כתם פז על ספר הזהר תו

וליוסף יולד שני בנים וכו'. ר' יצחק פתח והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים וכו' ת"ח בכל יומא ויומא כד נהורא סלקא אתער חד צפורא באילנא דג"ע. כבר קדם בפ' בראשית בפ' ועוף יעופף על הארץ כי המלאכים יתיחסו אל העופו' והושאל להם ענין העופפות למהירות השתלחות' לעשות רצון קוניהם. וסוד הצפור הטהורה הזאת המתעוררת בעץ החיים ידועה שהיא אילת השחר אלא שדמה הענין אל הצפורים המקננים אצלנו בבית כי הם מעוררים אותנו בשחר ולפי שהליל' נחלקת לשלש משמרות לממונים על השיר כאלו הצפור הזה קוראה ג"כ לבני אדם לעורר' משנת תרדמתם ובהגיע עתה עת דודים שרביטא יזדקף ע"ד סוד בראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט כי הוא דמיון שהמלך רוצה וחפץ בה ומקבל אותה בשמחה ובכן הכרוז הזה יוצא ואומר בכח לכון אמרי הורמני דביברי כך מצאתי בנוסח' אחת ישנה והכוונה בזה דע כי כל מקום שמתקבצים בו עופות או חיות או בהמות לרעות או דגים בחפירה נקרא ביבר ובלעז בושקי והורמני הם המושלים והממונים עליהם והנה בעל הכרוז קורא למנהיגי המדינות הרודים בעם הורמני דביברי לפי שהממשלה שלהם להישיר העם ועליהם מוטל החיוב ואליהם הכרוז קורא ואמר מאן מנכון דחמי ולא חמי דקיימי בעלמא ולא ידעי על מה לפי שמתעסקים בחמד' העולם ובמה שיועילם ולא דעת ולא תבונה בהם להביט את פועל ה' ואת מעשה ידיו לא יראו כי עינים להם ולא יראו והם פחותי הראות יותר מהסומא בעיניו אחר שנתן להם האל עינים ולא יראו.

קיימי בעלמא ולא ידעי על מה כי זה הדבר הוא מנפלאות תמים דעים כמו שאמרו ז"ל הארץ על מה היא עומדת וכו' והחוקר על אלה הדברים הנוראים הם מפקחים עורי וסנוירי העינים והם אינם עוסקים בכבוד בוראם. ואם תאמרו הן לא ידענו זה כי אין לנו מלמד שילמדנו הנה התורה מזומנת לכל היא המורה דרכי ה' ונוראותיו ונפלאותיו אשר עשה מימי קדם במעשה בראשית וזולתם מהנסים והיא תודיע ותלמד אתכם.

טב לון דלא איברון כי לא נבראו אלא לדעת כבוד בוראם וכמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וכו' וי לון דכד יתערון יומי דרע עליהו ע"כ הוא לשון הכרוז ומכאן והלאה מבאר בעל המאמר מה המה אלה ימי הרעה שלא על ימי הזקנה הוא וקרא ימיה רעה כמו שיראה מפשט הכתו' בספר קהלת רק הימים אשר יחטא בהם האדם הם הימים המיוחסים אל הר"ע הידוע כי בהמה שמן חלקו ומאכלו בריאה ויש ימים מיוחסים אל הטו"ב והם הימים אשר יעשה האדם המצות וחי בהם. ובאר הסוד באר היטב ואמר רזא דמלה כד ברא קב"ה עלמא ברא לון באתוון דאוריתא וכל את ואת עאלת קמיה עד דאתקיימו כל אינון אתוון באת בי"ת כמו שהתבאר הענין בארוכ' באלפא ביתא דרב המנונא סבא בפ' בראשית. כל אינון אלפא ביתות דאתגלגלו כלהו קיימי למברי עלמא. כבר נתבאר כי האותיות היו כליו של הב"ה שבהם ברא כל מה שברא כאשר האומן עושה מלאכתו בכלי אומנותו כל כלי וכלי לצורכו כי מה שעושה ומצייר בכלי זה לא יעשה בכלי זה וכבר ידעת כי כל המחברות של האלפא ביתות הם רל"א כמו שכתב בעל ספר יצירה ז"ל עשרים ושתים נתיבות יסוד קבועות בגלגל במאתים ושלשים ואחד שערים חוזר הגלגל פנים ואחור וזה סימן לדבר אם לטובה אין למעלה מענ"ג ואם לרעה אין למטה מנג"ע שקלן המירן אל"ף עם כלם וכלם עם אל"ף בית עם כלם וכלם עם בית גימל עם כלם וכלם עם גימל וכן כלם וכן בהחזרת הגלגל בית עם אל"ף בי"ת עם גימ"ל עם דל"ת וכן כל אותיות האלפא ביתא מאל"ף עד תי"ו. ואלה הצירופים הנעשים מאלה הגלגולים עשו פעולות מחולפות זו מזו כי כפי השתנות הצירופים נשתנו הצורות והפעולות למיניהם והביא סי' לדבר אם לטובה אין למעלה מענג ואם לרעה אין למטה מנגע הנה ביאר כי אותיות ענ"ג ונג"ע הן המה בעצמם אמנם בהשתנות הצירוף ישתנה הפועל מטובה לרעה או להפך כפי מה שגזרה חכמתו ית' לברוא את האדם בחיריי מעורב מטוב ורע כי בזה יבחן כי לא יבחן כל דבר כי אם מהפכו והיה זה סבה לקבל שכר ועונש כפי הטייתו לאחד מן הצדדים הנה באו שני אותיות הטי"ת והרי"ש באלפא ביתא המתגלגלת מטעם הנז' נתגלגלו לבוא החי"ת והריש בבית אחת כאשר תראה בלוח האלפ"א בית"א אשר ציירתי למעלה בפ' בראשית במאמר ר' יהודה שאמר באתוו"ן גליפן דר' אלעזר אשר נתחייב מצירופי הטוב והרע. ולפי שהדבר הזה קשה מאד מאד מצד עצמו כי יאמר אומר על מה עשה ה' ככה אל האדם להביאו במבחן גדול כזה ולתת מכשול לפניו בהניח צרור בחומר חביתו הוא היצר הרע כי קרוב הוא להתפתות אליו ולהענש הלא טוב היה שיבראהו מזולת מערער וטוען עליו ולא יתן מכשול לפניו כי יכשל בו לזה אמר כיון דאתגלגלו ואתחברו תרין אתוון אלון ט"ר כחדא סלקא טי"ת ולא אתיישבת עד דגער בה קב"ה ואמר לה טי"ת טי"ת על מה אסתלקת ולא אתישבת בדוכתך כי מאתי היה הדבר והסדר הזה אמרה קמיה וכי עבדת לי למהוי את ברישא דטוב היאך אנא מתחברא לאתישב' באת רע כלומר בשכונה אחת כי הטוב לא יסבול את הרע והרע לא יסבול את הטוב. א"ל תוב לאתריך כי כך עלה במחשבה לפני שתמצאו שניכם בחיבו' אחד ובשכונה אחת בגוף האדם כדי שמתוך זה יבחן ויגדל שכרו או צערו. אבל את לימינא ואיהי לשמאלא ע"ד מ"ש הכתו' לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ואין לו לאדם אלא לב אחד אמנם כפי המחשב' אשר יחשוב האדם ומוציא אותה לפועל נקראו שני לבבות והוא שחזר ואמר ואתישבו דא בדא כחדא כי שניהם שוכנים בלב האדם כאחד ואתה ידעת כי יש בלב האדם שני בתים הבית האחד אשר רוח החיים מתנועע ומתנשב שם והבית השני מלא דם וכל פעל השם למענהו. בההיא שעתא פריש לון קב"ה וברא לכל חד וחד יומין ושנין ידיען כלומר כי לא יבחנו הטוב מהרע כי אם במעש' הימים אשר יעשה האדם בהם הטוב או הרע בהם יובדלו ויקראו אלה ימי הטובה ואלה ימי הרעה ועליהם אמר שע"ה עד אשר לא יבואו ימי הרעה הם החטאים והעונות שיתחברו ויסובבו את האדם להענישו וכמו שאמר דוד אביו ע"ה למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני ודאי כי על זה אני ירא ולמה לא אירא כאלו אמר תדע למה אירא בימי רע לפי שעון עקבי יסובני. ואחר שנתיחסו הימים הרעים אל הר"ע הזה גם השנים שני הרעב מתיחסי' אליו גם כל חולי וכל מכה ונגע כשם שנתיחסו אל הטוב ימי הטובה והשנים הטובות לברכה וא"כ איפה צריך האדם ליזהר שלא יתעסק בפריה ורביה בימיה רעב כי לא ימשיך לזרעו נפש רק מצד הרע"ב והרע"ה ויהיה גורם לפרות ולרבות כחות הרעה בעולם אשר לזאת הסבה יוסף הצדיק שמר מקורו בשני הרעב שלא לתת חלק מזרעו לסטרא אחרא שנא' וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שנת הרעב כדי שלא להחליף טו"ב בר"ע. וכן הנביא מעיד על עצמו ואומר וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וכו' כי היה נשמר בשעה שהרעה שולט' משמוש ערס והיה מחכה ומקוה עד שיסתלקו פני הזעם בזמן הסתרת הפנים ובכן היה משמש מטתו להמשיך לבניו נשמות ממקום הקדושה שכן סמיך ליה הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' ושיעור הכתוב וחכיתי לה' בשעה שהיה מסתיר פניו מבית יעקב ובי"ת יעקב ידוע וקויתי לו כלומר לו"ו עד שישפיע בבי"ת יעקב שהיא סוד הה"א האחרונ' ובכן הנה אנכי והילדים נתונים נתונים לי מאת ה' ולא מסטרא אחרא זו היא הכוונה ואם לא נתבאר בלשון המאמר כמו שלא נתבאר ענין הפתיחה שפתח והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם אמר כי בהגיע העת עת דודי"ם יתחדשו נשמות טהורות ביתר פליטת שארית ישראל שהיו בגלות ובקרב עמים רבים ויהיו נמשכות מצד הקדושה כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב וכבר ידעת כי הטל והרביב הם סימני ברכה ולכן לא אמר כמטר מאת ה' כי יש בו ממדת הדין וכמ"ש וה' המטיר על סדום ועל עמורה וכו' גם כי יש מטר לברכה כמ"ש הנני ממטיר לכם לחם מן השמים עכ"ז יש מטר שיתיחס אל הדין אמנם הטל והרביב אין בו דין כלל ועל כן אנו מקדימין בשאלת הט"ל מיום ראשון של פסח ובשאלת המטר ביום האחרון של סוכות לפי שהטל סי' ברכה והמטר מצד הדין ולכן אמר בכאן כטל מאת ה' וכבר ידעת כי גם תחיית המתים נמשלה לטל בדברי רז"ל שאומרים טל שבו הב"ה עתיד להחיות המתים ואמר כי הנשמות ההם יהיו כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב ויהיה אז צד הקדושה משמש בעולם כל כך עד אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם שיצטרכו להשמר מימי הרע"ה כי יבולע המות לנצח ולא ישאר לו שולטנות בעולם וכל הנשמות היורדות לעולם לשארית יעקב יהיו נמשכים מימי הטוב"ה ולכן צריך האדם להשמר מלשמש מטתו בימי הרע"ה או הרעב כי הכל אחד. ויאמר כי כמו כן צריך האדם להשמר שלא להראות בשוק בימי שולטנות ימי הרע"ה וכבר נתבאר שזה יובן בשעת המגפה אמנם בכאן יראה כי גם בימי הרעב אין ראוי להראות כ"כ כבימי השבע שכן הביא ראיה מיעקב ע"ה שאמר לבניו בשנת הרעב למה תתראו דלא בעי לאתחזאה קמיה גם כי יתכן שתהיה הכוונה שלא להראות לפניו שבעים כמ"ש רז"ל עכ"ז טוב לצאת ולברוח ממקום הרעב כמו שמצינו באברהם ע"ה ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וכו' וכן יראה מלשון המאמר לפנים שאמר ובג"כ בההוא זמנא דשנת הרעב לית ליה לבר נש לאתחזאה בשוקא ולא לאפתח' מבועיה ובג"כ קב"ה אזהר להו לישראל לאתקדשא והייתם קדושים כי קדוש אני להמשיך נשמו' לזרעם ממקום הקדושה הנקרא אנ"י ולא ממקום הטומאה הנקרא אחר. ויבאר ההבדל שיש בין מל"ת אנ"י ומלת אח"ר וכי הלשון עצמו יורה ההבדל וזה כי לא יוכל לומר אני הוא רק הנצחי והקיים ית' וית' שמו הוא יכול לומר אני אני הוא לפי שממשלתו תמידית לעדי עד בעולם הזה ובבא. אמנם מלת אח"ר הוא יורה על עצמו שתעבור ממשלתו ממנו אחרי תום זמן ממשלתו ואל זה כוונו באמרם אני ה' אני הוא ולא אחר כי אני יורה על התמד' שאין לה תכלית ואחר יורה על הפסקה והנה הנדבק באנ"י נדבק בחיי העולם הזה וחיי העה"ב התמידיים והדבק באח"ר נדבק בחיי העה"ז העוברים והכלים אחרי תומם ועל זה צותה התורה ואמרה את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק כי הדבק בנצחי יחי עוד לנצח ואגב ארחיה יבאר מהו ובשמו תשבע כי לכאורה יראה כי ישא את שמו על שפתיו תמיד דומיא דתירא ותדבק וכמה הזהירונו רז"ל שלא להוציא אדם מפיו שם שמים לבטלה והחמירו כ"כ עד שנמצא מחלוקת ביניהם בקצת הברכות אם הם חייבות אם לא כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה והזהירו גם על שבועת אמת ואיך יאמר ובשמו תשבע ויאמר כי הכוונה בו אל היחוד שצריך המיחד ליחד שבע בשבע כי יש בעולם הזכר שבע עליונות ובעולם הנקבה שבע היכלות מקבלות מהן בסוד שבעה ושבעה מוצקות ואל זה כיון שלמה ע"ה לעשות שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום כי זהו היחוד האמיתי והוא סוד שמע ישראל וכו' ובשכמל"ו ולא הביא חול בקדש זולת אנ"י ולא אח"ר אשרי הזוכה לידבק ולהשבע בשבע אשר בשמו כמו שידעת כי נקרא שם יהו"ה בשם אדנ"י שהוא שמו ולכן לא כתב ובו תשבע אלא בשמו ליחד השבע העליונות בשבע אשר בשמו והזוכה לזה הוא הדבק באלוהיו הוא אשר תפלתו מקובלת והאוצרות העליונים כלם נפתחים לתפלתו ועליו נאמר יפתח ה' לך את אוצרו את השמים ובכאן רמז סוד היחוד כי לא אמר את אוצריו בלשון רבים רק אוצרו בלשון יחיד ומלת השמים תורה על רבוי להודיע שכלם סוד אחד. ויביא ההיא עובדא דר' חייא ור' יוסי דהוו אזלי בארחא לפי שפתח ההוא בר נש בפ' אך טוב לישראל וביאר בו כי יש צד ימין וצד שמאל שהוא מענין הנדון. ואמר כי שני אלה החכמים היו הולכים בדרך ופגעו באדם א' שהיה בא מעוטף בטלית כי תמיד הם ע"ה היו מעוטפים במצוה וכלי זין תחתיו קשורים אזורים במתניו וכשראהו ר' חייא אמר לא ימלט מהיות האיש הזה שא' משני הקצוות בו אם שהוא צדיק גמור שלא ילך ד' אמות בלא מצוה או שיהיה בקצה האחר שהוא מראה תומה ותחתיה תעמוד הבהרת לרמות לבני האדם לקפחם כי יבטחו בו בראותם אותו מעוטף במצוה ושא"ל ר' יוסי כי אין ראוי לחשוד שום אדם וקרוב הוא שיהיה אדם כשר אלא שהכין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפל"ה למלחמה כמו שעשה אבינו יעקב ע"ה שהכין עצמו לשלשה דברים ואחר שראינו שנמצאו בו השנים אין ראוי עוד לבקש עליו אמנם כשקרב אליהם ונתנו לו שלום ולא השיבם שלום אמר לר' יוסי הרי חסר האחד מהשנים והוא הדורון כי השלו' הוא במקום הדורון א"כ השנים הנשארים אין לנו הכרעה בהם לדעת דעתו והשיבו ר' יוסי עדיין יש לנו מקום לדונו לכף זכות שיתכן שהוא מתפלל והוא באמצע הפרקים ששואל מפני היראה ומשיב כר' מאיר ולא מפני הכבוד כר' יהודה כי הוא סובר כר' מאיר או שהיה בין ויאמר לאמת ויציב כר' יהודה אמנם לתפלה מעומד לא אמרינן שהרי היה הולך ובא. אזלו כחדא ולא מליל ההוא בר נש בהדיהו ואולי כי לסבה זו אשתמיטו מניה ר' חייא ור' יוסי כי לא דבר עמהם מטוב עד רע. כיון דחמא ההוא בר נש דהוו משתדלי באוריתא הכיר בהם שהם חכמים ונתן להם שלום ואמר מתנצל בעדו רבותי במה חשדתון יתי וכו' והשיבו ר' יוסי כי הוא דן אותו לכף זכות ולא חשדו כר' חייא. דילמא צלותא הוית אמר או מרחיש תלמודך גם הוא התנצל למה לא נתן להם שלום ואמר יומא חד הוינא אזיל בארחא וכו' ופתח בפתיחה זאת אך טוב לישראל והודיע כי הקב"ה ברא העולם בסוד עץ הדעת טוב ורע להנהיג עולמו בדין ורחמים כאשר גזרה חכמתו והיה האדם כלול משניהם כי היא בחינתו ובחירתו ואמר שאחר שנברא מורכב משניהם מי ומי הוא אשר יכיר בחבירו אם טוב ואם רע יבחר ואולי כי קרוב הוא לבחור ברע ולכן היה נשמר הוא מכל בני אדם והיה שם חרב על ירכו כדי להנצל בעת הצורך. וביאר הכתוב אשר פתח באר היטב ומבואר הוא בעצמו. והנה א"ל ר' יוסי זכאין אנן דלא שבשנא בך הכניס עמו לר' חייא בטובה ואמר זכאין אנחנא וכו' והא קב"ה שדרך לגבן כי היו שמחים כששומעים מפי זולתם כל דבר של חידוש בכתוב מן הכתובים והיו אומרים הכל בסבת הסבות יתברך ויתעלה שמו: