כתם פז על ספר הזהר תמה

ושכבתי עם אבותי ר' יצחק פתח מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש בכמה אתר אתמר אין הכוונה על כל עמלו ואפי' בדברי תורה רק על מה שהוא תחת השמש כאשר יבאר בסוף המאמר. ופתח ר' יצחק בזאת הפתיחה על הפסוק הזה כאדם המזכיר לבני אדם יום המות ואומר להם הראית' כל מה שטרח ועמל יעקב בזה העולם וכל המאורעות שאירעוהו וסוף סוף אומר בפיו ושכתבי עם אבותי ומה יתרון לו לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש ואמר כי בכמה מקומות אמרו כי רז"ל בקשו לגנוז ספר קהלת לפי שנראים בדבריו דברי מינות כענין הכתוב הזה ודומהו באמרו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעש' ואין דעת ואין חשבון וכו' וכאן ביאר ר' יצחק כי כונת רז"ל באמרם בקשו לגונזו מפני שנראים דבריו נוטים לדברי מינות לא שח"ו חשדוהו בכך אבל מפני שלא יבואו בני אדם לטעות בדבריו ויחשבו שכל דבריו גזרות ואינם רק חקירה כאדם הזוכר כל חלקי הסותר ולפי שכל דבריו סתומים בקשו לגונזו אמנם שאמת הוא דכל מלוי דשלמה כלהו אקרון בחכמתא ושהכתו' מעיד עליו שנאמר ותרב חכמת שלמה מחכמ' כל בני קדם ויאמר כי כן חייב הענין לפי שבימיו היתה הלבנ"ה העליונה במילואה היא הנקראת חכמ"ת שלמ"ה ואליה ייוחס הרבוי ביען כי לפעמים איהי בפגימו.

מחכמת כל בני קדם תמן תנינן מאן אינון בני קדם בסוף פרשת חיי שרה אמרו שהם לבן ובעור ובלעם בנו שהיו חרשין וקוסמין ולמדו החכמות ההם בהררי קדם והוא שהיה אומר בלעם מן ארם ינחני בלק וכו' מהררי קדם ובכאן יבאר כי הם בני הפילגשים אשר לאברהם אשר נתן להם מתנות ושלחם מעל פני יצחק ארצה בני קדם והמתנות שנתן להם הם שמות הטומאה שמסר להם ומשם ירשו בני קדם אותם החכמו' אחריהם אמנם ליצחק בנו מסר את כ"ל אשר לו שהרמז על חכמ"ת שלמ"ה הנקראת בכ"ל בסוד בת היתה לו לאברהם ובכ"ל שמה כלול"ה מכל והכונה שמסר לו שמות הטהרה. ואגב ארחיה יביא העובדא ההיא דר"ש דיומא חד הוה אתי מקפוטקי' ללוד והוה עמיה ר' אבא ור' יהודה ושהוא היה רוכב ושניהם על רגליהם רודפים אחריו ולפי שר' אבא היה זקן יותר מר' יהודה יגע ולאה ולפי שירגיש ר"ש בו שהיה לואה אמר ודאי אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כאלו מודיעו שהוא עיף ויגע ועכ"ז לא יסור מלרדוף אחריו כרודף אחרי השכינה והרגיש ר"ש וירד ואמר לו ודאי כתיב ואשב שם עם ה' ודאי חכמתא לא מתישבא אלא כד בר נש יתיב ולא כשאדם הולך או עומד שאין לבו מתישב עליו וכשישבו פתח ר' אבא בכתוב הזה ותרב חכמת שלמה ושאל לר"ש מהו חכמת שלמה ומאי היא חכמת מצרים ומאי היא חכמת בני קדם והנה השיבו ר"ש ואמר לו ת"ח בכמה אתר אוקמוה בההוא שמא דסיהרא וכו' הודיעו כי מדתו של שלמה שהיא מדת המלכו' היא כוללת כל העולמו' וכל חכמה וחכמ' שבכל עולם ועולם הנה הנם נכללים בה ע"ד אמרם ז"ל במלכות"ו בכל משלה עליוני' ותחתונים כי הכל מצוייר בה ועל כן נקראת בכל השמות הכוללות כל החכמות כאשר אבאר לפנים בסוד החידה הזאת לרשב"י ע"ה והתחיל ואמר תנינן אלף טורין רברבן קמה וכו' כבר ידעת מנהגם ע"ה ברוב סודותיהם שהם זוכרים אותם בדרך חידה וזה דרכם שכ"ל למו ע"ה כדי שכל באי עולם יקנו תועלת מדבריהם כי האיש ההמוני יבין החידה כפי דעתו והשגות ויסתפק בנגלה ממנה והאיש החכם יבוא מתוך דברי החידה עד תכונתה ויפשיט דברי החידה מהמלבוש החיצוני וילבישם מחלצות ההשכלה והסוד למה שכבר קדם מדבריהם ממקומות אחרים בכמו זה הענין שאמר כד אתברכא מכלא כתיב ותרב חכמת שלמה וכו' ותנינן אלף טורין רברבן קמה וכלהו נשיבא חד הוו לקמה ואלף נהרין שקיין לה ובגמיעא חד גמיע לון שהכוונה לו ע"ה מ"ש רז"ל על בהמות בהררי אלף שהיא רועה אלף הרים בכל יום וכו' דע בני כי אני מאמין אמונה אומן כי הדבר הזה כפשטו כי יש ב"ח נמצא בעולם כ"כ גדול הכמות עד שיצטרך לרעות אלף הרים בכל יום למזונו ושלא תקצר יד השם המצמיח אותם לו בכל יום כי הוא ית' בבוראו בהמה זו ודומה לה מהחיות הנזכרים בכתובים חיות קטנות עם גדולות וכמו שאמר הכתוב ויברא אלהים את התנינים הגדולים על לויתן ובת זוגו הודיע לבני האדם גבורותיו ויכולתו וכל דומה לזה ממה שהביאו רז"ל בהמוכר את הספינה מעובדי דרבה בר בר חנה מן הבריות הגדולות והנוראות אשר ראה שנראים שהם דברי גוזמא עד שכתב מי שכתב עליהם כי היו דברי חלום או דבר חידה בכלם אני מאמין שהם נמצאים בעולם וכי לא הרכיבו רז"ל חידותיהם אלא על הדברים הנמצאים בעולם לא על דבר בלתי נמצא כענין האילה אשר אמרו רחמ' צר ואינה יולדת עד שיבוא נחש ומכישה ברחמה והמשילו רז"ל הדבר כענין חידה על האיל"ה העליונ"ה ועל הנח"ש הנושך ברחמה כמו שכבר נתבאר וכבר העידו לנו אנשי אמת שלא היו מאמינים זה עד שראוהו בעין ואז האמינו. והאמת הוא שאלה הנבראים הגדולים והנוראים הנה הנם נמצאים בעולם בראם היוצר להודיע כחו ויכולתו ושהוא מכין וממציא מזונם מביצי כנים ועד קרני ראמים וכבר ראית מה שפי' רש"י ז"ל המאמין הגדול באותם הדברים שראה רבה בר בר חנה ז"ל כל הני עובדי דקא חשיב משום מה רבו מעשיך ה'. ויש מהם להודיע מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבא או לפרש המקראו' האמורות בספר איוב המדברים בעופות גדולות ובהמות ודגים שכל שיחתם של ת"ח צריכה תלמוד עכ"ל הסתכל בדבריו ע"ה שהודיע לפי דרכו באמרו שכל שיחתם של ת"ח כי כונתו לדעת כי גם כי תראה בשיחתם וחידותיהם דברי גוזמא נשואים הם על דברי הכתובים ועל הנוראים הנמצאים בעולם ועליהם מרכיבים חידותיהם לא על תוהו וצריכים תלמוד להבינם כענין בר יוכני ודומהו מהנמצאי' הנוראים ודע כי כל המפקפק ומספק באמונתו מהאמין בבריאת אלה הבריות הנוראות ג"כ יבוא לפקפק ולספק בעניני ג"ע של מטה ועץ החיים אשר בתוך הגן שמהלכו ת"ק שנה והנהרות היוצאים ממנו אשר כל זה נברא בדוגמא עליונ' וזה לעומת זה עשה האלהים והמאמין לא יחיש להכחיש כי גדול אדוננו ור"ב כ"ח ולתבונתו אין חקר יתברך ויתעלה. וכתבתי זה לפי שראיתי רבים ונכבדים מכחישים מציאות אלה הנבראים הנוראים לפי שלא ראום במוחש ובונים עליהם כונות זרות כל אחד ואחד כפי סברתו ואני לא כחדתי אמרי קדושי' ע"ה ונחזור לענינינו והוא כי רז"ל ע"ה קבלו כי יש ב"ח בעולם כ"כ גדול הכמות ורועה אלף הרים בכל יום והם מרכיבים ע"ד חידה זה הדבר אל המדה המתברכ' ומתפרנסת מהאל"ף הרים הר"י בשמי"ם המשפיעי' בה הם העשר מדות אשר כל אחד בת מאה הנאצלים מהאל"ף וכבר ידעת כי לפעמים הם נקראים הרים ולפעמים נקראים נהרות והכל בהשאלה כי לענין המזון יקראו הרים המצמיחי' יבול ולענין ההשקאה יקראו נהרות ולפי שהמד' הזאת אין לה מגרמה כלום לרוב תשוקתה אל ההשקאה העליונה אמרו בדרך חידה וכלהו נשיבא חד הוו לקמה ובגמיעה חדא גמיע לון כדמיון הרעב והצמא וכענין שנאמ' יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו הנז' בו כי כן דוגמת זה למעלה וכבר כתבתי זה במאמר ירד"ן יוצא ממערת פמיאס וכו' ואמר עוד שצפורני זאת הבהמ"ה או החי"ה מאחדא לאלף ושבעין עיבר זה המספר להם בקבלה על העולמות הנתלים בצפורניה הנזונים ממנה וכן מ"ש וידהא אחידן לכ"ד אלף עיבר. ולהודיע שהיא כוללת ומושלת בכל אמר לית דנפיק מינה לסטר האי ולית דנפיק מינה לסטר אחרא כי כלם סרים אל משמעתה וידה בכל משלה.

כמה וכמה אלף תריסין מתאחדין בשער הן הם בעלי הדין המיוחסים לבעלי המגינים בעלי המלחמה והם נתלים מהשער שמורה על הדין בזעי"ר אנפי"ן כי באריך אנפי"ן הוא רחמים כאשר יתבאר באידרא אם יגזור האל בחיים ב"ה ומ"ש חד עולימא דאורכיה מרישא דעלמ' עד סייפי עלמא דע כי הכח הנמשך מהו"ו ומשך הו"ו ההוא יקרא כפי מקומו כי בהיותו עולה למעלה נקרא מטטרו"ן בעלה דמטרוניתא אשר שמו כשם רבו ובהיותו יורד ויוצא מבין רגליה נקרא נער שומר הפתח וזה הכח עצמו בהיותו יותר נקרא סנדלפו"ן הנרמז באופן אחד בארץ וכשהכח הזה יורד למטה יורד בגבורה בשתין פולסי דנורא סוד הששים גבורים סביב לה ואמר כי זה הנע"ר מתלבש בגוונוי. הם גוונים המיוחסים לארגמ"ן חיו"ר וסומ"ק וירו"ק הבאים מכח הו"ו שכולל כל הגוונים סוד הקש"ת וחזר ואמר כי זה הנע"ר אחיד שית מאה ותליסר מפתחן עילאין מסטרא דאימא כשיננא דחרבא דחגיר בחרציה תליין והסוד בזה כבר ידעת כי התרי"ג מצות כלן תלויות בסוד הו"ו כי מספר הו"ו מורה על כל מספר משושה משהששה וששים ושש מאות וצורת הו"ו תוכיח כי היא כעמוד נצב פונה לד' רוחותיו ומעלה ומטה סוד השש קצוות והנה בהשפיע כח הו"ו בה"א נתפשטו ממנה שיתא סדרי משנה המבארות התרי"ג מצות אשר בתורה שבכתב כי תורה שבע"פ תבאר תורה שבכתב הנכללות לשש חלקים אסור והיתר טמא וטהור כשר ופסול ולפי שהנער הזה בא מכח המשך הו"ו הכל מצוייר בו והם בו כדמיון שמ"ש בית הכנסת אשר המפתחות תלויות באזורו ויחס אותם במקום המתנים כי כן ראוי ליחסם שם כי הוא סוף חוט השדרא וסיומא דגופא המיוחס למטטרון ונער כי כפי המשך הכח ההוא נקרא כמו שכתבתי. ואמר כי זה הכח הנרמז בנע"ר קרון ליה חנוך בן ירד וכו' וכבר הארכתי בענין חנוך במקומו ובכאן הוסיף לבאר למה נקרא שמו בן יר"ד על שם שזה הכח עולה ויורד ולפי מקומו ועבודתו ומשמרתו נקרא. ולמען תדע סוד הכח הזה שהוא כולל כל הכחו' ופועל כל הפעולות ושלפי שליחות נקרא אביא לפניך מה שהביא רשב"י ע"ה בתיקון שבע וחמשין כי הוא האיר עינינו בסוד הכח הזה הנקרא מטטרוןן וז"ל אשכחנא בספר רזיאל דאתיהיב לאדם קדמאה. דמטטרון קרא ליה קב"ה שמהן סגיאין לזמנין אתקרי מיטטור בזמנא דממנ' על מטרא ולזמנין אתקרי פתחו"ן סגרו"ן אטימו"ן. אטימו"ן בזמנא דאיהו אוטם חובין דישראל סגרו"ן בזמנא דסגיר תרעין דצלותא. פסקין בזמנ' דפסיק הלכות דמתניתין במתיבתא תתאה. והכי כל שמהן כפום שליחותיה. והכי כל מלאך אשתני שמיה כפום שליחותיה. ולכל שליחותא ושליחותא דלהון אית רגעא ושעתא ידיעא ומזל ידיע ויום ידיע וכוכב ידיע ותמן אשתני. האי מלאך אתקרי בששים רבוא שמהן דמלאכיא הוא אתקרי חסדיא"ל בזמנא דעביד חסד עם עלמא. גבריא"ל בזמנא דעביד גבורה בעלמ' סתוריא"ל בזמנא דסתיר בני עלמא בגדפוי מאלין מלאכי חבלה הה"ד ותחת כנפיו תחסה חתמיא"ל בזמנא דחתים זכוון וחובין כתביא"ל בזמנא דכתב חובין וזכוון וכל מלאכא כפום שמיה אית ליה קרא באוריתא כתביא"ל ע"ש והמכתב מכתב אלהים הוא. זכריאל ע"ש זוכר ברית אבות וע"ד זכרנו לחיים ואתקרי בזכו"ר שמריא"ל בשמו"ר חסדיא"ל בחס"ד גבריא"ל בגבורה צדקיא"ל בצד"ק רפא"ל בתפאר"ת מלכיא"ל במלכו"ת לית מלאכא דלית ליה עיקרא ויסודא בספירן וכל ספירה אית לה שם ידיע והויה ידועה וכל שמהן תמן אית לון עקרא ויסודא והאי כללא נקוט בידך דכל ממנן דלעיל שמהן דלהון תליין בספירין ושמהתון כל חד אית ליה קרא ע"ש שמא דיליה. וכל מלאכיא דסוסיהון סוסי אש ומרכבתהון אש וקשתותיהין אש ורומחיהון אש וכל מאני קרבא דלהון אש יסודיהון בגבור"ה. ומלאכי חבלה דאינון אשא יסודיהון בגהינם ואית מלאכיא דאתמר בהון עושה מלאכיו רוחות יסודא דלהון עמודא דאמצעיתא. ואית מלאכיא דאינון ממיא דרקיעא דאתמר בהון והמים אשר מעל השמים מסטרא דימינא וכלהו עיקריהון לעילא ולית מלאכא דלא אשתכח ביה שם ה' דאשתכח בכל אתר כשמתא דאשתכחת בכל אבר ואבר ובג"ד אית ליה לבר נש לאמלכא יהו"ה בכל ספירן ובכל כורסיין ובכל מלאכין ובכל אבר ואבר דבר נש דלית אתר פנוי מניה לא בעילאין ולא בתתאין. יהו"ה לא אתקרי ביחודא דארבע אתוון אלא בעילת העילות דמיחד לון ובגין דאיהו מיחד ד' אתוון ביה אתקריאו יהו"ה ביחודא חד יהו"ה אחד ושמו אחד ובג"ד שוי אמונה דישראל בד' אתוון אלין וכל שמהן שוי כנויין לשמא דא. לית שמא עד אי"ן סו"ף ועד אי"ן תכלית רברבא ושלטנא מן דא לעילא עד אין סוף ולתתא עד אין תכלית וכל חיילין ומשריין מניה דחלין ומזדעזעין עכ"ל הנך רואה בעיניך אם בעל נפש אתה כי המאמר הזה אין חקר לתבונתו ואם בוא יבא האדם להאריך בביאורו אין ספק שילא' הלשון והפה מהגיד נפלאותיו כי רבו כמו רבו פרטיו האמנם כי יעלה בידינו תועלת גדול מכללותו כי זה הכח הנקרא מט"ט הוא כח כולל כל הכחות כלם ושכל מלאכי מרום כלם מתפרדות ממנו וע"כ יש לו שמות ששים רבוא לפי שהוא יוציא מכח הו"ו הכולל השש קצות מעלה ומטה ושרוחו מתפשט בכל מלאך ומלאך כהתפשט הנשמה בכל איברי הגוף והסוד ידוע לרגיל בחכמה בסוד ומלכותו בכל משלה מעלה ומטה ואין עוד מלבדו ושמו כשם רבו והבן זה מאד ועל כן נקרא בן ירד לפי שכחו יורד מאי"ן סו"ף עד אין תכלית והוא סוד עשר ירידות ירדה שכינ"ה. ומ"ש ההוא נער קרון ליה חנוך בן ירד באינון ברייתי וכו' והקשה ואי תימ' מתניתין היא ולא ברייתא צריך לדעת ההבדל שיש בין הלכה והמשנה והבריתא הנזכרים בלשונם ע"ה והוא כי בימי משה ע"ה היו ישראל עוסקים בתורה ע"פ הקבלה היא ההלכה למשה מסיני לפי כחו של משה ע"ה שהיה בא ממדת התפארת וע"י היתה תורתם צחה ומצוחצחת לא יצטרכו אל קושיא ותירוץ שהיתה תורתם כדמיון פני השמש המאיר לכל ואח"כ בימי יהושע שכוחו למטה ממדרגת משה היו עוסקים יש' כלשון קבלה מפי יהושע שקבל ממשה ע"ד פני משה כפני חמ"ה ופני יהושע כפני לבנ"ה וכן בימי הזקנים הבאים אחר יהושע אמנם לא היתה כ"כ מאירה להם אלא כדמיון הכוכבי' והאריך הזמן כך אין חזון נפרץ עד שנבנה הבית ששכן האל ית' שמו שם ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם וכל עסקם של ישראל בתורה היה ע"פ הקבלה שהיא ההלכה למ"מ אע"פ שלא היתה מאירה להם כאור הלבנ"ה בימי מילואה. ואחר שגרמו עונותינו ונחרב הבית נפגמה הלבנ"ה וחשך משחו"ר תארה והוצרכו אל המשנה ואל הבריתא החיצונית שלא נשנית בפלטרין של מלך כי אם בלשון אחרת עד שנפל מחלוקת בין המשנה והברית' והוצרכו החכמים מקיימי התורה אל קושיות ופרכות ותירוצים ללבן ההלכה וכמ"ש רשב"י ע"ה בכתוב וימררו את חייהם בעבוד' קשה זו קושיא בחומר זה קל וחומר ובלבנים זה לבון הלכה ובכל שדה זו ברית' אשר עבדו בהם בפרך זו פרכא הנך רואה שגלה לנו ע"ה כי הגלות חייב למרר חיינו ביגיע"ה רבה בעסק התורה ע"י קושיא ותירוץ ופרכא וע"י הבריתא שנשנית בחוץ וע"י מחלוקת אנו חיים בעונותינו הרבים מה שלא היה כן מקודם בזמן הבית כי מציו"ן ומירושל"ם היתה התורה מאירה בלא מחלוקת וכל למודינו היה מלמוד"י ה' ולא היו צריכים אל מלמד חיצוני אשר הבריתא תורה עליו כי המשנה תורה על כח פנימי והבריתא על כח חיצוני מלובש ומכוסה. וההלכ"ה על האור ההולך ואור עד נכון היום ונתיחסו אלה ההבדלי' אל ענין מט"ט הנקרא לפי מקומו כמו שכתבתי כי לפעמי' שמו כשם רבו באור תורה שבכתב ולפעמים יקרא מטרונית' והיא ההלכ"ה המקבלת אור תורה שבכתב ובעונותנו שרבו הוצרכנו ללמדו אח"כ ע"י הכח ההוא היורד למטה מלובש ומכוסה מהאור המתיחס אל הבריתא סוד הירכים ואל שומר הפתח החיצון עד שנעלם ממנו פי' ההלכה שהיא המשנה הראשונה הפנימית ולא תתבאר כי אם ע"י הברייתא החיצונית שתפרש המשנה הפנימית המדברת בקיצור דברים ובאה נחלתנו אלינו בעונותינו ע"י מחלוקת בכל עבודה בשדה כמו שביאר רשב"י ע"ה זו בריתא ולפי שהוקשה למקשה כי איך יתיחס חנוך בן יר"ד אל הבריתא שנשנית חוץ מפלטרין של מלך ר"ל גופא דמלכא ומתיבתא עליונה והוא אינו כח חיצוני ואת אמרת באינון ברייתי וראוי ליחס אותו אל המשנה ולא אל הברייתא והוא אמרו ואי תימא מתניתין היא ולא ברייתא. והשיב במתניתא דילן אוקימנא מלי וכלא מלה חד אשתכלל הוא הוא הדבר שכתבתי כי לפי מקומו נקרא הכח הזה כי כשהוא בבית המלך פנימה יתיחס אל המשנה ואל ההלכה וכשהוא יורד למטה לירכים יתיחס אל הבריתא ונקרא חנוך בן ירד והכל שכלול אחד והנה אנחנו בעונותינו היום אין אנו חיים ופוסקי' ההלכ"ה כי אם ע"י הבריתא ואתה דע לך ולא יהיו דברי אלה עליך למשא כבד כי אם תבקש תמצא בס' התיקונים מפוזר ומפורד סוד זה ונחזור לענין שאמר על זאת החי"ה או הבהמה הרועה אלף הרים בכל יום שתחות' תטליל חיות ברא וכו' אם בין תבין את אשר לפניך תדע ממוצא דבר כי דבריהם ע"ה חידה כשהם מיחסים בדבריהם ענין לזולת ענין כי לשון תטלל חיות ברא הוא לשון נופל על אילן גדול וכמ"ש בדניאל ענפיה שפיר ואנביה שגיא ומזון לכלא ביה תחותוהי תטלל חיות ברא ואינו נופל על בהמ' או חיה או צפו"ר כמו שתמצא במשליהם. ועוד תראה כי הכח הזה לפי מקומו יקרא ב"ן או יקרא נע"ר כמו שכתבתי שכן אמר דתניא כמה דישרא"ל קדישא עילאה אקרי ב"ן לאמיה שהרמז על מדת התפארת שהיא סוד הב"ן הבכור ואמו היא הבינ"ה הכי נמי לתתא דא אקרי נער לאמיה שהיא העטרת דכתיב כי נער ישראל הרי כי זה הכח עצמו נקרא פעם ב"ן ופעם נער לפי עלייתו ולפי ירידתו ולכן הביא לרמ"ז מתני' עשר ירידות ירדה שכינה וכלהו אוקמוה חברייא כלומר ע"ד הסוד פירשו העשר ירידות שירד הכח הזה מהכת"ר עד העטרת הם עשר מדרגות והיא האר"ץ העליונה. ואמר ותחות האי כמה חיותא קיימין דאקרון חיון ברא הרמז על עולם הנפרדים שנקראים חיתו שד"י וחיתו יע"ר ואמר תחות אינון חיותא מתאחדן שערהא דסיהרא אמר שתחת אלה החיות שהם הנפרדים אשר תחת החיה הנרמזת נמשכים שערהא דסיהרא והם הנקראים כוכביא דשרביטא והם עולמות הנמשכים למטה מעולם הנפרדים. שהם כדמיון שער הנמשך למטה כדמיון כוכב ונקרא שרביט שנראה לשעתו מתמשך ברקיע והולך לו כן יש למעלה תחת עול"ם הנפרדים העומדים הנצחיים אחרים שאומרים שירה והולכים להם והם כדמיון השער הנמשך למטה כשרביט הנמשך ברקיע אשר עליו אמר שמואל ירחינאה נהירי לי שבילי דרקיעא כשבילי נהרדעא בר מכוכבי' דשרביט דלא ידענא מהו ואין כוונתו לומ' שלא היה יודע מהותו שהרי כתבו הטבעים שהוא ניצוץ מתלכד באויר הרקיע ומיד נדעך ואיך לא ידע זה שמואל ירחינאה שהיה חכם גדול כמו שסופר עליו בתלמוד אמנם כוונתו לומר כי היה יודע סדר מהלך כל הכוכבים הקבועים בגלגלי' ותנועתם ומהלכם כל א' ברקיע שלו שהוא שבילי דרקיעא תמידיי לא ימירו תנועתם מכמות שנסדרו מששת ימי בראשית אמנם כוכבא דשרביט היה רואה שפעם הולך ממזרח למער' ופעם להפך ופעם מצפון לדרום ופעם להפך ואין לו סדר קבוע כשאר הכוכבים ולא היה יודע הסבה. והנך רואה שהעתיק הלשון שקראה בראשונה חי"ה או בהמ"ה ועתה קראה סיהר"א שכן אמר שערהא דסיהר"א וכן דרכם במשליהם וחידותם לכסות טפחים ולגלות טפח לבאים לחקור ממסך דבריהם כדי שיבואו עד תכונתם. ואמר כי אלה המיוחסים לשער יש מהם מארי מדין כלו' היושבים על הדין מארי דמתקל' השוקלים הזכיות והעונות. מארי דקשיו המלמדים חובה מארי דחוצפא הם השוטרים הרודים בעם בחוצפא ובעזות אשר לא ישאו פנים בשליחותם והם מדרגות זו למעלה מזו אשר על ידם נעשה הדין השופט שופט והשוקל שוקל והרודה רודה במקל ורצוע' והכל במאמר ב"ד הגדול של מעלה ית' שמו. וכלהו אקרון מארי דארגוונא כי הגוונים מיוחסים לרחמים או לדין הלובן לרחמים והאודם לדין והירוק להמזגת הדין ברחמים וכן אלה הממונים מיוחסים לארגמ"ן הכולל כל הגוונים. וביאר כי החיה הזאת הנרמזת ידהא ורגלהא אחידן כהאי אריא תקיפא דאחיד על טרפיה שהוא א' מהד' פנים אשר אליו יתיחס הטרף סוד המזבח הנקרא אריאל. טפרהא הם אותם הממונים לכתוב ולרשום העונות בספר ובצור יחצבון כצפורן שמיר הרושם באבנים ובוקע אותם כמש"ה חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר. זוהמא דטופר' הם היונקים מצד הטומאה המיוחסים לזוהמת הצפורנים שאינו נדבק בבשר רק בצפורנים כן אלה היונקים מצד הטומאה אינם נדבקים בגופא דמלכא כלומר בצד הקדושה רק בצד הקליפה ואמר שיניקתם של אלה מדרגות הטומאה הוא בשעת חסרון הלבנה העליונה כשהיא מתמלא' בדין. והאור מסתלק ממנה שהם הרחמים אזי מתחזקים כחות הטומאה למטה וזו היא יניקתם. ובגין דשלמה מלכא ירת"ה לסיהר"א בשלימותא שהיא מטתו של שלמה במילואה ושמו מורה על זה בעי לירתא לה בפגימותא כלומר יחוייב שידע בכל מיני הלבנ"ה והחכמו' המיוחסות אל האור ואל המלוי והחכמות המיוחסו' אל החסרון שהם החכמות החיצוניו' הקלפיות. וביומוי דשלמה מלכא בכלא אתנהיר סיהרא כלומר שנתרבה החכמה בעולם הן החכמו' הפנימיו' הן החכמות החיצוניו' שנא' ותרב חכמת שלמה זה רומז אל המלוי מחכמ' כל בני קדם זה רומז אל כחות הדין והחסרון כי בכל היה שלם שלמה. וביאר כי החכמות החיצוניות הקלפיות נקראות חכמת בני קדם לפי שנמשכות מכח הדין הקשה שהיא קדמה בבריאת העולם בשעה שהיה הב"ה בונה עולמות ומחריבן מכח הגבורה עד ששיתף הב"ה עמה מדת רחמים ונתקיי' העולם והוא סוד ואלה המלכי' אשר מלכו באר"ץ אדו"ם כי הם קדמו באדמימות הדין ולא נתקיימו בר מהאי דאתכלילת דכר ונוקבא והוא המלך האחרון לפי שבא עם בת זוגו מהיטבא"ל בת מ"י זהב כלומר ממוזג במים הרומזים לרחמים ולזהב הרומז לדין כי אז נתקיים העולם ולכן לא נזכר בו מיתה כשאר המלכים וכל זה יתבאר באידרא אם יגזור האל בחיים ובכאן יקצר הענין כי לא בא ללמדנו רק כי נקרא' חכמת הקליפ' חכמת בני קדם לפי שנמשכת מכח המלכי"ם הקשים אשר מלכו במחשב' בתחל' הבריאה באר"ץ אדו"ם הרומז לדין ואגב ארחיה הודיע שאע"פ שנתקיים בהמזגת הרחמים והאר"ץ האדומ"ה נתמלאה באור לא אתנהירת באשלמותא כי עדין לא נגלו החכמות כלם עד בוא שלמה ע"ה שבימיו נשלמה הלבנ"ה העליונה בשבע המאורות המשפיעים בה והאירה באור ז' הימים העליונים דבג"כ אמיה בת שבע שהכל היה רמז ודוגמא. וביאר מהו חכמת מצרי' ויאמר שהרמז על הפחות שבכל החכמות הנקראת שפחה אשר אחר הרחיים בערך החכמו' אשר למעלה ממנה וכבר ידעת כי חכמת מצרים היתה חכמת הכשוף. ולכן נערכת אל השפחה אשר אחר הרחים כי יש שפחה ויש שפחה יש שפחה משרתת אל הגבירה וקרובה אליה ויש שפחה שאינה רואה פני הגבירה וכן הערך בענין החכמות יש מהן קרובות אל האמת ויש מהן רחוקות וחכמת מצרים היא הפחותה שבחכמות שהם משתמשים ע"י שדים ורוחין ואחיזת עינים שאין להם שחר. כשמוע ר' אבא דברי פי חכם חן אמר בריך רחמנא דשאילנא קמך מלה דא דהא בכל מלה דא זכינא כלומר שמתוך השאלה הזאת ששאלתי מאי היא חכמת שלמה וכו' זכיתו לכל הסוד הזה. והשיבו רשב"י ע"ה מלין אלין הא אוקימנא לון כלומר כבר ביארנום בס' התיקונים ובמקומות אחרים ולא נתחדשו עתה מחדש והא אתמרו. תאנא מה יתרון לאדם בכל עמלו יחזור לבאר הפתיחה שפתח ר' יצחק שנתגלגלו הדברים האלה בעבורה ויאמר כי כל הלומד תורה שלא לשמה אלא לשם יוהרא או קרדום לחתוך בו התורה ההיא תקרא תחת השמש ומה יתרון לו לאדם שיעמול תחת השמש כלומר אחר שכוונתו להסתפק בדברים ההוים ונפסדים ולא בתמידיים שהם למעלה מהשמש תניא א"ר אלעזר אפי' אי בר נש קיים אלף שנין ההוא יומא דאסתלק מעלמא דמי ליה כאלו לא אתקיים בר יומא חד ביאר הכתוב מה יתרון לאדם בכל עמלו על החיים שהוא חי בעולם הזה שהם עמל ורעות רוח לפי שהחיים האלה הם תלויים בתנועת הגלגל שהוא הזמן הכלה האבד א"כ לו חי האדם אלף שנים פעמי' סוף סוף יתמו שנותיו והיו כלא היו וכאלו לא חי רק יום אחד ומה יתרון לו בחייו אם לא יתעס' בהם לקנות החיים האמתיי' ולכן צוה יעקב ליוסף לקברו עם אבותיו להשלים דוגמת המרכבה כי האבות הן הם המרכבה שבזה יזכה לאור באור החיים התמידיים ולפי שידע יעקב דהא עיטורא דיליה באבהתא כמו שמבאר והולך בסוד צורת השי"ן שיש לה ג' ראשין והחוט המשולש חורז שלשתם כן האבות ג' הבריח התיכון מבריח ומחבר את האה"ל להיות אחד ועל זה אמר ושכבתי עם אבותי: