כתם פז על ספר הזהר שפח

וישלח פרעה ויקרא את יוסף וכו' ר' אבא פתח רוצה ה' את יריאיו יבאר מעלת העוסקים בתורה בלילה שהם הם המקשטים את הכל"ה עד אור הבקר ומכניסים אותה עם המל"ך בבקר כדי שתקבל פרס ותחלק לעניים ובזה גורמים ועושי' שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה ע"ד או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי ולפי' הב"ה רוצה בהם וממשיך עליהם חוט של חסד ופי' הכתוב רוצה ה' את יריאיו אותם שקמים בלילה ומיחלים עד אור הבק"ר כי הם ממשיכים לחסד"ו כי חוט של חס"ד נמשך עליהם ביום ע"ד יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי ולפי שהיל"ל רוצה ה' ביריאיו כי הרצון דבק בירא זו והבי"ת תורה על זה יותר ממלת א"ת גם כי מסמכת לכן ביאר כי ענין רוצה בכאן ר"ל מרצה ומפייס ובכן תתישב מלת את במקומה שהכוונ' כי הב"ה מרצה ומפייס את יריאיו כמו שהאדם כשהוא חפץ בחבירו ואוהבו מאד שהוא מרצה אותו ומפייסו מצערו וכן היה הענין ביוסף הצדיק כשהוציאוהו שלוחי פרעה מן הבור פייסוהו בדברים שעלתה לו כך על לא חמס בכפו שהכירו הכל בו שהיה אדם חשוב וירא אלהים וגם פה לא עשה מאומה וכאלו תאמר שאמרו לו כולי עלמא כי לחנם נתפשת ושנתעללה עליך אשת אדוניך ופייסוהו בדברים וזהו ויריצוהו כלומר פייסוהו על דבר הבור שנאסר בו לחנם. ויש לו לר' אבא על מה שיסמוך בפירושו במלת ויריצוהו מענין רצון ולא מענין מרוצה לי שמלת ויריצוהו חסר ויריצהו כתיב ויתכן כי פרעה רצהו ופייסו ע"י עבדיו כי כן צוה אותם. ועוד יבאר ר' אבא הטעם למה זכר הכתו' בכאן ענין בור ולא אמר ויריצוהו מבית הסוהר שכן כתיב ויתן אותו בבית הסוהר מקום אשר אסירי וכו' אמנם זכר ענין בור להודיע כי בבור היה השפלתו כשהשליכוהו אחיו אל הבור ובבור היתה מעלתו. אמנם רשב"י ע"ה יתן טעם אחר כפי החכמה ויאמר כי נזכר כאן מלת בור להודיע כי לא נקרא יוסף צדיק עד שנמלט מבו"ר שח"ת בענין אשת אדוניו ובזכות זה ויריצוהו מן הבו"ר ונתעלה ונתדבק בבא"ר מי"ם חיי"ם אשר לא יכזבו מימיו:

ויגלח ויחלף שמלותיו כי כן הוא מדרך המוסר לחלוק כבוד למלכות כמ"ש חז"ל. ר' אלעזר פתח ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם קודם שיבאר כפל הכתוב יקדים לומר כי הוא ית' מסבות מתהפך בתחבולותיו למענו ולצורכו לכל אשר יצוה להיות על פני תבל ארצה ע"י גלגולים והמצאות לא יחשבם חושב בלתו ית' ואנחנו לא נדעם עד שנראה אותם בעין ויצאו בפועל וזה כי היה ראוי כפי חיוב המערכה השמימיית שירד יעקב בשלשלאות של ברזל למצרים לקיים גזרת בין הבתרים והנה גלגל הב"ה ע"י מעשי השבטים בבחירתם הרעה למכור ליוסף שיהיה סבה לעלות יוסף לגדולה כדי שיתגלגל ירידת יעקב למצרים בכבוד ויקר כי לא מחשבותיו ית' מחשבותיהם של שבטים ומתוך מחשבותיהם נתקיימו מחשבותיו ית' וית' שמו כי לו נתכנו עלילות מצעדי גבר. ובכן יבאר כפל הכתוב ויאמר כי אמרו ויבא ישראל מצרים הרמז על ישראל סבא כי כביכול הוא בא עמו בצרה ויעקב גר בארץ חם על יעקב ממש האמנה כי ר' אלעזר לא ביאר כפל הכתוב שהביא שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו אמנם רשב"י אביו יבאר הכפל ויאמר כי המלך הוא מל"ך עליו"ן הוא סוד הדרו"ר השולח עבדים לחירות הוא סוד החמשי' שנה של יובל הוא אשר הוציא את יש' ממצרים וחמשים פעמים נזכרה יציאת מצרים בתורה לנגדה ועל המדה הזאת אמר הכתוב שלח מל"ך ויתירהו ולמי שלח המל"ך העליון הזה בשליחותו למושל עמים הוא המלא"ך הגואל שהוא מושל על התחתונים וכלא מעם קב"ה כלומר הכל עושה על פי מדותיו ויבאר מלת וירצהו חסר ו"ו בלשון יחיד על דרך הסוד כי יחזור להב"ה דהא לית מאן דאסיר ופתח בר קב"ה כי הוא הריצו מן הבור ע"י שלוחו כי כל מה שנעשה בעולם הכל במאמרו שנאמר יסגור על איש ולא יפתח וכתיב והוא ישקיט ומי ירשיע וכתיב וכמצביי' עביד בחיל שמיא ודיירי ארעא ויבאר ג"כ ויריצוהו מענין רצון כמו שדרשו ר' אבא ברוצה ה' את יריאיו והוא אמרו מאי ויריצהו כד"א יעתר אל אלוה וירצהו. ויבאר גם כן ויריצוהו מענין המשכה כי כל הממשיך דבר מעיקרו כאלו הוא ממשיכו ומריצו משם והנה המשיך עליו הב"ה חן כי חן וכבוד יתן ה' ולפי' פתח לו יוסף לפרעה בשלו"ם כדי למצוא חן בעיניו כי ממדת היסו"ד שהוא העושה שלו"ם יבא החן וסי' לדבר ונ"ח מצא ח"ן בעיני ה' וסוד נ"ח ידוע. ור' אבא יבאר למה לא ייחס יוסף השלו"ם לשם ה' כי הא הנכון לייחסו אליו יותר מלייחסו לשם אלהים ולמה לא אמר ה' יענה את שלום פרעה. ויאמר כי פרעה הרשע היה חכם גדול מכל חרטומיו והנה החרטומים ופרעה עמהם אינם עובדים ועושים כשפיהם כי אם ע"י הכחות הממונים על הדבר ההוא אשר המה עושים שהם משותפי' בשם אלהים כי שם אלהים משותף לכל הכחות ובהזכיר יוסף שם אלהים הנה יכשר הדבר ההוא בעיני פרעה כי השם הזה ידוע אצלו כי הוא ענין כח ואיילות ולא הזכיר לו ה' כי לא היה בא עתה להודיעו כי ה' הוא האלהים האמיתי רק ליחס הכח אל בעליו כפי מחשבתו ופרעה יחשוב בו מה שיחשוב והיה זה מחכמת יוסף למצוא חן בעיניו וע"כ אמר פרעה לעבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו. ואלו אמר לו ה' יענה את שלום הנה יצטרך להכנס עמו במבוכ' וויכוח כי הוא לא בא בסוד שם ה' כי מי יגיד לו כי זה השם לא גלהו האל ית' רק לישראל חבל נחלתו ואם הזכיר לו משה ע"ה שם ה' בכוונ' מכוונת אמר לו כן כי להודיעו בא כי ה' עליון נורא ומלך גדול על כל אלהים וזהו אשר הקשה את לבו של פרעה בשומעו שם ה' כי זה השם לא היה ידוע אצלו רק שם אלהים שהוא ענין איילות ואלו היה בא אליו בשם אלהים לא היה קשה בעיניו כי גם הוא ידע כי יש כחות למעלה עושים משטרם בארץ ובכן יהיה נשמע אל האותות והמופתים אשר יעשה משה ע"ה אמנם כשזכר לו שם ה' אמר מי ה' לא ידעתי את ה' וזהו ויחזק ה' את לב פרעה כי לא חזק לבו רק השם שלא ידעו. אמנם יוסף לא זכר לו שם ה' כי לא להתוכח עמו בא מה יש בין שם ה' לשם אלהים ועוד כי שלומו של פרעה יותר ראוי ליחסו לשם אלהים מליחסו לשם ה' והבן זה. והנה ר' אבא פתח במעלת השם הזה שם ההויה ואמר מי כה' אלהינו המגביהי לשבת המשפילי לראות וכו' ויודיע כי השם הזה הוא שם הרחמים והנה כשהצדיקים נעדרים מן העולם שם זה מסתלק ומגביה לשבת וישאר העולם בהסתר פנים ובכן הדין נמצא בעולם ובהמצא הצדיקים בעולם זה השם משפילי לראות כלומר משגיח לרחם ומסתלק הדין מן העולם וכוונת ר' אבא בזה להודיע כי זה השם הוא העיקר וכל השמות והכנויים הם ענפים מסתעפים ממנו אשר בהם מראה כח מעשיו ומבואר הוא:

רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא אמר ליה ר' יוסי לר' חייא תווהנא על האי דקאמר שלמה וכו' לפי שתשלום הענין היה בהודיע כי פתיחת פיהם של צדיקים תמיד הוא בשלום כמו שנלמד מיוסף כי התחיל בשלום הביא ספר הזוהר הענין הזה והוא כי ר' יוסי אמר לר' חייא תווהנא על האי דקאמר שלמה ואין התמיהה על שלא דבר כהוגן רק על כי כל דבריו סתומים וחתומים כ"כ שמתהים בני אדם ואף גם זאת בדברי קהלת והאחד מהם באמרו כל הדברים יגעים. בהיות שהכתוב הזה קשה ההבנה והוא כי לא נודע כוונת שלמה ע"ה בכל הדברים יגעים אם כוונתו לומר במלת דברים על הדבור כענין את הדברים האלה דבר השם את כל קהלכם ושכוונתו לשום הבדל גדול בין כח הדיבור ובין שני החושי' שהם חוש העין וחוש האזן לומר כי כח הדיבור לואה ויגע כי גם אם ירצה האדם להאריך בדיבורו מבקר עד ערב סוף יגע ויעף וזהו כל הדברים יגעים כי לא יוכל איש לדבר תמיד ולא יחשה שזה נמנע בחוק הדיבור מה שאין כן בשני החושים העין והאזן כי אינם יגעים לראות ולשמוע ולא ישבעו לעולם ולא ימלאו. או אם שתהיה כוונתו של שלמה בכל הדברים יגעי' על הנמצאות שנבראו בעולם שהם רבי המספ"ר וכמש"ה היש מספר לגדודיו וכו' יגעים כלומר מיגעים שהם מיגעים את שכל האדם אם יבקש להשיגם כי לא הפה יכול לדבר הפרטים שיש לכל נברא ונברא וכ"ש לכלול כלם ולא החושים לראות ולשמוע כי מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו ואפי' מקצתו או פירושים אחרים אשר יסבול הכתוב הזה עד שדרשוהו במדרש קהלת אמרו כל הדברים יגיעים דברי הבטלה מיגעים את האדם בענין קורא היום כובש שמה סלע כעופרת מעוט חתיכות מתפללות בטור מסכן חתוכין שרויין חתוכין שור משפט בטור מסכן תרדין בחרדל ואני לא ראיתי מי שיבאר הדברים האלה. ויתכן שהם דברי התול ושחוק שאין בהם ממש אבל דברי הוללות וסכלות שמדברים בהם בעלי השחוק וההיתול בנגוניהם והם הנקראים בלעז קאנטאר דיל דושוואריאן. או שיהיו הדברים האלה דברי חידה ומשל נשוא על איזה דבר כאשר יעשו המשוררים היום לנשוא משלים הרבה על קצת הדברים כענין מה שאומרי' על הקולמוס אמור מי זה אשר ירבה לדבר. ופה אין לו ולא לשון ושפה. והוא שוכן בכנפי הנשרים ומדברו מאד נאוה ויפה. וזולתו מאלה הדמויים והכזבים שיעשו המשוררים וכמו שאמרו מיטב השיר כזבו ועל כיוצא בדברים האלה אמרו שכיון שלמה באמרו כל הדברים יגעים כי מה יוסיף ומה יתן ומה תועלת יש בהם כי אם אבוד זמן ויגיע' רבה בהכנע והשתעב' השכל להסדיר הדברים ההם אשר אין להם שחר שאם יבא האדם להוציא שכלו בדברים ההם יכלה זמנו והם לא יכלו ולא יוכל לדבר ולא לראות ולא לשמוע תכלית ההבלים ודברי הבטלה ההם. ורש"י ז"ל פירש כל הדברים יגעים על עסקי העולם ואמר כי הוא מוסב על מה יתרון לאדם בכל עמלו שאם מחליף הוא עסק התורה לדבר בדברים בטלים הרי הם יגעים ולא יוכל להשיג את כלם ואם במראית העין בא לעסוק עינו לא תשבע ואם בשמיעת האזן אזנו לא תמלא. הנך רואה שהכתוב הזה סובל כמה פי' האמנה כי ר' יוסי זה ע"ה הרגיש בכתו' הזה קושיא אחרת והוא כי איך יכלול שלמה ע"ה כל דברי העולם בכלל א' בענין ההשגה בהם ויאמר שכל הדברים יגעים הם להשיגם עד שלא יוכל איש ואם הוא השלם שבאנשים לדבר בהם ולא העין והאזן שהם החושים היותר זכים שבאדם לראותם ולשומעם ולהשיגם והן אמת שיהיה זה בענינים הנפלאים והנסתרים אשר אין כח ומבוא בשום שכל להשיגם כענין מעשה בראשית ומעשה מרכבה שאין השגתם תלויה בחקירה האינושית הנה יש דברים אחדים נגלים בעולם שיוכל כל איש חכם הוא להשיגם ולדבר ולשמוע וללמוד וללמד בהם שאם לא כן יהיו כל בני אדם שוים כעם ככהן כחכם כסכל וא"כ איך יאמר שע"ה שכל הדברים הן הנסתרים הן הנגלים הם יגעים מלהשיגם עד שלא יוכל איש וכו' והלא כמה ספרים נחברו בענין הטבע וההנדסה והתבונה וזולתם מהחכמות והשיגו אותם במופתים וראיות ברורות ואיך יכללם שע"ה וסגר הדלת בעדם כלם ואמר כל הדברי' יגעים הוא שאמר וכי כל הדברים יגעים אינון למללא דקאמר לא יוכל ועוד ישאל למה יחד ופרט שלשה אלה שהם הדיבור וחוש הראות וחוש השמע לבד משאר החושים כי גם בשאר החושים בגדר היגיעה יותר ויותר ויבאר ראשונה זה ויאמר כי לפי שיש בהם מה שהוא ברשותו של אדם והוא מושל בו והוא הדיבור שאם ירצה לדבר ידבר הוא ואם ירצה ישמור לפיו מחסום. ויש בהם מה שאינם ברשותו שאינו מושל בהם והם חוש העין וחוש השמע שהם פתאומיים באדם ומזומנים להתפעל בו אם חוש העין כי יעבוד כל דבר בפניו פתע פתאם יראהו ולא יוכל להתעלם. ואם חוש השמע בהעביר קול רנה עליו מבחוץ מיד יקבלהו האויר ויכנסהו באזנו של אדם וכבר התפלל דוד ואמר העבר עיני מראו' שוא לפי שאינו ברשותו של אדם. ואמר שלמה כי את שישנו ואת שאינו ברשותו של אדם הם נמנעי ההשגה כי כל הדברים שבעולם הן הנסתרים הן הנגלי"ם ה"ם נמנעים להשיגם על שלימותם ועל מתכונתם מבלי שיחסר לו סבה א' מסבותיהם והוא אמרו לא יכלי לאשלמ' ולאדבקא כלא התבונן בתשובתו זאת הרמתה שהודיע שגם בדברים הנגלים בעצמם אם יבוא החכם לחקור על שורשם ועל מציאותם למה נבראו על האופן שנבראו ועל התכונה ועל התואר ועל הגוון ההוא ומה שחייבה החכמה העליונה בהם בהבדל תמונתם ומראיהם וטבעם הנה זה נעלם מעיני כל חי ומעו"ף השמי"ם נסתר ואין מי שיודע זה רק הוא ית' ואין זולתו כי הוא ידע דרך עמהם וא"כ כל הדברים ואפי' הנגלים יגעים מהשכיל לבותם של בני אדם על שלימותם כי לא ישיגו רק הנגלה מהם ולא הנסתר ממה שחייבה החכמה שימצאו על התואר והתמונה שנבראו והנה ר' חייא הודה לדבריו ואמר הכי הוא ודאי והוסיף עוד לבאר סיפיה דקרא ואין כל חדש תחת השמש ואמר ת"ח אפי' בריין וקסטורין דעבד קב"ה תחת השמש לא יכלין למללא הודיע כי לא לבד בני האדם נעלם מהם זה אבל גם אותם השרים והממונים על הנמצאות אשר הפקדו עליהם נעלם מהם זה וששלמה אמר זה לפי שחכם מכל האדם ומי לנו גדול בחכמה ממנו שתקן וחקר ואזן כל הדברי' ועכ"ז לא עמד על עיקרם ושורשם ועכ"א כל הדברים יגעים לא יוכל איש לדבר וכו' ת"ח כל עובדין דעלמא בכמה קסטורין תליין פי' קסטורין מושלים כי אין לך דבר בעולם שאין לו משטר ידוע שוטר עליו וכל בני עלמא ואפי' שלמה לא השיג עד תכליתם. פתח ואמר את הכל עשה יפה בעתו יבאר כי העת הזה אשר נז' בכתוב הוא הממונה על אותו דבר אשר ברא אלהים שעשה לכל דבר ודבר שברא עתו וממונה עליו הן טוב הן רע מתוקן יפה ולפי זה יחויב כי בהטיב האדם מעשיו יזדמן הממונה ההוא על הטוב לסייעו לגמור בעדו אל הטוב ההוא. ואם ירע מעשיו יזדמן מיד הממונה על הרע ופותח לו פתחים רבים להשטינו ולקטרג עליו כי כל מלאכה וכל מעשה ידבק בדומהו שהוא עתו. ויאמר כי פי' גם את העולם נתן בלבם ר"ל שנתנה הבחירה ביד האדם להטות להטוב או להרע כי העולם אשר ברא בסוד עץ הדעת טוב ורע בראו ומסרו ללבו של אדם והוא פי' נאה ומקובל יותר מכל מה שפי' המפרשי' בו והמדרשים שאמרו זה שיפוטו של ממון שא"כ לא יהיה האדם בעל בחירה ורצון אבל מחוייב בהיות שהאלהים נתן בלבם את העולם ותאוותיו ולפי הפי' הזה יתישב היטב שמסר בלבו של אדם ובבחירתו את עניני העולם להטות אל הטוב שבו או אל הרע שבו. אמנם סיפיה דקרא שאמר מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף קשה להולמו עם המונח כפי הנראה כי איך יאמר שנתן את העולם והיא הבחירה בלבם כדי שלא ימצא האדם את המעשה וכו' אמנם אם תתבונן בדברי המאמר תשכיל כי מלת מבלי אין פי' ענין מניעה לומר שעשה זה האלהים לשלא ימצא האדם וכו' אמנם פי' מלת מבלי מזולת אשר לא ימצא האדם ויהיה הכוונה גם את הבחירה נתן בלבם מזולת דבר זה שלא גלה לו לאדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף לברוא העולם על האופן הזה כלול מטוב ורע לשיצטרך האדם למאוס ברע ולבחור בטוב ולשום ממונים על זה כי זה הדבר נעלם מאד מאד ולא ימצאהו האדם רק הצדיקים העוסקים בתורה כי יראו אור התורה ומתוך זה ממשיכי' הטו"ב ממדת כ"ל לאנהרא אל הע"ת הידועה על הדרך אשר עשה אלהים את הכ"ל בעתו אמנם הרשעים אינם יודעים זה ועל כן אינם מתקנים את הכ"ל בעת"ו ועל כן סמך ידעתי כי אין טוב בם כלומר באותם המעשים הבלתי הגונים רק באותם המעשים הטובים ולשמוח האדם במה שנגזר עליו מלמעלה ולהודות לאל ית' על טוב ועל רע ולא ימנעהו מזה אם ייסורין באים עליו אבל לעשות טוב בחייו תמיד כי הוא הגורם לנפשו טובה או רעה. ועל אותם שאינם שמים על לב לעסוק בתורה ולאור באור החיים ולדעת אורחותיה עליהם אמר כצפרים הנאחזים בפח כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף ולכן הם נאחזים בו וכדגים הנאחזים במצודה רעה וכי יש מצודה טובה ומצודה רעה אמנם כיוון כי בבחירת' הרע ומאוס בטוב נופלי' ברע"ה וזהו כי לא ידע האדם את עתו כלומר כל זה נמשך לו בעבור שלא תקן מעשיו להמשיך טוב הכ"ל לעת"ו אמנם הצדיקים יודעים זה במעשה ואפי' בדיבור כי ימשכו השלום בפיהם ויפתחו בו כאשר מצינו ביוסף הצדי"ק כי מדתו מדת השלום ופתח בשלום באמרו אלהים יענה את שלום פרעה ולפי שקשה כפי הנראה כי יבקש יוסף וישאל בעד שלומו של פרעה הרשע לזה אמר ר' יהודה הא אתמר דקב"ה חס על שלמא דמלכותא שכן נאמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים ויוסף לא אשם בזה:

רבי חייא אמר פרעה בעא לנסאה ליה ליוסף ואחלף ליה חלמא וכו' חילופים רבים נמצאים בין מה שספר הכתוב שראה פרעה בחלומו למה שהגיד פרעה ליוסף אחר כך וזה כי בספור הכתוב אמר והנה מן היאור עולות ז' פרות יפות מראה ובריאות בשר ובספור פרעה ליוסף אמר לו בריאות בשר ויפות תואר הקדים בריאות הבשר ליופי התואר והחליף מלת מראה במלת תואר ואתה ידעת כי מראה נאמר על דרך כולל ותואר נאמר על פרטי הצורה גם בספור הכתוב בז' פרות אחרות העולות אחריהן מן היאור אמר רעות מראה ודקות בשר. ובספור פרעה ליוסף אמר דלות ורעות תואר מאד ודקות בשר החליף גם כן מלת מראה במלת תואר והוסיף מלת דלות ובספו' הכתוב אמר ותעמודנ' אצל הפרות ואח"כ ותאכלנ' הפרות ובספור פרעה ליוסף השמיט ותעמודנה ואמר הרקות והרעות את ז' הפרות הראשונות הבריאות והשמיט המראה מכל וכל ברעות וטובות. ובחלום השבלים אמר הכתוב בריאות וטובות. ובספור פרעה ליוסף החליף בריאות במלאות. ובשבלים הרעות אמר הכתוב דקות ושדופות קדים. ובספור פרעה ליוסף הוסיף צנומות ובספור הכתו' אמר אחריהן בנו"ן המורה על נקבות ובספור פרעה ליוסף אמר אחריהם במ"ם המורה על זכרים וכבר ידעת כי מדרגת הנותן יתיחס אל הזכר ומדרגת המקבל למטה ממנו יתיחס אל הנקבה ועל זה תמצא כשחזר יוסף לומר לפרעה ענין מה שראה אמר לו ושבע הפרות הרקות והרעות אמר העולות אחריהן בנו"ן המורה על הנקבות העלולות כאלו אמר אל תטעה אותי בהחליף לי המדרגות הנקבות בזכרים והוא שרמז בכאן ר' חייא ואם לא ביארו בפי' במ"ש פרעה בעא לנסאה ליוסף ואחליף ליה חלמא ויוסף בגין דהוה ידע דרגין אסתכל מלה ומלה ואמר ליה כך חמית כל מלה כד קא חזי הה"ד ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אחרי הוית בההוא שעתא דחלמית חלמא תמן הוית שכיח ויש להם עליהם השלום מקום לדרוש אחרי הנקוד בציר"י באחרי הנקוד בקמץ כי על כן ספר תורה אינו מנוקד וכבר ידעת כי יש אם למקרא ויש אם למסורת. והנה נראה מדברי ר' חייא לכאורה שידע יוסף החלום ופתרונו שכן אמר ובגין כך אמר את כל זאת ידעת חלמא היך הוה וידעת פשריה והוקשה זה לר' יצחק שאם כן אין הבדל בין חלום פרעה לחלום נבוכדנצר ואז"ל שבחלום פרעה נאמר ותפעם ובחלום נבוכדנצר נאמר ותתפעם לפי שפרעה זכר החלום ולא את פתרונו וגבי נבוכדנצר שכח הכל ולדידך ר' חייא יוסף כלא ידע חלמא ופשריה כדניאל. והשי' ר' חייא לאו האי כהאי כלומר אם אני אומר אין כוונתי שהיה יודע יוסף מה שחלם פרעה אבל מתוך ספורו של פרעה שהחליף לו המדרגות היה יודע טעותו והיה אומר לו לאו הכי הוא בגין דדרגין כסדרן אתיין כמו שנתבאר יחס הזכר לזכר ויחס הנקבה לנקבה. אמנם בדניאל שלא ספר חלום נבוכדנצר כי שכח אותו הוצרך דניאל לדעת החלום ואת שברו וגלוהו לו בחזוא די ליליא. ואגב ארחיה יבאר מי הוא מהמדרגות הששה של נבואה הנקרא חזווא דליליא ויאמר שהיא גבריאל שהוא שר החלום והוא הששי מן המדרגות שזהו כוונתם ז"ל באמרם שהחלום א' מן ששים מן הנבואה וכבר נתבאר הענין זה בחלומותיו של יוסף ע"ה ובכאן יביא ראיה מנבואת יחזקאל ע"ה שזכר ששה מיני מראות באמרו וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר ולא קא חשיב אשר ראיתי דא"כ פשו להו טובא רק מרא"ה כמרא"ה ומראות שנים כי מיעוט רבים שנים נמצאו שהם ששה מראות והוא אומרו כל אלין מראות אינון שית וביאר ואמר דאינון מראות וחיזו דחזוא כלומר שהם מדרגות זו על זו נראות זו בזו ונעתקות מלז ללז ומתלבשות זו בזו עד בואם אל מקום הנקרא חזו"א דילילי"א שהוא גבריאל שר החלום וביאור זה לפי שכתב הכתוב המראות האלה בכ"ף הדמיון באמרו וכמראה המראה כמראה אשר ראיתי וכו' נמצא א"כ שהם מדרגו' זו לפנים מזו וחזו"א די ליליא הוא האחרון הששי אשר ממנו מתפרשי כל החלומות למיניהם למטה ויתן טוב טעם ודעת על כי גבריאל נקרא חזוא דליליא לפי שאם היתה הכוונה חזווא דליליא על החלום עצמו היל"ל בחזוא דליליא רזא אתגלי ליה לדניאל אמנם באמרו חזוא די ליליא רזא גלי יודיע הכתוב כי האיש הנקרא חזווא די ליליא הוא אשר גלה הסוד הוא גבריאל אשר גלה לו החלום ואת שברו אמנם ביוסף לא גלה לו רק הפתרון לבד אלא שהיה יודע יוסף סדר המדרגות ופרעה החליף אותם בספורו ויוסף משיבו לא כך ראית. ואגב ארחיה יביא מה שדרז"ל בכבודו ובשכרו של יוסף הפה שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי וכו' ומבואר הוא: