כתם פז על ספר הזהר שפה

רבי חייא פתח ואמר קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר וכו' יבאר כי בשעה שברא הב"ה את העולם הגביל ונתן קצבה לזמן שולטנות החשך הוא הנקרא קץ כל בשר הוא סמא"ל הוא מלאך המות המחשיך פני כל הבריות וזהו קץ שם לחשך כי לעתיד לבא יבלע המות ומזה הטעם דרז"ל ביוסף כי זמן וקצבה ניתן לו כמה שנים עשה באפלה בבית האסורים ויאמר כי זה הנקרא ק"ץ וחש"ך כל מגמתו ובקשתו איננו רק לכלות כל בשר וזהו ולכל תכלית הוא חוקר ויאמר כי הוא נקרא אבן עופל וצלמות אבן שבו נכשלים הנגפים רגלי הרשעים והוא עומד במקום צלמות כי שם ביתו רחוק רחוק מהאור ארץ עיפתה רחוקה מאר"ץ החיי"ם ויאמר כי לא ימלטו וינצלו מידו רק כל העוסקי' בתורה ע"ד אמרם אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ובהיותם עוסקים בה הנה הנם אוחזי' בעץ החיים מקום שאין שם מו"ת ובזה הם נמלטים ממנו האמנם כי כל א' מהנאחזים בעץ החיים כל א' נאחז בו כפי מדרגת השגתו בו ולא הכל שוים כי יש מי שהוא אחוז בעלין ויש מי שהוא בענפים ויש מי שהוא אחוז בגוף העץ עצמו שהוא העיקר כל א' כפי מדרגתו בהשגתו סתרי תורה וסודותיה כי יש בה פשט ומדרש ואגדה וסוד וכפי מה שהשיג בה ככה תהיה אחיזתו בע"ץ החיים ויאמר כי ישראל הם נצר מטעיו והנה הנם כלם אחוזים בעץ החיים כי בני תורה הם אם מעט ואם הרבה יאכלו אמנם הצדיקים העוסקים תמיד בתורה הם הנאחזים בגוף האילן עצמו. ורשב"י יבאר כי השכחה תתיחס אל הקץ הזה שהוא הנמשך והיונק מהשמאל אשר אין שם אור כי אם חשך וצלמו' עובר והשכחה מצויה שם ושיוסף הצדיק ע"ה טעה בחלומו של שר המשקי' בראותו שבא החלום לדעתו ממקום הזכירה באמרו ובגפ"ן שלשה שריגים וחשב כי שר המשקים אולי ממקו' הזכיר"ה שהוא מקום האור ינק ולא מצ"ל מו"ת אשר ברגליה ולכן בטח בשר המשקים כי יזכרהו ואמר לו כי אם זכרתני אתך כלומר אחר שחלומך היה במקום הזכיר"ה בחיוב הוא כי אהיה בזכירה עמך כי מדתו של יוסף מדת זכו"ר היא וזהו כי אם זכרתני אתך ומלת אם ע"ד ואם יהיה היובל וטעה בזה כי חלילה חלילה כי יבוא ערל וטמא אל בית ה' כי זכו"ר ושמו"ר בהדדי נינהו כח הזוכ"ר וכח השומ"ר בחלקי המוח שוכנים והשכחה למטה ברגליה ולכן אמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו כי איך יזכור מי שהוא בשכח"ה ולכך סמך ויהי מקץ כלומר תדע למה שכח שר המשקים ולא זכר את יוסף לפי שהוא יונק ממקום הקץ והאופל והשכחה ובזה נענש יוסף ונשכח בבית האסורים הזמן ההוא עד הגיע תור השנתים ימי"ם שנתחברו זכו"ר בשמו"ר ותב דרגא לדרגיה ונשתמשו היו"ם ביו"ם וחשך הליל"ה אשר ברגליה חלף הלך לו וליל"ה כיו"ם יאיר כי אז אין שכח"ה לפני כסא כבודו והיו שניהם לימי"ם אחדי"ם אזי נזכר יוסף ממקום הזכרו"ן שהיא מדתו. ולא יקשה בעיניך איך יראוהו לשר המשקים חלום ממקום קדוש כי לפעמים יחלמו הרשעים חלומות צודקים לצורך הצדיקים כחלומו של פרעה וחלומו של נבוכדנצר וזולתם ויראום להם דרך מחיצות מחזה מול מחזה. והבן זה: