כתם פז על ספר הזהר תעא

פחז כמים אל תותר הכא אמר מה דיערע ליה וכו' כל דבר הנביאים בסגנון ההוא שהם מדברים בו יורו על העבר ועל העתיד ומה דביני ביני ובפרט בשעת פטירתם שהם מגידים עתידות כנודע מהברכות אשר בירך יצחק ליעקב בנו וזולתו מן המברכים וכן יעקב בנדון הזה כשבא לברך את בניו רמז בכאן בברכת ראובן שנראה שהיה מקנטרו על מה שעבר רמז לו מה שעתידים בניו להיות נחפזים ונמהרים לקחת נחלתם מעבר לירדן וישארו חוצה לארץ הוא שאמרו למשה אם נא מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה והיא הסבה שהם גלו תחלה ופי' הכתוב פחז כמים לפי שהיו נחפזים כמים היורדים במורד לקחת נחלתם מעבר לירדן אל תותר לא תשאר בארץ והוא מדבר עם ראובן בעד בניו. ור"ש יאמר שמתוך הכתוב רמז יעקב ג"כ שעתידין בני ראובן לאגחא קרבא בגו ארעא שני פעמים האחת בעלותם לארץ הם עלו חלוצים עם אחיהם וכבשו את הארץ ועל הפעם הזאת הראשונה קראו לראובן כחי וראשית אוני על גבורתם של בניו. והשניה בזמן ביאת המשיח הם יתעוררו תחלה לבא להחלם בגוים וינצחום ותפול עליהם אימתה ופחד ועל הפעם הזאת השניה אמר ויתר עז ומלת יתר שאת ירמוז על הגלות שיסבלו קודם בגלות אשור ואח"כ ויתר עז.

ומ"ש כי עלית משכבי אביך. ירמוז כי בראותם שינצחו האומות יחשבו כי להם תאות המלוכה ויעלה במחשבתם לעלות להלחם בירושלם שהיא משכבו ושכינתו של הב"ה ולקחת המלוכה ולא יצלחו בעלותם שמה. ויאמר שרמז עוד באמרו כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז שהם ד' דברים שיארע להם לשבט ראובן מה שאירע לישראל שגלו בארבע פאות בארבע מלכיות ועל כן עתידים להלחם בד' פאות העולם וינצחו את כלם:

פחז כמים אל תותר. הכא אתרמיז על הרהורא קדמאה וכו' רמז ג"כ באמרו כי עלית משכבי אביך על המחשבה שהיה בדעתו של יעקב שהיה זקוקו עם רחל ובתר והנה היא לאה נמצא שהריונו של ראובן עלה בשני משכבות משכב של לאה בפועל ומשכב של רחל במחשבה ומה טוב ומה נאה פי' זה כי עלית משכבי אביך כי עלה ראובן הריונו בשתי משכבות א' בפועל וא' המחשבה ולכן נטלה בכורתו ממנו ונתנה ליוסף בכורה של יוסף כי המחשבה גברה על הפועל. ועוד יבאר כי עלית משכבי אביך על עלייתם למלחמה לירושלם שנבנית ב' פעמים שני משכבות של הב"ה. הנה נתבאר כי בסגנון א' רמז על העבר ועל העתיד ומה דביני ביני:

שמעון ולוי אחים וכו' א"ר יצחק אחיד לון בסטרא דשמאלא דשכינתא ירצה כי ראה יעקב כי כח שניהם נמשך מכח הדין הקשה והגבורה וכדי שלא תתפשט כחם לחוץ כי יחריבו את העולם כבש וצמצם כחם בצד שמאל של שכינה שהיא מדת הדין הרפה למען יתמזג כחם ברחמים וישכך חמתם. וכבר ידעת כי זו היתה סגולתם של קרבנות על המזבח כדי לצמצם שמה כחות הדין הקשה שלא יתפשטו בעולם והבן זה כי זהו סוד את קרבני לחמי לאשי כמו שיתבאר במקומו ב"ה.

א"ר יוסי ברכתא דלהון אן היא כלומר אחר שאמר הכתוב וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם לא מצינו שום ברכה בשמעון ולוי רמוזה אבל קללה שקלל אפם ועברתם והיא היא ברכתם והשיבו ר' יצחק אחד אחד ואמר כי שמעון לא היה ראוי לברכה על דעת אביו לפי שראה כמה עובדין בישין דדינא קשיא אם במעשה שכם ואם במכירת יוסף ואם במעשה זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. ואם בהקהל קרח את העדה על משה ועל אהרן ועל כן לא בירכו יעקב. והאחר שהוא לוי לפי שגם הוא היה מצד הדין הקשה ברכתו לא היתה תלויה ביד יעקב אלא בידו של הב"ה כי ידע כי הבדל יבדילהו לעבודתו ושעתיד להיות עבודת הקדש עליו ולכן שתק מלברכו עד שיבוא בעל השדה וישקה את פרדסו. וגם מרע"ה עליו השלום בברכו אותו תלה ברכתו בידו של הב"ה ואמר ברך ה' חילו וכו' נמצא א"כ כי שמעון לא היה ראוי לברכה ולכן לא בירכו ולוי תלאו ביד הבוחר בו ויהיה א"כ פי' ויברך אותם איש אשר כברכתו בירך לראוי לברכה בירך ולמי שאינו ראוי לא בירך לפי דעת ר' יצחק זו.

ת"ח כתיב זה הים גדול ורחב ידים וכו' יביא זה הענין להודיע כי גם כי קנטר יעקב לקצת מבניו כראובן ושמעון ולוי הנה הנם כדוגמא עליונה ומצויירים שם בי"ם הגדול הנרמז בשכינה שהיא רחבת ידים שכל השפע שם יצמצם ושם רמש ואין מספר מכתות מלאכי השרת. חיות קטנות אלו הי"ב שבטים שנמשלו לחיות בברכת אביהם זה אריה וזה זאב וזה אילה ודומיהם. ומ"ש ר' יצחק אריה חד וטלה חד וכו' ואפיק איל ועייל גדי לא הבנתי כוונתו. והנה ר' יהודה אמר על זה הענין מלה שפיר וכוונתו לומר כי הענין הזה טוב ויפה ויהיה כאחד מהמדרשי' הנדרשים בכתובים ולכן לא אמר לו שפיר קאמרת כמנהגם בשמעם אי זה דבר דבור על אופניו אמנם אמר מלה שפיר.

ואמר אבל יהודה אריה שמעון שור וכו' כלומר למה קראו אביו ליהודה אריה לפי שהוא לצד ימין במרכבה. ושמעון מקומו ידוע כי הוא מצד שמאל כמו שביארנו מצד מדת הדין הקשה ומהו הרמז בזה.

ואמר הא אוקמוה חבריא דהוו משגיחין דא לקבל דא כלומר כל א' רחוק מחבירו זה בימין וזה בשמאל ולא קרב זה אל זה והיה שמעון ככחו אז במדת הדין הקשה ככחו עתה. ומה עשה מרע"ה בברכתו חבר אותו עם יהודה כדי שיתמזג ברחמים וישכך חמתו שנאמר שמע ה' קול יהודה והביאו משל בזה לשור שעסקיו רעים ציירו בצדו אריה כדי שיירא ממנו ולא יזיק זהו המכוון בדברי המשל ולא זולת והוא סוד מ"ש מחלוק' שהיא לשם שמים.

וא"ר יהודה שמעון ולוי אבוהון סליק לון למשה כלומר שיברכם משה כמו שיראה כמו שנתבאר ומשה חבר לשמעון עם יהודה ולוי תלה ברכתו ביד הב"ה ולפי שר' יהודה לא נתן טעם לדבריו על מה ועל מה יסלק לון למשה אמר לו דרך הלצה אבוהון סליק לון למשה אוף אנן נסלק לון לבוצינא קדישא כי הוא יודיענו הטעם והסוד.

אתו שאילו ליה לר"ש ואמר להם חביבין מלין כלומר אלו ידעתם הסוד הייתם יודעים כמה נחמדים הדברים. וקודם שביאר להם הסוד וזכר משלימותו של מרע"ה על כל ילוד אשה ושלא היה ראוי איש אשר כזה שיעדר מן העולם ובכה וטפח בידיו על העדרו ואמר עליו מאן יגלה לך מהימנא קדישא כלומר מי יגלה מקומך וישתטח על קברך אסתלקת בחייך על כל בני נשא שנתעלה בחייו להיות איש האלהים איש לאשת חיל עטרת בפרישתו מן האשה כמו שיבאר אסתלקת במותך ואסתים דיוקנך כי לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה. וכדאיתא פ"ק דסוטה כבר שלחה מלכות רומי הרשעה אל גסטרא של בית פעור גסטרא ממונה כמו קסטור כי הגימל והקוף מתחלפים במבטא הראוני היכן משה קבור עמדו למעלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למעלה נחלקו לשני כתות אותם שהיו למעלה נדמה להם למטה אותן שהיו למטה נדמה להם למעלה לקיים מ"ש ולא ידע איש את קבורתו.

מפתחן דמארך בידך תדיר שהי' מוכן לנבוא' תמיד כמ"ש עמדו ואשמע' כמי שיש בידו מפתחו' הבית ונכנס בכל עת שירצה וכן העיד עליו הכתוב בכל ביתי נאמן הוא כי כל מפתחות האוצרות בידו. ואחר שבכה על העדרו מן העולם התחיל לבאר הטעם למה סלק יעקב הברכה של שמעון ולוי מעצמו ונתנה למרע"ה ואמר ת"ח יעקב הוו ליה נשין ארבע כלומר שנתעסק בנשים ולא נפרש מהם כמרע"ה שלא היתה לו רק אחת ומעט מה שנתעסק בהנאת העולם הזה וגם כי יעקב נתעסק בהנאת העולם כוונתו לשמים להשלים הדוגמא ובהיות שכוונתו לשמים היתה מטתו שלימה כי על כן שכינתא הוות קיימא עלוי בשעת סלוקו מן העולם.

בעא לברכא לאלין ולא יכיל מקמי שכינתא דדחיל מפני שכחם נמשך ממדת הדין הקשה ויוסיף בברכם מדת הדין בשכינה.

אמר איך אעביד דהא תרוויהו מדינא קשיא קא אתיין והם אחים ואיך אפריד זה מזה לברך האחד הלוי ע"ש סופו ולהניח האחד בלא ברכה.

אי אתקיף בשכינתא לא יכילנא כלומר אם ארצה להיות כצדיק מושל יראת אלהים כמאריה דביתא שהוא גוזר אומר ויקם לו איני כדאי לפי שכל ימי נשתמשתי בנשים הבשריות ולא עליתי למדרגת היותי איש האלהי"ם בחיי אלא אסליק לון למאריה דביתא הוא משה שעלה בחייו להיות איש האלהים ומאריה דביתא כל אשר יחפוץ יעשה בביתו כאיש עם אשתו אישה יקימנו ואישה יפירנו כן היה משה כביכול לעשות בביתו אמסור אותם ביד בעל הבית והטוב בעיניו יעשה ויבא ראיה על כי מרע"ה הוא האומר ומקיים ועושה רצונו בבית הרמוזה בעטרת באמרו ובנחה יאמר שובה ה' וכו' כי הוא מצוה והיא עושה אשריו ואשרי חלקו זכותו תעמוד לנו: