כתם פז על ספר הזהר תמג

ויקרא לבנו ליוסף וכו' יבאר הטעם למה יחס הכתוב בשם בנו מיוחד ליוסף משאר בניו. ויאמר כי אל יוסף בפרט ראוי ליחס הבניות יותר משאר אחיו ביען כי בשעה שבא יוסף הבית לעשות מלאכתו נראה אליו דיוקנו של אביו וכבש את יצרו שנאמר וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני על אביו היה אומר כן שהיה רואה דמות דיוקנו עומד שם בבחינת זה קראו בנו. ודייק זה מאמרו ואין איש מאנשי הבית משמע כי מאנשי הבית לא היה נמצא שם איש אבל איש אחר שאינו מאנשי הבית היה נמצא שם ואיזהו זו דיוקנו של אביו.

א"ל קב"ה את אמרת וימאן חייך וכו' לפי שהב"ה מודד מדה כנגד מדה ואפי' במה שמדבר האדם בפיו וכמוזכר למעלה בהכר נא הכתונת בנך וכו' הכר נא למי וכו' וזולתם ויאמר כי לזה רמז הכתוב באמרו.

ידעתי בני ידעתי בכפל הידיעה רמז לו כי ידע נאמנה כי הוא בנו בפרט על המעשה ההוא וגם ידע כי זה הבכור.

ד"א ויקרא לבנו על שהיה קלסתר פניו דומה לו והיו הכל אומרים זה בנו ממש וכענין מה שדרז"ל באלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק.

ר' יוסי אמר כלא הכי הוא כלומר זה וזה אמת כי היה דומה לאביו במראה עד שהיה דומה לו בכלא. ועוד נתיחס לו הבניות בפרט לפי שהוא זן אותו בזקנותו ולזה יקרא בן אמתי יותר מכל בניו. ויתן טעם למה קרא ליוסף יותר מכל בניו לפי שהיה רשות בידו להעלותו ממצרי' יותר משאר אחיו לפי שהיה קרוב למלכו'.

ר' ייסא אמר דיעקב הוה ידע דבנוי ישתעבדון וכו' יבאר כי על ג' סבות לא רצה יעקב ע"ה להקבר במצרים גם כי בהקבר שם תהיה זכותו מגין על בניו בגלותם. האחת לפי שלא יעשו המצריים ממנו ע"ז כי כן היה דרכם של האומות בראותם איש אשר רוח אלהים בו היו עובדים אותו. שנית לפי שידע בודאי כי השכינה תשרה ביניהם בגלותם ולא תעזבם ולא יצטרכו בניו אל זכותו. ושלישית כדי ליקבר בקבורת אבותיו לימנות עמהם בקבורתם ולא היה מן הראוי לצלם אלהים כמוהו שהיה שופריה דאדם הראשון ליקבר בארץ טמאה בין הרשעים.

ורזא דמלה דאבהן לית בהו פירודא כי הם הם צורת המרכבה העליונה בעולם היחוד ואל זה הסוד אמר ושכבתי עם אבתי ואמר שקראו בנו לסבת דיוקנא דאנפין שהיה דומה לו גם כי כל חפצו ורצונו ומחשבתו של יעקב ע"ה שתלד לו רחל בן כי אותה אהב מלאה כי על כן אמרה לה לאה לרחל המעט קחתך את אישי יראה מזה שהיה רגיל יעקב עם רחל יותר מלאה ולכן קראו הכתוב בנו כלומר אהובו והנה רשב"י ע"ה פתח בהנסתרות לה' אלהינו להודיע לבני האדם כמה צריכים ליזהר בעה"ז במעשיהם ובמחשבותיה' כי הכל גלוי לפניו ית' והכל נרשם ונכתב בספר ולראיה הביא ענינו של יעקב ע"ה כי בעת הזדווגו עם לאה היתה מחשבתו עם רחל כי רמה אותו לבן לא מדעתו של יעקב היה זה ח"ו ח"ו כי יהיה ראובן בן תמורה אמנם עכ"ז הועילה המחשבה ההיא להשיב הדבר אל שורשו ועל סוד זה קראה אותו לאה ראובן ולא קראה אותו ראובני ליחס אותו אליה אבל קראתו ראובן סתם כלומ' ראו בן כי כפי מחשבתו של אביו אינו בני וכבר נתבאר זה במקומו אמנם יוסיף בכאן לבאר כי העושה מעשה זה בכוונה מכוונת להזדקק עם אשתו ומחשבתו באשה אחרת הנה הבנים ההם נקראים בשם אחר לא בנים ודאין והם הנקראים בני תמורה כי מכח התמורות הם באים ומסוד זה כתב רחמנ' ויקרא לבנו ליוסף בנו ממש כי לדעתו היה בנו ממש במחשבה ההיא מתחלה ועד סוף. א"ר יוסי במה אומי ליה יעקב ליוסף ישאל מה הוא ענין השבועה שהשביעו בירך ויאמר כי הכוונה בברית המילה שהיא מכונית לירך בסוד חגור חרבך על ירך גבור שהיא מצוה שנשתבחו האבות בה יותר מכל מה שעשו. ויביא ענין מ"ש רשב"י ע"ה למה לא נזכר ביצחק ע"ה ענין ירך כמו שנז' באברהם שאמר לעבדו שים נא ידך תחת ירכי שהרי ג"כ מצינו ביצחק שצוה ליעקב ואמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו ויצוהו ויאמר לו לא תקח אשה מבנות כנען וראוי היה שישביעהו על ככה כמו שהשביע אברהם לעבדו על ככה ולא השביעו בירך ויאמר כי הטעם לפי שלא היה ירכו של יצחק כ"כ שלימה כאברהם ויעקב לפי שיצא ממנו עשו שהוא מכח הקליפה השמאלית החזקה היונקת ממדתו של יצחק וכבר ידעת כי ישמעאל הוא מהקליפה הימנית ואינה כ"כ גסה ועבה כקליפה השמאלית בסוד והוא יהיה פר"א אדם כמו שנתבאר במקומו שישמעאל הם מלים ולא פורעים אמנם אדום לא מלים ולא פורעים ת"ח מאי טעמא הכא שים נא ידך תחת ירכי אל נא תקברני וכו' כלומר מה ראה להשביעו בירך לענין הקבורה ומה שייכות יש לירך עם זה ויאמר כי שייכות גדול יש ביניהם ודומים הם בענין הטהרה והטומאה כי הנה שומר הברי"ת כהלכתו ההוא יקרא קדוש נבדל מהטומאה והבלתי שומרו נקרא טמא וטמא טמא יקרא ולפי שיעקב ע"ה שמר בריתו מכל טומאה וכמו שנתבא' באמרו ראובן בכורי אתה כחי וראשי' אוני מה שלא זכה שום אדם אל זה כמוהו נתירא שמא יקבר בארץ מצרים הידועים בזמה אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם ועל כן השביעו בירך הטהור שיקברנו בארץ טהורה כי כל דבר יקרב אל דומהו כי שומר הברית לו נאות הארץ הקדושה כאשר נודע מדרך הסוד כי הברי"ת העליון שוכן בארץ העליונה ויקשה לפי זה שהרי יוסף הוא היה שומר הברית ומדתו מדת הברית היאך נקבר בארץ מצרים הטמאה. ויאמר כי לא נקבר בעפר הטמא ההוא אבל הושם בארון במצרים ואח"כ הושלך ארונו במים שכן קבלו רז"ל שהמצריים רצו להצניעו שלא ימצאוהו אחיו לעולם ועשו לו ארון של מתכת ונתנוהו בנילוס וזהו שכתוב ויישם בארון במצרים מה עשה משה נטל טס אחד וכתב עליו עלה שור והטילו בנילוס וא"ל יוסף יוסף אחיך נגאלים והשכינה מתעכבת על ידך וענני כבוד מעוכבים בעדך אם רצונך להגלות ולהעלות עלה ואם לאו נקיים אנו משבועתך הרי שקבלו שלא נקבר בארץ מצרים אבל הושם במים שאין בהם טומאה והביא ראיה מיחזקאל הנביא ע"ה שבאה לו הנבואה בחוצה לארץ בהיותו על המים שנאמר ואני בתוך הגולה על נהר כבר וכתיב ותהי עליו שם יד ה' ויאמר כי כך רצה הב"ה שישאר יוסף בארץ מצרים להיותו זכותו מגן על ישראל בעודם בגלו' וממנו ית' היתה נסבה שיושלך במים במקום טהור כדי שלא יתגאל בעפר הטמא. תאנא א"ר יוסי חמא יעקב דהא בכלא אתתקן לכורסייא קדישא באבהן וכו' יאמר כי יעקב ע"ה ראה בעצמו שלא חסר משלימותו שום דבר להיות רגל שלישי בכסא כי מטתו היתה שלימה ואמר אי הכא אתקבר היך גופא דא אחידא באבהתא כי כמו הדוגמא למעלה כך צריך שיהיו הגופות למטה מכוונו' זה כנגד זה ולכן בחר להיות גופו נקבר עם גופו' האבות בחבור אחד. ואפי' מערתא דאתקבר תמן אקרי כפלתא בגין דכל מלה כפלתא הוא תרין וכו' הסתכל בעומק דבריהם ע"ה כי הם יבארו שלא יודע כח ומעלת האחד על השני רק מפאת מציאות השלישי. וכי השני לא יקרא כפל האחד בעבור היותו כפלו במספר אמנם ינגדהו בעבור היותו מורה על השניות כי בהמצא השני יורה כי הוא ראש בפני עצמו אחר שמציאות האחד נעלם כמו שידעת כי הוא סבת התחלת המספר ואינו נגדר במספר ולפי זה השני מתנשא לאמר אני אמלוך כי אני ראשון לכל בית המספר ואני נגלה ראשון ונמצא לפי זה כי השני הוא מנגד לאחד במציאותו והפכי אליו אשר מטעם סוד זה אמרו רז"ל כי ביום שני נברא מחלוקת ונברא גהינם והחשך וכל הדברים ההפכיים אל הטוב כי שמו מורה על שהוא משונה מן האחד וע"כ נקרא שני ואם כן לפי זה לא יגדר בשם כפל כי שם כפל יורה על תוספת הענין הקודם אליו המכפיל טובו. אמנם השני שם יורה על שנוי הדבר הקודם אליו לא על כפלו אמנם בהמצא השלישי הודיע מעלת האחד על השני וזה לפי שבמציאותו מגלה כי האחדו' נעלם בהיות מספרו נפרד ויורה ג"כ כח השני שהוא טפל לאחד בשנים הנשארים במספרו אשר מטעם זה שמוהו בעלי המספר ראש לנפרדים כי הוא מגלה כח האחד הנפרד הנעלם אשר איננו נגדר במספר וגם נמצא בו כח השני העומד לנגדו ומיחדו עמו ונותן שלום ביניהם. והנה א"כ בהמצ' השלישי נגלה ונמצ' כח הכפל וההפ' חלף הלך לו והבן זה מאד כי הוא אשר כיון בכאן ר' יוסי באמרו דכל מלה כפילתא הוא תרין וחד ביאר הסוד ע"ה בדברים קצרים ורצה לומר כי אין לך דבר בעולם שיפול עליו שם כפל רק בהמצא השנים ואחד ביחד שהוא מספר השלישי כי הוא יגיד הכפל לא השני לבדו כי הוא יגיד ההפך ואמר כי מטעם סוד זה יעקב ע"ה בחר לו להיות נקבר עם אבותיו אברהם ויצחק להיות שלישי להם ותקרא המערה מערת המכפל"ה לרמוז אל המער"ה העליונה הנכפלת מחס"ד ודין ויעקב הוא הנותן שלום באהליהם הנך רואה כי כל מעשי האבות למטה היו נעשים על דוגמת מעלה להדמות אל המרכבה העליונה בין בחייהם בין בקברותם ואגב ארחיה יבאר הטעם למה זכתה לאה ליקבר בהדיה דיעקב שם במערת המכפלה ורחל בפרשת דרכים ומבואר הענין בעצמו כפי פשטו וכפי הסוד כך חייבה החכמה העליונה שהא"ם העליונה תהיה נעלמת באמרו ואי זה מקום בינה ושהב"ת תהיה נגלית ויושבת בפתח עינים אשר על הדרך שהוא סוד פרש"ת דרכי"ם וכן דוגמת האמהות למטה: