כתם פז על ספר הזהר תיח

ויפול על צוארי בנימן אחיו ר' יצחק אמר הא אוקמוה דבכה על מקדש ראשון ועל מקדש ב' כך אמרו במדרש וכי שני צוארי' היו לו לבנימן אלא ראה ברוח הקדש ששני מקדשים היו עתידי' ליבנות בחלקו של בנימן ועתידי' ליחרב ובנימן בכה על צוארו ראה שמשכן שילה עתיד ליבנות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב.

פתח ואמר כמגדל דוד צוארך וכו' מאן מגדל דוד. יבאר ע"ד הפשט כי המגדל הזה הוא ציו"ן שבנה דוד בתוך ירושלם כי בית המקדש לא בנאו דוד. אבל כמגדל דוד ירושלם לעילא אמר שהרמז במגדל הזה של דוד היא ירושלם העליונ' שהיא מדתו של דוד כי היא נקראת מגד"ל ג"כ בהיות המגדל הפורח באויר נטוע בה והביא ראיה מדכתיב מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב ויבאר כי מלת ונשגב אינה חוזרת לצדיק אבל חוזרת אל המגד"ל כי המגד"ל נשגב בהיות הצדיק רץ בו והוא דבר דבור על אופניו כפי הסוד כמו שידעת כי כל טוב המגדל הזה יבוא ע"י הצדיק. ויאמר כי דמה הכתוב בית המקדש של מטה ליופי הצואר כי יופיו של גוף הוא הצוואר בנוי לתלפיו' תל שכל פיות העולם מתפללו' כנגדו להפיק רצונם משם ואפי' הנכרי אשר לא מעם ישראל הוא התפלל שלמה על זה שתקובל תפלתו בבואו מארץ רחוקה להתפלל אל הבית כמ"ש אתה תשמע השמי' מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת כי שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי וכן היה שהיו באים מכל פאות העולם ומביאי' מנחות לשבח הבית.

אלף המגן תלוי אלין אלף תיקונין דמתתקנן בה כדקא יאות כל שלטי הגבורים דכלהו אתייאן מסטרא דדינא קשיא כבר ידעת שנתיחסו הרבבות לימין והאלף לשמאל בסוד יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וכבר נתבאר הסוד הזה בכתו' אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף שהמליץ הזה הוא מצד שמאל אשר האלף מיוחס לו ושלטי הגבורים הוא רמז אליהם כי מצד הגבורה הקשה הם באים והם תיקוני העטרת ויאמר כי אל זה רמז ירמיהו ע"ה שקונן ואמר על צוארינו נרדפנו שרמז על ב' המקדשים שהיו צואר ויופי העולם נרדפו ישראל פעם ושניה ולא הונח לנו דהא לא שבקוה לן ואתחרב. ולא אתבני לבתר ועוד היום בעונותינו הרבים האומה האויבת הזאת מונעים את ישראל לבנות אפי' בית הכנסת חדשה לבית תפלתם כי קבלה בידם שאם יתנו מקום לישראל לבנות בירושלם כי מהרה יגיע קצם ותסור ממשלתם. ויבאר למה נתיחס ב"ה אל הצואר ואמר מה צואר כיון דאשתצי וכו' דע כי הצואר בגוף האדם הוא עיקר קיום הגוף ואם יפול בו שום חולי או מכה קשה להתרפא אשר על זה אמר איוב לחביריו כשבאו לרפאת סברתו לנחמו על יסוריו רופאי אליל כלכם והאליל הזה הוא גיד הצואר שאם נכרת אין לו תרופה עולמית וכ"ש אם יכלה מחמת חולי וישתצי שאין עוד קיום לגוף כן הוא ב"ה בדמיון לגוף העולם כשנחרב אתחשך כל עלמא ולא נהירו שמיא וארעא וכוכביא וזהו למשל על מניעת ההשפעה והברכה שאינה באה כתקנה וכסדר הראוי ולפי שצפה יוסף הצדיק חרבנו בכה עליו ועל גלות השבטים והרמז בכתוב וינשק לכל אחיו ויבך עליהם.

ואמר ואחרי כן דברו אחיו אתו והם לא בכו שלא נצנצה בהם רוח הקדש על העתיד ועל כן לא בכו:

והקול נשמע בית פרעה קל חסר ו"ו. ראיתי בנוסחאות המאמר הזה את שלמעלה למטה ואת שלמטה למעלה והכוונה אחת היא במאוחר ובקודם והוא להודיע כי במקום שנכתב ק"ל חסר הרמז אל השכינה כשהיא כביכול נפרדת מבן זוגה שהוא סוד הו"ו שאינם בחבור הו"ו עם הה"א שאז היא כביכול חסרה לפי שאין לה אור מעצמה. ובהיות שהכתובים האלה רומזים על החרבן כמו שנתבאר הנה השכינה היתה כאלמנה ובכה תבכה על בית משכן כבודה ועל בניה וקולה החסר נשמע לחוץ הנרמז בבית פרעה כמו שיבאר בויקרא ה' ביום ההוא לבכי ולמספד והביא ראיה מג"ש נאמר כאן והקל נשמע ונאמר התם קול ברמה ואין הג"ש מהקול לבדו כי זה חסר וזה מלא אמנם הג"ש הראויה ממלת נשמע כי זהו העיקר וכבר ידעת כי רח"ל המבכה על בניה מדתה הרחל העליונה שהיא עקרת הבית. והנה לבאר הענין היטב בסוד השמעת הקול המתיחס לעטר' שהיא בית תפילה פתח ר' אלעזר ואמר נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' שהיה דוד מדבר בענין התפלה ולפי דרכו יודיע איזו היא התפלה הנשמעת ומקובלת ואיזו התפלה שאינה נשמעת ואמר ת"ח כל בר נש דצלי צלותיה קמי מאריה אצטריך לאקדומי ברכאן בכל יומא הן הם המאה ברכות אשר סדרו לנו רז"ל לאמרם ולהקדימם בכל בקר להמשיך אליה סוד העשר העליונות שכל א' בת עשר ואח"כ יצלי צלותיה קמיה מאריה בזמנא דאצטריך כלומר בעת הקבוע לתפלה בקר וצהרים בסוד אברהם ויצחק כי הם תקנו תפלת שחרית ותפלת מנחה ליחד הימין בשמאל ולא זכר בכאן תפלת ערבית מפני שהיא רשות והקם להתפלל י"ח בעמידה הוא רומז אליה. ואמר שצריך המתפלל שלא להשמיע קולו והטעם ידוע כי בהתחבר החתן עם הכלה קולה לא ישמע חוצה כי אין איש מאנשי הבית שם בבית בקבלה פרס מהחתן ואחר שהתפלה רומזת אליה כשהיא בעמידה היא בחשאי והמתפלל צריך שגם הוא ידבר בחשאי ולא ישמע קולו בסוד באו עבדיה והביאו לה בחשאי והוא שאמר מאן דצלי צלותיה וכו' לא אצטריך למשמע קליה ומאן דמשתמע קליה בצלותיה לא משתמע כי המתפלל הוא דוגמתה ואין ראוי לו להרים קול והוא שחזר וביאר מ"ט בגין דצלות' לאו איהי קלא דאשתמע הרמז על העטרת כמו שאמרנו וההוא קול דאשתמע לאו איהי צלותא הרמז על המשפיע בה שקולו הוא הנשמע בסוד הקו"ל קול יעק"ב וכדי להוסיף ביאור חזר ואמר ומאן הוא צלות' דא קלא אחרא דתליא בקל' דאשתמע הרמז לקל העטרת הזה החסר שהוא תלוי בקול הנשמע המלא והוא מ"ש ומאן הוא קלא דאשתמע דא הוא קול דאיהו בו"ו וקלא דתליא ביה היא ההוא קול בלא ו"ו. ואתה המעיין רואה כמה כפל הלשון בזה המאמר פעם ושתים ושלש בחזור הדברים במלות שונות והכוונה בהם להצילך מפח יקוש בדבריהם ע"ה וזה לפי שפעמים תמצאם מיחסים הקול הנשמ' לעטרת שהיא המוציאה המבטא והדיבור לחוץ כי על כן נקראת פי ה' כי על פיה ידבר עם נביאיו ונקרא' דברי"ם בסוד לא איש דברים אנכי וזולתו לפי שהיא היא המדבר' והוא בכאן קור' אותה קלא דלא אשתמ' ומיחס הקול הנשמע אל החתן המשפי' בה ואתה המעיין בתחל' מחשבתך תעמוד ותבהל על זה לכן הוצרך להרחיב פה ולהאריך לשון להודיעך קשט אמרי אמת כי קולה הנשמע לחוץ הוא מכח המשפיע בה ואזי קולה ישמע כי היא פי ה' ודבר ה'. ויש אשר קולה לא ישמע בעת חבורה בבעלה שהיא בחשאי ובכן נקראת תפל"ה מתקבלת עם בעלה ועל כן צריך העומד שיתפלל בחשאי. ומ"ש וסי' והקל נשמע קל בלא ו"ו נשמע דא היא צלותא דאיהי בחשאי כלומר הק"ל החסר כלומר הנמוך הנאמר בלחש ולא בקול מלא כלומר בקול רם הוא הנשמע והמתקבל והכתוב סימן לא סוד כי כן הכתוב שלמעלה הימנו ויפול על צוארי בנימן אחיו הכל היה סימן ומה שחזר ר' אלעזר ואמר קלא בחשאי דא הוא קלא עילאה דכל קלין נפקין מתמן הוא ע"ד הסוד שנראה שהוא מיחס הקול החשאי אל הבינה כן הוא האמת כי החשאי האמיתי שם הוא כי קול הבינ"ה נסתר ונחבא כי מי ישמענו ואיזה מקום בינ"ה והודיענו כי צריך המתפלל להעלות תפלת"ו בכוונה ורצון גמור במחשבתו בלחש עד המקום הנקרא לחש שהיא הבינה ובכן תהיה נשמעת כי שם אין שטן ואין פגע רע ומקטרג כי כבר ידעת כי בעלי הדין והקליפה הם למטה סביבות אברה"ם ויצח"ק ובהגיע התפלה בחשאי שלא ישמע"ו המקטרגים למקום החשאי אזי יפיק רצונו משם. ואחר שביאר זה חזר לענין הראשון ואמר ת"ח והקל נשמע דא קל בלא ו"ו דאיהי קל בכאת על מקדש ראשון ועל מקדש שני. אמר כי שם ברמ"ה שהיא הביר"ה נשמע בביתה בבתי גואי והוא על הגירסא השנית האמיתי' כמאמר פ"ק דחגיגה בואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מקום יש לו להב"ה וכו' שאמרו שם שהבכיה היא בבתי גואי והקשו ובבתי בראי ליכא. ואני הוכחתי בפ' בראשית בפ' וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ כי היו להם ב' גירסאות והאמיתית היא ובבתי גואי ליכא משם תקחנו כי טוב הוא כי שם יתבאר כי בחורבן הבית היה הבכיה בבתי גואי וזה מסייע לנו כי ברמ"ה נשמע קול הבכי שכן אמר דהא בההוא שעתא די ברמה נשמע מה כתיב ויקרא ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וכו' ע"ד מ"ש ר' אלעזר אי טורנא עציב וכ"ש דגעי ובעי שמשוי מה עבדין עיין שם והוא שאמר בכאן והקל נשמע לעילא לעילא מ"ט בגין דו"ו אתרחק ואסתלק מניה והיתה כאלמנה ועל כן מאנה להנחם על בניה שהלכו בגלות לסבת כי בעלה איננו כביכול עמה. ויבאר הסוד באמרו בית פרע"ה ואמר שהרמז על סוד הרמ"ה הנז' שמשם נתגלו ונפרעו ונראו כל המאורו' ונרות המנורה ששם היו נעלמים ומשם נפרעו ונתגלו ויסיים הענין בענין הגאולה כשיתחבר הו"ו עם הה"א ומבואר הוא: