כתם פז על ספר הזהר תפ

זבולון לחוף ימים ישכון. ר' אבא פתח חגור חרבך על ירך גבור וכו' וכי דא הוא הוד והדר למיזן זיינא כי החרב לא ניתנה רק ללסטים מקפחי בני האדם ועשו יוכיח ועל חרבך תחיה ואיך ישבח דוד אל הגבור בחגור חרבו על יריכו כי השבח האמיתי הוא מלחמתה של תורה.

אלא רזא ועיקרא דמלה את קיימא קדישא הנרשם בבשרו של אדם עליו הוא מזהיר דוד ואמר חגור חרבך היא החרב הנוקמת נקם ברית חגור אותה האות שבך בירך כדי שלא יפתה אותך יצה"ר וזהו הודך והדרך וכבר אז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו והנך רואה כי צורת הו"ו בברית וצורת חרב ו"ו והשומר הברית ישמר מחרב נוקמת נקם ברית.

ד"א חגור חרבך מאן דנפיק בארחא וכו' אמר שעוד בכתוב הזה אזהרה ליוצא לדרך שיחגור זה החרב על יריכו בתפל"ה שיתפלל קודם שישים לדרך פעמיו וכן אמר יעקב ע"ה אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי כתרגומו בצלותי ובבעותי שאיך יתפאר יעקב שבחרבו לקח והנה החרב של עשו היא והקול קול התפל"ה היא ליעקב. ויאמר כי בזה החר"ב נתאז' זבולון והיא התפל' קודם שיצא לשבילין וארחין ובזה היה נוצח.

ואי תימא יהודה הא אתקן בהאי לאגחא קרבין כי יהודה היה עולה בתחלה למלחמה.

ותיקוניה בהאי חרב כי היא מדתו. אמאי זבולון שאמרת אגח קרבין ואזדרז בהאי חרב.

אלא ת"ח הני תריסר שבטין כלהו תיקונא דמטרוניתא כלומר לא אחד בהם מהשבטים שאינו נחגר בה וכדי לבאר הסוד יביא כי תרי תיקונין דמקני אמר שלמה בשיר השירים א' למדת הבינ"ה שהיא נקראת רעיה. וא' לכלה יודיע כי בכל מקום שתמצא בשיר השירים לשון רעיה הרמז למדת הבינה לפי שלעולם לא יפסק הרעות והדיבוק מבין שניהם החכמ"ה והבינ"ה הוא נהר דלא פסיק מה שאין כן במדה הזאת הנקראת כל"ה כי לפעמים יפסק הנהר ממנה כפי מעשי התחתונים ושלמה על שני התיקונים רמז בשיר השירים על הרעי"ה והכל"ה. ובמעשה בראשית נרמזו שתיהם בבי"ת דבראשית כי מה שעשתה אימא עילאה בעולם האצילו' עשתה אימא תתאה למטה בעולם הפירוד ועל כן הם ב' תיקונים. ואמר כי יעקב ע"ה זכה להאי כלומר לתקן הדוגמא בבניו שהוליד שהיתה מטתו שלימה ובראותו שהוא השלם שבאות בתיקון העטרת קרא לבניו ואמר האספו וכו' ורמז להם כי שני התיקונין נמצא ושם זה לעומת זה אחר שנתקן התחתון העליון מתוקן הוא והוא אמרו למהוי כלא שלים כדקא יאות כי לא היה חסר העולם רק התיקון התחתון. ויבאר ההבדל שיש בין השני התקונים ואמר תיקונא עילאה תיקונא סתים וגליא וביאר הטעם דהא תיקונא דיובלא הוא סתום אבל יש קצת גלוי וביאר מהו הנסתר שבו ואמר רישא סתים הוא דלא אתגליא כי עין לא ראתה על השלש העליונות דרועין וגופא אתגליין על השלש האמצעיות כי גדולה וגבורה הן כדמיון הידים לגלות הפעולות על ידיהם. שוקין סתים ולא גליין. הם נצ"ח והו"ד מקום יניקת הנביאים והם מכוסים בסוד חמוקי ירכיך כמו חלאים ואמרו מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר. הרי א"כ שהתיקון העליון יש בו נסתר ונגלה. אמנם התיקון התחתון של הכל"ה תיקונא דאתגליא יתיר לפי שתיקונה הם י"ב שבטים למטה וגופא דתיקונא דילה למעלה מהם ולבאר הדוגמא פתח ר' אבא עצמו ויעש את הים וכו' עומד על שני עשר בקר שעשה שלמה הים דוגמת הים שלמעלה כמו שיבאר בהדיא שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה וכו' דוגמת הדגלים כמבואר בכמה מקומות דגל פלוני והחונים עליו הרי ג' לכל רוח שלש לימין ושלש לשמאל ושלש לירך ימיני ושלש לירך השמאלי בסוד הקשרים הנמצאים בידים ובשוקים ג' לכל יד הרי ששה ושלש לכל ירך הרי ששה וכלם י"ב וגופא עליהו היא השכינה כי היא נקודתם האמצעי' שממנה מתפשטים הי"ב אלכסונות ועמה הם י"ג והוא סוד והים עליהם מלמעלה וסוד כל אלה שבטי ישראל י"ב וזא"ת ומשהביא תיקון גופא שהם י"ב נמשך לבאר השבעה שהן בדוגמא שלמטה בגלגלים הי"ב מזלות בגלגל השמיני ולמטה מהם הם השבעה כוכבי לכת. ואמר שבע עינייא אינון עיני העדה וכו'. דע שיש למעלה ז' עינים היכלות אשר כנגדם למטה בעטרת ז' היכלות שהם היכלות להם בסוד ז' וז' מוצקות והם נקראים עיני ה' לפי שדרך שם תתפשט ההשגחה על בני אדם ע"י הממונים על זה אמנם נבדלים מאלה בשם וזה כי העליונים נקראים עיני ה' משוטטים בכל הארץ בלשון זכר. אמנם שלמטה אשר בעטרת נקראות עיני ה' המה מושטטות בכל הארץ בלשון נקבה כאשר יתבאר לפנים בדברי ר' אלעזר וסוד השבעה האלה כבר ידעת כי כל נקודה בת עשר והם ע' אשר על המספר והדוגמא הזאת היו ע' סנהדרין יושבים בחצי גורן עגולה והיו נקראים עיני העדה. וכשם שלמעלה הם ע' סנהדרין שהם עיני ה' כמו שאמרנו ומהם יתפשטו כמה וכמה אלפים ורבבות כתות של מלאכים נקראים שער לפי שהנמשך מהראש הוא השער. כן היו הסנהדרין למטה עיני העדה ומתפשט תורתם על כל ישראל סביב וישראל נקראים שער בבחינת' לפי רבויים ולכן תמצא בדגלים בכל דגל ודגל נזכרו הפקודים כל הפקודי' למחנה פלוני כל הפקודים למחנה פלוני להודיע שכל ענינם של ישראל היו על הדוגמא העליונה. והביא זה הענין להודיע שורש כל הדוגמא והמתכונת הזה היה יעקב ע"ה כי הוא השלים הדוגמא והוא שאמר אי תימא במצרים בסליקו דיעקב מעלמא דאשתכח שלימו כולי האי בההוא שעתא. והשיב אוף הוא ודאי וכו' כלומר כן הוא בודאי כי ע' נפש היו כשירדו למצרים והוא חי במצרים שבע עשרה שנה והולידו כמה אלפים ורבבות באותם הי"ז שנים שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו ויבאר כי לשון עצמו הוא מענין רבוי שנאמר עצמו משערות כי אם הוא מלשון חוזק מהו החוזק אשר יתיחס לשער שהוא נושר מאליו אלא שלשון עצימה הוא לשון רבוי. זכאה חולקיה דיעקב וכו'. א"ר אלעזר ודאי הכי הוא כי התיקון של עטרת הם י"ב כמו שאמרת אמנם צריכין אנו לדעת היאך יצוייר דוגמת התיקון הזה במדת הבינה כי אין בעטרת רק מה שבאמה ולא מצאנו שילדה לא"ה העליונה רק ששה בנים והיך אשתכח כולי האי. והשיבו ר' אבא אריא כיון דסדר רגלוי למיעל בכרמא מאן איהו דעייל אבתריה קראו אריה בתורה וכאלו אומר כי מי הוא אשר יבוא אחרי המלך וידבר לפניו אחר שהוא התחיל לשאול השאלה הזאת וגדולה היא אליו אמנם הראוי הוא שהשואל יהיה המשיב כי אין ראוי להשיב זולתו ובכן פתח ר' אלעזר ואמר והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. וביאר הכתוב על אופן שממנו יתבאר כי התיקון העליון אשר במדת הבינ"ה הוא ג"כ מי"ב אלא שהוא נסתר ושבעטרת הוא נגלה שנאמר ומשם יפרד והיה לד' ראשים כי כל דבר שנזכר בו פירוד הוא נגלה לפי שמתחלק לחלקים המתפרדים ונופל בהם גדר המספר אמנם במדת הבינה הם נסתרים וכלם נופלים בגדר האח"ד שהוא תחלת המספר ואינו בגדר המספר כאשר נודע זה ונתבאר בכמה מקומות. ורמז בזה כי במלת אח"ד יש י"ב ונקודתם שהם י"ג וכן עולה אחד שלש עשרה וכאלו הודיע לו כי הו"א ר"ל הנעלם הנרמז במלת הו"א הנה הוא נסתר במלת אח"ד והבי"ת שבאחד שמושית שאם לא כן היה ראוי לכתוב והוא אחד ומי ישיבנו ובאמרו באחד ר"ל כי סתום ונסתר במלת אחד כמו שהנקודה נסתרת בתוך הי"ב אלכסונות וכלם אחד בלתי נפרדים. וכבר ידעת כי מלת והו"א ירמוז אל הכת"ר הנעלם הבלתי נקרא בשם רק באהי"ה יתברך לרוב העלמתו כאשר נתבאר כי העטרת נקראת אנ"י המורה גלוי והתפארת נקראת את"ה והכתר נקרא הוא כי לא נודע מה הוא ויהיה פי' הכתוב והו"א שהוא הכת"ר באח"ד כמו שביארנו כי י"ג מדות של רחמים גמורים שם הם ומשם מתפשטי' לבינ"ה הנקראת מ"י ומ"י ישיבנו לאותו שהוא נרמז כאח"ד ובו נרשמים הי"ג עצמם וכלם נסתרים. אמנם במדה הנקראת נפ"ש אותה ויעש אלכסונותיה נגלים ומלת ויעש הוא מעשה נגלה. וביאר היאך יצויירו הי"ב במדת הבינה ואמר האי תיקונא עילאה דיובלא קיימא על תריסר כהאי תתאה ואע"ג דאיהו חד האי חד אשלים לכל סטר בהאי סטרא ובהאי סטרא יאמר שהאח"ד הוא כחו מתפשט עם כל אחד מהשש קצוות שילדה לא"ה והם י"ב והוא אמרו ואינון שית סטרין עילאין תריסר הוו. וביאר עוד היאך הם י"ב ואמר דכל חד אוזיף לחבריה ואתכליל מניה. אמר שאחר שממדת החס"ד יצא מדת הגבור"ה לא ימלט מהיות בחס"ד כח הגבור"ה עצמה ובמדת הגבור"ה כח החס"ד כי כח השמאל בימין וכח הימין בשמאל ונמצאו שהם שתים שהם ארבע וכן בכל השתים הנשארות מהשש נמצא א"כ שהשש הם נכפלים והם י"ב מאן גופא דא יעקב והא איתמר רישא וגופא כחד קיימי כי התפארת עולה למעלה ראש אל הכת"ר וכבר אמרו שהוא כאדם הנושא זרועותיו כי הראש למעלה מהזרועות ונמצאו א"כ י"ג. תו תריסר תלת קשרין דדרועא ימינא וכו' אל תבהל ברוחך לו' וכי יש תמונה למעלה כי לא מחכמה שאלת על זאת שהרי נכתב בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ואז"ל שא"ל הב"ה למשה כתוב והרוצה לטעות יטעה והסוד בזה שברא הב"ה איברים באדם כדמיון סימן אל העולמות שברא לא שיש למעלה שום תבנית ותמונה ח"ו ואחר שנתיחסו המדות מהם אל הזרועות ומהם אל השוקים וזולתם מהאיברים הנמצאים באדם יש להם כח לדמות הצורה ליוצרה יען נמצאו באיברי האדם סימנים אליהם ואמר תלת קשרין דדרועא דימינא וכו' שבו נמצאו שלשה פרקים וכן בזרוע שמאל וכן בשוקים שלשה כדוגמת הרגלים ג' לכל צד והם נקראים חס"ד והחוני"ם עליו חסדים גבור"ה והחונים עליו גבורו"ת נצ"ח נצחי"ם הו"ד הודו"ת וענין זה יתבאר באדרת נשוא ב"ה. וגופא קיימא עליהו כמבואר למעלה שהיא הנקודה. תו כתליסר מכילן דאוריתא אתפרשא הניח זאת התשובה באחרונ' לפי שהיא מתישבת יותר על הלב ודברים נכוחים למבין והוא כי הי"ג מדות שהתורה שבכתב נדרשת בהם הנה הנם בתורה שבע"פ וכאלו הודיענו שילמד הסתום מן המפורש מה המפורש י"ג אף הסתום י"ג ושאין הבדל בין תורה שבכת' ובין תורה שבע"פ דכלא חד מעילא לתתא ביחודא עם ההוא דקיימא על פירודא שהיא העטרת כי בה נראה כל שלמעלה הימנה כי על סוד זה נקרא' מראה ואין בזה רק מה שבזה והכל יחוד א'. ואחר שביאר סוד הי"ב שב לבאר סוד השבעה עינים הנז' למעלה ואמר כי יש שבעה ושבעה כמו שאמרנו משפיעים ומושפעות משוטטים ומשוטטות העליונים הגדולה והגבורה והתפארת וכו' וההיכלות להם הם בתיקוני השכינה ולפי שהם ששה הנז' בכתוב ולא יותר אמר וח"ד נקוד"ה האי חד אשלים לכל סטר הוא סוד הנקודה. תו שערא דכתיב מי ימלל גבורות ה'. אמר שהפקודים שזכר ר' אבא למעלה שנמשכו מי"ב השבטים פקודיהם למטה פ' פקודיהם למטה פ' דוגמתם למעלה עולמות נקראים גבורות נמשכים למטה כדמיון השער הנמשך מהראש. וכן החסדים מהימין שנאמר חסדי ה' כי לא תמנו כלומר שאין להם מספר. ומ"ש ותיקונין אלין אסתלקו לאתר אחרא כלומר אין זה מקומם כי מקום ביאורם הוא באידרא. ואע"ג דאיתמר טפי כלומר יותר מהראוי נדבר בכאן. ושלמה אמרן בשיר השירים רמז אותם בסוד אריך אנפין וזעיר אנפין. ואצטריכנא לפרשא לון במקומם במעמד האידרא נתבארו התיקונין זכאה חולקהון וכו':

א"ר יהודה זבולון ויששכר תנאי עבדו. יבאר כי הסומך ומחזיק ביד עוסקי התורה שכר העסק תלוי בו שנאמר ותומכיה מאושר ובשכר זו היה מצליח זבולון בסחורתו ויוצא בשלום ונכנס בשלום לפי שהיה תומך ידי יששכר לעסוק בתורה. וחולקיה הכי הוה כי לכוונה מכוונת ניתן גורלו בחילוק הארץ בספר הים והוא שנתנבא עליו יעקב ע"ה זבולון לחוף ימים ישכון וכן תמצא בחלוק הארץ שעלה בגורל בני זבולון עד הים שנאמר ויהי גבול נחלתם עד שריד ועלה גבולם לימה ותרגם יב"ע לימא שאין הכוונה למערב כשאר המקומו' שתרגם ימה למערבא הוא שאמר בכאן דהא ימא אחסנתיה. ובגין כך קרי ליה ירך כי כן אמר וירכתו עד צידון ולא אמר זבולון לחוף ימים ישכון עד צידון ואמר וירכתו לרמוז על היציאה לחוף הים והחזרה שהירך נתיחס לזה. לחוף ימים ישכון כאינון פרישי ימין אמר זה לפי שערים רבים עלו בגורלו והוא שכן בחוף ימים להיות מזומן לפרקמטיא באינון פרישי ימין שהם תמיד נמצאים בחוף הימים. וביאר למה אמר ימים בלשון רבים ואמר אע"ג דימא חד הוה ליה לאחסנתיה בסוף גבולו הנה ירכתו עד צידון ושני ימים היו לו. ר' יוסי אמר כל שאר ימין הוו מהדרן טיפולין בימא דיליה פי' כל שאר סוחרי הימים היו מבקשים הקיבוץ בסחורתם בימו של זבולון ושם היו מתקבצי' לעשות סחורה אלו עם אלו וימו של זבולון היה הבית ועד לכל סוחרי שאר הימים וע"כ כתב לחוף ימים בלשון רבים ולא אמר לחוף הים והוא לחוף אניות אתר דכל ארבין משתכחין למעבד סחורתא תדיר וירכתו עד צידון א"ר יצחק ירכתיה דיליה מטי עד ספר צידון ותחומא פריש לההוא אתר וכו' ירצה שגבולו היה מגיע עד צידון וכל הגבול ההוא היה מקום מועד לכל ספינות הסוחרים כי שם יבואו וחוזרין ושבים שם ר' אחא אמר כתיב לא תשבית מלח ברית אלהיך וכו' אחר שנמשל זבולון לירך כמו שפתח ר' אבא עליו חגור חרבך על ירך גבור והכתוב רומז זה באמרו וירכתו עד צידון כמו שנתבאר למעלה נמצא כי הוא כדמיון הירך היוצא והבא שכן א"ר יהודה קרי ליה ירך לנפקא ולמיעל ובואו ויציאתו בים היה לקיים תורתו של יששכר נמצא שלענין זה היה כענין המלח המקיים התפל שלא יסרח והוא דוגמא אל הברי"ת העליון הנקרא מל"ח ברי"ת אלהיך וביאר הטעם למה נקרא הברית מלח ואמר בגין דאיהו ממרק ומבסם מרירא לאטעמא ואי לא הוי בגין מלחא לא יכיל עלמא למסבל והכוונה בזה שאלמלא שמדת היסו"ד שהוא ממתק ומבסם ברחמים למדת העטרת המקבלת ראשונה ממדת הדין הקשה לא היה קיום לעולם וע"כ נתיחס אל המלח ואמר שעל סוד זה צותה התורה לא תשבית מלח ברית אלהיך מעל מנחת"ך על כל קרבנ"ך תקריב מל"ח וכבר ידעת כי סוד ענין הקרבן היה לקרב ולקשר וליחד המדות ומקום עיקר היסוד הוא העטרת אל היסו"ד שהוא סוד הברית והמלח המקיים העולם והוא סוד כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל וסוד משפטיך כבר נתבאר פעמים רבות שהמשפט לאלהי יעקב שהם רחמים ובהיות כי המשפ"ט משפיע לאר"ץ העליונה צדק למדו כל יושבי תבל הם המדרגות אשר תחתיה והוא סוד ג"כ צד"ק ומשפ"ט מכון כסאך כי בהיות שניהם נצמדים הצד"ק והמשפ"ט הוכן הכס"א וכל הענינים האלה שהביא ר' אחא ענין א' הם וכוונתו לבאר כי הברית העליון הוא המקיים הי"ם במלחו ומתיקותו ושכן היה זבולון בגדר הצדי"ק העליון הנקרא מלח ברית והוא היה ממתק ומבסם תורתו של יששכר והתורה נקראת ברית שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה כי שניהם כאחד טובים הרי א"כ ביאר כי כשם שהי"ם נקראת י"ם המלח ע"ש הברית כך תורתו של יששכר נקראת ע"ש זבולון המקיימו. ותניא דמסייע ליה לר' אחא ר' חייא שפתח אחריו כי צדיק ה' צדקות אהב וכו' כי צדיק וצד"ק מאן דפריש לון גרים לגרמיה מיתה דדא בלא דא לא אזלא וחזר ר' אחא ונתן טעם למה כתב לחוף ימים בלשון רבים והנה כל הימים ים אחד הם וקבוץ כל המים שבעולם נקראים ים ואמר כי בבחינה שיש בים מקומות נבדלים אלו מאלו במימיהם כי יש מקום שמימיו צלולין ומקום שיש בו מים מתוקים כי במקומות רבים יש בתוך הים מעינים מתוקים נובעים בו והספנים שואבין מהם וכמו כן הנהרות הגדולים נכנסים בו דרך ג' או ד' פרסאות שאינם מתערבין עם המים המלוחים בכח רדיפתם. ויש ג"כ מים מרים ובבחינת זה נקרא הים בלשון רבים. א"ר אבא כל שבטא ושבטא כל חד וחד קשרא מאינון קשרין. אמר כן לפי שנתיחס זבולון לצדי"ק יסוד עולם בבחינת קיום התורה הודיע כי כל א' מהשבטים מקומו ידוע בסוד הקשרים העליונים בתיקון המרכבה ולא נקרא זבולון צדיק אלא לענין הנז' ואין זה מקומו כי כל א' וא' מקומו מיוחד לעצמו וסדר הדגלים יוכיחו זה שכך כתיב איש על דגלו באותות לבית אבותם ובדגל מחנה יהודה החונים עליו יששכר וזבולון:

רבי אבא הוה יתיב ליליא חד וקם למלעי וכו' תמיד היו מבקשים ע"ה החברה משום חרב אל הבדים ונואלו וע"כ אתא ר' יוסי ובטש אפתחא וכו' אדהכי קם בריה דאושפיזא וכו' ונתתם לי אות אמת מאי קא בעאת מיניהו כי דרך א' מעבדי שלטון או מלך אם יירא פן יפגעו בו לשאול כתב ידו חתום בטבע' המלך כי כל הנוגע באיש ההוא או בנלוים אליו מות יומת ובזה יהיה בטוח ורחב לא שאלה לא כתב ולא חותמת ולא פתילים רק אות אמת סתם מהו האות ששאלה. והשיבו ר' אבא יאות שאלת אי שמעת ברי אימא וכשראה בריה דההוא אושפיזא שלא השיב ר' אבא על שאלתו כדרך שעושים החכמים שמשיבים איזה תשובה מהנמצא בידם כדי לחזור ולשאול השאלה השנית והוחיל כי לא ידבר ר' אבא חזר ואמר תו שאלתא דהא יהבו לה מה דלא בעאת כי היא שאלה אות אמת וקיים והם נתנו לה תקות השני אשר ידפנו רוח ואין זה אות אמת. והשיב אלא הכי אוליפנא אמר כי לא מלבו הוציא מלין אמנם מה שיאמר היה קבלה בידם דהיא בעאת סימנא דחיי דכתיב והחייתם וכו' ואמרה סימנא דחיי לא שרייא אלא באות אמ"ת ומאי איהו דא אות ו"ו. והנך רואה כי לפי הנראה לכאורה מדבריו שרחב הזונה היתה אשה חכמה יותר מהתקועית שלומי אמוני ישראל כי תדע סוד אמ"ת וסוד הו"ו ומי ומי הוא מחכמי ישראל היודעים סוד אמ"ת שהוא סוד הו"ו שבשמו יתברך המיוחד שהוא סוד ע"ץ החיים רק המיוחדים שבהם שקבלו סודות שמותיו יתברך והנה בלא ספק כל השומע ישחק לו ובפרט המבקשים תואנה בדברי הקבלה כי רבים לוחמים לה היום מהמתפלספים המתפארים בחכמתם וחכמת מה להם. האמנם כי אם תתבונן בדברי המדבר הזה תראה שנשמר מדבריו ומכל משמר נצר לבו כדי שלא יחשוב חושב כי רחב הזונה היתה יודעת ח"ו סוד מסודות האמ"ת והו"ו וזה כשחזר ואמר והכי אוליפנא סימנא דמשה קא בעאת והכוונה כי לפי שכבר נתפרסם בימים ההם כי משה אמת ותורתו תורת אמת וכמו שאמרה היא ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכו' כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וכו' ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי ונשמע וימס לבבנו וכו' כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכו' הודיעה בדבריה כי נתפרסם לכל העולם כי כל הדבק באמונת מרע"ה הוא מחלק החיים וזה נתפרסם מקריעת ים סוף על ידו ושהמורד באמונתו חיה לא יחיה והיא כוונה לשאול אות מאותות אמת שהוא משה אמת ותורתו אמת כי בזה תהיה בטוחה שתהיה מחלק החיים. הוא שאמר ואמרת סימנא דחיי לא שרייא אלא באות אמת שהוא משה כמבואר. ומ"ש בסמוך ומאי איהו דא אות ו"ו הם דברי המדבר לא דברי רחב אלא שהוא מבאר אגב ארחיה כי מדתו של משה היא סוד הו"ו והראיה ע"ז שחזר וביאר דבריו ואמר והכי אוליפנא סימנא דמשה קא בעאת. והם השיבוה כי כבר נסתלק משה מן העולם הדומה לשמש אמנם הניח במקומו תקו"ת השנ"י תקוה ואחרית ושלום ושני לו כשם שהלבנה שניה אל השמש ומקבלת ממנו ואם הדברים הללו יש להם רמז למעלה בסוד השמ"ש והיר"ח וכי היר"ח העליון נאמר עליה כחוט השני שפתותיך שהרמז על שהיא מזוגה בדין ורחמים שנ"י ולא אדום הנה עכ"ז יתישבו הדברים כפי פשטם כי פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה וכפי הנגלה דברו עמה המרגלים הא אסתלק משה מעלמא דהא אתכניש שמשא והא מטא זמנא דסיהרא למשלט סימנא דסיהרא אית לן למיהב לך כי הדברים הללו גם כי אם הם יכוונו אל הסוד הנה בנגלה ג"כ מתישבים ועל זה קמו ר' אבא ור' יוסי ונשקוה ואמרו לו זמין את למהוי ריש מתיבתא או גברא רבא בישראל ואמרו זה לפי שראש ישיבה לעולם מסדר דבריו באופן שאחרי דבריו לא ישנו החברים כמו שהיה הענין בעצמו בכאן שלא הוסיפו על דבריו מאומה. ועוד שאל המאושר הזה ואמר בנוי דיעקב כלהו תריסר וכו' אמאי אקדים בברכאן זבולון ליששכר רצה לומר כי אחרי שהם שלמים וכן רבים שבטי יה עדות לישראל אין בהם פסול ראוי להקדים הבכור כבכורתו ואיש על מקומו ולמה הקדים זבולון ליששכר והוא הגדול ממנו אם מפאת קדימת זמן ואם מפאת התורה כי כבוד חכמים ינחלו ולמה הקדים לזבולון ולא זו בלבד אלא שמרע"ה הקדימו ג"כ בברכותיו שנאמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך אלא זבולון זכה דנפיק פיתא מפומיה ויהיב לפומא דיששכר וכו' ויאמר כי מי שהוא תומך ללומדי התורה זוכה לשתי שולחנות הה"ד זבולון לחוף ימים בעה"ז והוא לחוף אניות בעה"ב מדת המלכו"ת נקראת חו"ף אוניו"ת לפי שהיא י"ם שכל אוכלוסי מעלה שם יהלכון והשפע העליו"ן של עה"ב לשם נמשך להחיותם:

פתח ואמר השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי וכו' יקשה בכתוב כי אחר שירושלים היא רמז לירושלם העליונ"ה היא כנסת ישראל ובנות ירושלם הם רמז למדרגות המקבלות ממנה והיא היא היותר קרובה אל המשפיע בה מכלם איך תבקש מהם ותאמר אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני. וגם כי הענין ידבר בכנסת ישראל למטה יקשה כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קוראינו אליו כי יאמרו לאומות העולם אם תמצאו את דודי והכל כוונה אחת למטה ולמעלה ויאמר כי בנות ירושלים הם נשמות הצדיקים בניה אשר תלד הם הם הסבה לחבבה על בעלה הם הם המודיעים לו עסקי אמם ואהבתה ותשוקתה אליו לקבל ולפרנס ואכלוסיה הם הם המחברים את האה"ל להיות א' ומהם היא מבקשת שיביאו לה בחשאי כי בהם תלוי הדבר. וביאר היאך הדבר תלוי בהם ואמר וכמה בגין דחיובא על בר נש ליחדא שמא קדישא בפומא ולבא ונפשא ולקשרא כלא כשלהבת הקשורה בגחלת וביחוד ההוא הוא גורם שיתפייס המל"ך עם המלכ"ה והוא סוד מה תגידו לו שחולת אהבה אני אהבת מדתו של אברהם החס"ד והרחמי"ם לרפות כח הדין המשפיע בם תחלה וצריכה היא להשקאת מימי החס"ד ע"י הצדיק ונשמות הצדיקים הם הגורמים ההמשכה הזאת ומבואר הוא. ד"א בנות ירושלם אלין תריסר שבטין דתני' ירושלם וכו' הענין הזה כבר נתבאר בכמה מקומות במאמר רבי יוסי במס' חגיגה הארץ על מה עומדת שהרמז על העטר' היא ירושלם הנז' בכאן העומדת על י"ב תיקוניה ויש אומרים על ז' הרמז על הנחלים היורדים אל היכליה ויש אומרים על צדיק א' והסוד ידוע אין צורך להאריך בו אלא שהעמיד החכם הזה הענין בסוד הי"ב שבטי יה עדות לישראל והכל אמת ובהשלים דבריו א"ר אבא זכאה חולקהון וכו' ור' אבא גרסי' ולא ר' יהודה כי לא נמצא שם רק ר' אבא ור' יוסי ואושפיזא ובריה: