א קדישא לא קביל מלכותא כלומר בהיותה מושפעת מיוס"ף בלבד עד שתתחבר באבהן שהם גדולה גבורה תפארת שהם עולם הזכר ובהם תקנה שם מלכו"ת ובהיותה מחוברת עם האבות תכלול עמהם גם נצ"ח הו"ד יסו"ד אשר למטה מהם באופן שהם כלם ז' שני"ם עם המלכו"ת והוא אמרו בגין דכלהו ז' שנין ביה. וזהו סוד ויבנהו שבע שנים הנאמר בבית אשר בנה שלמה ולפי שיקשה מלת ויבנהו שבע שנים כי היל"ל ויבנהו בשבע שנים אמר כי הוא סוד כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ שאין הכוונה כמו שפי' הראב"ע ז"ל כי יחסר בית השמוש וכאלו אמר כי בששת ימים אמנם הכוונה הששת ימים עצמם בנוהו על דוגמת ששת ימי בראשית העליונים שבנו הבי"ת בית תפל"ה. ואמר כי עיקר הבנין הוא אברה"ם שהוא יום אחד ומהאחד נתפשט המספר שלם שהוא מספר השב"ע וכבר כתבנו שנשאלה שאלה זו לחכם הר' יצחק ן' לטיף למה קרא מספר השבע מספר שלם ואין זה מקומו. ואברהם ז' ימים אקרי להיותו ראשון להם וכי אתברי עלמא בסוד אמרתי עולם חס"ד יבנה והסוד אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברה"ם וכבר כתבנו ההכרח שמצאו רז"ל לדרוש בהבראם באברהם לפי כפל הכתוב שכתב בסמוך ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים וא"כ בהבראם למאי אתא אלא לומר כי באברהם נברא העולם. כגוונא דא לתתא אית ז' שנים וכו' הם ז' היכלות שתחת מדת המלכו"ת נקראות שני"ם לפי שהעליונים נקראים שנים קדמוניות ואלה נקראים שנים סתם והסוד בזה ז' וז' מוצקות וגם לזה הסוד עשה שלמה בעת ההיא את החג שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום לרמוז לשבעה העליונים ושבעה למטה המקבלים מהם ואלה הז' המקבלות מתיחסות לנוקבין דכתיב רבות בנות עשו חיל בלשון נקבה שהכוונה בזה הכתוב על י"ב שבטים שהם תיקוניה ולא הביא הענין הזה רק להודיע כי כל מה שהוא למטה נקרא בלשון נקבה וכמו כן ההיכלות שלה הם מתיחסות לנקבות לפי שהן מקבלות מהעליונים ויקשה למה יחס הכתוב הרבוי אל הבנות האלה והנה אינם רק מספר מועט י"ב והיה ראוי לכתוב בנות עשו חיל רב ויתיחס הרבוי אל החיל שעשו שנאמר כל הפקודים למחנה פ' כל הפקודים למחנה פלוני וכן כלם ולא אל הבנות. ויאמר כי מלת רבות הוא ענין גודל כד"א זעקת סדום ועמורה כי רבה שענינו כי גדלה. והכוונה כי הבנות הגדולות האלה הי"ב עשו חיל רב והחיל שהולידו נקראות בבחינת חיות קטנות בבחינת שהם נסמכים עליהם כי הקטן נסמך לגדול וכן בדגלים עצמם נאמר והחונים עליו מטה פ' להורות כי הקטן נסמך לגדול. והנה א"כ הן הי"ב שבטים הן החיל שעשו הם תיקוניה למטה כי ברב עם הדרת מלך. למחדי עילאין ותתאין כי בהיות תיקוניה למטה בזה העולם לעומת תיקוניה למעלה שהם י"ב אלכסונות וי"ב ממונים ואחריהם אוכלוסין אין מספר הנה הנם כלם שמחים וטובי לב מקבלין דין מן דין והאם שמחה וקרא לאלה לאלה בהיותם מכוונים אלה באלה בלשון לווי שנאמר לויתן זה יצרת לשחק בו והכוונה בזה כי דוד ע"ה רמז הסוד הזה באמרו זה הי"ם גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות כי באוכלוסיה יש ממונים עליונים ואחריהם אחרים תחתונים מתיחסים אל הגודל ואל הקוטן כפי ממשלתם ומהם מתיחסים אל האוניות שיש בהם חובלים ותופשי משוט ועל קבוץ כלם אמר לויתן זה יצרת לשחק בו כלומר לשמוח בו בסוד ישמח ה' במעשיו. ואחר שהקדים זאת ההקדמה ישוב לבאר הכתוב שאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וזה לפי שמדתו של יוסף נקראת עי"ן משפ"ט עינו של משפ"ט שהוא התפאר"ת הנקרא משפ"ט בסוד משפ"ט לאלהי יעקב שבו ישפיע וישגיח אל העי"ן הזאת התחתונה שהיא כוללת כל העינים בסוד על אבן א' שבעה עינים ובזמן הגאולה העתידה במהרה בימינו יראו הצופים כי עי"ן בעי"ן יהיו ויראו בשוב ה' ציון כלומר עין משפט כעין העטרת ואל הדיבוק הזה רמז יעקב ע"ה באמרו בן פורת יוס"ף בן פורת עלי עי"ן כי בהיות כן הענין למעלה כן ירבה וכן יפרוץ למטה ולפי שיקשה הכתוב באמרו בנות צעדה עלי שור שהיל"ל צעדות בלשון רבים כפי המונח. השיב ואמר כי מלת צעדה ישוב אל העין הנז' אשר יוס"ף עליה כי היא צעדה ופסעה למיטל בנות לתיקונהא ולא בנים וכדי לבאר הענין היטב צריך אתה לדעת מה שכתב רשב"י ע"ה בעצמו במדרש בשיר השירים הנעלם בענין קטרוג הלבנה שאז"ל שאמרה ירח לפני הב"ה איפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר א' ושאמר לה הב"ה לכי ומעטי את עצמך שנראה מדבריהם כי בעבור שקטרגה נתמעטה. והנה זה שייך בבני אדם איש באחיהו לומר נתקנאה ירח בשמש ולפי' נתמעטה ורשב"י ע"ה ביאר הסוד על הכוונה האמיתית לפי שאין למעלה לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולפי' כתב ענין הקטרוג הזה בסגנון אחר ז"ל אמרת סיהרא קמי קב"ה אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כחדא אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי אמר לה חמינא בך דאת רעותך הוא למהוי רישא לשועלים זילי ואזעירי גרמך דהא אע"ג דתהא רישא לון זעירו הוא לגרמך מכמה דהוית. הנך רואה בעיניך אם בעל נפש אתה כמה גלה ע"ה בהחליף הסגנון באמרו שאמרה איפשר למלך א' להשתמש בשני כתרים הפך סגנון הגמרא שאמרו איפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד כי הוא נשמר עליו השלום מלזכור ב' רשויות כלל אמנם אמר למלכא חד הודיע כי אין שם רק מלך א' ורשות א' אמנם המשמשים יפול בהם הרבוי שהמלך משתמש בעבדים רבים כפי הפעולות אשר ישתמש בהם ולפי שאלה שני המאורו"ת היו בתחלה בסוג האור וחייבה החכמה העליונה שימצאו היו"ם והליל"ה לסוד הבדלת המינים החשך והאור ושאר ההפכים שנתהוו במעשה בראשית וזה היה נמנע מהיות רק על ידי מושלים ממונים עליהם לכן אמר אפשר למלכא חד לאשתמשא בתרין כתרין כלומר בשני מושלים הפכיים בנושא א' שהוא האור אלא דא בלחודוי ודא בלחודוי כי בדרך זה תהיה ההבדלה בין האור והחשך ודומיהם מהמינים ההפכיים למשפחותיהם וכלם נכללים תחת שני המשמשים האלה. וכאלו הלבנ"ה עצמה בחרה לה להיות ראש לשועלים הם עולם הנפרדים ומה שתחתיהם ושיהיו נזונים על ידה וזה הסגנון יורה שלא היה זה בדרך קטרוג רק בדרך חפץ כי כן חייבה חכמתו יתברך והסתכל שהוא ע"ה דייק היטב אמרם ז"ל שאמר לה הב"ה לכי ומעטי את עצמך ואם היה ההמעטה בדרך עונש על שקטרגה היה לו לומר לה התמעטי לא לכי ומעטי כי לא תמעיט היא עצמה בעצמה רק בחפצה וברצונה וכאלו אמר לה אחר שאת רוצה להתמעט ולהיות ראש לשועלים לכי ועשי חפצך נתבאר מזה כי העטרת עצמה בחרה לה וקפצה לשאול הממשלה על התחתונים המיוחסים אל הבנות בבחינת הכתרים העליונים שהם בנים זכרים משפיעים בבנות ואל זה הסגנון כיוון הוא ע"ה בכאן באמרו ההוא עי"ן צעדה ופסעה למיטל בנות לתיקונהא ולא בנים. ולפי זה יהיה שיעור הכתוב בן פורת יוס"ף כי הוא בן וענף מיעק"ב והונח פורת עלי עי"ן ולא למטה בתיקוני הבנות והסבה בזה שהעין הזאת צעדה ופסעה לשאול ממשלת הבנו"ת ולא הבני"ם ומעתה הסוד מבואר בעצמו. ומ"ש וימררוהו ורבו באסתכלותא דרחימו לגבה כדכתיב הסבי עיניך וכו' כבר ידעת כי השרים העליונים מתקנאים בכנס"ת ישרא"ל למעלה לפי שהיא לוקטת כל השפע ומחלקת לבניה בתחלה ואח"כ מתמצית בניה הם חיים ומהם נמשכה השנאה והקנאה לא"ה בישראל ועל כן כל מגמתם של השרים העליונים למצוא מקום שהשפחה תירש גבירתה ושיבא יוסף על אשת פוטיפר כדי שימוצו וינקו ממנו ולא מתמצית כנסת ישראל זה היו מבקשים ואל סוד זה אמר דוד ע"ה הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא"ל אכלם מא"ל ודאי וכבר ידעת כי הכפירים הם בעלי הדין הם שואגים לטר"ף כדי לבקש מא"ל אכלם הוא אל ח"י ולא על ידי המחלקת הטרף שהיא כנסת ישראל. ולפי שיודעים כי זה נמנע כי כבר הושמה העטרת לראש פנה על ישראל בניה הם מתקנאים בה בעבור שרואים כי יוס"ף העליון משפיע בה עי"ן בעין כי לרוב תשוקתה אליו נושאת עיניה למצוא חן בעיניו עד שהדו"ד אומר לה הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני והעלוני למעלה להביא סבלונות ומתנות לתת לך ובמוצאה חן בעיניו גם הוא מסתכל בה בעיני האהבה העזה להשפיע בה כל טוב אדוניו וזאת היא סבת קנאתם של אומות העולם למטה עם ישראל למרר אותם ולהריב עמהם ולשטום אותם כאשר שטם עשו ליעקב על עסק הברכות והוא שאמר וימררוהו בהסתכלותה דרחימו לגבה כלומר לסבת רואם שיוס"ף מביט בעין אהבה לגבה עי"ן בעין כמו שביארנו בעלי החצים והמקטרגים ממררים ומרבים בכנסת ישראל למטה ולפי שיוסף למטה שמר קשתו ובריתו שלא להביאה בבת אל נכר שאינה בת זוגו ישבה באיתן קשתו למעלה ותוקפא אלבישת עלוי דלא אתחלשת חילא וכו' שאלמלא ח"ו נטה לבו לשכב עם אשת אדוניו כביכול היה מחליש כחה למעלה בסוד צור ילדך תשי וכבר ידעת כי כל אבר מחזיק אבר. ויפוזז זרועי ידיו אתיקרו דרועוי כמרגליתא עילאה המרגלית היותר משובחת מכל המרגליות נקראת פז וכן איתא בפ"ק דע"ז כההוא מעשה שעושים בעיר א' שיש להם ברומי אחת לשבעים שנה מביאים אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר וכו' ותלו ליה בצואריה ד' זוזי דפיזא ופירש"י ז"ל אבן יקרה היא עד מאד ואינה מצויה בעולם וכן הביא בכאן ראיה מאמרו הנחמדים מזהב ומפז שהם ב' דברים זהב לחוד ופז לחוד והיא מרגלית ויתכן כי יקרא הזהב הבהיר זהב מופז ע"ש בהירותו ויקנה שם כנוי ע"ש המרגלית הנקראת פז. והכוונה בכאן שנתעלו ונתיקרו זרועיו של יוסף למעלה במעשהו למטה ע"י אביר יעקב שהוא היסו"ד שנקרא אבירו של יעקב לפי שהוא אחוז בו בתחתית הו"ו הסובל שש קצוות ואבירותו של יעקב בו יראה את פני האדון והבן זה ובכן יקרא אביר ישרא"ל כשמשפיע בעטרת וידיו וצבאותיו הם נצ"ח והו"ד שבהם מתחזק והוא אמרו מאינון תרין סטרין דאתקיף בהו יעקב שהם תומכ"י התורה שבכתב משם רועה אבן ישראל מתמן אתזן ההוא אבן כדקאמרן ולפי שיחס המזון אל השוקים והם אינן רק טוחנין המן חזר ואמר תו מאינון תרין סטרין אתזן ההוא אבן טבא דאינון צפון ודרום והם הזרועות אשר המטה נתונה ביניהם בסוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כי אליהם ייוחס המזון יותר מהשוקים ע"י אביר יעקב שהוא הצדיק. ושני הפירושים נכונים למבין והכל דבר א'. ת"ח ליוסף אתוסף ליה ברכה אחרא וכו' כבר ידעת כי מדתו של יוסף נקראת מוס"ף לפי שהיא מדת השב"ת וביום השבת יש תוספת ברכה במדתו ולח"ם משנה אשר לסוד זה אנו מתפללין תפלת מוסף בסוד קרבנו של שבת הנוסף ועל כן הוצרך יעקב ע"ה להוסיף ליוסף תוספת ברכה מה שלא עשה כן לאחד מאחיו כי לכל א' איש כברכתו בירך אותו וליוסף הוסיף ברכה נוספת והיא מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברכך וכו' וקודם שיבאר סוד הזה יקשה בכתוב ויאמר האי קרא קשיא מאל אביך אל אביך יעזרך מבעי ליה. ואת שדי אל שדי מבעי ליה. כי כן מצינו ששם שדי נקרא א"ל שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים וכו' אלא אחסין ליה לעילא ותתא יאמר כי הסוד בזה להורישו הברכות מעולם הזכ"ר ומעולם הנקב"ה מקום שנקרא שמי"ם שהיא מדת אביו שהוא סוד הו"ו ולכן אמר בו"ו ויעזרך שלא יתחלף האי אתר לאתר אחרא כמו שהוא לא החליף ולא המיר את מקומו במקום אחר נכרי כן יסייעהו מקום זה. גם שיהיה מבורך מעולם הנקב"ה הנרמזת במלת את כמ"ש ואראה את ה' כי הנביא לא יראה השם עצמו רק אל הנטפל אל השם וכבר נתבאר זה וא"כ באמרו את ירמוז לעטרת נמצא מבורך מלמעלה ומלמטה. וביאר למה כתב בתוספת ו"ו באמרו וא"ת לרבות ולכלול מדת יום שהוא סוד הו"ו במדת לילה שהוא סוד מלת א"ת ומדת לילה במדת יום לפי שמלת א"ת תשמש בענין רבוי כי כל אתין רבויין והו"ו תשמש בענין תוספת נוסף נמצא שכלל מדת היום במדת לילה ומדת לילה ביום. ולפי שיקשה עוד כי גם אם יאמר ואל שדי יובן זה בעצמו שגם השכינה נקראת א"ל שד"י כמ"ש ואל שדי יתן לכם רחמים ולמה שינה דשבק למ"ד וכת"ב תי"ו אחר שהסוד יובן בין בלמ"ד בין בתי"ו. אלא רזא איהו דכד אינון שבילין נפקין מלעילא כללא דאוריתא אחסין שמים וכו' כבר ידעת כי הנתיבות הל"ב שבחכמה הם סוד הכ"ב אותיות ועשר ההויות ונקראות פליאות חכמה לפי שהן נעלמות בחכמה כי לא נגלו ולא נקרשו עד שנגלית היבש"ה כי היא שומרת כל התמונות והסדר בכל הדברים כל מין ומין על מכונתו ונתפשטו ונמשכו אל מדת התפארת ומשם אל העטרת המגלית אותם ובא הרמז בתחלת הבריאה באמרו בראשית ברא אלהים א"ת השמים וא"ת האר"ץ בתוספת ו"ו כלומר שקבלה הנתיבות שהם הכ"ב אותיות והעשר הויות מדת התפארת ואח"כ נמשכו מסוד הו"ו למדה הנקראת א"ת שנגלים על ידה האותיות כי תורה שבע"פ תבאר תורה שבכתב. וכדין מתעטרא סיהרא בכלא ויתבא באשלמותא וכו' ולזה כתב וא"ת שדי על האותיות מאלף עד תיו שהיא מקבלת ולפיכך רמז יעקב ע"ה בברכת יוסף שהוא סוד המוס"ף תוספת ההשפעה מאינון שבילין כי הוא יורש אותם מאבי"ו ובהיותם ביד יוס"ף שהוא משך הו"ו הנה הנם בעטרת וזהו ואת שדי בתוספת ו"ו והבן זה כי בהיות הברכות נמשכות מלמעלה ממדרגה אל מדרגה כן יפרוצו וכן ירבו למטה ביוסף הבשרי. ע"כ כלל ולבתר פרט כלומר דבר הכתוב דרך כלל שיבורך יוסף מעולם הזכ"ר ומעולם הנקב"ה סוד שמי"ם וארץ ואח"כ פרט ואמר ברכות אביך גברו גברו ודאי שהוא גבר באות שהוא יושב אהלים גדול"ה גבור"ה גם נצ"ח והו"ד שלם בכלא וכלא יהב ליה ליוסף דהכי אתחזי וכו' כדמפריש ואזיל דהוא אריק ברכאן מרישא דלעילא וכל שייפי גופא וכו' הרי כלל לו כל המדות באמרו שנית ברכו' אביך גברו על ברכות הורי והשאר מבואר בעצמו נפקו ממערתא אר"ש כל חד לימא מלה כדי שלא להפסיק מד"ת בדרך ובכן פתח רבי אלעזר בתשלום הברכות ואמר בנימן זאב יטרף. אמאי זאב וכו' יודיע ראשונה כי כל הצורות חיות קטנות עם גדולות נרשמי' בכסא העליון ושצורת הזאב א' מהם ושהכסא אשר עשה שלמה המלך שהיה דוגמת כסא הש"ם היו נרשמים בו כל הצורות ג"כ והנך רואה כי כפי הכתוב הנז' במעשה הכסא שעשה שלמה לא נזכרו רק צורות אריות שכן כתיב ויעש המלך כסא שן גדול וכו' שש מעלות לכסא ובו' וידות מזה ומזה אל מקום השבת ושנים אריות עומדים אצל הידות ושנים עשר אריות עומדים שם על שש המעלות מזה ומזה ולא נזכר שם צורת זאב ולא זולתם מהצורות ויתכן כי כל טורף נקרא בשם אריה לפי שהוא לוקט הטרף ואוכלו ומזה הענין וארוה כל עוברי דרך שלקטוה כל עוברי דרך ובלשון המשנה כמלוא אורה וסלו שהוא לוקט הפירות ואיפשר כי לטעם זה נכתב בספר מלכים שנים עשר אריים ולא אריות כמו שכתוב בדברי הימים להודיע כי לא היו כלם צורות אריות ממש אבל היו שם צורות אחרות מהאורים והלוקחים הטרף כזאב ונמר וזולתם מהטורפים וזה הענין אמיתי ומחוייב כפי החכמה כי הכסא העליון גם כי בו נרשמים הארבעה פנים הנז' במרכבת יחזקאל לא ימלט מהיות נרשמים תחתיהם חיות קטנות עם הגדולות שאין לך צורה או תבנית למטה שלא יהיה דוגמתה למעלה רוחנית פשוטה מחומר שכליית בלתי נתפסת והסוד זה הי"ם גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר וכו' וביאר למה נמשל בנימן לזאב לפי שראה יעקב ע"ה שהמזבח יהיה בחלקו שהיה אוכל הקרבנות כזאב האוכל בשר ולפי שיראה מן הכתוב שקראו אביו זאב ממש ולא כתב בכף הדמיון לזה אמר ואי תימא בנימן זאב הוא וכו' לאו הכי אלא מזבח בחולקיה הוא זאב דאכל ובנימן הוה זן ליה ושיעור הכתוב בנימן לזאב שהוא המזבח יטרף כלומר יתן טרף והם הקרבנות שהיה אוכל המזבח. ולפי שלא מצינו שנתיחס המזבח לזאב כי אם אל אריה כמו שאז"ל בהוי אריאל אריאל שהיתה האש שבמזבח נראית כצורת אריה לזה חזר ואמר תו זאב יטרף יזון ומאן איהו אינון מארי דבבו דאינון קיימין לעילא לקטרגא לאלה המקטרגים קרא בלשון זאב שכלם ניזונים מהקרבנות איש לפי אכלו ובזה היו מתערי אתערותא לעילא כאשר יבאר לפנים שלא היו נזונים מהקרבנו' עד שיעלה מה שראוי לעלות לריח ניחוח לה' ובכן היו נהנים והם יקחו חלקם הראוי לכל א' וא' בבקר יאכל עד מאי בבקר וכו' אלא בצפרא דאברהם כלומר בשעה שמדתו של אברהם מתעוררת שהיא עת רצון אזי היה נקרב התמיד ועושה התעוררות. ונייחא סלקא עד מקום התשוב"ה הוא מקום שנאמר עליו ושבת עד ה' אלהיך והוא הנקרא ע"ד והוא סוד בבקר יאכל ע"ד כמו שיבאר בהדיא בסוד אמרו בטחו בה' עדי ע"ד וכבר ידעת כי מדת הבינ"ה כוללת הכת"ר והחכמ"ה ועד בכלל והבן. תו מאן בקר דא אברהם כדקאמרן ירצה להוסיף ולהרחיב עוד מעט בסוד הקרבנות ויביא ראיה כי מלת בק"ר הרמז למדתו של אברהם ממה שכתוב וישכם אברהם בבקר וזה נאמר עליו בשעה שהקדים להקריב בנו לעולה על א' ההרים אשר יאמר אליו והקדים בבקר שהוא עת רצון כמו שנז' ואמר כי בההיא שעתא לא הוה אכיל אחרא קרבנא דעתו של רבי אלעזר כי מעולת הבקר לא היו נהנין שום אחד מהשרים אוכלוסי העטר"ה רק הכתרים העליונים עולם האחדות כמו שיתבאר זה לפנים מתוך דבריו ומתוך דברי אביו שא"ל שפיר קא אמרת אבל תו אתערותא אחרא בקרבנ' והוא מ"ש לא הוה אכיל אחרא קרבנא ומאן הוה אכיל ההוא אתר דאקרי עד וזמן אכילה דצפרא דע"ד הוא. ומאן איהו כורסייא עילאה דאיהי עדי עד כבר ידעת כי יש כסא לכסא ויש כבוד למעלה מכבוד והכסא העליון מכלם הוא הבינ"ה נקרא כסא הכבו"ד לשלמעלה הימנה אמנם העטרת נקראת כס"א כבו"ד סתם ואמר כי בהגיע כוונת הקרבן לשם הוא יאכל ולא אחר. וכבר ידעת כי ענין האכילה הנז' בכאן בענין הקרבנות אינה אכילה גשמית ח"ו כי אם עשיית רצונו יתברך ונתיחס הרצון ההוא כאדם האוכל כביכול. וגם כי יש בדבר סוד נעלם וכמוס יתבאר בפ' ויקרא אם יגזור האל בחיים כי שם הוא מקומו. תננא סליק וכו' יאמר כי במעשה העבודה בבית המקדש למטה היה מתעורר הכח העליון למעלה וזה כי בתחלה היה הכהן מטיב את הנרות ומקטיר הקטרת כמ"ש בהטיבו את הנרות יקטירנה. וכן למעלה אתערותא דרחימו קשיר בכח הקטורת וכבר ידעת כי נקרא הקטרת קטרת לפי שהוא מקשר הכחות כשם שהעשן העולה מהפתילה הנכבית אם תושת תחת הנר הדולק שהעשן העולה ממנה מוריד האש דרך שם ונדלקת והוא אמרו וקיימא דא לקבלי דא ושרגא דליק ואנהיר וכל זה באתערותא דלתתא וזהו סוד והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש. וכהנא אתער וליואי משבחן ואחזיין חידו וכו' הכהן התחתון היה מעורר לכה"ן העליון מד"ת החס"ד ובכן הלו"י העליון הוא הגבור"ה מתמתקת בחסד ומשוררת שיר שמחה והיי"ן מתנסך ומעורר היין המשומר בענביו המשמח אלהי"ם ואנשי"ם. וכלא אתער לאתקשרא שמאלא בימינא כל מעשה הקרבן היה כדי לקשר השמאל בימין שיתברך השמאל מן הימין. והסולת הנקרב הרמז לעטרת כי הזרועות מקריבין אותה לבעלה ובכן השמן הנבללת בה היה מעורר השמן הטוב היורד על הזקן זקן אהר"ן והעטרת לוקטת אותו ע"י הצדיק וכדין עדונא וכו' הנה יבאר כי הכתרים העליונים אשר הם בעולם האחדות הם הם הנהנים ולא אחרים כאשר יבאר בהדיא אימתי בבקר דבעי לאתברכא שמא קדישא בקדמיתא ולבתר יתברכון אחרנין הם הכתרי"ם והיינו בבקר יאכל ע"ד. אמנם לערב יחלק שלל מדת הער"ב תחלק שלל וטרף לנערותיה כאשר יבאר לכל שאר חיילין עילאין הם אוכלוסיה ומ"ש דהא קרבנא דהוה ברמשא כלא אתקרב לקב"ה נשמר שלא יחשוב חושב שעולת הערב היא למדת הערב לבדה ח"ו כי זה יהיה קצוץ גדול להפרידה מאלוף אמנם היה נקרב לשם המיוחד ביחוד העטרת והתעוררות העטרת עולה אל החת"ן. בגין דההוא אתר יתברך כי זאת היא הכוונה בענין הקרבנות. והיא מקשר קשרין לכל שאר החיילין ופליג לון ברכאן כל חד וחד הענין מבואר והסוד אכלתי יערי עם דבשי בקדמיתא כאשר יתבאר בפ' ויקרא. דלא תימא דקרבנא מתקרב לון ח"ו כי זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו שכן כתיב קרבן לה' וכו'. אר"ש ברי שפיר קאמרת בכל מה שאמרת בסוד הקרבנות אין ספר בו אמנם תו אתערות' אחרא בקרבנ' כלא למשרי ברכאן כלומ' הן עולת הבקר הן עולת הערב הכוונ' בעשיית' למשרי ברכאן ולאתערא דיתברכון כלהו עלמין כלומר עליונים ותחתונים ואין הכוונה רק שבתחלה קרבן לה' ולא לזולתו ואח"כ תקריבו את קרבנכם דיתקשרון כלהון עלמין כאחד זו היא כוונת כל דברי המאמר אע"פ שבאו בארוכה: