כתם פז על ספר הזהר תיט

ואתה צוית זאת עשו ר' חייא פתח שמחו את ירושלם וכו' ת"ח כד אתחריב בי מקדשא וכו' כל הקדמה הזאת אשר יקדי' מחרבן הבית וגלות יש' והגאולה העתידה במהרה בימינו כוונתו לבא ממנה להודיע כי גם הגאולה העתידה נרמז בכתוב הזה כמו שנרמז חרבן שני הבתים בכתוב ויפול על צוארי בנימן אחיו וזה כמה שאמר קחו לכם עגלות כמו שיבוא בסוף הענין. ויאמר כי לא נחרב הבית וגלו יש' וגלתה שכינה עמהם עד שנסתלקה השגחתו ית' מהם ע"ד ואנכי הסתר אסתיר פני מהם והיה לאכול והענין כלו מבואר מעצמו. ופתח פתיחה אחרת ואתה בן אדם כה אמר ה' אלהים לאדמת יש' קץ על הענין עצמו ויאמר האי קרא אוקמוה אמרו בא הקץ שאמרתי לכם ונושנתם בארץ והשחתם וכו' העידותי בכם כי וכו' ואמרו כי בגימטריא ונושנתם עולה תתנ"ב והם נשתהו בארץ תת"ן ארבע מאות וארבעים משנכנסו לארץ עד שנבנה הבית שכן כתיב ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני יש' ממצרים וכו' ויבן הבית לה' הסר מ' שנה שהלכו במדב' נשארו ת"מ משנכנסו לארץ עד שנבנ' הבית ות"י שעמ' הבית הרי תת"ן נמצא שקדם הקץ שנתי'. ורזא איהו לאדמת יש' קץ וכי אדמת יש' קץ איהי הוקשה לו כפל המלות שכתב לאדמת יש' קץ וחזר ואמר בא הקץ על ארבע כנפות הארץ ואם הכוונ' לומר כי בא הקץ על אדמת יש' היל"ל כה אמר אדני אלהים לאדמת ישראל בא הקץ מהו לאדמת ישראל קץ וטעמו באתנח וחזר ואמר בא הקץ שנראה שאדמת יש' היא קץ ולפי' אמר שיש סוד בדבר. אלא הכי הוא ודאי ואתמר קץ הוא לימינא וכו' כבר נתבאר בכמה מקומות כי קץ הימין הוא אשר אין לו קץ ותכלה וכי יש קץ שהוא התחלה ויש קץ אשר הוא סוף כמו שכתב הראב"ע בפ' מקץ שבע שנים תעשה שמטה כמו שהוכחתי בפ' ויהי מקץ ימים ויבא קין וכו' משם תקחהו אמנם יש הבדל בין קץ הימין לקץ הימים כי קץ הימין הוא קץ התמידי שתמיד הוא עומד בהתחל' שהוא ענין שאין לו סוף ותכלה. אמנם קץ הימים יש לו סוף ותכלה כי בכלות הימים יכלה הקץ ההוא וע"כ נתיחס זה לימין וזה נתיחס לשמאל שהוא קץ כל בשר ואמר כי לכך כפל הכתוב לאדמת יש' קץ וחזר ואמר בא הקץ להודיע כי הדבר הזה תלוי היה בבחירת ישר' להיות אדמת יש' תמיד בישובה בסוד קץ הימין או שתחרב מצד הקץ התלוי בימים ומ"ש ודא הוא דכתיב כה אמר ה' אלהים רעה אחת רעה הנה באה ר"ל שאחת מהקיצין הללו הרעה שבהם והוא קץ הימים היא היא הבאה והוא הנכון בפ' הכתוב לפי שקשה הכתוב בעצמו באמרו רעה אחת רעה הנה באה עד שפי' יונתן בן עוזיאל מלת אחת כענין אחר ותרגם בישתא בתר בישת' הא אתיא אמנם בכאן ביאר כי האחת מהשתים הרעה שבהם הנה באה. ומ"ש וכלא חד כלומר הקץ והרעה הנזכרים בכתוב סוד א' הם. ובגין כך איתאבלו עילאי ותיתאי כמ"ש הן אראלם צעקו חוצה וכו' ולפי שהרעה הזאת עד מלכו"ת שמי"ם הגיעה ראוי לכל בני ישראל להתאבל עמה כדי שיזכו לשוש אתה משוש בהגיע תור קומה מהעפר. ת"ח כתיב במצרים עגלה יפיפיה יבאר כי הרמז על שרו של מצרים שנקרא עגל"ה שהיו ישראל משועבדים תחתיו כמה שנים ורמז הכתוב כי לבסוף ישלטו יש' גם הם בשונאיהם וכי העגלות שהם הד' מלכיות כלם ישתעבדו להם לישראל באחרית הימים והוא שרמז להם באמרו קחו לכם עגלות כלומר עתידי' אתם לקחת אותם העגלו' ולהשתעבד בהם. ר' אלעזר אמר רמז ליה יוסף ליעקב על עגלה ערופה וכו' כך אז"ל אמר להם יוסף לאחיו אם יאמן לכם מוטב ואם לאו אתם אומרים לו זכור כי בשעה שפירשתי ממנו היינו בפ' עגלה ערופה הה"ד וירא את העגלות אשר שלח יוסף ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועודנו עומד בצדקו. ואגב ארחי' יביא סוד ענין עגלה ערופ' כי הוא מענין הסוד עצמו ויאמר כי לכך צותה התורה לערוף את העגלה כשימצא חלל באדמה כדי שלא לתת מקום לנקרא עגל"ה לשלוט בארץ. ויבאר הסוד ויאמר שאין לך אדם בעולם שלא ימות ע"י מלאך המות חוץ מזה שהרגו הרוצח בלא יודעים וזה הרוצח הקדים זמנו של נרצח טרם בא יומו ע"י מלאך המות שאין לו רשות ליטול נשמה בלא רשות וזה הרגו בלא זמנו בלא יודעים ועל כן יותן רשות למלאך המות לשלוט על המקום ההוא בלא יודעים שאלו נודע מי הכהו היה תובע הדין ממנו ע"י ב"ד וימות ע"י מלאך המות ואחר שלא נודע מי הכהו גם הוא ישלוט בלא יודעים והיה מהתיקון האלה שיקחו זקני העיר עגלת בקר מין אל מינו ידבק בגין לאעבדא דיניה דההוא אתר וכו' ומה היו אומרים כשרוחצין ידיהם על מקום עריפתה ידינו לא שפכו את הדם הזה וכי יעלה על הדעת שזקני ב"ד שופכי דמים אלא שלא בא לידנו ופטרנוהו בלא מזונות ובלא לויה כדאיתא בסוטה פ' עגלה ערופה והכוונה ג"כ באמרם ידינו לא שפכו את הדם הזה שלא המיתוהו הם בב"ד כי גם הם שופכי דמים הם אבל ע"פ הדין והתורה וזה לא מת בעונש ב"ד שאלו מת בב"ד לא היה תובע מלאך המות דין שהרי על ידו היה מת ותרויהו איתנהו באמרם ידינו לא שפכו את הדם הזה שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולויה. ויאמר שעל זה היה מתאבל יעקב על יוסף והיה אומר כי ארד אל בני אבל שאולה שהיה לי לזכור פ' עגלה ערופה שהיינו עסוקים בה ופטרתיו בלא מזונות ובלא לויה ואני הייתי סבה שטרוף טורף יוסף ובעון זה ארד בעבורו שאולה. ועוד ששלחתיו היכא דהזיקא שכיחא שהייתי יודע כי אחיו שנאוהו וכאלו אני מסרתיו למיתה. ורמז רמז ליה יוסף אל יעקב אביו כששלח העגלות. א"ל ר' יהודה לר' אלעזר אינון עגלות על פי פרעה שדר לון כלומר ולא בעצם וראשונה שלחם יוסף לסימן ולרמז כמו שאמרת שאם היה כי בכונת מכוון היה זה מיוסף לא היה כותב הכתוב ע"פ פרעה רק ויתן להם יוסף עגלות ומדקאמר ע"פ פרעה יראה כי הדבר יצא מפי פרעה ואין שם שום רמז וסימן. והשיבו ר' אלעזר ואמר דיוקא דמלה דכתיב ואתה צוית צויתה דייקא בה"א פי' כאלו נקראת המלה מלרע ובמפיק ה"א והצד"י בחירק ע"ד אתה ה' עשיתה וירצה כי יוסף שאל אותם מאת פרעה מקודם שיאמר פרעה שישלחם ושלכן אמר לו פרעה וכבר צוית אתה לאמר קחו לכם עגלות וכו' ושעל דרך זה אמר הכתו' ע"פ פרעה כי יוסף תבע לון ופרעה הודה לו וא"כ אחר שיוסף תבע לון הוא כיוון לשלחם לרמז ולסימן והראיה ע"ז שיעקב לא האמין עד שראה אותם וראה מעשה ונזכר הלכה ובכן ותחי רוח יעקב אביהם:

אמר רבי שמעון בקדמיתא ותחי רוח יעקב וכו' יבאר למה קרא הכתוב בעת שהיתה רוחו של יעקב בשם יעקב ואח"כ אמר ויאמר ישראל רב עוד וכו' קראו בשם ישראל כבר ידעת כי שם ישראל הוא שם מעולה משם יעקב כמו שנתבא' בכמה מקומות וכמ"ש לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. ואמר כי בעוד שלא נתגלה כי יוסף חי לפי שהחרימו השבטים שלא יתגל' מכירתו וכביכול שתפו עמהם השכינ"ה שהכוונה בזה שלא תשרה על יעקב להודיעו במכירתו של יוסף הנה נשאר יעקב בשם יעקב בזולת שם שררה ועתה כשנגלה הדבר הותר החרם מעיקרו וכביכול השכינ' עלתה מעלה מעלה והושפע' מישרא"ל סבא והוא ותחי רו"ח יעקב שהרמז על השכינ"ה שהיא רוחו של יעקב ובכן נתעל' יעקב בשם ישרא"ל וזהו ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי. ואמר כי מכאן אנו למדין שלא יתעורר העליון עד שיתעורר שלמטה הימנו וכו':