כתם פז על ספר הזהר שפב

ויהי אחר הדברי' האלה חטאו משקה מלך מצרים וכו' ר' יהודה פתח הישאג אריה ביער וטרף אין לו ת"ח כמה אית לון לבני נשא וכו' יזהיר אל האדם שישמור צלם דמות תבניתו לפי שנברא בצלם וכמו שכל הפנים העליונים פני אריה פני שור פני נשר כלם פונים אל פני אד"ם העליון כן למטה בהיות האדם שומר צלמו במעשיו ובדעותיו כל החיות התחתונות יראים וזעים מפניו כמ"ש ומוראכם וכו' וכשאינו שומר צלמו הם שולטות עליו כי סר צלו מעליו ונמשל כבהמות נדמה והוא שכיון ר' יהודה בפתיחתו זאת הישאג אריה ביער לטרוף טרף אדם יאכל אם לא שנדמה לו כבהמה כי בעוד שצלמו עליו אדרבה הוא מפחד ממנו. ומ"ש ר' אלעזר אע"ג דנשמתא לית ביה צדיקייא לא משתניין מכמה דהוו דיוקניהון בקדמיתא כוונתו על מה שקבלה בידם כי הנשמה שהוא הצלם אינה חלה באדם עד שישלם בשכלו ובדעותיו ונתנו קצבה לכל בני האדם שהוא בהיותם בני ארבעים שנה שהוא זמן עמידת האדם על דעתו והשכלתו ולכן הראשונים לא היו מוסרים סודותיהם אלא למי שכבר הגיע לזמן הזה ונתנו סי' לזה נשמ"ה בה מ' ובה שנ"ה לרמוז כי לא תחול חלק הנשמה שהיא סוד הצלם עד ארבעים שנה ואמר ר' אלעזר שאע"פ שעדיין לא הגיע זמן תורה הנשמה לחול באדם כי עדיין לא קש והוא בחור הנה בהיותו צדיק במעשיו לא תשתנה צורתו בו כבראשונה קודם בואו לעולם שהיו כל הנפשות בצלמם ובתבניתם ולא ישלטו בו חיות השדה וחיתו יער. ולפי שיקשה כפי הטבע כי איך יצוייר שידמה שיומר צורת האדם בעיני החיות לצורת בהמה ועוד צורתו בו לזה אמר ת"ח קב"ה אחלף עובדין דלעילא ותתא בגין לאהדרא מלין לאתרייהו כלומר שיש ביכולתו ית' כח לשנות ולהחליף מעלה ומטה להשיבם אל מקומם הראוי להם כדי שיעשה חפצו ורצונו בשמי' ובארץ ויביא ראיה לדבר מדניאל כשהשליכוהו לגובא דאריותא שלא נשתנה צורתו מצורת אדם ולפי' לא שלטו בו האריות והקשה ר' חזקיה כי אין משם ראיה גם כי הדבר אמת בעצמו לפי שבענין דניאל זכר הכתוב אלהי שלח מלאכא וסגר פום אריותא וכו' משמע דבגין מלאכא וכו' ואם כן היה שם סבה אחרת ולא מפני שלא נשתנה צורתו ניצול ויאמר כי היא היא הסבה עצמה כי בהיות שלא נשתנה צורתו והיה בצורת אדם הוא המלאך בעצמו לפי שהמלאך הזה הנמצא עם צורת האדם והשומרו לבל ישלוטו בו חיות השדה הוא המלאך אשר כל הצורות חקוקים בו ואמר זה על החי"ה אשר כל הפנים פונים ומסכימי' עמה בסוד ודמות פניהם פני אד"ם ואחר שכל הפנים חקוקים בה עליו אמר דניאל אלהי שלח מלאכיה וסגר וכו' איהו אתקיף דיוקניה בי ולא יכילו לשלטאה בי לפי שלא נשתנ' צורתי מצורתו כי צורתו צורת אד"ם ואמרי צורתו ר"ל צלמו. ויאמר כי זה המלאך הנז' אשר כל הפני"ם חקוקים בו הוא הוא הנקרא פורפירא דמלכא בסדר ההיכלות אשר בו מצויירות כל נשמות הרוגי ישראל ע"י האומות ונקרא מלא גויות. ואגב ארחיה יבאר כי כל שומר פיו ממאכלו' אסורות ההוא יקרא אדם וצלמו לא ישתנה מצלם אד"ם שכן דניאל שם על לבו שלא יתגאל בפת בג המלך וע"כ לא נשתנה צלמו ויחזקאל תמיד יקרא בנבואותיו בן אדם יותר מכל נביא לפי שהלך בגולה כמ"ש ואני בתוך הגולה על נהר כבר וקרוב הוא להולך בגולה להתגאל בפת בג אומות העולם והוא שמר את פיו שנאמר ולא בא בפי בשר פגול ע"כ נקרא בן אדם. ויאריך בהזהיר אל האדם להיות נשמר מחטוא כדי שלא תשתנה צורתו מצורת אדם ומבואר הוא וישלים הענין במעשה ה' כי נורא הוא המגלגל גלגולין בעולם כדי שיעשה חפצו בשמים ובארץ ולהרים ראש לצדיקים שכן להרים ראש יוסף מבית האסורים יצא למלוך ע"י שהקציף האדון על עבדיו שנאמר חטאו משקה מלך מצרים וכו' ומי ימלל גבורותיו ית' שמו כי ע"י ההקצפה שקצף פרעה על עבדיו יתגלגל הרמת ראשו של יוסף ושע"י חלומות ימכר לעבד וע"י חלומות ימלוך ית' שמו אשר לו נתכנו עלילות:

ויחלמו חלום שניהם בלילה א' וכו' ת"ח דהא אתמר וכו' רצה לתת טוב טעם ודעת למה פתר יוסף לשר המשקים פתרון טוב וההפך לשר האופים ומה ראה על ככה אחר שהונח שכל החלומות הולכים אחר הפה והנה כפי הנראה היו החלומות דומים זה לזה בקצת התנאים כמו שכבר ביארנו למעלה בענין החלומות בתחלת הפרשה כי שם הארכנו מעט בענין החלומות וא"כ שהדבר תלוי בפה אמאי פשר להאי פשרא טבא ולהאי פשרא בישא.

אלא בגין דאינון חלמין עליה דיוסף הוו ובגין דידע מלה על עיקרא ושרשא דיליה וכו'. צריך אתה לדעת כי כל ההודעות הבאות לעולם הן שיהיו ע"ד הנבואה הן שיהיו ע"י חלום מזולתו ממיני ההודעות יבואו דרך פרט וכלל כלומר מכוונות ליחיד ולרבים כאלו תאמר שתהיה ההודעה על היחיד ויסתעף ממנה הודעה ג"כ על הרבים זולת ההודעה ההיא המכוונת ליחיד ההוא כי גם כי היא מכוונת בעצמה ליחיד ההוא עכ"ז יבואו בה הוראות והודעות לזולת היחיד ההוא ואם תתבונן בדברי הנביאים כלם תמצאם כי יתנבאו על דבר א' פרטי עומד ומתוכו יכללו הודעות אחרות לעתיד וזה דבר שאין ספק בו לפי שכל ההודעות באות פרט וכלל פרט למכוון בעצמו וכלל לאחרים. וכן ראה ראינו לבעלי השעות ההוברים החוזים בכוכבים כי יבא להם שואל על ענינו יבנה המשפט על השעה ההיא שעת השאלה ויגיד לו ענינו ושאלתו. ואם בוא יבוא אחריו איש אחר לשאול על ענינו גם כן מתוך המשפט הראשון יגיד לשני וכן לשלישי ולרביעי והטעם לזה לפי שהוא נותן צור"ת הצומ"ח לראשון והצורה השנית לשני והשלישית לשלישי וכן כלם לפי שההוראה היא נמשכת לא עומדת על ענין א' ואם המצא ימצא זה בענין ההוברים מגידי העתידות כ"ש וכ"ש בהודעו' הנבואיות או הבאות בחלומות הצודקים כי יהיה בהם הודעה מכוונת לעצמה ומתוכה הודעה לזולת. ומזה תבין למה פתר יוסף לא' פתרון טוב ולא' פתרון רע וזה כי גם כי החלומות ההם מכוונים לעצמם הא' לשר המשקים והא' לשר האופים לא נמלטו מהמצא בהם הוראה לעתיד בענין ישראל הנמשלים לגפן כאשר יבוא הביאור לפנים ולפי שידע יוסף הדבר משורשו ועיקרו ידע כי לא יבשר טובה כי אם בעל החלום טוב ולא יבשר רעה רק בעל החלום הרע ומזה שפט בדעתו כי שר המשקים יעלה לגדולה יען נמצא בחלומו דבר טוב ועל בשורה טובה יבא ושר האופים שפתח באף והיה בחלומו הוראה על גלות יש'. כמו שיבוא לפנים ידע כי דורש רעה תבואנה באופן שיוסף העמיד הדברים על מכונתם ומקומם וזהו שאמר בכאן אלא אינון חלמין עליה דיוסף הוו כלומר אעפ"י שהיו מכוונים לבעליהם הנה א"כ היו בהם הוראה ליוסף ובגין דידע מלה על עיקרא ושרשא דיליה פשר חלמא להו כמא דאצטריך לכל חד וחד לאהדרה מלה על אתריה כי ידע כי מאת האלהים היתה זאת להם כי המבשר טוב יעלה אל הגדולה ודורש רעה תבואהו.

מה כתיב ויאמר להם יוסף הלא לאלהים פתרונים כלומר כי הפתרוני' ידועי' ממקורם כי מאת האלהים המה דתמן הוא קיומא דכלא ועל כן ספרו נא לי אולי אוכל לפתו"ר להבין החלומות משרשם ועיקרם.

ת"ח הא אתמרד דרגא דחלמא איהו לתתא ואיהו שתיתאה כבר ביארנו למעלה בתחלת הפרש' כי ממדת הנצ"ח שהוא מקום הנבואה עד מדרגת גבריאל שהוא שר החלום יש שש מדרגות נמצא כי מדרגת החלום למטה מכלם. ויבאר סוד אמרם ז"ל כל החלומות הולכים אחר הפ"ה שהכוונה שמדרגת החלום שהיא למטה תלוייה בפ"ה כלומר במדה הנרמזת בפ"ה המיוחסת לדיבו"ר שהיא למעלה ממדרגת החלום והוא סוד הלא לאלהים פתרוני' לאלהים ודאי. והנה למדנו מזה עיקר גדול כי לא כל הפיות מסוגלות לפתור החלומות רק איש נבון וחכם כיוסף הצדיק שהיה יודע הדברים משרשם ועיקרם ופיו מסוגל לזה ביען מדתו פועלת במדת הפ"ה וצריך כל פותר להיות מסוגל בפ"ה וע"כ חכמי מצרים שלא היו מסוגלים בפ"ה נואלו שרי צוען חכמי יועצי פרעה מהם היו אומרים שבע בנות תוליד וכו' ומהם היו אומרים שבע מלכיות אתה מכבש ולמה לא נתקיימו אם החלומות אחר פה כל האדם ודבריהם ע"ה דברי האמ"ת והצדק מה כתיב:

ויספר שר המשקים וכו' ר' אלעזר פתח ויהי בעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מאתך וכו' יקדים הקדמה לבוא מתוכה להודיע כי סבת חכמתו של יוסף בכל מה שישכיל היה מפאת התדבקותו באביו כי בן זקונים הוא לו וממנו למד חכמה ונפשו קשורה בנפשו ותמיד דיוקנו וצלמו של אביו בין עיניו לא יסורו ממנו וזאת היתה סבת חכמתו כאשר יבאר מתוך הפתיחה. ויקשה ויאמר הכא אית לאסתכלא והאי קרא תווה איהו כלומר שאין ראוי שיכתב זה על אליהו שיאמר הוא לאלישע שאל מה אעשה לך כאלו הדבר מסור בידו ולא שיתף עמו הרצון האלהי שהכל ברשותו שאלו שתף עמו הרצון האלהי אין אשם.

ותו דאלישע הכי נמי הוה ידע כלומר אם יצא זה מפי אליהו כשגגה שיוצאה מלפני השליט הנה אלישע לא נעלם ממנו כי הדבר תלוי ברשות האל ית' ואיך יסכים בדעתו גם הוא לשאול דבר שידע שאינו ברשותו של אליהו ויאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כי יראה שגם הוא תלה הדבר ברשות רבו ואשום אשם גם הוא.

אלא ודאי מאן דאחיד בשמיא וארעא איך לא יהיה ברשותיה הודיע כי צדי"ק מושל ירא"ת אלהים וכל אשר יחפוץ יעשה בשמים וארץ ורשות גבוה מסורה בידו.

שנאמר רצון יריאיו יעשה וכ"ש בדבר המסור בידו שיכול להוריש לתלמידו מובה"ק ועוד שכבר צווה עליו שנאמר וא"ת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתך נמצא אם כן שאין עליו אשם כי יאמר לו שאל מה אעשה לך כי כבר הורשה נשאר אם כן הקושי על אלישע איך ישאל דבר הנמנע שיהיה לו פי שנים ברוחו אליו ואין אדם יכול לתת יותר ממה שיש לו ואין השואל רשאי לשאול יותר מה שיש ביד הנשאל.

ויאמר ס"ד דעל חד תרין שאל ומה דלא הוה ברשותי' היך שאיל כלומר לא יעלה על דעתך שישאל אלישע שתהיה השגתו יותר מהשגת אליהו פי שנים. וקודם שאבאר כוונת ר' אלעזר בזה אביא לפניך דעת המפרשים בענין השאלה הזאת. ראיתי להר' נסים ז"ל נתן טעם מתוק מדבש ונופת צופים בענין תשובת אליהו לאלישע אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה כי הוכיח מכאן כי באמצעות המוכן תחול הנבואה על מי שאינו מוכן והביא ראיה מענין הקריאה למשה עם אהרן ומרים ואמר כי בהשתתף הרב עם התלמיד יתחזק שפע התלמיד מצד השפע הנמשך על הרב. ויביא ראיה ממאמר ר' האי דעדיפנא מחבראי משום דחזיתיה לר' מאיר מאחוריה ואלו חזיתיה באנפיה כ"ש דהוה עדיפנא טפי ואמר כי זהו ענין אלישע עם אליהו בשאלתו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ותשובתו הקשית לשאול ואמר שהענין כפשטו וכמשמעו שהשיב אליהו לאלישע הקשית לשאול כי אחרי שאתה עלול ממני ומושפע באמצעותי אי איפשר שתעלה למדרגה יותר ממדרגתי כי העלול לא יתחזק יותר מהעלה.

אבל אם תראה אותי לוקח מאתך שאין ספק שבעת ההיא יתעלה אליהו כמה וכמה ממה שהיה בתחלה עד ששם נפשו וגופו כמלאכי השרת אם תראה בעת ההיא ויגיע לך השפע באמצעותי יהי לך כן שיגיע אליך פי שנים ממה שאני עומד בו היום באמצעות המעלה שאתעלה בה בעת ההיא ואם אין לא יהיה כי אי איפשר שתתעל' באמצעותי למעלה יותר גדולה ממני אם לא שתהיה עמדי כאשר אשיג השפע הגדול אשר יתוסף בי כי אז באמצעותי ובהשתתפך עמדי בשפע ההוא ימשך אליך יותר ממה שאתה מוכן אליו והרלב"ג ז"ל פי' בזה דברי פי חכם חן ואמר כי השאלה באמרו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי שכוונתו לומר שיהיה הוא בערך הנביאים כערך הבכור עם הבנים הפשוטים שנוטל פי שנים בנכסי האב ויראה שהיה כוונתו בתשובתו הקשית לשאול כי הדבר תלוי בבעל הרוחות אל אלהי הרוחות לכל בשר כי הוא היודע איזה יוכשר אל הנבואה ממנו ומבני הנביאים כלם ולכן אמר הקשית לשאול כי אין הדבר תלוי בי אבל אם תראה אותי לוקח מאתך כלומר שאם יראה אותו בעת הלקחו מעמו בעלותו בסערה השמים אז יתחדש לו על צד המופת שיאצל מן הרוח אשר על אליהו מה שביקש אלישע ואין ספק כי כלם דרכו דרך אחת בענין תשובת אליהו אם תראה אותי לוקח מאתך אמנם מה שכתב הרלב"ג הוא נאות ללשון ולענין במלת פי שנים. ורש"י ז"ל פי' הענין בקצרה בזולת אריכות כדרכו תמיד ואמר כי אמרו הקשית לשאול רצה לומר אי איפשר לתת לך יותר ממה שיש לי בידי ואם תראה אותי לוקח מאתך או אוכל לעשות לך יותר ויותר. הנה נאה כי לדעת כלם כוונת השאלה ששאל אלישע שתגדל השגתו בנבואה פי שנים ממה שהיה בו לדעת הרלב"ג על שאר בני הנביאים ולדעת הרב נסים ז"ל ממה שהיה אליהו קודם שילקח מעמו. אמנם דעת רז"ל הוא ששאל אלישע על הנסים שיעשה כפל ממה שעשה אליה"ו שאליהו עשה חמשה נסים ואלישע עשה עשר נסים או יתכן ששאל שיחיה ב' מתים כפל ממה שעשה אליהו כי הוא החיה בן השונמית לבד ואלישע שנים אחד בחייו ואחד במותו ויבא מלת ויהי נא פי שנים ברוחך אלי מיושבת על מתכונתה וזה לפי שבשעה שהחיה אליהו את בן הצרפית נאמר שם ויתמודד על הילד ר"ל כי נשתטח עליו להאציל מרוחו ולהביאו מאיבריו אל איברי הילד וכן מצינו שעשה אלישע בהחיותו בן השונמית שנאמר ויעל וישכב על הילד וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו להמשיך ולהאציל הרוח מאיבריו על איברי הנער והוא שכיון אלישע בשאלתו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי כלומר שיתמשך ברוחך אלי אשר החיית בו המת פי שנים כלומר כפל הנס נתבאר א"כ כי לדעת רז"ל לא שאל אלישע מאליהו שתגדל מדרגתו בנבואה יותר מרבו בחייו כי לא היה זה מדרך המוסר אמנם היתה שאלתו שיעשו נסים על ידו פי שנים על מה שעשה הוא ואין בזה אשם כי בעשות התלמיד פלאים רבים יגדל מעלת הרב ולפי זה יאמר אליהו הקשית לשאול כי עשיית נסי' אינם תלויים ברוחי כי אם ברוחו ית' יעשה אותם ע"י נביאיו בזמן זמן אשר יחפוץ ובעת הצריך ע"י הנביא הנמצא בזמן ההוא ואין הדבר תלוי ברוחי אמנם אם תראה אותי בעת הלקחי מעמך דע כי סימן הוא לך שיהיה לך כן וכי רוצה השם בך שיעשו נסים על ידך כפלים ממה שנעשו על ידי. והנה כפי הנראה זאת היא סברת ר' אלעזר בכאן באמרו מאי פי שנים סלקא דעתך דעל חד תרין שאיל מה דלא ברשותיה איך שאיל אלא איהו לא שאיל רוח חד תרין אלא איהו שאיל בההוא רוחא דהוה ליה דעבד חד דיעבי' הוא תרין נימוסין בעלמא בההוא רוחא כלומר שישאר כח רוחו של אליהו באלישע ובאותו הרוח עצמו יעשה הוא פי שנים נמצא כי מה שיעשה אלישע מכח רוחו של אליהו יעשה. מה כתיב אם תראה אותי וכו' אם תראה אותי כלומר מה יוסיף ומה יתן אם יראהו אם לא וישיב אלא אמר ליה אם תיכול למיקם על עיקרא דרוחא דשבקית לך בשעתא דאתנסיב וכו' יאמר כי כפי מה שיצייר התלמיד בדעתו מחכמת רבו גם כי יסתלק הרב ישאר הציור ההוא בתלמיד ומתוך הציור ההוא יוסיף לקח וכן אלישע אם בעת הלקח אליהו מעליו יוכל לציירו בדעתו ולחקוק עיקר רוחו נגד פניו יהיה לו זה סימן כי יוסיף וכי עשה יעשה כל אשר ירצה ואם אין לא יהיה ולבאר הענין היטב. אמר ת"ח האי מאן דאסתכל במה דאזליף מרביה וחמי ליה בההוא חכמתא יכיל לאתוספא בההוא חכמתא יתיר. אמר כי כן יקרה בענין השגת החכמה כי כשישים התלמיד נגד פניו חכמת הרב ויציירה בדעתו יתוסף על התלמיד השגה על השגתו ובא הדרוש הזה על ענין יוסף הצדיק כי בשומו דיוקן אביו וחכמתו נגד פניו הוה מסתייע ליה מילתא כי תלמידו של אביו היה ובר חכים הוא ליה ובכח רוחו של אביו נתחכם להוציא לאור משפט החלומות האלה וזה כי כששמע יוסף מספור החלום של שר המשקים באמרו והנה גפ"ן עדין היה מסופק אם היה הרמז על גפ"ן סדום או על גפ"ן ממצרים תסיע כי יש גפ"ן אשר יינה משומר בענביה ויש גפ"ן אשר יינה יין חמר מלא מסך וחמת תנינים ויוסף היה מסתפק להיכן החלום נוטה ובשומו צורת אביו נגד פניו נתוסף בו החכמה והסתכל בדברי שר המשקים שאמר ובגפן ג' שריגים והיא כפורחת בכל תנאיה וידע כי על גפ"ן נטעה ימינ"ו ית' שהיא שואבת משלשה אבות סוד כה"ן ולו"י וישרא"ל וידע כי בשורה טובה בפיו על ישראל ואל בשורה טובה יבוא ג"כ על עצמו כי כל מבשר טובה גם הוא ראוי לקבל פרס ולכן פתר חלומו לטוב. ויאמר כי בא החלום לחצאין חציו בשורה על ישראל מן ובגפן ג' שריגי' והיא כפורחת עלתה נצה כמבואר הרמז בלשון המאמר. וחציו לשר המשקים מן ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה והוא רמז אל סחיטת הענבים ענבי ראש אשר יינם אינו משתמר בהם אבל הוא נסחט ומשכר ובהם שמן חלקו ומאכלו בריא' והוא ג"כ סוד אמרם ע"ה ענבים סחטה ונתנה לו כי זה היה חטאו של אדם הראשון שהפריד הפרי מן האילן וכבר נתבאר הענין במקומו וזה היה ג"כ חטאו של נח בנטעו כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה והבן וכן חטא בני אהרן ששתו יין חמ"ר וקריבו קרבנא מההוא חמרא ומיתו והוא סוד בהקריבם אש זרה. ולפי ששר המשקים ראה ענבים טובים ובזמנן נתבשר לטוב שנאמר והיא כפורחת עלתה נצה וכו'. ומ"ש תנינן האי מאן דחמי ענבין חוורין וכו' אוכמי לא וכו' מ"ט בגין דאיהו רזא דתרין דרגין ידיען הוא סוד המלו"י והפגימה כי לפעמים היא מליאה בלוב"ן הרחמים ולפעמים בשחרות ואחר שסוד הענבים תלויים בה הרואה ענבי' שחורים צריכין רחמי אמנם הרואה ענבים לבנים יגידו כי הוא באשגחותא דרחמי חמי מה כתיב בשר האופים: