כתם פז על ספר הזהר שפו

ויהי מקץ ר' חייא פתח מלך במשפט יעמיד ארץ וכו' יבאר הכתוב על פנים שונים וכלם פונים אל כוונה אחת וראשונה יבאר כי מל"ך הנז' בכתוב הרמז על הכת"ר ומלת משפ"ט הרמז על התפארת שהיא מדתו של יעקב כד"א משפ"ט לאלהי יעקב ומלת ארץ היא העטרת כי מדת המשפ"ט שהוא סוד הו"ו הוא המעמיד והזן לה"א האחרונה ונמצא לפי זה כי הב"ה על פי מדותיו הקים כל אפסי ארץ. אח"כ יבאר הכתוב על הנדון של הפרשה ויאמר כי מלת מל"ך ירמוז על מדתו של יעקב וכבר ידעת כי בכל מקום שהם אומרים דא קב"ה יתבאר כפי סגנון הענין כי לפעמים ירמזו במלת קב"ה לכתר ולפעמים לבינה ולפעמים לתפארת ולפעמים לעטרת בהיות שהכל אחדות אחד ומלת משפ"ט על מדתו של יוסף כי על ידו תעמוד הארץ ואין בין שני פירושים רק לזכור מדת יוסף שלא תשכח כי על ידו האר"ץ ניזונת שכן היה בפועל כי כל הארץ באו מצרימ' לשבור אל יוסף. ור' יוסי יבאר כי מלת מלך הוא יוסף ושיוסף אין ספק כי הוא היה סבה לשבור בר ואוכל בערים לשני הרעב אבל עכ"ז לא הספיק זכותו לסלק הרעב מהארץ עד בוא יעקב שמדתו משפט כי בזכותו נסתלק הרעב. ויבאר ג"כ הכתוב על דוד ומבואר הוא כי לפי הפירושים הקודמים לא ביאר סיפיה דקרא ואיש תרומו' יהרסנה שהוא ירבעם ב"נ זה העמיד וזה הרס וכל הפירושים האלה כשם שיובנו למטה כך יובנו למעלה למשכיל דבריה' ע"ה והכוונה הכוללת לר' חייא כי בזכות הצדיקים הפורענות מתעכב לבוא לעולם לפ"י שהם גבורים לעמוד בפר"ץ ודוחים את הגזירות כאשר היה הענין ביוסף ויעקב בימיהם לא שלט פורענות בארץ מצרים אמנם לסבת איש תרומות שהוא פרעה נשחתה ארץ מצרים בהקשותו לבו לגבי קב"ה:

ויהי מקץ ר' אלעזר פתח חי ה' וברוך צורי וכו' הנה אלה החכמי' בפתיחותיהם באלה הכתובים הן ר' חייא הנז' למעלה הן ר' אלעזר בזאת הפתיחה הן ר' חזקיה שפתח בעת לעשות לה' כל א' מהם מבאר בפתיחתו מעלת החלום הזה זה יאמר כי לסבת החלום הזה ופתרונו ע"י יוסף נתקיימה ארץ מצרים כמבואר וזה יאמר כי במראה החלום הזה רמוז חבור ח"י העולמים בעטרת יו"ם ביו"ם שנ"ה בשנ"ה כי מדת הלילה בהיותה בחבור חי העולמים נקראת ג"כ יום כי האיר אל עבר פניה כד"א ברוך ה' יום יום כי בהיות אדנ"י ברוך מה' נקראים שניהם ימים וכן נקראים שנים בסו"ד השני"ם והשמטות וזהו הרמז בויהי מקץ שנתים ימים כלומר שהראוהו בחלומו חבור שתי המדות וסוד הנהר הידוע שהוא סוד יוסף הוא המשביר והמשקה ולקמן יבאר ויאמר היאך יראה וישיג זה פרעה הרשע והטמא. ור' חזקיה שפתח לכל זמן ועת לכל חפץ יבאר מה שנתבאר כבר בכתוב קץ שם לחשך והוסיף לבאר בפתיחתו סוד וע"ת לכל חפץ כי העטרת נקראת ע"ת בהיות כי כל מה שלמטה הימנה נופלי' תחת גדר הזמן והעת והיא המגבלת הזמן והעת אשר על רמז זה תקנו בברכת הלבנה הרומז אליה חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם כן הוגבל להם זמן וכוונתו לבאר הכתוב כי מפאת ומצד הקץ הוא ק"ץ כל בשר כי משם היתה השגתו של פרעה ומשם היה צופה ומביט סוד השנתי"ם ימי"ם לא שנכנס ח"ו ח"ו במקום הקדושה אמנם מתוך מחיצת הטומאה הראוהו סוד השנתי"ם ימי"ם כמבואר בדבריו ושלשת החכמים האלה כוונתם אחת אלא שזה יבאר הענין בהרחבה יותר מזה: