כתם פז על ספר הזהר תפג

יששכר חמור גרם א"ר אלעזר וכי יששכר חמור אקרי הנה השבטים נמשלו לחיות השדה כל א' וא' כפי גבורתו כי יהודה נמשל לגור אריה לדמיון פועל האריה כרע רבץ מי יקימנו כמבואר בדברי רז"ל על פנים שונים. ודן נמשל לנחש עלי דרך הנושך עקבי סוס והוא מין נחש שאין רפואה לנשיכתו נקרא חורמן ע"ש שעושה הכל חרם כך הוא דן החרים את הכל בימי שמשון וילפת את ב' עמודי התוך וכו'. נפתלי נמשל לאילה שלוחה במרוצתו לפנים רבים כמבואר בדברי רז"ל. וכן יוסף לשור ובנימן לזאב כלם בעלי גבורה אמנם החמור אין לך בהמה משועבדת בבהמות השדה לחיתו יער כמוהו ור' אלעזר חשש לכבודו ואמר וכי יששכר חמור אקרי כלומר וכי ראוי להמשילו לחמור אי בגין דישתדל באוריתא כלומר אם מפני שלא נתפאר בשום גבורה רק שהיה רובץ בין המשפתים ועוסק בתורה ידמהו לסוס או אל האריה כי גם בעסקו בתורה שייך מלחמה מלחמתה של תורה וסוס מוכן ליום מלחמה ואריה גבור בחיות והוא גבור בתורה או כנמר העז לעשות רצון אביו שבשמים ולמה ידמהו לחמור ויאמר משאז"ל כי החמור בעל העצמות סובל המשא אינו בועט באדוניו והתוארים ההם כלם להורות על מדת הסבלונות וכלם היו נמצאים ביששכר וגדולה מכלם רובץ בין המשפתים כמו שאז"ל כך היא דרכה של תורה פת במלח וכו' ועל הארץ תישן וכו' ד"א יששכר חמור גרם פתח ואמר לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא. יבאר הכתו' על העוסק בתורה שהוא נשמר מפגעי העולם ומהמזיקים ולפי שדוד היה קם בחצות הלילה לעסוק בתורה היה אומר על עצמו ה' אורי וישעי בתורה ממי אפחד וממי אירא וכן כל הקם בלילה לעסוק ניצול מאותם המזיקים הנקראים כלבים וחמורים הבאים מכח הכל"ב והחמו"ר הכלב הוא אשר עליו היה מתפלל דוד הצילה מחרב נפשי מיד כל"ב יחידתי והחמו"ר כבר נתבאר ענינו בויחבוש את חמורו ועני ורוכב על חמו"ר. ולא עוד שהוא ניצול מהם אלא שהוא משפיל אותם עד עפר ובנוקבי דתהומא רבא שלא יתפשטו בעולם. בגין כך יששכר דאשתדלותיה באוריתא כפית ליה לחמור ונחית ליה מההוא גרם המעלות אשר הוא עולה בהם להזיק בני העולם. ושוי מדוריה בין המשפתים בין זוהמי דטופסי דעפרא ביאר מלת משפתים מלשון השחתה והפסד והוא לשון רז"ל בגטין פ' הניזקין שפאי עידית שנשחתה העידית והיא פחותה מן הזיבורית וירצה כי יש כח ביד העוסק בתורה בלילה להשפיל ולהפסיד הכח ההוא ולשומו בין חלקי העפר ת"ח מה כתיב: