כתם פז על ספר הזהר שעח

ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו וכו' ר' חייא פתח ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וכו' יבאר כמה צריך האדם להשמר מחטוא ליוצרו ולהתגב' על יצרו המחטיאו כי לא יקרא הגבר גבור על שיגבר על חבירו אחר שאיפשר שיהיה אחר מתגבר עליו אמנם יקרא גבור אם יגבר על יצרו לפי שאין גבור בכל גבורי העולם כגבורת היצר הרע וכמ"ש ז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו וזכרו על אלכסנדרוס מוקדון שהיה אומר כשהיה שב לביתו מנצחון המלחמות שהיה לוחם באנו מהמלחמה הקטנה אל המלחמה הגדולה וכוונתו על יצרו שיתגבר עליו בביתו על כרחו שלא בטובתו שאין לך גבורה בעולם כנצחון היצר הרע ולפי שיוסף הצדיק ע"ה נתגבר על יצרו יותר מכל באי עולם בהיותו בחור בכחו ובגבורת יצרו ואשת אדוניו תובעתו יום יום וכל ההכנות הצריכות אל הפתוי ההוא לא אצלו ממנו ועכ"ז נשמר מחטוא ליוצרו הנמצא כזה גבור בעולם מהנשבעים שנשבעו ליצרם דוד ובועז כמ"ש רז"ל שלשה הם שתקף יצרן עליהם ונשבעו לו יוסף ודוד ובועז הנה בלא ספק יוסף הוא הבכור בהם והמתחיל הנה אלה אנשים ודומיהם כפלטי בן ליש מעטים הם בעולם המה הגבורים הנרמזים בפתיחה הזאת לר' חייא ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו וכן איתא במדרש רבה ר' תנחום בר חכילאי פתח ברכו ד' מלאכיו גבורי כח וכו' במה הכתוב מדבר אם בעליוני' הכתוב מדבר והלא כבר נאמר ברכו ה' כל צבאיו הא אינו מדבר אלא בתחתונים עליונים ע"י שהם יכולין לעמוד בתפקידו של הב"ה נאמר בהם ברכו ה' כל צבאיו אבל תחתונים ע"י שאינם יכולין לעמוד בתפקידו של הב"ה נאמר בהם ברכו ה' מלאכיו גבורי כח מלאכיו ולא כל מלאכיו. הנה ביאר ר' תנחום כי גבורת אנשי המופת המתגברים על יצרם הם יחידי סגולה המה הגבורים אנשי השם הם הנקראים מלאכיו ולא כל מלאכיו כי מי ומי הוא אשר יוכל להתגבר על יצרו שהרי נשתבחו הצדיקים הנמלטי' והמתגברים על יצרם יותר ויותר על צבאי מעלה שלא נתיחס להם הגבורה לפי שאין להם מי שיכריחם שלא לעמוד בתפקידו של הב"ה. והוא מה שביאר בכאן ר' חייא אלא שהוסיף ביאור כפי יסוד החכמה ואמר בעי בר נש לאתתקפא עליה ולאסתלקא עליה באתר תקיפו דבעי למהוי גיבר עליה ולאשתתפ' באתר דגבורה בגין דכד ב"נ אתתקף עליה כדין איהו בסטר גבורה ואתדבק ביה לאתתקפא וכו' הנך רואה כמה הכפיל דבריו כפי הנראה לכאורה האמנם כי כיון בדבריו כי יש גבורה עליונ"ה ויש גבורה כנגדה בעולם הקליפה וצריך האדם להעמיד עצמו במקום הגבור"ה הטהורה העליונ"ה אשר אין שם לא חשך ולא צלמות ולא חסרון כל ולא מות כדי להנצל מיד הגבור"ה השפלה המפתה לבני אדם ויהיה כדמיון הגבור העומד במקום גבוה ומגדל עוז ומבצר לוחם לבטח עם הנלחם עמו למטה בשפל ישב כי אין ספק כי ינצחהו ועל אויבו יתגבר. ור' אלעזר יבאר סוד הכתוב ויהי אחר הדברים האלה ע"ד הנז' למעלה בויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם כי שם נתבאר כי העטרת נקראת דברי"ם עיין שם ואחר הדברי' היא מדרגת הנחש המפתה הוא הממונה על היצר הרע אשר כל מבקשהו במעט ידבק בו הוא הרבה ולפי שיוסף בבחרותו היה מסלסל בשערו כדרך הבחורי' מצא בעל החוב מקוב לשסות עליו את כלבו וזהו ויהי אחר הדברי"ם ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף:

ויהי אחר הדברים האלה וכו' ת"ח בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא למידן יתיה וכו' יבאר חומר עון מי שאינו שומר הברי"ת כי בעון זה השמים נעצרים מתת מטרם על הארץ והארץ לא תתן את יבולה והסוד ידוע לרואי השמש כי הברי"ת העליון בהיותו משפיעו בהיכל"ו כל שפע וברכה וגשם נדבות יניף אלהים אפי' במדת הדין יורדים לעולם כי על סוד זה נקראים גבורות גשמים ובכן נחלתך שהם ישראל למטה ונלא"ה כנס"ת ישרא"ל למעלה שהיא תמיד צמאה לשתות מי נה"ר היוצא מעדן להשקותה את"ה כוננתה במדת את"ה היא תבנה ותכונן ובהיותה מכוונת על מכונתה כל העולמות מתברכין. וישראל הם הגורמים זה בשמירת הברית מתת זרעם לנכרי כי זו היא עיקר שמירתו וכשאינם שומרים הברית למטה גורמים לצדיק העליון שלא ישפיע בהיכל"ו והצדיק אבד ונהר יחרב ויבש. ויאמר שזהו סוד ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה וסמיך ליה ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף וביאור הענין כך הוא בהיות יוסף העליון יפה תואר ויפה מראה ומלא ברכת ה' אפי' אשת אדוניו המצרי' תשא את עיניה אל יוס"ף שישפיע בה להתברך ממנו ובהיות כי לעבד נמכר יוסף והורד למצרים יחוייב כן למעלה כביכול שתשתוקק ותכסוף האשה הנכרית להתדבק ביוס"ף ובכן השפחה אשר עומדת מבחוץ אח"ר הדברי"ם תיר"ש גבירתה ולולא כי יוסף שמר הברית למטה לבלתי נתון זרעו בה היתה כנס"ת ישראל נופלת ממכונתה כביכול והג"ר יולדת ושר"י עקרה נמצא כי יוסף הוא קיומם של כנסת ישראל למטה בגלותם למצרים:

ויהי כדברה אל יוסף וכו' ר' אלעזר פתח לשמרך מאשה זרה וכו' יקדים לדבר באושר הצדיקים העוסקי' בתורה יומם ולילה לשמה ואפי' שלא לשמה כי היא תדרכם לקנו' העה"ז והעה"ב ויבאר הכתוב אורך ימים בימינ' בשמאלה עושר וכבוד וכבר קדם ביאורו בכמה מקומות. ויביא ענין ר' חייא כשעלה מבבל לארץ ישראל וקרא וכו' כי למוד תורה של ארץ ישראל יותר מאיר מלמוד תורה של בבל כדאיתא בסנהדרין פ' כהן גדול א"ר אושעיא מ"ד ואקח לי שתי מקלות לא' קראתי נועם ולא' קראתי חובלים נועם אלו ת"ח שבארץ ישראל שמנעמים זה לזה בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלי' זה לזה בהלכה. ואיתא תמן במחשכים הושיבני כמתי עולם א"ר ירמיה זו תלמודא של בבל וביומא פ' הוציאו לו את הכף א"ר ירמיה לחכמי בבל אמטול דאתון דיירי בארעא חשוכא אמריתו שמעתתן דחשיכן ומאמר זה פי' הרמב"ם ז"ל בתשובת שאלה דר' ירמיה לטעמיה דאמר במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי וטעמא דמלתא משום דלא נהירא להו טעמא דמתניתא בהלכה כמא דנהירי לרבנן דארץ יש' מפני שלא היו נוחין זה לזה בהלכה. ור' זירא נמי בעי דלשתכח מניה טעמי דבבלאי משום דלא נהירן ליה בתר דשמע טעמא דמערבאי עכ"ל ור' חייא זה כשעלה מבבל קרא באורייתא ר"ל בתלמוד ארץ ישראל שאין בו מחלוקת עד דהוו אנפוי נהירין כשמשא כי חכמת אדם תאיר פניו. וכ"כ היה חכם שהיה מכיר בפני התלמידים העומדים לפניו מי שהיה לומד התורה לשמה ולא היה יודע זה מפאת שהיה רואהו מתרשל בלמוד כי מי לא ידע בכל אלה אבל היה מכיר בהכרת הפרצוף אם היה בעל הרהור רע כמו שיביא דיומא חד חמא הך תלמידא דהוה לעי באוריתא ואנפוי מריקן אמר ודאי מהרהר בחטאה איהו דא. אחיד ליה לקמיה ואמשיך ליה במלין דאוריתא כמו שעשה רבינו הקדוש דאיקלע לאתריה דר' אלעזר ב"ר שמעון אמר להו כלום יש לו בן לאותו צדיק א"ל יש לו וכל זונה שנשכר' בשנים שוכרתו בארב' אתייה ואסמכיה ואשלמיה לר' שמעון בן איסי בן לקוניא אחוה דאמיה וכו' כדאיתא בהשוכר את הפועלים וקרא עליה פרי צדיק עץ חיים זה ר' יוסי בר אלעזר ולוקח נפשות חכם זה ר' שמעון בן איסי בן לקוניא וכן ר' חייא אחיד ואמשיך ליה במילי אוריתא ונתרפא מחולי הרהוריו. א"ר יוסי כד חמי בר נש הרהורין בישין אתיין לגביה וכו' הוא שאז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וכו' ור' אלעזר יאריך בענין היצר הרע ופתוייו וקטרוגו לבני אדם ומשם יבוא לבאר הכתו' ויהי כדברה אל יוסף יום יום כי כן דרכו תמיד פעם כפעם לפתות לאדם ולעלות לקטרג עליו למעלה ושהב"ה חס על בריותיו ואינו שומע לו וזהו ולא שמע אליה לשכב אצלה מהו לשכב אצלה לנסבא שולטנו לשלטאה על עלמא דע כי כל מרכבה בהיות הרוכב עליה היא פועלת פעולת' ובהיותה בזולת הרוכב לא תוצא שום פעולה לפועל לפי שכחה תלוי בכח הרוכב עליה וזה נודע בכל הדברים הטבעיים כי הסוס שהוא הנרכב טפלה לרוכב כי סבת תנועת הסוס וגבורתו תלוי בכח הרוכב המנהיגו וכן בכל דבר הצריך לצאת לפועל ע"י דבר אחר המוציאו לפועל הוא טפל אליו כאלו תאמר כי שני חלקי הרחים החלק העליון הרוכב על התחתון הוא הטוחן הקמח בתנועתו שאם לא כן הנה התחתון לא יעשה קמח גם כי החלק העליון לבדו לא יטחון בזולת התחתון הסובל תנועתו הנה א"כ בבחינת המניע ההוא יקרא עיקר יציאתו לפועל ונקרא החלק העליון רכב והחלק התחתון שכב וכן בדברי רז"ל מרחיקין את הרחי' שלשה מן השכב שהם ארבע מן הרכב ונקרא החלק התחתון שכב לפי שהרכב שוכב עליו לתת כחו בו ומזה הטעם אמר בכאן מהו לשכב אצלה כלומר איך ייוחס יחס השכיבה בין האל ית' והשטן כי האל ית' מרכבתו טהורה וקדושה והשטן הטמא טמא יקרא ואין ביניהם דמיון שכיכ' והרכבה. ואמר כי בבחינת הרשות הניתן לו מהאל ית' לשלוט בעולם ההוא יקרא שכיבה ונתינת כח לא שיש ביניהם יחס רוכב ונרכב או שוכב ונשכב וזה בגין לנסבא שולטנו לשלטאה על עלמא ושולטנו לא שלטא עד דאתיהיב לה רשו ביאר כי לא יקבל שום כח הנרכב כי אם מכח הרוכב ובעבור כי השטן לא ייחס שהוא מרכבה לבורא ית' ח"ו הנה בבחינת הרשות הניתן לו יתיחס אליו הרכיבה או השכיבה. ד"א לשכב אצלה כד"א ולאיש אשר ישכב עם טמאה. כבר ידעת כי הבועל בת אל נכר גורם לצדי"ק כי ידבק בשפחה בהשפיעו ברכתו אליה דרך הסדקי' הנעשי' בבריכ"ה העליונה וכמו שרמזו בס' הזוהר בפ' בשלח בפ' ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך עיין שם ז"ל והישר בעיניו תעשה דא צדי"ק דבעי לאסתמרא משפחה והא אוקימנא מלי כד"א ושפחה כי תירש גבירתה דגרים לצדיק דאתדבק בשפחה הנה כי בבחינת נתינת השפע לנכרי' בת אל נכר גורם שישפיע הצדי"ק השפעתו לחוץ והוא סוד ולאיש אשר ישכב עם טמאה וכן גורם העון שישפיע כביכול הטהור בטמא להיות עמה למיהב לה רבו וברכאן וסיעתא וכו' ר' אבא אמר כלא איהו ארחא חדא אמר שמה שביאר ר' אלעזר ככתוב לשמרך מאשה זרה על היצר הרע אין ספק בו כי כך דרכו לפתות לבני אדם ולעלות לקטרג בכל יום עליהם אמנם הכתוב ויהי כדברה אל יוסף יום יום יותר מתישב שיהיה דיבורו עם בני אדם המפותים ממנו יום יום מלבאר הכתוב שיהיה דיבורו עם האל ית' יום יום כי הפתוי קודם לקטרוג ויבאר לשכב אצלה גו גהינם לאתדנא תמן להיות עמה ת"ח וכו' ומבואר הוא:

ויהי כהיום הזה יומא דיצר הרע שלטא בעלמא יבאר כי אמרו כהיום הזה הוא זמן ימי התשובה שישוב האדם מחטאתיו ותוהה על הראשונות אזי הוא מתקומם לקטרג כנגדו כי בעוד שהחוט' מחזיק בטומאתו אינו מקטרג עליו לפי שהחוטא ההוא איש מאנשי ביתו אמנם בהיותו שב בתשובה אינו נחשב איש מאנשי ביתו ובכן ישתדל לקטרג עליו ולהזכיר עונותיו ובימים ההם בפרט ישוב לאויב לו וזהו ויהי כהיום הזה ע"ד מ"ש רז"ל בויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על ה' וכו' ואין איש מאנשי הבית שם בבית כלומר כי בימי התשובה לא יזכור שום אהבה עם השבים בתשובה כאלו לא היו אנשי ביתו כלל מאז ויתנכר אליהם ועולה ומקטרג ויורד ומשטין ואימתי עושה כן בזמן שיבוא השב בתשוב' הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים להתעסק בתורה כדי לשמור מצותיה ואז צריך האדם להתחזק ולהתגבר כנגדו כדי שלא ישלוט עליו כי מי ומי הוא מאנשי העולם שיעמוד לפניו להלח' בו לגרשו מן הבית כי אין איש מאנשי הבית יכול עליו ע"ד עיר קטנה ואנשים בה מעט כי רבי' הם אלא שאין מי שילחם כנגדו כי כל האיברים מסכימים וסרים אל משמעתו ויבאר היאך הוא מתנהג עם בני אדם לפתותם מעט מעט ללוכדם ברשתו בראשונה ותתפשהו בבגדו באמור לו למה תלבש בלואי הסחבות קנה לך מלבוש נאה כדי שיכבדוך הבריות כי המלבוש יכבד האדם והנה בלובשו בגדים יתחייב שיהיה מסלסל בשערו והוא תיקון שני מתקוני הניאוף ומשם והלאה ימשך מיני תיקונים אחרים לסוך בשמן האפרסמון ודומיהם וכאן לא האריך בהם רק תחלת הפתוי שהוא המלבוש כי לכאורה אין רע בזה כי ילבש האדם בגדים נקיים אמנם הוא בבחינת הנמשך ממנו והאיש הלבוב מה הוא עושה ויעזוב בגדו בידה וינס החוצה מאותה המחשבה והפתוי ונמלט בבור כפיו מרשת מלכודתו וכן עשה יוסף כי זו היא הכוונה בנמשל. א"ר יצחק זמינין אינון צדיקייא למחמי ליה ליצר הרע כחד טורא רברבא מבואר הוא בעצמו כי הרוצה לעקור הר אחד פעם אחת לא יעלה בידו ואם מעט מעט יגרשנו ויעקרנו ממקומו וכן הצדיקים בתחבולות יעשו מלחמה עם ההר הקשה הוא היצר הרע ומעט יגרשוהו מבית' בשומו על נפשו לצום פעם בשבוע ואחר שהרגיל עצמו בזה זמן מה ישום עוד על נפשו לצום פעמים בשבוע וכן בכל הדברים הצריכים לזה ירגילם מעט מעט עד שההר הגבוה ישפל והיה לבקעה ולא ירגיש שום קושי בזה ועל זה ידמה לצדיקים להר גבוה ולרשעים בהפך: