כתם פז על ספר הזהר תד

וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו. ר' חייא פתח תוחלת ממושכ' מחלה לב וכו' דא הוא דתנן דלית ליה לב"נ לאסתכל' בבעותיה הוא עיון תפלה שענינו שהוא מקוה שתקובל ויעשה רצונו שזה גורם שיזכרו עונותיו ע"י בעל הדין הנקרא מחלת לב כי הוא המשטינו והמחליאו בזכור עונותיו והנה המעיין בתפלתו יחשוב להרויח ויפסיד.

ועץ חיים תאוה באה ירצה כי העוסק בעץ חיים שהיא התורה תקובל ברצון תפלתו ויפק רצונו ותאוותו באה ונשלמת לפי שהתפל"ה עם הע"ץ שניהם כאחד טובים כמו שידעת.

מאן הוא תאוה דא הוא דרגא דכל צלותין דעלמא בידיה הוא מטטרו"ן הקושר קשרים מתפלותיהם של יש' ועושה מהם עטר"ה לרבו וממשיך ומפיק בקשת המתפלל כתי' הכא תאוה באה וכתיב בערב היא באה והרמז על הכל"ה הנרמז' באסתר המלכ' היא היא הבאה בתפלותיהם של יש' לפני המלך ה' ומפיקה תאות כל שואל. ויבאר כי לכך נקראת התוחלת ההיא ממושכה לפי שכבר ידעת כי אין כילות לפניו ית' וכל שואל אשר ישאל מאת המלך ית' ינתן לו שאלתו אבל לפעמים תעבור המתנה מיד ליד ותתעכב ביד השלוחים לפי שאינו ראוי והגון השואל לקבלה מיד והדין מונע אותה ממנו וזו היא תוחלת כי תמשך ותתעכב המתנה מיד ליד לפי שעיין בתפלתו עיינו בדינו. אמנם מי שנתנו לו מתנתו מבית המלך מיד שלא ע"י אמצעיים רבים ההיא תקרא תאוה באה ולא נמשכת מיד ליד.

ד"א תוחלת ממושכה דא יעקב דאתמשכא ליה תוחלתא דיוסף עד זמן ארוך לפי שאינו מבואר מן הכתובים כמה שנים היו מיום שנפרד ממנו יוסף עד יום שראהו בדיוק אמנם ידענו כי כ"ב שנה נתעכבו חלומותיו של יוסף שלא נתקיימו שהשתחוו אחיו לפניו ארצה כמו שנתבאר בפסוק המלוך תמלוך עלינו ומעת שהשתחוו לפניו וגלגל עליהם עלילה שני פעמים עד שהודיע להם כי הוא יוסף לא נזכר ככתוב כמה היה על כן לא דקדק במספר השנים ואמר תוחלתא דיוסף עד זמן אריך.

ועץ חיים תאוה באה דא הוא בנימן דהא מזמנא דתבע ליה יוסף עד ההוא זמנא דאתא לגביה לא הוה אלא זמנא זעיר ג"כ לא נזכר בכתוב כמה ימים היו מה דביני ביני אמנם כפי האומר מעט היו הימים הה"ד וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו והדבר ידוע כי בנימן הוא אחיו בן אמו אלא הגיד הכתוב שהיה בנימן דומה דיוקניה לדיוקנא דאמיה. ור' יוסי יקשה כי הכתוב הזה מיותר שכבר אמר הכתוב וירא יוסף אתם את בנימן ויאמר לאשר על ביתו הבא האנשים הביתה ומהו שהוסיף הכתוב לומר וישא עיניו וירא את בנימן. ויאמר כי הראיה הראשונה היתה ברוח הקדש שצפה וראה את בנימן אתם ר"ל כי הגיע גבולו של בנימן בירוש' עד בית המקדש שבחלקו נבנה בית המקדש ומחלק יהודה רצועה יוצאה ונכנסת בחלקו של בנימן נבנה מזבח כדאיתא ביומא פ"ב מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל ובית קדש הקדשים ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה מזבח בנוי ובנימין הצדיק היה מצטער עליה בכל יום שנאמ' חופף עליו כל היום וזהו וירא יוסף אתם את בנימן חמא ברוח קודשא לבנימן דחולקיה הוה עמהם בארעא ובחולקיה דבנימן ויהודה תשרי שכינתא וכמו שאמר רבי בכל התחומין הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול וכאן הוא אומר ועלה הגבול גיא בין הנום כתף היבוסי הוא ירושלם מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן הרי א"כ כי הני ראיות האחת לגופיה אצטריך והאחת ברוח הקדש מה כתיב בתריה וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו כלומ' כי ג"כ צפה ברוח הקדש כי עתיד ליחרב בית המקדש שנבנה בחלק בנימין אחיו ולכן נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ואל זה הביא פתיחת ר' חזקיה משא גיא חזיון מה לך איפה כי עלית כלך לגנות:

וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ר' חזקיה פתח משא גיא חזיון וכו' יביא מה שדרז"ל כי בזמן שחרב בית המקדש והציתו בו את האש עלו כל הכהנים שומרי משמרות הבית על גג הבית ומפתחות העזרות בידם והיו בוכים ואומרים כלפי מעלה עד היום היינו גזברים שלך עתה מה לנו עוד במנוי טול מפתחותיך ועל זה היה מתרעם הנביא משא גיא חזיון על ב"ה וכו' אבל ת"ח גיא חזיון דא שכינת' ויבאר למה נקראת השכינה גיא חזיון לפי שכל הנביאים היו מתנבאים מתוכה. ואע"ג דכל נביאים הוו מתנבאים מאתר אחרא כלומר מההיכלות למטה ממנה שלא נכנס שום נביא לתוכה רק מרע"ה כי כל הנביאים היו מתנבאים מפתח האהל ומשה נכנס שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד הנה עכ"ז הנבואה היתה יוצאת מתוכה אליהם.

מה לך איפה כי עלית כלך לגגות כבר ידעת כי השכינה נקרא פ"ה בסו"ד ואתה פ"ה עמוד עמדי כי כן עולה אלהים. ונקראת איפ"ה בסוד מי איפה הוא הצד ציד כמ"ש מי איפה דקיימא שכינתא תמן כד בריך ליה יצחק ליעקב. ועל זה הסוד אמר הכתוב מה לך איפה שאמר הב"ה לשכינה איפה מה לך שעלית כלך לגגות והרמז על המסעות שנסע' שכינה ועלתה ונסתלקה מההיכל אל הכרוב הא' ומהכרוב האחד אל הכרוב השני ומהכרוב השני אל המפתן ומהמפתן אל חצר העזרה ומן העזרה אל הגג וכו' והות בוכה על בית מדורה וכו' ומנלן דכתיב קול ברמה נשמע כלומר על הסתלקותה ורוממותה למעלה ממשכנה כי רחל דוגמא דרח"ל. מאי כלך דהא כתיב עלית כלומר אם על השכינה נאמר כמו שאמרת מהו כלך שאינה בעל גשם שנתחלק קצתו מקצתו ובמלת עלית משמע הכל אלא לאכללא בהדה כל חיילין וכל רתיכין הם פרקי מרכבתה ואוכלוסיה שהם איברים מאיבריה ונכללים בה והם אשר נאמר בהם הן אראלם צעקו חוצה מלאכ"י שלו"ם מר יבכיון והא אוקימנא דקב"ה א"ל מנעי קולך מבכי וכו' והשאר מבואר בעצמו: