כתם פז על ספר הזהר שצא

ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים א"ר חזקיה מ"ט ויעבור וכו' הנה ר' חזקיה הרגיש כפל הענין בכתובים וזה שכבר זכר הכתוב למעלה מזה ויצא יוסף על ארץ מצרים ולמה הוצרך הכתוב לכתוב שנית ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבור בכל ארץ מצרים ויאמר כי ענין ויצא הא' ר"ל נתפרסם שמו על ארץ מצרים וענין ויצא יוסף ויעבור שהעבירוהו בכל ארץ מצרים לקרוא לפניו אברך ויאמר כי בויצא הראשון לא נאמר בו בכל ארץ מצרים רק על ארץ מצרים ובויצא השני נאמר בכל ארץ מצרים כלומר בכל הערים אשר סביבותיה הנכללים בשם מצרים ושהכוונה ביציאתו זאת בכל ארץ מצרים למכנש עבורא בכל אתר ואתר להביאו אל מצרים כן נראה מדברי ר' חזקיה.

ור' אלעזר אמר כי הכונה באמרו בכל ארץ מצרים שתשאר התבואה במקומ' נאצרת בכל מקום ומקום שבארץ מצרים כדי שלא תתרקב וכמ"ש יוסף ויצברו בר תחת יד פרעה אוכל בערים ושמרו אמר שיהיה הבר ברשות פרעה בכל מקום שיהיה ושלא יוציאוהו חוץ ממקומו כי עפרו הוא השומר אותו בדרך טבע וזהו בכל ארץ מצרים:

אמר רבי שמעון כל מה דעביד קב"ה וכו' הנה רשב"י ע"ה יבאר כי כל המעלה והכבוד שעשה פרעה ליוסף ע"ה בצאתו על ארץ מצרי' הכל היה גלגול מאתו ית' כי הוא מסבב סבובים בתחבולותיו למענם ולצורכם לכל אשר יצוה כדי שישתוה המאוחר עם הקודם ואין יודע בלתו ית' כי לא יתגלו הדברים עד סוף המעשה ויביא ראיה לדבר מבריאת אדם הראשון כי מי יאמר למה נברא אחרון לכל מעשה בראשי' אחר שהוא מבחר הבריא' והיה ראוי כפי הנראה שיברא הוא ראשונה וכבר נשאו ונתנו רז"ל בזה ואמרו תניא מפני מה נברא בערב שבת שלא יהיו המינין אומרים שותף היה להב"ה במעשה בראשית. ד"א שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך ד"א כדי שיכנס למצוה מיד הנה א"כ כי בקשו לדעת הסבה למה נברא אחרון לכל מעשה בראשית וזה אומר בכה וזה אומר בכה אמנם רשב"י ע"ה אמר כי לכבודו ולמעלתו נברא אחרון כדי שיבוא על שולחן ערוך והיתה נסבה מאתו ית' כי הוא היה הראשון במחשבה וסוף המעשה וכן היה הענין בענין גלגולם של יש' למצרים ע"י יוסף הצדיק וע"י חלום פרעה ובהביא הב"ה על הארץ כל מטה לחם שבר כדי שיבואו כל בני עולם לשבור אוכל ויביאו כספם וזהבם למצרים למען הרבות הרכוש לקיים גזרת בין הבתרים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ומי מכל בשר אשר יגיד ויודיע זה בתחלת הגלגולים והסובבי' האלה סוף הכוונה בהם זולת הפועל אותם ית' שמו והדרו שהוא המגיד מראשית האחרית. ויאמר כך יתחייב כפי החכמה שיהיה ויבוא כל הטוב ההוא על יוסף כי ע"י מדתו יבואו הטובות כלם לכנס"ת ישרא"ל ועל הסוד הזה פתח ראה חיים עם אשה אשר אהבת ואמר כי הכתוב הזה ברזא עילאה אתמר כי הן אמת ששלמה ע"ה יזהיר האדם שיתנה' עם אשתו בדרך אהבה ואחו' ורעות כפי הנראה מפשט הכתוב הנה הוא רומז כפי הסוד אל האש"ה ירא"ת ה' שצריך כל צדיק לידבק בה כי ממנה תוצאו' חיים ואל זה רמז באמרו ראה חיים כי אם הכתוב כפשטו לבד איך יראה חיים עם אשתו ולא יראה מות כמו כן וטוב הוא שיזכו' יום המות באהבתו אותה כדי שיהיו כל מעשיו עמה לשם שמים וישכיל ויבין כי המות כרוך בעקיבה ודאי אמנם יאמר כי עיקר הכוונה בכתוב היא על האשה אשת חיל עטר"ת בעלה כי בה שייכא האהב"ה האמיתית והחיים האמתיים חיי העה"ב וצריכים אנו ליחדה עם בעלה כל ימי הבלנו להמשיך משם תוצאות חיים לעה"ב כי חיי עה"ז אינם חיים בגין דאינון תחת השמ"ש וכל הדבר שהוא תלוי בתנועה אין בו קיום כי יתהפך בהתהפך התנועה. ואם כיוון רשב"י ע"ה על השמ"ש העליון הנה ביאר הענין ואמר בגין דלא מטן הכא אינון נהורין דהוא השמשא והוא הוא הדבר כי כשנחרב ב"ה נסתלק כביכול המאו"ר הגדו"ל ונמסרנו תחת השמש הזה התחתון ממשלת אדום ולפי שתתיחס הגלות אל החשך ואמר הכתוב חשך השמ"ש ואין ראוי ליחס החשך אל שמ"ש ומגן ית' שמו ביאר ואמר דסליק נהוריה ולא נהיר כלומ' כי ח"ו שיחסר אורו בעצם רק כי הוא מאיר תמיד ונהורא עמיה שרי אמנם בבחינת המקבלי' שאינם זוכים לקבל האור ההוא כמו שידעת כי כל גוף זך מקבל ניצוץ השמש ומתלבש באור בו וכל גוף עכור לא יקבלהו בבחינת זה נתיחס אליו החשך מפאת המקבלים. ובעינן למיעל שמשא בסיהרא וסיהרא בשמשא כי זהו המכוון בכתוב ראה חיי"ם עם אש"ה להדבק וליחד מדת החיים ח"י העולמים עם האש"ה הידועה כי היא בית שער לחיי העה"ב והוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל וכו' ויבאר הכתוב הסמוך לזה שיראה לכאורה שהותרה הרצועה ח"ו באמרו כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה והוא הפך המונח בפ' ראה חיים עם אשה אשר אהבת. ויאמר שאלו אמר הכתוב כל אשר תמצא ידך לעשות עשה היה כמשמעו שהותרה הרצועה אמנם באמרו בכחך רמז אל הנשמה שהיא הכח המניע את הגוף ויהיה פי' הכתוב שכל עוד שנשמת אלהים חיים בך כל מה שתוכל לעשות מעשים טובים ולהטות בכח הנשמה אליהם עשה כי זה העולם נקרא עולם המעשה שאם ימתין האדם ויאמר כי אחר המות יעשה מעשים טובים אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול וכו' כי מי שטרח בע"ש יאכל בשבת ואם לא יכין האדם צידה לדרכו מה תקותו ובמה יגיע למחוז חפצו וכל זה היה הקדמה להודיע שבחו של יוסף הצדיק כי זכה באש"ה ההיא אשת חיל עטר"ת ומאס האשה הנכרית אשר החליקה לו אמריה ואמר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים כלומר אתן חטאה וחסרון למדת אלהים ואפריד אלוף ממנה ומדת יוס"ף הוא אלופה ומיודעה בשכר זו אל ח"י נתן לו שכרו משלם ששלט בכל הארץ וכשם שמדתו של יוסף לוקט כלן שפע הנחלים העליוני' ומשפיעם אלי"ה כן יוסף לקט את כל הכסף אשר היה בעולם להיות מזומן לכנסת יש' לעת צאתם לחירות כדי שיצאו ברכוש גדול ולו ליוסף נאות לעשות זה ולא לזולתו. ות"ח מה כתיב: