כתם פז על ספר הזהר שצה

ויוסף הוא השליט על הארץ ר' ייסא פתח ועתה ירום ראשי וכו' יבאר כי ברצות ה' את יריאיו ירומם אותם וישפיל ויכניע אויביהם תחתיהם ובפרט הדחוים מפני השנאה או הקנאה שמקנאים בהם כענינו של דוד ע"ה שאמר על עצמו דחה דחיתני לנפול וה' עזרני שכן היה דחוי מאחיו ודחוי מחמיו וכן יוסף היה דחוי מאחיו ושאנוי שנאמר ויקנאו בו אחיו וכתיב וישנאו אותו ולבסוף השתחוו לו אפים ארצה. ויבאר הכתוב ע"ד הסוד ואמר מאי ועתה כלומ' כי כפי הנראה אין למלה הזאת משמעות בכאן כי הכתובים הקודמים לזה הם מדברים בענין החסדים והטובות וההצלות שהיה האל ית' מצילו מאויביו שכן אמר ה' אורי וישעי ממי אירא וכו' בקרוב עלי מרעים אם תחנה עלי מחנה לא ירא לבי וכו' כי יצפנני בסוכה וכו' ועתה ירום ראשי על איזו עת יאמר או באיזו עת היה עומד שיאמר עליו עתה ירום ראשי אם הוא על העתיד שהיה בוטח ומקוה מהאל ית' שירום ראשו היל"ל כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתרני בסתר אהלו בצור ירוממני וירו' ראשי על אויבי סביבותי מהו ועתה כי עתה מורה על העת והרגע ההוא אשר הוא עומד בו והרמת הראש לא היה עד שמת שאול. ויאמר כי דוד ע"ה היה מכוין בזה אל מדתו שנקראת ע"ת לפי שאליה מתיחסים העתים עתי הטובה ועתי ההפך הרמוזים בס' קהלת שהם כ"ח כמספר שתי ידות י"ד ימין וי"ד שמאל הפועלים בה שהרמז על המלוי והפגימה אשר על סוד זה נאמר לאהרן הכהן ואל יבוא בכל עת אל הקדש כי אם בעת הרצון והכפרה ועל המדה הזאת היה אומר ועת"ה ירום ראשי כלומר ע"ת ה"א כי בהיות הדל"ת הדל"ה בנקודתה בקרבה היא מלאה כ"ל טו"ב כי שכן אור ה' בהיכלה ואמר כי בהיות הע"ת שהיא מדתו מלאה לה רצון וברכה אזי ירום ראשו על אויביו הסובבים אותו שכן מדתו כשושנה בין החוחים וישלים ביאור הכתוב על פנים שונים וכלם פונים לכוונה אחת אם בין תבין את אשר לפניך במאמר כי מבואר הוא והכוונה מזה לבאר כי יתחייב כפי החכמה כי יוס"ף יהיה השליט על הארץ כשם שמדתו שולט באר"ץ העליונ"ה וזן אותה מאורו המשפיע בה כדמיון השמש הממלא פני הלבנה.

הוא המשביר לכל עם הארץ הם אוכלוסי הלבנה העליונה הניזונים ממנה בסבת זה הנהר הנמשך בה ובגין דא כלהו סגדין לגביה דההוא נהר כי אליו מגמתם בבקשם טרף שנאמר הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא"ל אכלם כי בבקשם הטר"ף ממדה הנותנת טר"ף אל ביתה מגמתם אל מדת א"ל ח"י להשתחות לו ארצ"ה כי יודעים הם שהכל תלוי במז"ל העליון. ואוקמוה פי' כי אין הדבר תלוי במזלות הרקיע כי הן לא בידם טובם רק במז"ל המזלות:

ויכר יוסף את אחיו וכו' ר' אלעזר פתח למה אירא בימי רע וכו' ת"ח תלת אינון דדחלין וכו' בגמרא פ' ערבי פסחים הביאו ד' דברים ואלו הם דאכיל תחלי ולא משי ידי ידחל ל' יומין דמסובר ז' יומין פי' שמקיז דם מן הכתפים. דשקיל מזייה ולא משי ידיה ג' יומין דשקיל טופריה ולא משי ידיה יומא חד ויאמר כי יש עוד רביעי' או חמישית להם וקשה מכלם מי שאינו חש לעונות שאדם דש בעקיביו שאינם נחשבים בעיניו לכלום ואינו נזהר בהם הנה בהצטרפם אחד באחד יגשו ונעשים כעבו' העגלה חטאה גדולה. ויאמר כי יש ימים שנקראים ימי רע והם אלה אשר לא יחוש להם האדם והיצר הרע הוא השטן הרע המפתה יש לו רשות ושולטנות להשטין את בני האדם עליהם על דרך אמרם בא ליטמא פותחין לו כי בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו. ואגב ארחיה יביא ענין נטילת ידים לפי שהוא אחד מהדברים שבני אדם מזלזלים בהם וגם כי לא יזלזלו בהם נוטלין ידיהם בלא ידיעה ולא יעלה להם הטהרה אם מפאת הכלי שממנו נוטלים שאינו ראוי לנטילה. אם מפאת מי שהוא נוטל מידי מי שאינו טהור וצריך להזות הטהור על הטמא ורבים כמו אלה המעכבים את הטהרה אשר לא האריך לזוכרם והאדם דש אותם בעקביו ואומר מאחר שהמים הם בנטל והוא הכלי שממנו נוטלים את הידים מה לי שיהיה הנותן המים על ידי איש טהור או טמא וכמו אלה הדברים הם הנקראים העונות שאדם דש בעקביו וצריך האדם לירא מהם כי בהגיע תור מדת הדין לבוא לעולם הנה המשחי' לא השיב ידו מבלע ועליהם היה אומר דוד ע"ה לפי שהיה נזהר בהם ביותר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני ופי' הכתוב כן תדע למה אירא מאותם הימים שנקראים ימי רע שהשטן שולט עליהם לפי שעון עקבי יסובני אם איני נזהר בהם הרבה. ובעבור זה היה יוצא למלחמה ונוצח כי כל בעלי הדין לא ימצאו לו בהם עון אשר חטא. ויביא אגב ארחיה ענין הארבעה מלכים שאז"ל כי מה ששאל זה לא שאל זה בעבור שכל א' מהם לא היה נזהר בכל אלה העונות שאדם דש בעקביו יותר מחבירו ועל כן היה שואל כפי יראתו מהם כי דוד ע"ה בהיותו נזהר בהם הרבה היה אומר ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם כי איני מפחד מהם אסא שלא היה נזהר בהם כל כך היה אומר ארדוף אבל אין בי כח לכלותם אבל הב"ה יגופם הוא שאומר הכתוב וירדפם אסא וכתיב ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. יהושפט מלך יהודה שלא היה נזהר בהם כ"כ כאסא היה שואל ואומר אין בי כח לא לרדוף ולא להרוג אבל אתפלל ואומר זמרה לפניך כי עזי וזמרת יה לזמור ולכלות אותם וכן היה שנאמר ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' מארבים על בני עמון מואב והר שעיר הבאים ליהודה וינגפו. חזקיה מלך יהודה שלא נזהר בהם כ"כ היה אומר אנא לא יכילנא לזמרא ולמרדף ולאגחא קרבא הסתכל בנועם דבריו שהוציא דבריו הענין בלשון זמרה ולא אמר לא יכילנא לאתפללה שהרי מצינו כי בשעה שדבר רבשקה הדברים ההם ליושבים על החומה מיד עלה בית ה' והתפלל ואמר ה' יושב הכרובים אתה הוא האלהים לבדך וכו' אמנם לא יכילנא לזמר' לפי שענין זמרה הוא מענין כריתה מענין וכרמך לא תזמור וכן דוד אמר זמירו' היו לי חוקיך והכוונה בזה שהיה אומר כי לא היה לו כח וזכות לזמור ולהכרית אותם ולפי' הניח הכל בידו של הב"ה וכן היה שנאמר וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים. ומ"ש ת"ח ויכר יוסף את אחיו וכו' ענין שייכות הקדמת הפתיחה עם ויכר יוסף הוא לפי שעלה בידנו מענין ההקדמה כי בעלי הדין הממונים על ימי רע אין בהם רחמנות ומכלל לאו אתה שומע הן כי כל מי שבא מפאת הרחמים יחמול וירחם ואמר כי כן היה הדבר ביוסף עם אחיו כי בהיות שמדתו של יוסף היא מדת השלו"ם הבא מן הרחמי"ם יחוייב כפי מדתו לחמול ולרחם על אחיו ולהכיר אותם על צד האחוה והאהבה וכן בהיות שמדת לוי ושמעון היא מדת הדין כמו שידעת יחוייב שלא ירחמו ולא יכירוהו באחוה כלל שכן אמרו ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ופי' והם לא הכירוהו לשעבר וביאור הכתוב ויכר יוסף את אחיו הכיר שהם סוף סוף אחיו עתה שבאו לידו אע"פ שהם לא הכירוהו לשעבר. ומ"ש ובג"כ אמר דוד למה אירא יראתי לא כתיב אלא אירא דאית לי למידחל. כבר ידעת כי כל לשון למה הנז' בכתובים ענינו שאלת סבה ועיקר המלה מ"ה והלמד היא למד בעבור מה היה כך וכך. ותשמש המלה הזאת על שאלת הסבה לעבר כמו למה נחבאת לברוח למה אמרת אחותי היא וזולתם. ותשמש לעתיד כמו למה תעשה כה לעבדיך למה ה' יחרה אפך בעמך וזולתם. וא"כ לפי הנראה יותר היה מתישב בכתוב הזה לשעבר ולכתוב למה יראתי בימי רע כלומר תדע למה הייתי תמיד מתירא בימי רע ותהיה התשובה לפי שמא עון עקבי יסובני ומפני זה יראתי. אמנם באמרו למה אירא בלשון עתיד משמעותו שלא יירא בימי רע לעתיד וא"כ מהו עון עקבי יסובני כי אין לו משמעו' וסיפיה דקרא לאו רישיה ועל זה א"ר אלעזר יראתי לא כתיב כלומר כי יותר טוב היה ראוי לכתוב יראתי לשעבר מלכתוב למה אירא בלשון עתיד בעבור נתינת הסבה והיא עון עקבי יסובני. ואין לומר שיתכן ג"כ שתהיה נתינת הסבה לעתיד ולומר כי פי' הכתוב תדע למה אירא לעתיד בימי רע שמא עון עקבי יסובני שא"כ למה לא יירא עתה בהווה אלא לעתי' אמנם אם כתב יראתו היה במשמעו עבר והווה ועתיד כלומר יראתי תמיד מה שאין כן באירא שמשמעו לעתיד ושולל העבר וההווה ולכן א"ר אלעזר כי מלת למה בכאן אין ענינה שאלת הסבה אבל היא שאלת המניע' והכתוב חסר כאלו אמר למה לא אירא בימי רע והנה עון עקבי יסובני אבל ראוי לי לירא מהם תמיד וביאר מה המה אלה הממונים על העון הנקראים עקב ואמר אלין אינון ברזא דמהימנות' כלומר אותם הכחות הנמשכים מהעקב אשר ברגלי העטרת שהם בעלי הדינין המסתכלי' תמיד בעונות אשר דש אותם האדם בעקביו. ומ"ש דכתיב וידו אוחזת בעקב עשו דשוי ידוי על ההוא עקב לאכפייא ליה והכוונה כי כחו של עשו הוא סמאל הוא בעקב העטרת וברגליה היורדות מות ויבאר הכתוב הוי מושכי העון בחבלי השוא ובהצמדם יחד ישובו כעבות העגלה ובהם מתחזק כח הקליפה הנקראת חטא"ה וחסרה מהאור והבן זה: