כתם פז על ספר הזהר לו

ויאמר אלהים תדשא הארץ השתא אפיקת ארעא חילא באינון מיין דאתכנשו לאתר חד ביאר כי ההויות העליונות המיוחסות אל המים העליונים היו נסתרים ולא נגלים ומאז באו ונדפסו בעטרת המיוחס' לארץ נתגלו ונעשו הצבאו' של מעלה וזהו אמרו ונפקין בגויה טמירין עילאין וחיילין קדישין. ואמר דיכלין אינון בני הימנותא דמתתקנן בתקוני דמהימנות'. יבאר כי על דרך זה כלומר על ידי שיח שפתותינו או קרבנותנו בזמן שב"ה קיים היו ישראל מקשרין ומיחדין מדת האמו"נה עם פרקי מרכבתה להביאה לבית המלך פנימה לקבל פרס ובכן תבא מליאה כל טוב ומשפעת לנערותיה והם מריקות שקיהם על ישראל בני האמונה וזה בסב' העבודה שישראל עושים וה"א בההוא פולחנא דמאריהון ואמר שזהו סוד מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ.

מצמיח חציר לבהמה דא בהמה דרביעא על אלף טורין וכו' כבר הקדמנו כמה פעמים כי כל מה שנתהווה למטה שורשו ודוגמתו למעל' וכבר ידעת כי שלשה אלה הדשא והעשב והעץ ילדה הארץ הלזו הנשמה תבל מקור הכלייה וההפסד ואלה הם צאצאיה הדשא הוא חציר גגות שקדמת שלף יבש ואין להם קיום ואפי' במיא לפי שאין להם זרע. ואחריהם במעלה והוא העשב שהוא מזריע זרע לקיום המין ולזה לא נזכר בכתוב זרע כי אם בעשב ולא בדשא. והעשבים גם הם יעמדו מדת ימים כפי הזמן הקצוב לעמידת' בימי הסתו וחולפים להם ולא ישאר רק זרעם להחליף. ולמעלה מהם הם עצי השדה כי הם עומדים וקיימים בארץ יותר ויותר מהעשבים כי אם יכרתו ועוד יחליף גזעם ויונקתם לא תחדל והם מאריכים ימים על האדמה עד הגיע העת שהארץ כבגד תבלה וצאצאיה כמו כן ימותון. וזה כל פרי תבואתה של הארץ הלזו הנשמה. אמנם הארץ העליונה לעולם היא עומדת לעולמו של יוב"ל שישוב הכל לנרתקו וכן צאצאיה על דוגמת המדרגות הללו אלא שהם קיימים ביתר שאת והם נקראים מהם דשא ומהם עשב ומהם עץ פרי ביחס השלש האלה. וזה שהדשא מיותרים המלאכים המתחדשים בכל יום ואומרים שירה והולכים להם. ואל העשב מיוחסים החיות והאופנים המצויירים בעטרת כאשר יבאר לפנים ואל העץ מתיחס פני אדם והם סוד הכרובים כי האדם עץ השדה הוא. ויאמר כי כל אלה המדרגות המיוחסות לדשא שהוא החציר ולעשב שהוא מזריע זרע ולעץ העושה פרי מתבסמות בסבת העבודה שהיתה נעשית בב"המ והיום שהוא חרב בעונותינו מתבסמים בשיח שפתותינו ומתתקנים בהם לעלות לראות את פני האדו"ן לקבל פרס ולהשפיע למטה והוא סוד מצמיח חציר לבהמ"ה וזה כי כבר ידעת סוד אמר' ע"ה בהמות בהררי אלף שהיא רועה אלף הרים בכל יום כי הרמז לעטרת וההרים רמז להררי בתר שהבהמה הזאת רועה אותם ואוכלת אותם שנבלעים באורה כי היא אש אוכלת ודוגמת זה נראה ברקיע המורגש והם השרביטים הנראים באשמרת הבקר שהם נדעכים מיד לשעתם כי אין דבר למטה שאין דוגמתו למעלה וזהו סוד מצמיח חציר לבהמה על המדרגות המיוחסות לחציר שקדמת שלף יבש שאומרים שירה והולכים להם. ואמר עוד ועשב לעבודת האדם על המדרגות הקיימים ועומדים במין כי הם מתתקני' לעבודת האדם וזה כי כשישראל למטה מישרי' אורחותם ומתפללים בכוונה שלימה הנה הכת הזאת מתתקנים לעלות לראות את פני האדו"ן יי' עם הכלה ומקבלים פרס ומוציאים בר ולחם ומזון מן הארץ העליונה ומריקים שקיהם על ישראל ודוק ותשכח כל זה בלשון המאמר עד כל תיקונין דבני נשא דקא מתקני להאי עשב להאי ארץ וכו' כלא לאפקא על ידיהו מההוא ארץ טרפי ומזוני להאי עלמא ולאתברכא בני נשא מברכאן דלעילא כי על ידיהם אנו מתברכים מהשפע הנותר להם. ואחר שביאר סוד הדשא והעשב שב לבאר סוד עץ פרי עושה פרי שהוא גמר הכתוב ואמר שהם דרגא על דרגא דכר ונוקבא שהרמז לצדי"ק וצד"ק ואמר כמא דעץ פרי אפיק חילא דעושה פרי אוף הכי אפיקת היא ומאי נינהו אלין אינון כרובים ותמורות אמר שכמו שהעטרת הנקראת עץ פרי המשיכה אליה כח היסו"ד הנקרא עץ עושה פרי כן היא הולידה והצמיחה למטה הכרובים שהם סוד הד' פנים כאשר יבאר וזה כי יש כרובים למטה מכרובים כי נצ"ח והו"ד נקראי' כרובים וכחם הנמשך למטה מהעטרת נקראים כרובים והם אשר ילדה והוציאה העטרה וגם הוציאה מדרגות אחרות למטה שנקראים תמרו"ת עש"ן דסלקין בתנבא דקורבנא ומתתקני בהדיה שהם מתבסמין מעשן הקרבנות בסוד את קרבני לחמי לאישי ואלה הם כת המלאכים הקיימים העומדי' שהם מתתקנים לעבודת האד"ם העליון מה שאין כן באותם הכתות המיוחסים לחציר שהם נאכלים ונבלעים בסוד הנה בהמו' אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל והנה אלה נקראים תמרות עשן ואלה נקראים כרובים כי הם בצורת אדם. ונמשך לבאר כי הי"סוד והעטרת נקראים כרובים ג"כ והם הכרובים הפועלים כמו שכתבתי למעלה דו פרצופין ואמר כי יש הבדל גדול בין כרובים לכרובים ואע"פ שדמות פניהם פני אדם וזה כי הדו פרצופין נקראים אנפי רברבי אמנם שאר הכרובים אשר למטה מן העטרת הם נקראים אלפי זוטרי בבחינת עץ פרי עושה פרי ואמרתי זה לפי שכל הספירות נקראות אלה לגבי אלה אנפי רברבי והתפארת יקרא אנפי זוטרי לגבי העליון והם הם פני יעקב החקוקים בכסא אמנם לפי הסגנון הזה שהוא מדבר עתה בו נקראים הדו פרצופין אנפי רברבי והכרובים אשר למטה בעטרת נקראים אנפי זוטרי והוא אמרו עץ פרי עושה פרי דיוקנא דדכר ונוקבא ודמות פניהם פני אדם אלין לאו אינון כאינון כרובים אלין אנפי רברבי כגוונא חתימא כלומר כעין החותם שנחתם ונתפס זה בזה בסוד שימני כחותם על לבך. אמנם הכרובים אנפי זוטרי כרבין יפרש הכף ככף הדמיון שצורתם כצורת התינוקות לפני צורת האדם ונמשך לבאר מה המה אלה הכרובים שהם גם הם פני אדם ואמר פני אדם כל דיוקנין כלילן בהו כלומר כי ארבעה פנים שבמרכבה שהם מיכאל גבריאל רפאל ואוריאל הממונים על ד' פאות העולם בסוד הארבעה נהרות כלם מסכימים אל צורת אדם ודמות אדם בגין דאינון אפי רברבי ואליו מגמתם. ומ"ש ומתציירן בהו ציורין גלופין בגלופי דשמא מפרש יחזור אל הד' פנים שנרשמים בהם סוד ד' אותיות השם המפורש לד' פאות העולם מערב צפון ודרום מיכאל לדרום וגבריאל לצפון ורפאל למערב והרביעי הוא פני אדם אשר כל הפני' פונים אליו להיות בהסכמתו וזהו כל אנפין מסתכלין לגבי אדם פני אריה פני שור פני נשר ונתן הטעם למה מגמתם אל פני אדם ואמר אדם איהו דכר ונוקבא ולא איקרי אדם בר הכי כלומ' אדם ודמות אדם שניהם צורה וחותם א' אמנם שאר הצורות יכל א' וא' לבדו פני אריה אינו פני שור ולא שור פני נשר זולתי בהסכמת' עם פני אדם וזכר הטעם למה ואמר דמיניה אתציירן ציורין דרכב אלהים רבותים אלפי שנאן שסימן הפנים הוא שנא"ן שו"ר נש"ר ארי"ה והנ"ן הפשוטה רומזת לפני אדם ודמות אדם זכר ונקבה אשר הם בסוד התפשטות הנו"ן דרך הקו האמצעי ומאלה הפנים נתפשטו כל החי"לות והצבאות אשר נתמנו כל א' וא' במקומו הראוי לו. ומ"ש ואלין אינון דקא משלבן חד בחד וכליל חד בחד למהוי כל חד בליל בחבריה היא סוד ההסכמה שמסכימים כלם אל אשר יהיה שמה הרו"ח ללכת ילכו כי אז שבים פניהם פני אד"ם ונמצא שצורת זה כצורת זה ושל זה בזה עד שנמצא שכל א' מצוייר בד' פנים והנני נותן לך דמיון קרוב מן המוחש כדי שתצייר בשכלך היאך יתציירו הפנים זה בזה והוא כי אם תקח בידך מראה של זכוכית אחת וביד חבירך שכנגדך מראה אחרת ויהיו המראות פניה' איש אל אחיו הנה יתצייר צורת חבירך במראה אשר בידך וגם המראה שבידו וצורתך יתצייר במראה אשר ביד חבירך והמראה ג"כ אשר בידך וזה לפי שכל דבר זך ומלוטש יקבל הצורה הנכחית אליו ונמצא ג"כ בדרך מוחש שאותם המראות הנראות זו בזו וזו בזו קבלו הנכחיות גם הם כדרך צל הצל ובבואה דבבואה ואם תסתכל היטב תמצא צורתך במראה אשר ביד חבירך וגם צורתו שנקבעה במראה אשר בידך הנרשמת במראה אשר בידו באופן שנמצאו צורתך וצורת חבירך במראה אשר ביד חבירך וצורת חבירך וצורתך במראה אשר בידך וע"ד זה יראו ד' פנים בד' מראות אם יהיו נכחיות בעגולה אחת ודבר זה אין ספק בו והוא דמיון נמרץ אע"פ שהדמיון הזה גופני הנה יועיל לצייר הסכמת הד' פנים הסובבים אל הכסא להיותם כלם מסכימים אל כוונה אחת והבן זה היטב והוא אמר ואלין אינון דקא משלבן דא בדא וכליל חד בחד למהוי כל חד כליל בחבריה. ואחר זה נמשך לבאר סוד השקפת החיות האלה הארבע המיוחסות לשנא"ן אל פני אד"ם להיות כל חיה מהם מנהגת בשם אחד משמותיו יתברך אשר הוא המתפאר בהם כי בהם נודע כח גדולתו וגבורתו ונוראותיו ואמר שו"ר נש"ר ארי"ה אד"ם אתנהגן ברזא דארבע שמהן גליפן. ואמר שהחיות האלה סלקין לאתנהגא ולאסתכלא כלומר שמגמת עלייתם והשקפתם למעלה אינה רק להתנהג בכח השם ההוא אשר אליו השקפת כל א' וא' מהן ולא יקנו ההנהגה ההיא רק בהשקפה בלבד וזהו סלקין לאתנהגא ולאסתכלא כי בהשקפת ובהשכלת כל אחת ואחת לעילתה יקנו השלימות וההנהגה ההיא. וביאר אותם אחת אחת ואמר שור לאנפי אדם סליק שמא חד מתעטרא מחקקא ברזא דתרין אנפין גוונין וכו' דע כי בהיות תשוקת העלול לעילתו חזקה יתצייר צורת העלול בעלה ההיא גם העלה בהיות מגמתה להשפיע בעלולה תדפס צורתה בה וזה נמצא במדת הנדיבות העליון יתברך ויתעלה כי אין לפניו כילות כי כל מה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק באופן שנמצא שצורת העלה והעלול נחקקים זה בזה וזה בזה זה לקבל וזה להשפיע והוא אמרו ברזא דתרין אנפין גוונין והתחיל לסדר ענינם על דרך וסדר שנא"ן שור בראשונה ואחריו נשר ואחריו אריה ואחריו ההסכמה אל פני אד"ם כי זהו הסדר הנכון למטה בחיות המרכבה התחתונה להיות נכחיות אל החיות העליונות המשפיעות בהם בסוד מה שכבר ביארנו פעמים רבות כי כשנדפס צורת מה בזולתו יבא מה שהוא לצד ימין הנדפס לימין המדפיס וכן בחיות בהיותם אלה לעומת אלה נמצא כי פני שור השמאלי יפנה אל סוד שם א"ל אשר בחס"ד. ופני נש"ר האמצעי יטה יותר לצד ימין ויפנה אל סוד שם גדו"ל אשר בגדול"ה וארי"ה הימני יפנה אל סוד שם גבו"ר אשר בגבור"ה וכן עולה במספרו ארי"ה גבורה ופני אדם יעלה לסוד נורא. נמצא כי קודם שתבוא ההסכמה בכלם כל א' מחיות יש לה תרין אנפין גוונין צורתה וצורת עילתה כי בהיות תשוקת פני שור אל עילתו מיד יזדמן לעומתו שם א"ל. ובהיות תשוקת פני נשר אל עילתו מיד יזדמן לעומתו שם גדול ובהיות תשוקת פני אריה אל עילתו מיד יזדמן לעומתו שם גבו"ר נמצא לכל אחת ואחת מהנה תרין אנפין גוונין ובגמר הסכמת כלנה יזדמן לעומתם שם נור"א כי זה השם מורה על כלל כל הגוונים והמראות ביחד וכן אדם כולל כל הדעות כי אל דעות יי' ועל כן נתיחס אליו שם נורא שמתראה בכל המראות והגוונים וכן בהגיע כל הסבות התחתונות אל פני אד"ם הן נכללות זו בזו וזו בזו ודמות פניהם פני אד"ם. זהו כלל כל הנאמר במאמר הזה. ומה שאמר בכל אחת מהם כדין אתהדר לאחורא וכרסייא חקיק וגליף ליה ואתרשים וכו' הוא סוד הרצוא והשוב אשר לחיות כי בתחלת תשוקתם יפנו אל החיה אשר על ראשם ואין כח בהשקפתם להסתכל ושבים לאחור אבל עכ"ז ישאר רישומם בכס"א חקוק מחוזק התשוקה ההיא כאלו נכתב ונחתם שם להפיק משם בקשתם ובהגיע הבקשה והשאלה לשם יתחייב כפי נדיבות העלה להיות נדרשת להם ותתרשם גם היא בכס"א ההוא ובכן יהיו לאחדים העליונות נדפסות בתחתונות והתחתונו' נרשמות בעליונות ועל סוד זה נקרא הב"ה באלה הכנויים האל הגדול הגבור והנורא כי בהם מתנהגות חיות הכסא ובהם מנהיג עולמו יתברך על ידם. ואמר כי אלה הארבע שמות הנזכרים שהם הא"ל הגדו"ל הגבו"ר והנור"א הם נכתבים ונחתמים בסוד ד' אותיות השם י"הוה שהוא שם כולל הכל. וחזר להרחיב הביאור בענק הד' פנים הנזכרים היאך מתנהגים בסוד אלה הארבע שמות הנזכרים וזה לפי שיאמר אומר כבר אמרת שהם רצים ושבים לאחור שכן אמר בכל א' מהם כדין אתהדר לאחורא ואם חוזר לאחור איזה קשר ודבוק ישאר לו עם עילתו לזה הוסיף ביאור ואמר דיוקנין אלין מחקקן גליפן בכורסייא וכורסיא גליפא מרקמא בהו ירצה כי צורת הד' פנים הם נחקקים בכס"א והכס"א מרוקמת בהם לד' קרנותיה מי"כאל לימין גברי"אל לשמאל אורי"אל לפנים רפא"ל לאחור. ולפי שאין שם ימין ושמאל ניכר ולא מורגש כי ענין הימין והשמאל אינו נופל רק בדבר המוגבל לא בדבר רוחני שכלי כי לא יגבילהו מקום וא"כ איך יאמר בכסא הכבוד שהחיות הד' האלה נחקקות א' לימין וא' לשמאל וא' לפנים וא' לאחור לזה אמר רשימא בארבע סטרין דעלמא ירצה כי בבחינת העולם שהוא מוגבל בד' פאות שהם דרום וצפון ומזרח ומערב והנהגתו בארבע פקידים בהכרח כי כל דבר הנחלק יתיחס לכל חלק מחלקיו פקיד א' ינהיגהו כפי החק הראוי לו והנה חלקי העולם הם ד' ובבחינת זה נאמר שאלה הד' פנים המנהיגים את העולם לד' פאותיו הם נחקקים בכסא הכבוד לד' קרנות וצורת המזבח יוכיח וכבר ביררנו למעלה מעט מזער בסוד צורת המזבח וקרנותיו. וחזר עוד להרחיב הענין בסוד הקשר והדבוק הנמצא בין הד' הפנים האלה לד' שמותיו יתברך שהם הא"ל הגדו"ל הגבו"ר והנור"א ואמר כורסייא כד סלקא רשימא בד' דיוקנין אלין. אלין ד' שמהן עילאין נטלין להאי כרסייא וכרסייא אתכליל בהו עד דנקטא ולקטא נפשין וענוגין דכסופין. ירצה כי יתחייב בהכרח להיות הפנים האלה מושפעים מאת הד' שמותיו יתברך וזה לפי שמחוזק תשוקתם אל החי"ה אשר על ראשם שהוא הכס"א הנז' יתרשמו שם וכשהכסא מתעלה בתשוקתה גם הוא לקבל פרס מאת המלך המשפיע בה יעלה תשוקת הד' חיות הנרשמות בה עמה ובכן זדמנו לקראתה ד' שמותיו אלה יתברך והכסא מלקטת נפשות ותענוגות בני אד"ם מצד התשוקה ההיא החזקה ואחר בואה מליאה וכל טוב יי' בידה דומה לאילן רענן אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול והנה נערותיה שהיו עמה בבית המלך שהם סוד הפנים אלה הד' היוצאים עמה מבית המלך מתנוצצים ומאירים ומזהירים מאור פני מלך חיים מליאים שובע שמחות והם גם הם משפיעים מהטוב ההוא לכל צבאותיהם למטה ובבחינת זה נקראים עשב מזריע זרע עשב שהם מזריעים זרע לעולם. ומ"ש אח"כ נפקא דיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין וכו' יודיע כי העולה בראשונה שהיא הכל"ה היא היורדת בסוף ונערותיה שהם פרקי מרכבתה העולות אחריה הן הנה היורדות תחלה והנגלות וכבר כתבתי לך שלישים ורבעים כי העלה והירידה הנז' באלה הענינים הרוחניים האלהיים אינם חלוף מצב ח"ו רק פנייה והשקפה מכל עלול לעלתו וההשקפה ההיא תתיחס אל עליה לקבל והירידה תתיחס אל ההשפעה למטה סוד הרצוא והשוב. ובהיות שהכסא עולה תחלה ופרקי מרכבתה אחריה הנה בצאתם מבית המלך להגלות לעולם הנפרדים נראים ונגלים פרקי המרכבה תחלה שהיו האחרונים כעלייה ואח"כ נגלית הכלה שהיא דמו"ת אד"ם וזהו שאמר ולבתר נפקא דיוקנא דאד"ם דכליל כל דיוקנין. כדין כתיב עץ פרי עושה פרי למינו יוכיח הסוד הזה מתוך הכתוב שאמר בראשונה תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ואח"כ עץ פרי עושה פרי וכפי המונח היה ראוי להקדים עוש"ה פר"י ושהוא סוד היסוד לע"ץ פרי שהיא העטרת אמנם הודיע כי הכתוב מדבר בסוד הגלוי כי כל הקודם להגלות הוא במעלה פחותה מהבא אחריו וכל הבא אחריו הוא ביתר שאת ויתר עז והכתוב מדבר בענין הגלוי שהרי האר"ץ העליונה נגלו כחותיה כהגלות המלך בחייליו כי הראשונים בנסוע הצבאות יסעו דלת העם ואחריהם הרצים ואחריהם הפרשים ואחריהם השרים הפרתמים היושבים ראשונה במלכות ואחריהם קול דממה דקה אשר שם המלך ועל סוד זה תמצא צפיית מרכבה שראה אליהו ז"ל בתחלה רוח חזק מפרק הרים ואחר הרוח רעש ואחר הרעש אש ואחר האש קול דממה דקה וכמו שהביאו רז"ל בפ' הרואה מעובדא דרב ששת שהיה סגי נהור שהתלוצץ עליו המין ההוא כשראה אותו שיצא להקביל פני המלך עם שאר העם ואמר לו חצבי לנהרא כגני לייא והשיבו אנא עדיפנא מנך. חליף גונדא קמייתא כי קא אוושא א"ל חליף מלכא א"ל לא חליף אחריתי וכו' חליף אחריתי דקא שתקא א"ל חליף מלכא א"ל אין. א"ל מנא ידעת א"ל מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא דכתיב ואחר ואחר ואחר קול דממה דקה ומכאן תבין סוד אמרם כי הקליפה קדמא כי אין הכוונה להם שהיא הקודמת במעלה רק קדימת הגלוי והיא הפחותה במעלה ואל תחשוב זולת זה כי דבריהם ע"ה מיוסדים על אדנ"י פ"ז כי אדניה למטה ממנה הם הנגלים ראשונה והוא מה שכוון באמרו ולבתר נפקא דיוקנא דאדם דכליל כל דיוקנין כדין כתיב עץ פרי עושה פרי עץ פרי תחלה ולפי דרכו עוד למד דעת כי מה שנאמר בעץ עושה פרי שהוא היסוד אשר זרעו בו שסודו אשר זרעו בו"ו שענינו שלא יריק רק באר"ץ ואם לא יריק לסבת יושבי תבל הגורמים מניעת השפע ההוא ישאר זרעו בו ולא יריקהו בזולתה מהמדרגות שלמטה הימנה כי לזאת יקרא אשה אשת חיל וזולתה נכריה ומכאן אנו למדין דלית רשו לבר נש לאפקא זרעיה לבטלה ובכלל המנאף כי גם כי יוליד ויעשה פרי אין בפרי ההוא תועלת רק היזק גדול כפי הסוד כי הכחיש אלוה ממעל אשר לא יריק השפעתו רק בעטרת המיוחדת לו והוא אמרו דהא לא אפיק זרעא לבטלה אלא לתועלתא על האר"ץ. וחזר לבאר על איזה צד יובן שהכת של מלאכים האומרים שירה והולכים להם המיוחסים לחציר הבלתי עומד למה אינם קיימים בין העומדים האלה המיוחסים לעשב ואמר דשא דהכא לאו איהו מזריע זרע ובגין כך אתבטל וכו'. דע כי ההבדל שיש בין ציור לדיוקן הוא ההבדל שיש בין הצורה לדמו"ת כי הציור הוא עצם הדבר החונה על הדמות אשר בו תתלבש הצורה ההיא הבלתי נתפשת ולא תתראה ותתעצם להגלות רק בהתלבשה בדמו"ת ההוא אשר הוא כדמיון מלבוש אל הצורה ההיא. ואמר כי אלה הכתות המיוחסות לחציר לא יתלבשו בשום דמות לשיתעצמו להיות מציאותם מתמיד שאם היו מתלבשים בשום דיוקן היה מציאותם קיים כאותם המיוחסים לעשב שהם מתלבשים בדיוקן והוא אמרו דשא דהכא לאו איהו מזריע זרע ובגין כך אתבטל ולא קיימא בקיומא כהני אחרנין כלו' ככת המיוחסת לעשב וזה לסבת דלית לון דיוקנא לאתציירא ולאתגלפא ביוקנא וציורא כלל הודיע כי לא תוכר הצורה מבלעדי הדיוקן ועל כן אתחזון ולא אתחזון ואמר כי כן חוייב כפי החכמה דכל אינון דלא אתציירו בציורא ודיוקנא שיהיו שניהם נמצאים יחד לית לון קיומא קיימי לפום שעתא ואתאכילו באשא דאכיל אשא כי מהאש יצאו והאש תאכלם מיד לסבת העדרם ממלבוש הדיוקן. ואמר כי כת בני האדם למטה יש להם צלם ודמות וכפי המונח היה ראוי שיהיו נצחיי' קיימים שהרי צורתם נתעצמה במלבוש החומר שהוא הגוף וא"כ למה אינם עומדים בארץ וביאר הטעם והסבה לזה ואמר בר נש לתתא אית ליה דיוקנא וציורא ולאו איהו בקיומא כגוונא דלעילא וביאר ההבדל הנקרה שיש בין הדי"וקן והמלבוש כי הדיוקן הוא דבר המתצייר בציור רוחני אשר בו תתלבש הצורה רוחני ברוחני ולכן עמידתו וקיומו תמיד אמנם התלבשות צורת האדם התחתון הוא בלבוש עב נפסד ולכן לא יעמוד קיומו רק מדת ימי"ם והוא אמרו ציורא ודיוקנא דלעילא מתציירין בציורייהו כמה דהויין כלומר שדיוקניהם כמוהם רוחני ברוחני בלא מלבושא אחרא לאתציירא כלומר בלא מלבוש אחר עב להצטייר בו רק רוחני ברוחני ובגין כך אינון בקיומא תדיר אמנם ציורא דאדם לתתא מתציירין בציוריהו במלבושא כלומר במלבוש גופני ולא בדיוקן רוחני בלבד ובגין כך קיימין בקיומא זמן ועדן כפי המלבוש ההוא שנתלבשו בו זמן קצוב ומוגבל ויש להם בסבת זה קצת דמיון עם המלאכים האומרים שירה והולכים להם לסבת מלבושם החומרי והוא שבכל לילה תתפשט נשמתם מהם ועולה למעלה וההוא אשא דאכלא אשא אכיל ליה כלומר לוקטת הנשמה ההיא ומתענגת בה ביען היא טהורה ואח"כ חוזרת להתלבש בגוף כבראשונה. והנך רואה שלא זכר לשון מלבוש בכת המלאכים העומדים רק ציור בציור אמנם בכת בני האדם למטה זכר לשון מלבוש שמורה על חומר ואע"פ שהם גם הם רצוני המלאכים מתלבשים בלשון זך ובהיר לא זכר בהם מלבוש רק דיוקן לתת הבדל בין מלבוש למלבוש והבן זה והוא אמרו לית לון קיומא באינון ציורין ודיוקנין דלעילא. ויאמר כי זו הכוונה בכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתך כי החדשים הם נפשות בני אדם שחוזרים לגופותיהם בכל בקר ויאמר כי בבחינה שמדת האמונ"ה היא העטרת לוקטת כל הנשמות הן אשר כבר באו לעולם הן אשר עדיין לא באו שעדיין הם בבטנה לזאת יקרא רבה ובת יכיל שהיא לוקטת עילא ותתא והוא סוד כל הנחלים הולכים אל הי"ם והי"ם איננו מלא כלומר איננו שבע. וחזר לענין מעשה יום השלישי עצמו שהוא אשר נתן השלום בין יום ראשון ליום שני ולכן נאמר בו כי טוב כי טוב ב' פעמים כנגדו וכנגד יום שני שנברא מחלוקת וגיהנם כמו שכבר נתבאר למעלה ובגין בך אית ביה תרין זמנין ויאמר ויאמר אמירה לכי טוב ראשון ואמירה לכי טוב שני. ומ"ש רזא דשמא דארבע אתוון גליפן מחקקא סליק לתריסר אתוון ענינו ששם במדת התפארת המיוחסת ליום שלישי בסוד הימים העליונים שם נחקק ונחתם שם בן ארבע אותיות י"הוה הנקרא אדנ"י אשר בו י"ב אותיות במלואם אל"ף דל"ת נו"ן י"וד שהם נחלקים לד' הפנים הממונים על ד' פאות העולם הרשום בכס"א שהוא אדנ"י: