כתם פז על ספר הזהר לח

ויאמר אלהים יהי מארת מארת חסר דאתברי אסכרה לרביי. הנה במאמר הקודם לזה זכר ענין האסכרה הנופלת בתינוקות לסבת הפגימה והחסרון אשר חוייב בלבנה אמנם לא ביאר הסבה משורשה אלא דרך העברה ועתה שב לבאר הדבר כפי השורש. וקודם שאבאר מלות המאמר אני צריך להקדים הקדמה אחת רבת התועלת להבין סוד המאמר הזה ובכללו מאמרים רבים באו בדבריהם עליהם השלום בענין סוד האסכרה הזאת וענין לילית וסיעתה וכחות הטומאה המשוטטי' בעולם וענין השדים אשר רבים מבעלי אמונתינו מכחישים במציאות' ואומרים כי הכל דמיון וכי אין לילית בעולם כי הם לא יאמינו מציאות שום דבר רק הנראה לעין החוש המורגש ומזה התלמידים הבאים אתריהם באו להכחיש מציאות המלאכים כי מצאו פתח פתוח להם מהראשונים שקדמום ועוד הם הוסיפו לחטוא כאשר ראיתי חורשי און רבים מתאמצים באמונה הנפסדת הזאת ואני בתומי אלך בעקבות בעלי הזוהר ודברי רז"ל כי הם קבלו האמת שיש כתות רבות לאין מספר מהכחות הללו החיצוניות כפי מדרגותיהם מתפשטות בעולם לחבל בני אדם אשר סר צל אלהים מעליהם כי היא שמירת' כי כן חייבה החכמה האלהית ביום ברוא יי' אלהים ארץ ושמים עליונים ותחתונים בסוד גניזת האור כאשר אבאר. והוא כי קבלה בידינו מפי סופרים ומפי ספרים כי היה מן הנמנע כפי החכמה העליונה לברוא מציאות בעלי החומר למיניהם אם לא בגניזת האור כי בגניזתו נמצא החשך ומתוך החשך נמשכו כל המדרגות החסרות מהאור בעלי הפגימה למיניהם כפי התרחקם מהאור. וכל מה שנתרחקו הנמצאות מהאור השיגם ההפסד יותר כאשר יתבאר בסוד הארבע קליפו' האגו"ז אשר ירד שלמה בחכמתו וחקר בעומקה של אגוז. והנה האל יתברך בעת הבריאה שם גבול בין האור ובין החשיך והבדיל ביניהם להיות כל אחד מהם משתמש בגבולו ושלא יבא בגבול חבירו והוא מה שרמזו רז"ל ויבדל אלהים בין האור ובין החשך ויקרא אלהים וכו' משל למלך שהיו לו שני סטרטינין פירוש נשיאים אחד שליט בעיר ואחד שליט במדינה והיו שניהם מריבין זה עם זה, זה אומר ביום אני שולט וזה אומר ביום אני שולט קרא המלך לראשון ואמר ליה יום יהא תחומך קרא לשני ואמר לו לילה תהא תחומך וסוד המריבה הזאת יתבאר בסוד קטרוג הירח ב"ה. ולסבת ההבדלה הזאת נמצאו הנמצאים על ב' מינים ימניים ושמאליים ותולדותיהם ותולדות תולדותיהם טהורים גם טמאים כי נבדלו התולדו' כהבדל האבות להיות שני המינים האלה מבחינים זה את זה וזה לעומת זה בסוד הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב כי כל הפך משני ההפכי' לא יקרא לו לא שם הטוב ולא שם הרע אם לא יבחינהו הפכו האמנה כי שורש שני ההפכים האלה הוא ע"ץ הדע"ת טו"ב ורע כי ממנו תוצאותיהם בשכבר ידעת כי בעץ הזה נמצאו שניהם האור והחשך ובהיות הענין הזה מחוייב כן כפי החכמה העליונה הנה יתחייב שימצאו נמצאים חסרים בהתרחקם מהאור ותחלת החסרון הזה היתה הקליפה הראשונה המיוחס לפגימתה של לבנה משחת מאי"ש מראה ורחוקה היא מאד מאד"ם ובהיות שגזרה חכמתו יתברך לברא אדם בצל"ם ודמו"ת ושיהיו בו שני החלקים האלה ושיהיה מורכב משניהם מטוב ומרע מסר בבחירתו להכריע את אחד משניהם על חבירו אם טוב ואם רע. ובזה הנה הוא מכריע את כל העולם לטובה או לרעה אחר שכל נמצאי האור בגבולם המיוחד להם ונמצאי החשך בגבולם המיוחד להם וא' לא יבוא בגבול חבירו וזה כל האדם אחד אחוז מזה ומזה הנה בהטותו אל הטוב הכריעו על הטוב והכריע את כל העולם לטובה ובהטותו אל הרע הכריעו והכריע את כל העולם לרעה ביען הוא כדמיון לשון הפלס המכריע אל כפות המאזנים אל כל אשר יחפוץ יטם נמצא שיש בכחו להמשיך עליו כח היוהרה או כח הטומאה היא הקליפה החיצוניית הרמוזה אל החשך ואל החסרון כפי בחירתו במעשיו ומחשבותיו שהם בדמיון נשמה אל מעשיו נמצא שיש בידו כח למטה במעשיו ולמעלה במחשבותיו אם טובים ואם רעים כי יגביר הטוב יגביר כח הטהרה וכי יגביר הרע יגביר כח הטומאה אחר שהוא איש הביני"ם שנברא בצל"ם ודמו"ת ובהיות שנברא בצלם ודמות עליון שהיא הצורה השלימה שבארבע הפנים כשם שכל הפנים העליונים שבמרכב' תמיד משתוקקי' לידמות לפני אדם ולידבק בו כן כל הצורות התחתונות בעלי הקליפה משתוקקות אל פני אד"ם ולפי שזה הוא מן הנמנע מחק החכמה שהבדיל' והגבילה נמצאי האור לבד ונמצאי החשך לבד ונדחה החשך מגבול האור היתה מתשוקת הקליפה ההיא הראשונה לרדוף בכל מאמצי כחה ולבקש שלימות כטבע כל חסר לבקש השלימות ע"כ הקליפה הזאת הנרמז' בלילי"ת נכספה וגם כלתה נפשה לידבק לצורת אד"ם השלם שבפני המרכבה וכשראתה שזה נמנע כפי חיוב ההגבלה וההבדלה אשר הבדיל הבורא יתברך בין האור והחשך בקשה עוד לידבק באנפי זוטריהם הכרובים שומרי הגן שכיניה כי פניהם פני אד"ם אלא שהם קטני' כמו שנתבא' למעלה כרביין ולפי שראת' כי גם זה נמנע בחוקה לידבק בהם כי מה לתבן את הבר הנה כשחט' אדם הראשון שבא בצל"ם ודמות ופשט את בגדי הקדש כתנות אור ולבש בגדי חול כתנו' עורו של נחש ובכן מצאה לה מנוח ותפיסת יד עמו ודבקה בו והוא הנרמז להם ע"ה באמרם כל ק"ל שנה שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממין בה והי' יולדת מהם ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו הה"ד אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם בנוי דאדם קדמאה. ואתה בני אל תתמה מזה שזה הענין אין ספק בו שבאות הרוחות הנקבות ומחלימות את בני האדם ונראות להם כדמות נשים יפות תואר ויפות מראה ומקרי' אותם קרי בחלום והכח ההוא שבשרב' זרע ההוא כשלא מצא מינו אשר יתלבש בו הזרע ההוא ברחם האשה הנה הכח ההוא ישאר ערו' מבלי לבוש ונעשה ממנו שד ורוח רעה וכן באים רוחין זכרים ומחלימים הנקבות ונראים להם כדמות אנשים יפי תואר ויפי מראה ומקרים אתהן בחלום ומהכח ההוא שבשכבת זרען כשלא ימצאו צורה שתתלבש בו מזרע הזכר ישאר הכח ההוא ערום מבלי מלבוש ונעשה ממנו שדה ושדות כאשר יתבאר לפנים בסוד ותענוגות בני האדם שדה ושדות. ולסבת התשוקה הזאת הנמצאת בזאת הקליפה הנרמזת בלילית להדבק בצורת אדם ובכרובי' שהם אנפי זוטרי ונדחית משם היא מבקשת הכרובים מבני אדם והם התינוקות שהם דוגמת הכרובים הרוחניים ומשחקת בהם והורגת אותם באסכרה וסבת דבוקה באלה התינוקות היא מחשבת האדם והרהור לבו בעת זקוקו עם אשתו לתאוה נהיה ערב' לנפשו תענוג גופני מבלי שים במחשבתו סוד הזיווג העליון להמשיך נשמה טהורה ממקום קדוש וזה היה לו חלף מחשבתו לתענוגות בני אדם שדה ושדות והבן זה כי המחשבה הוא עיקר המעשה ובתאותו הנהיה המשך בזרעו כח נכרי ונתן חלק ללילית ואחר לידת הולד תבוא לתבוע חלקה וכבר ידעת כי לסבה זו החסידים הראשונים היו דוחים אותם ממשכבותם בשעת זיווגם עם נשותיהם והיו משביעים אותה שתסור משם בעת זקוקם והיו אומרים עטיפא בקטפא אזדמנת כאשר יבא בפ' ויקרא ב"ה בפ' ואם כל עדת ישראל ישגו. הנה למדנו שאלמלא חטא אדם הא' לא היה לקליפה הזאת שום אחיזה ודבר עם אדם אבל תמיד היה דבק באור ומרוחק מהחשך והחסרון והמארה הנרמזת בכתוב. וכי תאמר בלבבך ולמה נבראת הפגימה והחסרון וטוב היה שיהיה העולם משתמש באור דע כי צורך גדול לעולם השפל הזה בפגימת הלבנה ומציאות החשך שאלמל' הם לא היה עולם החומר ולא נבראו גופות בני אדם ואתה דע לך. ואנכי ידעתי כי יהיו דברי אלה אשר התחננתי בהקדמה הזאת מתישבים בלכ כל חכם לב אשר נגע האלהים בלבו ורחוקים מאוד מהשובבים המתחכמים בהוללות וסכלות דעת הכרס והסברא האנושית מבלתי מאמינים שום מציאות רק הנגלה לסמירי עיניה ימותו ולא בחכמה. ועתה אשוב לבאר מלות המאמר אחת לאחת למצוא חשבון כל הנדבר בו והוא אמרו יהי מארת חסר כי בחסרון הו"ו נסתלק אור עץ החיים ונשאר מארה וזהו סוד גניזת האור.

דבתר דאתגניז נהירו אור קדמאה אתברי קליפה למוחא היא אספקלריא דלא נהרא כי כלן נקראות קליפות זו לזו ולא רצה להאריך עתה בהם בדרך פרט עד סוף המאמר וההיא קליפה אתפשט ואפיק קליפה אחרא היא לילית הנרמזת בפגימתה כיון דנפקת סלקא ונחתא כבר ביארתי לך כי כל עלייה וירידה הנאמר באלה הענינים היא התשוקה הנמצאת בכל עלול לידבק בעלתו מטאת לגבי אנפי זוטרי בעאת לאתדבקא בהו הם הכרובים הפועלים שנקראים אנפי זוטרי לגבי מעלה כי כל חסר מבקש השלימו' ואלה הם צל"ם ודמו"ת ורצתה לידבק ולאתחבר' בהו ולאתציירא בגוייהו כאשר תעשינ' הארבע פנים שבמרכב'.

אפריש לה קב"ה מתמן ונחית לה לתתא כי הבדיל והגביל לאור מקומו ולחשך מקומו שלא להתערב בקדושת האור.

כד ברא אדם בגין לאתקנא האי עלמא מסר בידו כח בבחירתו להוכריע הטוב על הרע כי בזה יתקיים העולם.

כיון דחמת לחוה דקא מתדבקא בסטרוי דאדם בשפירו דלעילא כלומר בכתנות אור. וחמאת דיוקנא שלים שנברא בסוד צל"ם ודמו"ת. פרתא מתמן כי ראתה שאינה ממינו ונמנע היה לידבק בו.

ובעאת כמלקדמין לאתדבקא באנפי זוטרי אחרים שלמטה מהראשונים שהם אותם שומרי הגן הרמוז עליהם את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת והוא אמרו אינון נטרי תרעין דלעילא למטה מג"ע של מעלה נזף בה קב"ה ואטיל לה לשיפולי ימא למטה מטה.

עד דחטא אדם ואיתתיה כי אז מצאה לה מקום תפיסת יד עמו לסבת דבוקו בכתנות עור הנחש.

כדין אפיק לה קב"ה משיפולי ימא ושלטא על כל אינון רביי אנפי זוטרי דבני נשא לרוב תשוקתה אל פני אדם לאו מצאה ידה אל הכרובים אנפי זוטרי ודבקה באנפי זוטרי דבני אדם בעון אביהם וזהו דאתחזון לאתענשא בחובי אבוהון מצד ההרהור הרע שעלה על משכבותם ואיהי אזלא ומשטטא בעלמא מאז שחטא אדם הראשון שגרם מתה לזרעיותיו הורשית לשוט ולהתהלך בארץ לחבל.

קריבת לגבי ג"ע דארעא וחמאת כרובים נטרי תרעי כי ג"ע אשר בארץ על דוגמת ג"ע של מעלה כי כשם שיש כרובים למטה מג"ע של מעלה נקראים שומרי הגן כן יש כרובים למטה בג"ע הארץ שהם שומרי הגן וכבר העידו כי נשרפו אנשים רבים שהלכו לחקור היש בארץ ג"ע וכשהגיעו למרחוק מלהט החרב המתהפכת נשרפו וחז"ל אמרו שאלכסנדרוס מוקדון בא עד פתח ג"ע בשעתא דההוא להט אתהפך ערקת ומשטטא וכו' כבר ידעת מ"ש רז"ל ואת להט החרב המתהפכת להט על שם משרתיו אש לוהט. המתהפכת שהם מתהפכים פעמים אנשים פעמי' נשים פעמים רוחות פעמי מלאכים. המתהפכ' שהיא מתהפכת על האדם ומלהט' מראשו ועד רגליו ומרגליו ועד ראשו שהכוונה להם ע"ה שהיא מתלבשת פעמים בדין פעמים ברחמים ובשעה שהיא מתהפכ' בדין אזי לילית הנזכר בורחת מיד משם לשוט בארץ לחבל קודם שתשוב להתמלא ברחמים והוא אמרו בשעתא דההוא להט אתהפך כלומר לדין ערקת ומשטטא לא שהיא בורחת מהדין אבל בורחת מהתהפכותו לרחמים ורוצה לחבל מיד. ואשכחת רביי ויש ללילית חלק הילודים ההם. וחייכת בהון וקטילת לון. זה הדבר לא יכחישהו המוחש ואין ספק בו כי הרבה פעמים אנו רואים שהתינוק שוחק ולא ידע מה והנשים החכמות מכסים פניו של תינוק שלא יסתכל פן יראה בעיניו הלילית הבאה לשחק בו ולחבל אותו ובעלי קטני אמנה אומרים שהשחוק הוא סגולה באדם אמנם אנו רואים כי מתוך השחוק ההוא הם ניזוקים והוא אמרו וחייכת בהו וקטילת לון. וביאר הסוד ואמר ודא איהו בגריעו דסיהרא כי אז הוא עת הדין שמשתלחין בעלי הדין לשוט בעולם. ודא הוא מארת חסר אמר כי זהו הסוד למה נכתב מארת חסר. ועד דאתיליד קין לא יכלה לאתדבקא ביה יחזור לאדם הראשון וזה הענין יתבאר ממה שכתב רש"י ז"ל והוא מקובל מרז"ל והאדם ידע כבר קודם ענין של מעלה קודם שחטא ונטרד מג"ע וכן ההריון והלידה שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו הבנים והוא מ"ש רז"ל במדרש רבה לא שמשה בריה בעולם קודם לאדם הראשון וידע אין כתיב כאן אלא והאדם ידע הודיע לכל דרך ארץ. הרי א"כ למדנו שקודם שנטרד מג"ע הוליד קין והבל והזוהר יבאר סוד באיזה צד יכלה לילית להתדבק באדם הראשון שהרי כבר אמר בעל המאמר כיון דחמאת לחוה דקא מתדבקא בסטרוי דאדם בשפירו דלעילא פרחת מתמן והיאך יכלה עוד להתדבק בו ואמר כי אין נעשה פתגם בארץ אם לא בסבותיו והוא כי כבר ידעת אמרם ז"ל שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא וכמו שיבוא לפנים תרין אתו על חוה ואתעבר' מנייהו נחש ואדם ורמזו בזה כי אחר שנתערבו כח הנחש וכח אדם בבטן המליאה נעשית זאת החברותא הרעה שכשם שהנחש נתחבר עם חוה כך בת זוגו שהיא לילי"ת נתחברה עם אדם ולא היה זה עד שנולד קין כי הוא היה חלק הנחש והוא אמרו ועד דאתיליד קין לא יכלא לאתדבקא ביה לפי שעדין לא בא נחש על חוה לשתהיה לילית גם היא אחוזה עם אדם ותתקנא בירך חבירתה: לבתר קריבת בהדיה ואולידת רוחין וטיסין. ובואר אימתי היה הזדווגותו עמה ואמר אדם מאה ותלתין שנין שמש ברוחין נוקבין והם אותם ק"ל שנה שפירש מחוה בעבור הגזיר' שנגזרה על זרעו שגרם להם מיתה וכמ"ש ז"ל בפ' ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי לפי שהיו פורשות ממנו מתשמיש על שהרג את זקנו קין ואת תובל קין בנו שנאמר כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי ואמרו נשיו אל למך איתא ניזיל לגבי אדם אזלון לגבי אדם אמר להם עשו את שלכם שהרי הב"ה עושה את שלו אמרו ליה אסיא אסיא אסי חגירתן כלום פירשת מחוה ק"ל שנים אלא כדי שלא תוליד ממנה כיון ששמע כן נשמע להוליד ולדות. הנה למדנו כי כל אותם השנים שפירש מחוה היה מוליד רוחין ושדין ע"י קרי כמו שיבאר בהדיא וכן אז"ל במדרש א"ר סימון כל אותן ק"ל שנים שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממין בה והיא יולדת מהם ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו הה"ד אשר בהעות והוכחתיו בשבט אנשים בנגעי בני אדם בנוי דאדם קדמאה. עד דאתת נעמה כלומר נמשך הערוב הזה להיות נמצאי' בריות חצים מכח אדם וחצים מכח רוחות השדים עד שבאה נעמה לעול' שנחלקו רז"ל אם היא אשתו של נח או נעמה אחרת.

ומגו שפירו דילה טעו בני האלהים בתרה עז"א ועז"אל הם שקטרגו בבריאת אדם ואחר שחטא חזרו ללמד עליו חובה והפילם הב"ה מקדושתם להודיע' כי גם הם לא יוכלו לעמוד בפני יצר הרע ואחר שנתגלמו ראו את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ומחיבור זה נתפשטו רוחין ושדין בעולם. ואיהי אזלא ומשטטא בליליא ועוד היום היא קיימת ובחלום חזיון לילה נראית נקצת בני אדם אותם שהם מהרהרים ביום בדבר עבירה בתואר אשה יפה ומשחק' עמהם עד שפולטים קרי ונוטלת כח התאוה ההיא ולא יותר כי מן הכח ההוא יתהוו השדים שאינן בעלי גוף.

ובכל אתר דאשכחת בני נשא ניימין יחידאין בביתא כי אז יש כח בה להזדקק להם יותר מכשהם בחברת בני אדם וכמ"ש ז"ל כל הישן יחידי בלילה אוחזתו לילית כד אתקנת סיהרא אתהפכאן אתוון אמרת יי' צרופה. פי' כשהיא מתקשטת במעשי הצדיקים כי אז האור פועל בה יחזרו אותיות מאר"ת אמר"ת צרופה ומזוקקת שבעתים בשבע הנחלים המשפיעים בה ובג"כ היא מגן וצנה לכל החוסים באל ית' מכל אותה הנזקים הנמשכים מפגימתה. ואמר כי שלמה הע"ה ידע זה כשירד לעומק המרכבה הנרמז בכתוב אל גנת אגוז ירדתי ואמר כי קודם שנכנס לעומק המרכב' חקר בקליפותיה הד' ומשם נכנס לדעת מה שבעטרת סוד הד' פנים. וזה לפי שכבר זכרנו כמה פעמים שאין עשב ולא פרי בעולם שאין כחו למעלה כמו שביארנו בסממני הקטרת וזולתם מטהרת המצורע כי לא נפלו צורות העשבים או הפירות במקרה רק בחכמה רבה וזה דבר שאין ספק בו והראשונים היו יודעים מתוך צורת העשבים או הפרי כחו שממנו נהיה הפרי ההוא והנה שע"ה שהיה חכם מכל האדם כשירד לחדרי המרכבה נשא משלו באגוז למה שנמצא בציורו המוחש והמורגש צורת ד' קליפות חיצוניות והם אשר רמז יחזקאל באמרו והנה רוח סער"ה באה מן הצפון ענ"ן גדול וא"ש מתלקחת ונוג"ה ודמה אלה הקליפות אל הד' קליפות החיצוניות שבאגוז והנך רואה כי כנגד אלה הקליפות יש לפנים מהם ד' קרנות שהם מוח הפרי נפרדים מן הקצה האחד באגוז ומחוברים בקצה האחר וכן בד' פנים שבמרכבה נפרדים מלמטה ומחוברים ונקשרים בעטרת שהם פרקי מרכבתה. גם הנך רואה כי במקום חבור הד' קרנות שבאגוז יש נקודה עליהם מוחיית שבה הם נקשרים שהרמז לעטרת הרוכבת עליהם ושלמה שהיה חכם ירד לסוד צורת האגוז ונטל קליפה דאגוזא הנרמזת בלילית וסיעתה שהם שאר הקליפות שנמשכו ממנו וידע דכל אינון לא נבראו אלא מענוגא כלומר מתענוג הקרי שהיה משמש אדם עמהם וידע דכל אינון ענוגין ותפנוקין דהנהו רוחין קליפין דאגוזא לאו איהו אלא לאתדבקא בבני נשא למה שרואים כי צורתם שלימה ורוצים לפתותם כדי להיות להם אחיזה עמהם כמו שעשה הנחש דכתי' ותענוגות בני האדם שדה ושדות כי מתענוגות אדם נמצאו. תו תענוגי בני האדם וכו' דייק זה ממה שכתב בני האדם כלומר בני אדם שבאו אחריו כי לפי' הראשון לא הי"לל כי אם ותענוגות האדם ולכן אמר תו תענוגות בני האדם דמתענגי משינתא דלילייא נפקא מניהו שדה ושדות ולפי שירשה הענין הזה למה יברא האל יתברך בריאה חסרה ומאר"ה לשימשך ממנה היזק לעולם לזה אמר וכלא אצטריך קב"ה למברי בעלמא והוא מש"ה כל פעל יי' למענהו וגם רשע ליום רעה ביאר כי הכל נברא לצורך ובחכמה רבה ואפי' הדברים שנראים שלא היה צורך לעולם בהם לצורך ונבראו עד שהרשע עושה שליחותו בעולם שהוא כלי זעמו של הב"ה והכל היה לתקון העולם ואלמלא לא נבראת הקליפה לא היו נמצאים בני הבחינה בעולם והרע מבחין את הטוב כמו שכתבנו. ונמשך לבאר סוד המוח והקליפה בדרך פרט ואמר שהיה מחכמתו יתברך להאציל אורו מלז ללז עד שהיה העליון מוח לאשר תחתיו ואשר תחתיו לאשר תחתיו זה קליפה לזה וזה מוח לזה מתחלת האצילות עד סוף כל המדרגות. ואמר וכלא מוחא לגו פי' מה שלמעלה מהכת"ר שהוא האי"ן סו"ף וכמה קליפין חפיא למוחא כל הספירות מהכתר ולמטה נקראות קליפות אל האין סוף.

וכל עלמא כי האי גוונא עילא ותתא אמר כי כל המציאות בכללו מלמעלה למטה באו המדרגות נעדרות ונחסרות משלימות העלה הראשונה מעט מעט עד סופא דכל דרגין וכו' עד דאשתכח דהאי קליפה להאי והאי קליפה להאי והאי להאי וביאר הענין מהמקום שהורשינו לדבר והיא הנקודה הנרמזת בחכמת אלהים ואמר נקודה קדמאה נהירו פנימאה דלית שיעורא למנדע פי' כי לעומק פנימיותה נעלמת עד שלא תשוער בשום כמות ושיעור לדעת מה היא לרוב בהירותה ודקותה נעלמת מעיני כל חי. ואמר שכל כך היא נעלמת בעצמותה עד שלא נודע מציאותה כי אם מפאת היכלה שנתפשט ממנה ומתוך היכלה שהוא מאיר נודע כי יש מאיר לו שהוא מתלבש בו ואמר. כי אפילו ההיכל ההוא לא ישוער בשום השגה אמנם איננו גדול כבהירת הנקודה המאירה אותו. ואמר כי עוד נתמשך המעיין ונגלה לבוש אחר שנקרא אור ראשון לגבי הבנין והוא החס"ד הנרמז ביום ראשון ואיהו לבושא לההוא היכלא וכו' מכאן ולהלאה אתפשט דא בדא ואתלבש דא בדא כלומר מהבנין ולמטה נקראים כלם מלבושים זו לזו וזו לזו ואע"פ שהם מלבושים זו לזו הנה העליונה תקרא מוח לגבי התחתונה הימנה. וכלא כגוונא דא אתעביד הכי לתתא עד די בצלם דא איהו בר נש בהאי עלמא מוחא וקליפה רוחא וגופא. ביאר כי זהו הסוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כי כשם שמדת העטרת הנקראת דמות היא מלבוש אל התפארת כן בדוגמא הזאת נברא האדם הרוח מתלבש בגוף ומכאן תבין כי לא נקרא אדם הגוף הבא מטפה סרוחה רק הנשמה שבו כי הגוף נקרא בשר אדם כלומר מלבוש הדבר הנקרא אדם והוא סוד עור ובשר תלבישני ובעצמו' וגידים תסוככני כי האדם הוא המדבר לא הבשר והעור ואמר כי הכל היה לתיקון העולם כמו שיתבאר. ושב לבאר טעם למה כתב הכתוב פעם מארת חסר ופעם מאו"רת מלא שנאמר והיו למארו' ואמר כד הות סיהרא בשמשא בדבקותא חדא סיהרא בנהירו רב וזהו למאורות ברקי"ע השמים אמנם כיון דאתפרשת מן שמשא ואתפקדת על חיילהא אזעירת גרמה אזעירת נהורה כי גנאי הוא לה אלא שהופקדה בכך וזה הענין אינו מנגד למה שאמר למעלה רבי אחא כדין סיהרא אזעירת גרמה מקמי שמשא בענין החבור כי הכוונה שם שהיא מקטנת עצמה מכל החסדים כדי שישפיעו בה לא שהיא קטנה בפועל אדרבה שאז היא מיחלת לכל טוב אדוניה. והקטנות הנאמר בכאן הוא בבחינת עסקה עם חיילותיה למטה והבן זה והשלים הסוד ואמר ואתברון קליפין על קליפין לגניזו דמוחא כי כן גזרה חכמתו יתברך להמציא נמצאי' על ידי אמצעיים וכלא לתיקונא דעלמא כמו שביארנו:

והנה התועלות הנמשכות מזה המאמר הנעלה והנמרץ הם אלה. ראשונה להודיע כי היה צורך גדול לעולם בגניזת האור כי בזה היה סבה למציאו' החשך בהעדרו ומתוך החשך יתהוו כל בעלי הגשם למיניהם מה שהיה זה נמנע במציאו' האור העצום והוא אמרו בתר ודאתגניז נהירו אות קדמאה אתברי קליפה למוחא וכו'. שנית להודיע כי כל חסר ישתוקק תמיד לקנות שלימות אם ימצא וישתדל בכל עוז לבקש וזה הדבר נגלה במוחש בכל נמצאי הטבע כי הכל יכספו אל הטוב מעפר הארץ ומהמורכבים מד' יסודות כלם כל אחד ואחד כפי בקשתו כי הארץ שהיא הדומם פותחת את פיה בצמא ונבקעת בקעים בקעים לשאול המטר כי אין לאל לידה לעלות לפי שטבעה הוא מקו' המוצק. אמנם המורכבים צאצאיה טבעם לעלות ולבקש והמעלה כאשר עינינו רואות בצמחים והאילנות אשר יעלו בצמיחתם עד הגבול אשר עליו הוגבלו וכן כל נמצאי העולם כפי בקשתם מבקשים אל המעלה והשלימות וכ"ש בעלי החשך כי יקוו לאור ואין עד עת בא דבר התשובה שאז ישוב הכל לנרתקו ויערב דברו בדברו ולסבה זו לילית הקליפה תמיד בקשה עוד לידמות אל הצל"ם ודמו"ת על כי משחת מאיש מראה ורחוקה מאדם. ועוד היום היא מבקשת התינוקות וכשאין לאל ידה לקנות בהם שלימות כשכבר השחית כל בשר את דרכו היא מחבלת אותם בקנאתה בהם שנבראו בצל"ם ודמו"ת מה שלא בראת היא כצל"ם ודמות והבן זה מאד והוא אמרו בעאת לאתדבקא וכו'. שליחות להודיע מן האיפשר להתהוו' נמצאים מורכבים מן בני האדם ומן השדים חצים מכח האדם וחצים מן השדים ושהיה סבת זה התערובת מעת שהטיל הנחש זוהמא בחוה ונתעברה ממנו גם בבא אדם על חוה נתעברה ממנו נמצאו שני הילדים בשכונה אחת ומאז נעשת החברותא הרעה ההיא כי ומקודם לזה היו תולדות הנחש לחוד פשוטים מזולת הרכבה וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם הורכבו מרכבות הכלאים כי לסוד הבדלתם צוה האל יתברך על לבישת והכלאים וזריעת הכלאים ורביעת הכלאים לתקן עולם במלכות שדי וענין זה רמוז בתקון ס"ז ז"ל ועל האי אדם בליעל מני קב"ה דלא למיכל מן אילנא דטוב ורע לערבא ליה עם טוב דהאי איהו דערב כספא עם עופרת ודא גרים בלבולא בפמליא דלעילא וערב חשוכא בנהורא מה דאפריש קב"ה כמא דאת אמר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך יעויין שם. רביעית להודיע כי האדם שנברא בצל"ם ודמו"ת יש לאל ידו להכריע את עצמו ואת כל העולם עמו לטובה או להפכה ביען הוא אחד אחוז מן הימין ומן השמאל והוא איש הבי"נים כי הוא אמצעי בין נבראי האור ונבראי החשך מורכב משניה' ובידו פלס ומאזני משפט להטות במעשיו ובמחשבתו כלפי חס"ד וכן להפך ואמרי במעשיו ובמחשבתו כי אין לך מעשה נעשה בידים שאין לו מחשבה אם טובה ואם רעה והיא עיקר הפועל שהרי באכול אדם מעץ הדעת טוב ודע למטה פעלה מחשבתו למעלה כי אין נעשה פתגם בארץ שאין דוגמתו למעלה וכשם שהטיל נחש זוהמא בחוה התחתונה כך כביכול הנח"ש העליון שהוא סוד החש"ך נכנס בהי"כל ונסתלק האור השוכן בו לסבת חטא האדם והוא שרמז רשב"י בתיקון ס"ט כששאל ואמר למדבר אליו סבא סבא וכו' א"ל מאי איהו זוהמא דאטיל נחש בחוה א"ל דא לילית טפה סרוחה איהי זוהמא ואיהי שאור שבעיסה דאתמר עלה מי מעכב שאור שבעיס' מעכב ואיהו איבא דשמאל דאתמר ביה ותקח מפריו ותאכל דא מות דאתמר רגליה יורדות מות ואיהי טפה בישא זוהמא דא"ל אח"ר ס"ם המו"ת זוהמא וערלה דאילנ' מותא ובגינה אמרו מארי מתני' אדם משוך בערלת היה הנך רואה מה נעמו דבריהם ומליצתם להודיע סוד הזוהמא שהטיל נחש למטה במעשה והפגם הנעשה למעלה במחשבה וכמו שיתבאר לפנים ב"ה. חמישית להודיע כי ההיכל הזה שהוא סוד הלבנ"ה העלי"ונה לפעמים ימלא אור ורחמים ולפעמים ימלא חשך ודין על דוגמת הלבנה התחתונה כפי מעשה התחתונים כי יש כח בהם לסלק האור מההיכל ההוא וּלְרַדֵף אחריו החשך או להמשיך עליו האור ולהבריח החשך כי כשזה קם זה נופל וכשזה נופל זה קם והבן ואל זה רומז בעל המאמר באמרו כד אתתקנת סיהרא אתהפכון אתוון אמר"ת יי' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו כי יש לאל ידם להפך אותיות מאר"ת לאמר"ת והוא סוד הנרמז בדבריהם שהנחש נכנס ומטמא את ההיכל אשר תמהו מזה רבים ונכבדים כי יאמרו היאך יכנס הנח"ש במקום הקדש והיה להם זה לפי שהם מבינים הדברים בגשמות וסוד האור והחשך לא ידעו ולא יבינו וסוד להט החרב המתהפכת לא השכילו עד שמשכו ידם את לוצצים וימותו ולא בחכמה: