כתם פז על ספר הזהר תכב

ויאמר אלהים ליש' במראת הלילה במראת כתיב ת"ח ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק וכו' יביא הכרח למה שאמר דלית אתערות' דלעילא אלא באתערותא דלתתא וזה לפי שקודם זה הכתוב נאמר ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק שהוא סוד השמאל והוא הקודם שנאמר שמאלו תחת לראשי ובכן ויאמר אלהים לישראל במראות במראת כתיב בהאי דרגא דקאמרן דאיהי מראת הלילה היא העטרת. ויאמר אנכי האל אלהי אביך מ"ט בגין דסטרא דקדושה דלעילא הכי הוא דהא סטרא דמסאב' לא מדכרא בשמא דקב"ה אמר זה לפי שאמר למעלה ויאמר אלהים ליש' במראת הלילה ומראת חסר ירמוז על פגימתה של לבנה עד"ס ויאמר אלהים יהי מארת חסר שירמוז על פגימתה וכן אמרו בואראה מראת אלהים דיחזקאל מראת כתיב כי מתוך הקליפות היה רואה לפי שהיה חוצה לארץ וכן תמצא שאמרו שם א"ר יוסי וכי שכינתא לאו כלא הוא אלא לא דמי רישא דמלכא לרגלוי דמלכא אע"ג דכולא הוי גופא דמלכא הנה ביאר שגם במראת הלילה שייך ברגלוי דמלכא ולפי שלא יחשוב חושב כי מה שנאמר ביעקב בכאן במראת הלילה חסר שהיה ממקום הפגימה מרגלוי דמלכא חזר ויאמר אנכ"י אלהי אביך ליחס הנבואה אל מקום הקדושה כי מל"ת אנכ"י הוא שמא דקב"ה וסטרא דמסאבא לא מדכרא בשמא דקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה ראיה ג"כ לדבר כי מכאן אנו למדין כי לכל מקום שגלו יש' שכינה עמהם והא אוקמוה בפ' בכל צרתם לו צר ובפ' עמו אנכ"י בצרה. ת"ח כמה עגלות הוו שית כד"א שש עגלות צב. אע"פ שדרשו ז"ל ור' אלעזר בתוכם שהעגלות ששלח יוסף היו לסימן ולרמז לפ' עגלה ערופה כמוזכר למעלה היה הסימן באותיות לבד לא בעצמם כי העגלה הערופה היתה בעל חי כמ"ש ולקחו זקני העיר עגלת בקר ובת שנתה היתה. אמנם העגלות אשר שלח היו כלים מחוברים הנושאים בהם בני אדם על גב הבהמה. או כדעת הירוש' שתרגם שש עגלות צב שית עגלן מזווגן שר"ל שכל עגלה היו מושכין אותה זוג של בקר והם של עץ הנקראים בלעז קארוס או קאריטאש והבקר מושכות אותם ושאל השואל כמה הוו העגלות אשר שלח יוסף לשאת בהם הטף והנשים כמש"ה לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם והשיב שהיו ששה כד"א שש עגלות צב והוא סובר כי הן הנה העגלות ששלח לאביו והוציאום עמהם בצאתם ממצרים והוליכום במדבר הם הם אשר הקריבו הנשיאם לשאת בהם משא המשכן שנא' ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר וכתיב ויתן אותם אל הלוים את שתי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון כפי עבודתם ואת ארבעת העגלות ואת שמונת הבקר נתן לבני מררי כפי עבודתם והוא אמרו כמה הוו שלא נזכר בכתוב הזה כמה היו והשיב שכתוב אחר בענין הקרבנות זכר מספרם שאמר שש עגלות צב. איכא דאמרי שיתין היו אולי יפרש מלת צ"ב מענין אגודה עד"א שול תשולו לה מן הצבתים ושכל עגלה מהשש הנז' היתה בת עשר ונמצאו שהם ששים. וכלא רזא חדא בסוד הו"ו המחייבת הששייות כלם כמו שידעת ויוסף במש"ך הו"ו הוא ושלח העגלות על המספר הזה לרמז.

ת"ח בקדמיתא כתיב בעגלות אשר שלח יוסף ולבתר אשר שלח פרעה. הנה זה יבאר למה פעם א' כתב אשר שלח יוסף ופעם כתב אשר שלח פרעה ביתר ביאור ממה שאמר ר' אלעזר למעלה על מה שהקשה לו ר' יהודה פרעה שדר לון והוצרך להשיב דיוקא דמלה דכתיב ואתה צויתה בה"א והוא שאמר שאין ספק שיוסף ע"ה שלח עגלות ופרע"ה שלח אחרות לכבוד יוסף אמנם של יוסף היו על מספר הרמז והסוד ואותם ששלח פרעה היו אכסרה בלא מספר ידוע. ואלין ואלין קא אתו פי' וכלם הגיעו לארץ כנען וזהו אשר שלח יוסף אשר שלח פרעה וכד יפקון ישראל מן גלותא מה כתיב והביאו את כל אחיכם מכל הגויים מנחה לה' בסוסים בצבים כלומר כי העגלות האלה היו סימן לעתיד בזמן הגאולה כי יביאו את ישר' כל הגוים אשר גלו שם בצבים כשם שבאו בגלות מצרים בעגלות צב כן יביאום בעגלות צב מנחה לה':

ויאסור יוסף מרכבתו וכו' ר' יצחק פתח ודמות על ראשי החיה רקיע האי קרא אוקמוה במסכת חגיגה פ' אין דורשין אמר רב יהודה שני רקיעים הם שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים וריש לקיש אמר שבעה הם וכו' וסוף הענין אמר רב אחא בר יעקב עוד רקיע א' יש למעלה מראשי החיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע כדאיתא שם בארוכה ואמרו שם עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ולמעלה אין לך רשות לדבר שכן כתוב בספר בן סירא במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור במה שהורשית התבונן ואין לך עסק בנסתרות. אבל ת"ח אית חיה לעילא מן חיה יבאר כי יש חי"ה למעלה מחי"ה והרמז על מרכבת העט' ועל מרכבת הבינ"ה והוא מה שפירש מיד באמרו אית חיה קדישא דקיימא על ריש חיותא שהיא העטרת והחיו' שלה הם סוד ארגמ"ן וחזר ואמר ואית חיה עילאה לעילא על שאר חיות' הרמז על הבינ"ה ועליה אמר והאי שלטא על כלהו כלו' על החיו' העליונות שהם מרכבתה ועל החיות התחתונות של העטרת כי כלן מאירות ומזהירות ממנה והוא אמרו דכד האי חיה יהבא ונהרא לכלהו כדין כלהו נטלי למטלנוי בסוד ואיש אל עבר פניו ילכו שהכוונה שכל אחת מן החיות קבלה מה שראוי לה מהאור שהוא מזונה ונותנת השאר לאשר למטה ממנה כי כן יסד המלך ית' שמו שיהיו המדרגות מקבלות זו מזו ונותנות זו לזו ושולטות זו על זו להודיע שכל מה שברא צריכין זה לזה והכל צריכין לו ית'. וחזר לענין ראשון בסוד מרכבת המלכו' שבו ידבר הכתו' אשר פתח ודמות על ראשי החיה רקיע ואמר ואית חיה לעילא על תתאי על שאר חיותא לתתא היא העטר' וכלהו אתזנו מינה כי היא המחלקת טרף לאכלוסי' שהם מרכבתה. וארבע סטרין דעלמא רשימין בה. ירצה שהעטרת בעצמה אינה נגבלת ח"ו בשום הגבלה כי כל דבר שאינו נגבל לא יקיפהו מקום ולא יחלק לפאות אמנם ממנה ולמטה נגבלים הפאות ובבחינה זו אמר וארבע סטרין דעלמא רשימין בה נרשמים אבל לא מוגבלים. ואנפין ידיעאן לכל סטר הם הד' פנים פני ארי"ה פני שו"ר פני נשר פני אד"ם והוא שאמר ואיהי שלטא עליהו על ד' סטרין. והא אוקמוה דאינון לסטר דא וכו' זה הענין כבר נתבאר בארוכה בפ' בראשית בפתיחת רשב"י במי ימלל גבורות ה' עיין שם. ואמר ואית רקיע לעילא מן רקיע כשם שיש חיה למעלה מחיה וכבר ידעת כי כלם נקראות חיות וכלם נקראות רקיעים זו לזו וזו לזו ושלמעלה מהחיה העליונה המיוחסת לבינה יש רקיע והיא החכמה והסוד הזה ידוע בעשר מיני ההלל שתיקן דוד שאמר על הכתר הללו אל בקדשו ועל החכמה הללוהו ברקיע עוזו שהוא רקיע למדת הבינ"ה שהיא החיה העליונה. גם למעלה מהחי"ה התחתונה שהיא העטרת יש רקיע והוא היסו"ד ועליו אמר והאי רקיעא דשלט' עליהו כלהו מסתכלן לגביה בסוד עיני כל אליך ישברו והוא סוד ותחת הרקיע כנפיהם ישרות כי כבר ידעת שנתיחס להם הכנפים והעופפות למהירות מרוצתם לעשות רצון קוניהם והוא אמרו בגין דכלהו שלטין על מה דאתפקדו ושליחו דקוסטרא דכופתרא בהו פי' שהם נשלחים וכברקים ירוצצו בזהירות ובהתנוצצות רב מאת המשקוף הידוע אשר לפתח השער ופי' כופתר משקוף כענין הך הכפתור וירעשו הספים והכוונה כי מפתח השער יצא מאמר המלך והם עושים רצון קוניהם אשר התפקדו עליו. והשלים הענין בקצור על מספר החיות הד' כי יש לכל א' תשעה שהם סוד שלש של שלש וכבר נתבאר סוד זה שם במי ימלל גבורות ה'. וכד מתחברן כלהו אתעבידו חד היא הסכמתם אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו כי בהצמדם והסכמתם יחד יעשו שליחות יוצרם בהיות כלם פניהם פני אדם כי זו היא הסכמתם וכבר ידעת כי אד"ם עולה יהו"ה במילואו והוא אמרו אתעבידו חד ברזא דשמא חדא ביחודא שלים. וכד מתקני לגבי כורסיא היא העטרת מה כתיב וממעל לחי"ה אשר על ראשם כמראה אב"ן ספיר דמו"ת כס"א וביאר הענין ואמר והא אוקימנא דהאי אבן טבא בכורסייא דקיימא על ד' קיימין ועל ההוא כורסייא דיוקנא דאדם וכו' אמר כי האבן הזאת הנז' בכאן הוא הכסא אשר עליו יושב האד"ם העליון כתפאר"ת אד"ם לשבת בי"ת. וכד איהי מתתקנא לגבי האדם למהוי כלא רתיכא חדא להאי אדם כדין כתיב ויאסור יוסף מרכבתו כי מרכבת היסוד היא העטרת בארבעת הפנים ומרכבה זאת משתוקקת לעלות לישראל סבא ולהתיחד בו ולהתברך מברכתו בגשתו אליו וזו הוא סוד גשנ"ה תקרובתא חדא להתקרב' כחדא וזהו סוד הזיווג העליון וסוד היחוד והוא סוד וירא אליו כי כשיתראה האור משמ"ש ה' בלבנ"ה העליונה אזי מתברכי' כל כוכבי אור ואכלוסיה ממנה והבן זה כי כל הנדבר בזה הוא בהשאלה. וכן בגוונא וכו' מבואר הוא:

ויברך יעקב את פרעה א"ר יוסי פרעה אע"ג דאוקמוה ברזא אחרא וכו' דע אתה המעיין כי לא כל אשר תמצא מעניני הנוטריקון והמספר והרמזים ודומיהם מן פרפראות חכמה הם עצמיים אל הדבר ההוא אשר הם רומזים כי יש מהם רבים שהם שמום סימנים לענין ההוא כדי שלא ישכח מפיהם ע"ד אמרם ז"ל שימה בפיהם עשה להם סימנים. ויש מהם שהם עצמיים לענין ההוא עצם מעצמיו ולא ע"ד סימן כאשר תראה בכמה מקומות אם בעל נפש אתה ולפי שלמעלה בכתוב והקול נשמע בית פרעה אמר ת"ח דא הוא סימן לעילא ביתא דאתפרע ואתגליין מניה כל בוצינין וכו' שהכוונה על העטרת שממנה ומתוכה יתגלו כל הסתרים העליוני' הרי שיחס אותה בשם בית פרעה ע"ש שהיא פורעת ומגל' הכל ע"כ א"ר יוסי בכאן דאע"ג דאוקמוה ברזא אחרא כלומ' בסוד העטר' סמך הוא דקא סמכינן בעלמא ולא עצמי ח"ו שתתיחס העטרת לבית פרעה כי האמת הוא כי פרעה רמז למרכבה החיצוניית הקלפיית לא אל המרכבה הקדושה. והביא ראיה מהכתו' לסוסתי ברכבי פרעה דמיתך רעיתי וביאר על איזה אופן הדמוי כי ח"ו שיהיה שום יחס ודמיון להם אמנם הדמיון היה כי נתלבש הוא ית' בדין להרוג בכוריהם של מצרים כדרך שמנהג הקליפה להרוג ולכלות כך עשה הב"ה בעצמו וכמו שאז"ל באני ה' אני הוא ולא אחר שהכוונה שהוא בעצמו הרג בכורי מצרים ולא ע"י מלאך הממית ובזה נדמה מרכבתו ית' למרכבת פרע"ה לסימן לא בעצם: