כתם פז על ספר הזהר תטו

ולא יכול יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ר' חייא פתח פזר נתן לאביונים וכו' ת"ח קב"ה ברא עלמא ואשליט עליה אדם דיהא מלכא על כלא על הדוגמא העליונה שכל הפנים פונים אל פני אדם העליון והוא האדון והשולט עליהם כן עשה את האדם למטה כמו שנז' בבריאתו ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ ודאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין מנהון צדיקיא וכו' כבר ידעת מה שכתבו בעלי הפשט בטעם למה לא נאמר ביצירת האדם כי טו"ב ולא למינהו כמו שנז' בבריאת הב"ח כי טוב ומינהו שכן כתיב ויעש אלהים את חית הארץ למינה ואת כל רמז האדמה למינהו וירא אלהים כי טוב כי הטעם לפי שתכלית מציאות הב"ח ושלימות' הוא בריאת' ומיד כשנבראו הגיעו אל שלימותם ולא יקוה מהם שלימות אחר רק מציאותם בלבד אין עוד אחר ומציאותם הוא טוביותם ועל כן נאמר בהם בבריאתם כי טוב כי אין טוב אחר מקוה מהם רק מציאותם מה שאין כן בבריאת אדם שלא יהיה שלימותו מציאותו בלבד כמו הב"ח אבל יקוה שיגיע ממנו טוביות אחר יותר נכבד לא יגיע לו מיד בבריאתו אלא אחר שיוציא הכחניות שבו והיא ההשכלה מן הכח אל הפועל ולפי שזה הוא דבר איפשרי באדם ויתכן כפי בחירתו להוציאו מן הכח אל הפועל אם ירצה ואם יחדל לכן לא נאמר כי טוב כי הטוב ההוא ממנו הוא במעשהו ואין הטוב ההוא מחוייב עם מציאותו אבל איפשרי. וכן נאמר בבריאת הב"ח למינהו בכל מין ומין לפי שלא ימצא במין ההוא הבדל באישיהם כי כלם יכללם ענין א' אמנם במין האדם יש הבדל גדול בין אישיו כהבדל האור מן החשך כי יש במינו אישים חכמים וסכלים וטפשים ומינים רבים לא יכללם ענין אחד ומין א' וכמש"ה וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלו' כיתרון האור מן החשך וסמיך ליה החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך ביאר כי אע"פ שהחכם והכסיל יכללם ענין א' והוא שם אדם הנה הם נבדלים באישיהם כהבדל האור מן החשך שאינם מין אחד. והוא שכיון ר' חייא בכאן שאמר והאי ב"נ מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין מנהון צדיקיא ומנהון רשיעיא כלומר שאינם נופלים בגדר המין אבל בגדר הסוג והוא שם אדם לפי שיש בהם טפשין וחכימין ולא ראי זה כראי זה.

וכלהו אתקיימו בעלמא כלומר כלם חיים בעולם מדת ימי צבאם ואין יתרון לעשיר על הענין רק מה שעושה עמו צדקה להועילו בממונו וכן אמר הכתו' אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל עשיר בעושרו אם לא יועיל ממנו בו לזולתו שזהו יתרונו ובזה זכי בר נש בהאי עלמא ואתקשר בעלמא דאתי.

ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קיים לעד וכו'. ור' אלעזר יבאר הכתוב ע"ד הסוד ואמר כד ברא קב"ה עלמא העמידו על צדיק א' הוא היסוד שנקרא חי ח"י העולמי"ם והוא קיום העולמים ונותן בר לחם ומזון לכל אשר ברא והוא סוד הנה"ר היוצא מעד"ן המשקה את הג"ן ומשם יפרד כלומר השפע והמזון ההוא יתפרד לד' הפאות ע"י הג"ן לד' מחנותיה. וכמה הם הצופים ומקוים אל המזון ההוא כי הוא חיותם שנאמר עיני כל אליך ישברו וזהו פז"ר נתן לאביונים כלומ' כי זה הצדי"ק נקרא מפז"ר ע"ד מ"ש רז"ל בסוד חדל פרזון בישראל וצדקות פרזונו לפי שהוא מפזר ע"י צדקת"ו לאביונים וצדקת"ו שהיא כנס"ת ישראל עומדת לעד בשלו"ם עם אוכלוסיה כי בשלומ"ה יהיה להם שלו"ם והוא ע"ד או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. וביאר הכתוב הבא אחריו ואמר רשע יראה וכעס וכו' על מלכות הרשעה שהיא צרתה של כנסת ישראל כי מדי ראותה כי תעלה בית ה' לקבל פרס תכעס גם כעס וכו' ויאמר כי זה הצדי"ק המפז"ר נקרא גבאי הצדקה לפי שהוא גובה מהנחלים העליונים ואח"כ מחלק לאביוני"ם ושעל זה סוד אמרו שגבאי צדקה נוטלים שכר כנגד כלם שאלמלא הגבאי הטורח לקבל מן העשירים מהיכן יתפרנסו העניים. וכל הקדמה הזאת לבוא ממנה אל כוונת סוד הכתוב ולא יכול יוס"ף להתאפק לכל הנצבים עליו הם המרכבות המיחלים לחסדו.

ולא עמד איש אתו כפי הפי' הראשון כי אחר שקבלה העטרת הפרס מהצדי"ק לא תעמוד ולא תתעכב עוד כי מיד תתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ומלת את"ו היא כנסת ישר' הנרמזת במלת א"ת בסוד ואראה את ה' ומלת איש ירמוז לצדיק והכוונה כי אחר שנותן השפעתו בה מיד תתעסק בעולם הנפרדים. ולפי פי' הדבר אחר הוא מדבר קודם קבלתה הפרס שהוא בשעת הזיווג שאין מאנשי הבית שם בבית והוא סוד הוציאו כל איש מעלי כי קבלתה מהחתן הוא בחשאי כמו שידעת אמרם הביאו לה עבדיה בחשאי.

בהתודע יוסף אל אחיו הם ישראל שהם מקבלים השפע לבדם בלא ערבוביא דשאר האומות בסוד וביום השמיני עצרת תהיה לכם והמשל שמשלו רז"ל בזה למלך שעשה סעודה לכל בני המדינה ולא קרא לאהובו עמהם ואח"כ עשה לו סעוד' בפני עצמו וכו' ור' יוסי פתר קרא לעתי' לבא ומבואר הוא: