כתם פז על ספר הזהר שצז

ויזכור יוסף את החלומות. ר' חייא פתח בנפול אויבך אל תשמח וכו' יאמר כי הכונה בבריאת האדם לא היתה כי אם לתת התורה לשילמד ממנה דרכי השם ויפרש פסוק אז ראה ויספרה וכו' ויאמר לאדם כי זאת היתה הכונה בבריאתו ויתחייב מזה כי העובר על דבר מדבריה יתפס בעונו ויביא ראיה משלמה ע"ה שנחכם מכל אדם ובעבור שעבר על לאו א' דלא ירבה וכו' נחלקה מלכותו וא"כ היאך לא נשמר יוסף מעון זה בצער את אחיו באותם הגלגולים והעקיפים שעשה עמהם והנה הוא לא נעלם ממנו עון המצער את חבירו כי יודע היה ולמד תורה עם אביו ולמה ישמח בנפול אחיו בידו שאם לא שמח בנופלם לא יגלגל עליהם אותם הגלגולים והוא ידע ואשם. ויאמר כי ח"ו שעשה זה לנקמה מהם ח"ו אבל מרוב תשוקתו לראות לאחיו בנימן וכדי שיביאוהו אליו עשה מה שעשה שאלו היה איפשר לו לילך לארץ כנען לראותו לא גלגל עליהם הגלגולים ההם שהרי ראינו שלא עזבם לנפול שנאמרו ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר. ור' יהודה יבאר הכתוב ע"ד הסוד אז ראה כד ברא קב"ה לסיהרא הוה אסתכל בה תדיר וכו' ומ"ש דהא שמשא באשגחותא דיליה אתנהיר הודיע ענין נכבד כפי הטבע ודוגמתו ג"כ למעלה וזה כי אתה ידעת כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך שאלמלא הכאת ניצוץ השמש בארץ לא היה נגלה אורו שאלו ידומה העדר כדור הארץ יעבור אור השמש ויתפלש מעבר אל עבר באויר ולא יורגש אורו ובהכות הניצוץ בכדור הארץ יחזור הניצוץ לאחור ויתגלה אורו נמצא א"כ כי סבת גלוי אורו הוא הארץ וכבר נתבאר זה וכן בדוגמא העליונה כי בהביט השמ"ש העליון בלבנ"ה העליונה יתגלה אורו שהיא כדוגמת הארץ אל השמש א"כ העטרת היא סבת גלוי אור התפאר' כי שם יהו"ה לא יקרא כי אם באדנ"י וזהו אז ראה ויספרה שנתמלאת אורה כספיר המאיר לכל עבר ועל כן נקראת לבנת הספיר. הכינה בתיקון הי"ב אלכסונות הנחלקים לע"ב כי ווי העמודים כל א' מתחלק לששה והם ע"ב ולא דק באחדים ואמר מתפלגא בשבעין קסירין.

אתקין לה בשבעה סמכין עילאין הם הז' היכלות להיות יושבת על מלאת.

וגם חקרה לאשגחא עלה תדיר זמנא בתר זמנא כדרך החוקר על העיון שחוזר פעם אחר פעם פעם אחר פעם למצוא דברי חפץ.

ולבתר אזהר ליה לבר נש כי לכך נוצר וזהו ויאמר לאדם ומה אמר לו הן יראת ה' היא חכמה הוי ידוע שהמדה הזאת נקראת יראת ה' לפי שהיא מטלת היראה על התחתונים שיראו מלפניו ית'. גם הזהירו שיזהר מהביא חול בקדש אבל שיברר הפסולת מן הבר ולא יערב קדש בחול כי זהו וסור מרע בינה:

רבי יוסי קם ליליא חד לאשתדלא באוריתא והוה תמן עמיה חד יודאי. פתח ר' יוסי ואמר לא יועילו אוצרות רשע וכו' לפי שההוא יודאי פתח בויזכור יוסף איש החלומות הביא העובדא הזאת. וביאר פתיחתו על בני האדם הנבהלים להון לאסוף אותו ברשע ותחבולות הזמן כי הממון ההוא נקרא אוצרות רשע לפי שאם היה כונתם להתעסק בתורה ולעסוק ג"כ בפרקמטיא די סיפוק מחייתם הנה מ"ט ומה נעים ובתנאי שיהיה עסקו בצדק וזהו וצדקה תציל ממות כלומר המתעסק בתורה הנקראת צדקה שנאמ' וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הנה המתעסק על דרך הצדקה סגולתה כי תציל ממות אמנם המתעסק לאסוף ההון ברשע עליו נאמר ואבד העוש' ההוא בענין רע וכבר ידעת מי הוא הנקרא ר"ע כי הוא המפתה והמאבד ההון של העולם הזה הכלה והנפסד. ד"א צדקה ממש כלומר כי הכתוב יבאר כי לא יועילו אוצרות רשע להציל בהם בעליו ממות אמנם הצדקה סגולתה להציל בעליה ממות ובתרין גוונין איהו ובתרין סטרין יודיע כי המדה הזאת הנקראת צדקה שהוא היסו"ד לפי שנותן צדקתו לעטרת ג"כ נקרא' תורה כי הו"ו ומשך הו"ו תורה שבכתב הם וא"כ בתרין גוונין איהו ובתרין סטרין כי היא צדקה והיא תור"ה. אמר ההוא יודאי וקרי ביה שלום כלומר ג"כ נקראת המדה שלום כי כל העושה צדקה עושה שלום במרומיו וכמש"ה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה נמצא לפי זה כי התורה והצדקה והשלום כלהו איתנהו במדת הצדק"ה ואמר לו ר' יוסי לההוא יודאי הכי הוא ודאי קם ההוא יודאי ואשתתף בהדיה כי כן דרך יודעי החכמה להשתתף קצתם בקצת' לשמוע האחד דברי חבירו אולי ילמד ממנו שום חידוש. פתח ההוא יודאי ואמר עובד אדמתו ישבע לחם גם זה הוא מענין הפתיחה שפתח ר' יוסי לא יועילו אוצרות רשע כי העובד אדמתו הנה שכרו אתו בלא תחבולה כי מתת אלהים היא ולא ברשע והנה ביאר ההוא יודאי. גם כן הענין כי עובד האדמ"ה העליונה ישבע לחם ויקשה בראשונה ויאמר וכי שלמה מלכא דאיהו חכים מכל בני עלמא איך אמר למפלח ארעא אחר שהיה מהביל כל טובות העולם הזה והיה קוראם הבל ורעות רוח איך יתכן שהיה מחריץ בני אדם על הצלחותיו כי בהתעסק האדם בהצלחת העולם הזה ישכח הצלחת העול' הנצחי ולתשובת הקושיא פתח ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בג"ע לעבד' ולשמרה. וכמ"ש רז"ל לעבדה אלו הקרבנות כן הכוונה בעובד אדמתו הרמז למדה הנקראת אדמ"ת קד"ש כי העובד אותה ומיחד אותה עם המשפיע בה שהוא סוד הו"ו ישבע לחם ולכן כתב אדמתו בו"ו כלומר אדמת ו"ו כי היה יכול לכתוב עובד אדמה ישבע לחם אמנם רמז לעובד העטרת עם בעלה כי הוא היחוד האמיתי הנה הוא ממשיך אליה שפע וברכה ויתחייב מזה כי הוא גם הוא יתברך שכן הכהן היה ממשיך הברכה למדת כ"ה כדי לברך את ישראל והיה ג"כ מתברך הוא שנאמר ואני אברכם כי המדה הנקראת אני ואני אברכם כי בשום הכהנים את שמו על בני ישראל מד"ת אנ"י יברכם ומרדף ריקים ישבע ריש מאן דיתדבק בסטרא אחרא הפונה אל רהבי"ם ושטי כזב הם אלהים אחרים כי ידוע הוא שהן לא בידם טובם אבל תמיד הם רעבים ורקים מכל טוב ישבע ריש כי מאוצר הריקן לא יוציא רק ריק. וכראות ר' יוסי מה שפי' בפסוק הזה א"ל זכאה אנת דזכית להאי מלה כלומ' לבאר הזה על דרך הסוד. ופתח עוד ההוא יודאי אבתריה כלומר אחר הכתוב הזה פתח פתיחה אחרת דומה לענין עצמו ואמר איש אמונות רב ברכות וכו' יבאר כי האדם הבוטח והוא מאמין כי לא בכחו וחילו יזמין פרנסתו וכי הוא ית' הנותן לחם לכל בשר ומשביע לכל חי רצון הנה זה האיש נקרא איש אמונות ורב ברכות כגון רב יסא סבא שאע"פ שהיה לו לחם ובשר מזומן לאכול לא היה מניח לבעלי הבית שיתקנוהו כמו שעושים היום רוב בני אדם כי בעוד שהם בבית תפלתם מתקנים ומבשלים להם סעודתם כדי שימצאוה מזומנת לאכול מיד אבל הוא ע"ה היה מעכב על ידם שלא יתקנו שום דבר עד שהיה מתפלל ושואל צרכיו והוה אמר תדיר לא נתקין עד דינתנון מבי מלכא כי היה בזה מודיע כי אפי' מה שהיה ברשותו ובידו איננו רשאי לאכלו אם לא יסכימו עליו מלמעלה. ואץ להעשיר לא ינקה הוא המחליף חיי העולם הבא שהיא התורה בחיי שעה ומתעסק לעשות ולקנות הון ולא במשפט ובצדקה כמו שנתבאר. ואחר שדברו בזה הענין פתח ההוא יודאי ברזא דחלמא ואמר ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם ואמר וכי יוסף אמאי אדכר לון אינון חלומות דחלם להו ומה סגיא ליה וכו' הנה הקושיא הזאת רפה עד מאד כפי הנראה כי מי יאמר שזכר להם את החלומות ואם היה שזכר להם את החלומות היו יודעים מיד שהוא יוסף אחיהם ואין הדבר כן כי לא ידעו שהוא אחיהם עד ששבו פעם שנית לשבור אוכל כמ"ש ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. ואני לא מצאתי טעם לקושיא הזאת רק ע"ד מ"ש רז"ל בכתוב ויתנכר אליהם נעשה להם נכרי נטל הגביע והקיש בו אמר להם אני רואה בגביע שמרגלים אתם א"ל כנים אנחנו אבל צונו אבינו שלא נכנס בשער אחד. א"ל ומה טיבכם בשוק של זונות א"ל אבידה אבדה לנו ואנו מבקשים אותה וגם כי המדרש לא הביא ששאל הוא על האבידה מה היא אי איפשר שלא שאל מה היא האבדה ושאמרו לו כי אחיהם אחד גלה ולא ידעו היכן ושהיה יפה תואר וחשבו כי אולי ימצאוהו בשוק של זונות ובכן היה יוסף מקיש בגביע ואומר האם אחיכם זה אשר אתם מבקשים אותו הוא אשר חלם חלומות עליכם כי כן הגביע הוא אומר אלי ורואה אני בו ג"כ כי שנים מכם החריבו כרך גדול מיד נזדעזעו כלם וע"ד זה יתכן לומר שזכר להם החלומות אשר חלם ועוד שהכתוב היל"ל ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם עליהם אם הזכירה היא על עצמו אמנם באמרו להם יראה כי להם זכר את החלומו' ויתכן שעל צד ניחוש הגביע היה אומר להם כן ואל הכוונ' הזו הקשה ההוא יודאי ואמר וכי אמאי אדכר לון אינון חלומות דחלם להו ומה סגיא ליה כלומר מה תועלת יהיה לו בזה בזכור להם ענין החלומות שמא מתוך זה יבואו לחשוב כי הוא זה וכל ערום יעשה בדעת ולא באופן שיתגלה סודו ומחשבתו. ויאמר כי מ"ש ויזכור יוסף את החלומות יחזור על עצמו כי כשראה שהשתחוו לו אפים ארצה זכר החלום והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי אזי נזכר כי נתקיימו החלומו' אשר חלם להם תו ויזכור יוסף אדכר לון בגין דלית נשיו קמיה קב"ה. ואמר כי אע"פ שאין שכחה לפניו ית' הנה עכ"ז צריך החולם לזכור החלום תמיד אם הוא חלום טוב כדי שיזכר למעלה ויתקיים. ואם ישכחהו ג"כ ישכח למעלה אע"פ שאין שכחה לפניו ית' כי ענין החלום הוא איפשרי המציאות כמו שכתבנו בפ' וישב ויועיל הרבה הזכירה בו לקיימו כי ענין זה הוא סגולה בחלומות כמו שהוא סגולה הפתרון לקיים החלום שכן אמרו חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מקרייא וכן הזכירה בו היא במקום הפתרון וזהו ויזכור יוסף את החלומות הגיד הכתוב כי תמיד לא סרו ממחשבתו עד אשר ראה פתרונם שנתקיים ויאמר להם מרגלים אתם איהו דכר חלמא אבל מלה לא אמר לון אלא מרגלים אתם ולא כמו שיראה מן הכתוב שהזכיר להם את החלומות:

פתח ר' יוסי ואמר כי בא החלום ברב ענין וכו' הבט ימין וראה שביאר ר' יוסי בכתו' הזה כל מה שביארנו בפ' וישב בענין החלומות כי יש מהם צודקים ויש מהם בלתי צודקי' ועל הבלתי צודקים היה אומר שלמה כי בא החלום ברב ענין כלומר כי כשהחלום יבוא על יד המדרגות רבות מזו לזו כל מה שיתרבו המדרגות יתלבש החלום ברב ענין ומיד ליד לא ינקה מהיות מתלבש בשקר וכל חלום הבא עד"ז הוא כקול הכסיל ברב דברים שאין בהם ממש וזה יחייב על החולם להיותו בלתי טהור כי לא טהור לשתעלה נשמתו לקבל מיד שר החלום אלא ע"י ממונים רבים ומיד ליד. אבל לאינון זכאי קשוט לא אתגלי לון מלין כדיבן לפי שנשמותיהם עולות ומקבלות ההודעות משר החלום והביא ראיה מדניאל שכתוב בו באדין דניאל בחזוא די ליליא רזא גלי ולא אמר רזא אתגלי כי שר החלום נקרא חזוא די ליליא וכבר נתבאר זה. ואי אית ביה מלין כדיבן אמאי נכתב בין הכתובים נמצא לפי זה כי יש חלום אמיתי שהוא א' מששים בנבואה והן המה הכתובים בכתובים ויש חלום שהוא בא ברב ענין ואין לו שחר. ואי תימא הא תנן דדוד מלכא לא חלם חלמא טבא שנראה מזה שלא היו מראין לו חלום אמת ולא כן הדבר כי דוד ע"ה דבק היה תמיד באלהיו ותמיד היה מצליח שנאמר ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו ולמה לא יחלום חלום טוב מימיו. ויאמר כי בבחינה שכל ימיו היה שופך דמים ולחם מלחמות ומחריב ארצות גוים נקראים חלומותיו שהיה חולם מעין מעשיו חלומות רעים כאלו חלומות חרבה ושממה אבל בבחינת עצמו טובים היו. ואי תימא לבר נש טב אתחזיאו ליה וכו' כלומר אם תרצה לומר שכן הוא שלאדם טוב יראוהו חלומות רעים כן הוא האמת שיראוהו מיני ייסורין ועונשין וכו' כדי שיהיה תמיד ירא ומפחד פן ישיגוהו הרעות ההם ויבטח באלהיו וירא מלפניו כמו שאז"ל ככתוב והאלהים עשה שיראו מלפניו זה חלום רע. ת"ח דהא תנינן דההו' בר נש דחמי חלמא כלומ' שאינו יודע אם טוב ואם רע ונפשו עגומה עליו יפתח פומיה וכו' שהוא כפתרון חלומות שהוא כשואל לאוהביו חלמא טבא חזאי. ומסכימים עמו ואומרים חלמא טבא חזית כי בזה יסכים המחשבה עם הדיבור כי שניהם צריכים להוציא הדבר לפועל כאשר כן היה בבריאת העולם והוצאתו מן הכח אל הפועל כי בדבר ה' שמים נעשו וכו' ויאריך הדיבור בענין סבת החלומות האמת והשקר ומבואר הוא ממה שקדם ואמר ר' יוסי ודאי לא אדכר יוסף שמיה באינון דגלים וכו' בגין דאתגאי על אחיו וכו' וההוא יודאי ביאר הסבה מהשורש ואמר ודאי שמענא דיוסף איהו בעלמא דדכור' הוא מדת היסו"ד וכלהו שבטין בעלמא דנוקבא ועל דא לא אתכליל יוסף דאיהו בעלמא דדכור' עמהון פי' כי הם גרמו להפר ברי"ת ולהפריד אלוף מכנסת יש' במוכרם צדיק ועל כן לא נכלל עמהם בדגלים והראיה שהרי נזרקה נבואה בפיהם כשהעליל עליהם יוסף אמרו כלנו בני איש אחד נחנו כלומר אנחנו גרמנו שתסלק האלף המוד' על האחדות מבינינו ונשארנו כאשה בלי בעל' וזה היה כל הזמן ההוא שנפרד מביניהם אבל כשנמצאו עתה עמו אמרו בנים אנחנו כלומר עתה אנחנו שלמים ביחוד אחד וכללו האל"ף עמהם. מנלן כלו' מנלן שנזרקה נבואה בפיהם דכתיב ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו ויוסף היה במנין וכשהעלוהו במנינם אמרו אנחנו באלף א"ר יוסי כל הני מלי דקאמרן הכא קב"ה אתרעי בהו. כונתו להודיע כי אע"פ שלא היו רק שנים הוא וההוא יודאי והדבר מוסכם משלשה הוא השלם הנה עכ"ז בהיות שהנדבר ביניהם היה אמת ויצב יחוייב שתמצא שכינה ביניהם על דבר אמת ובזה נמצא הסכמת השלישי וראיה לדבר אז נדברו יראי ה' איש את רעהו הרי שנים ויקשב ה' וישמע הרי שלשה ויכתב בספר זכרון לפניו היא ההסכמה: