כתם פז על ספר הזהר שעו

ויוסף הורד מצרימה מה כתיב לעילא ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני וכו' הכוונה בזה המאמר להודיע למה הפסיק הכתו' בפרשתו של יוסף בענינו של יהודה שירד מאת אחיו ואח"כ חזר לענינו של יוסף שהורד למצרים כי רז"ל דרשו שהורידוהו מגדולתו כשראו בצרת אביהם א"ל אתה אמרת למוכרו שאלו אמרת להשיבו אל אביו היינו משיבים אמנם בכאן רצה בעל המאמר להודיע כי כשם שהסכים הב"ה בירידתו של יהודה מאת אחיו כדי שיתגלגל הדבר שתבנה ותכונן בית דוד ע"י תמר כמוזכר כן הסכים הב"ה בירידתו של יוסף למצרים כדי שיתגלגלו ישראל ע"י לקיים גזרת בין הבתרים כי לו ית' נתכנו עלילות והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו למענו ולצורכו אל כל אשר יצוה ויחפוץ לעשות בשמים ובארץ ועל סוד זה כתיב הורד מצרים מלשון הופעל כי בהסכמה עליונה הורד על האופן ההוא אשר קרה מקרהו ושעל הדרך ההוא עצמו ית' פועל אדם ישלם לו שהרי יהודה אמר לגבי אבוי הכר נא הכתונת בנך היא. אם לא ומדד לו האל ית' מדה כנגד מדה שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני נמצא א"כ מבואר כי גם כי הסכים הב"ה שיתגלגלו הדברים על הדרך ההוא שנתגלגלו הנה על פי דרכם פועל אדם ישלם לו ולכן הכניס בעל המאמר בתוך דבריו בענין ויוסף הורד מצרימה ענין ויכר יהודה לומר כי הכל היה בהסכמה עליונה שירד יוסף למצרים בסבתו של יהודה שלא מיחה באחיו ושמדד לו האל ית' מדה כנגד מדה. וחזר בעל המאמר לענינו הראשון בענין הולדת התאומים ואמר וכתיב והנה תאומים בבטנה והשמיט ענין יוסף שהתחיל בו והכניס ביני ביני ענין לידת התאומים להשלים סוד היבום ואח"כ שב לענין ירידת יוסף למצרים כי זה יורה כי זה וזה היה בהסכמה עליונה שיתלבנו ויצרפו שני האחים הראשונים ער ואונן בשנים האחרונים פרץ וזרח וזהו שרמז הכתוב באמרו מלת והנה כי היה יכול לכתוב ויהי בעת לדתה ילדה תאומים אמנם באמרו והנה תאומים כאלו רמז בזה שהנה הנם באו השני האחים שהיו אחים בראשונ' הם המה אלה התאומים. ולא יקשה עליך מה שנאמר כן ברבקה וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה כי גם שם כתב מלת והנה כי שם יגיד הכתוב כי מה שהלכה לדרוש את ה' ונאמר לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו כי כן היה כשמלאו ימיה ללדת הנה נשלם מה שנאמר לה כי היו שנים בבטנה אמנם בכאן לא היה צריך לכתוב והנה כי לא הוגד לה דבר אמנם בא הרמז להודיע כי הנה באו לעולם שני האחים שהיו בראשונ' באו וחזרו נשמותיהם באלה השני תאומים. ור' חזקיה מאן הדיוק הזה מן הכתוב ואמר לא אשתמע הכי אלא בנין אחרנין אתילידו ולא שר' חזקיה אינו מאמין בסוד הגלגול כי קבלה היתה בידם ואמונה אומן אלא שאמר שאינו משמע מן הכתוב הזה ממלת והנה כי פעמים רבות נזכר בכתובים והנה על הדבר המזדמן להיות וכי הכתוב יגיד כי בנים אחרים ילדה. אמנם ר' אבא הסכים עם ת"ק ואמר בג"כ אשתדלת לאשכחא אובדא דאתאביד לבלתי ידחו הנפשות ההם של ער ואונן שהיו אובדות ת"ח מה כתיב ויהי כמשיב ידו וכו' ראיה לדבר שאמרה המילדת על הראשון בפטר רחם מה פרצת עליך פרץ ואם היתה הכונוה שנתחזק יותר מאחיו אשר השיב ידו ופרץ הוא פרצת הרחם כמו שכתבו בעלי הפשט היל"ל מה זה פרצת פרץ כי מן הראוי היה כפי הטבע כי מי שהוציא ידו ראשונה הוא הוא יפרוץ הפרצה תחלה אמנם באמרה מה פרצת עליך פרץ תחזור הפרצה עליו ורמזה בזה שהוא סבב הפרצה על עצמו בראשונ' במעשהו הרע לשהוצרך להטריח את קונו להשיבו פעם שנית. ומ"ש ובגין כך פריצותא תעביד בשאר עמין ירמוז למה שכתבנו למעלה כי כך חייבה החכמה העליונה שתבנה ותכונן מלכות בית דוד ע"ד זה כדי שיצא דוד אדמונ"י נאזר בגבור' עם יפה עינים ללחום מלחמות ה' ויהיה שיעור הכתוב כפי הרמז מה פרצת עליך פרץ בהטריח את קונך עליך כי זה היה סבה אלהית ומאתו היה הדבר כן שתהיה ראש לפורצים כמו שאז"ל בפ' עלה הפורץ לפניהם וה' בראשם ממך יעמדו כל הפורצים ועל כן נקרא שמו פרץ על העתיד הנה נתבאר א"כ מתוך דבריהם ע"ה כי עצת ה' לעולם תעמוד על כל פנים ולא מפני זה יוכרח האדם במעשיו לשיתנצל ולומר אחר שכך עלה במחשבתו ית' שיהיה כך וכך ונתגלגל הדבר על ידי אין אני בן עונש כאשר הרעותי ח"ו ח"ו כי דרכים רבים ופנים מפנים שונים יש לו להב"ה להשלים עצתו מבלי שיתגלגל הדבר ע"י חטא ומטעם זה ענוש יענש האדם על בחירתו כי הכולל לא יכריח הפעולות החלקיות שתהיינה על צד אחד ודרך אחד קבוע כי הרבה פתחים למקום והפורץ פרץ ישכנו נח"ש וכל דרכיו ית' משפט אל אמונה ואין עול והענין הזה מבואר בעצמו ממאורע יוסף עם אחיו שנתגלגל הדבר ע"י לירד למצרים לקיים גזרת בין הבתרים להשלים עצות השם ועכ"ז נענשו בבחירתם כפי מחשבתם והכתוב צווח ואומר ויוסף הורד מצרים שהרמז שהורד בהסכמה עליונה הוא שרמז בכאן באמרו ולבתר דכל עובדא דיהודה אתמר דאיהו זבין ליה ליוסף איהו גרים לכל האי דאי יהודה הוה אמר נהדר ליה לאבונא הכי הוו עבדין אחוי וע"ד נחתו ליה אחוי משלטנותיה וכו' לבתר דאתגלי מאחוי ואתא עליה כל דא הדר ואמר ויוסף הורד מצרימה מאי הורד דאסתכם קב"ה בההוא עובדא לקיימא גזרה דגזר בין הבתרים וכו' והסוד הזה ידוע לרואי השמש והמטים עקלקלותם בחשך ידמו:

ויקנהו פוטיפר לסטר חטאה קנה ליה דייק מלת ויקנהו כי היה יכול הכתוב לכתוב ויוסף הורד מצרים ונמכר לעבד לפוטיפר כענין מ"ש לעבד נמכר יוסף מהו ויקנהו ולא זכר ענין עבדות בקנייתו אלא מלמד שלא קנה אותו לשם עבדות אלא לסטר חטאה וכו' וכן אז"ל במדרש רבה אבל דייקו זה שם ממלת סריס פרעה אמרו שנסתרס בגופו מלמד שלא לקחו אלא לתשמיש וסרסו הב"ה בגופו ודייק זה לפי שמה בא להשמיענו אם היה סריס אם לא אמנם בכאן דייקו זה מאמרו ויקנהו כמו שאמרנו וכלם דברי אלהים חיים.

פתח ואמר האומר לחרס ולא יזרח וכו' הפותח הנז' בכאן הוא ר' אבא וכוונתו לפרש הכתוב משם רשב"י ע"ה על שני פנים על יוסף ועל יעקב ע"ה כי שניהם דוגמת השמ"ש למע' בסוד אלה תולדו' יעקב יוסף כמו שיבא בסוף המאמר אמנם יקדים לבאר הכתוב בפשטו ויאמר כי ברא הב"ה ז' כוכבים ברקיע וכוונתו באמרו ברקיעא הוא על התפשטות כל הגלגלים כי אין ספק שכל כוכב וכוכב מאלה השבעה יש לו גלגל מיוחד לעצמו.

וכל רקיעא אית ביה כמה שמשין ממנן הכוונ' כי יש לכל כוכב וכוכב מלאך ממונה עליו ותחתיו כמה שמשין סרים אל משמעתו והם כדמיון צבא השמים הנחלקים למשמרותיהם כי אין לך כוכב וכוכב מכוכבי השמים שאין עליו מלאך אמנם אלה השבעה הם הרודים בעם כשם ששבעה כוכבי לכת בעולם הגלגלים הם הרודים על שאר הכוכבים לחייב הוראותיהם כאשר יסד המלך ית' וית' שמו כן השבעה האלה ואם לא זכר שמותיהם הם שלטונים ויש תחתיהם כמה ממונים איש איש על עבודתו ועל משאו. ויאמר כי אע"פ שהתפקדו איש איש על מלאכתו אשר המה עושים לית לך כל חילא בשמיא וכוכבי ומזלי דכלהו לא משבחן לקב"ה. ומכאן נלמוד שחייב האדם לשבות ממלאכתו אשר עושה בהגיע שעת התפלה להתפלל וגם כי דעת קצת מהחכמי' התורניים שהם סוברים כי עבודתם הוא השבח שהם משבחים הנה לפי דעת חכמי הקבלה הם נחלקים לשלש משמרות בלילה כל משמרה ומשמרה על שירתה המיוחדת לה והוא אמרו דהא בשעתא דעאל ליליא כדין אתפרשן תלת סטרי משריין לתלת סטרי עלמא וכו'. ומ"ש תלת משריין אינון וחד חיותא ממנא עליהו יחזור על משמרות המלאכים שהם כחות לכוכבי השמים כי זה לעומת זה עשה האלהים וכמו שיסד ר' יהודה הלוי בסדר הקדושה ראש הממשל' הראשונ' וחייליהם על כת המלאכים וכל צבא השמים נושאי כליהם על הכוכבים ועל כת המלאכים חזר ואמר שכן אור עולם עליהם ויהי שלום באהליהם מעין חכמה מאתם יוצא ומקור חיים עמם ימצ' ואין חשך ואין צלמות וכו' ואין שייך זה רק בעולם המלאכים כי בעולם הגלגלים יש חשך וצלמות ולקות הכוכבים. ומ"ש וחד חיותא ממנא עליהו הוא סוד השלשה פנים פני ארי"ה פני שור פני נש"ר אשר שלשתם פונים אל פני אד"ם הרוכב עליהם ודמו"ת פניהם פני אדם סוד הדמו"ת ידוע היא החיה הנז' בכאן שכל הפנים פונים אליה. כד אתא צפרא כל אינון דבסטר דדיה הוא המחנה הדרומי אשר מיכא"ל ממונה עליו. וכל אינון כוכבייא דנהרי הם הכוכבי' העומדים בצד דרום כנגדם כלהו משבחי ואמרי שירתא אלו ואלו כל א' מדבר כלשון עמו כד"א ברן יחד כוכבי בקר הכתוב מדבר בכוכבים ורומז במלאכים הממונים בדרומו של עולם מדקאמר ויריעו כל בני אלהים ואין הכוכבים נקראים בני אלהים כי בני אלהים הם כת מהעשר מדרגות כתות של מלאכים והביא ג"ש מבקר בקר וישכם אברהם בבקר ואברהם דרומי הוא בסוד ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ובני אלהים הם העומדים לצד צפון כי שם אלהים רומז על הדין והדין בצפון אמנם בכח הבק"ר הם נכללים ונמשכים השמאליים עם הדרומיי' אל השיר להביא הכלה אל בית המלך פנימה כי בזה הנערה באה אל המלך וכל אשר תאמר ינתן לה כי השירות והשבחות הם הם תמרוקיה וקישוטיה ומהם קושרת כתר ונותנו בראש המלך והבן זה וכדין צפרא נהיר וישראל נטלי שירתא ומשבחין וכו' יבאר שכנגד שלש משמרות אשר הלילה נחלקת אליהם כמוזכר כן היום נחלק לשלש משמרות אשר בהם ישראל מתפללים בקר וצהרים וערב נמצא א"כ ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' בכל סבוב הגלגל חציו המקיף בלילה עד הבקר לכתות המלאכים וחציו המקיף ביום לישראל ובזה קלוסו של הב"ה עולה והוא ית' מתעלה בזה כי כל מה שברא לכבודו בראו יצרו אף עשאו. וחזר לבאר סוד החיה אשר זכר שהיא למעלה מהשלש מחנות המשוררים וגם על ישראל למטה ואמר כי היא המקוה השבחים והשירות בסוד אלהי"ם אל דומי לך אל תחרש ואל תשקוט א"ל כי בזה היא באה אל המלך כמו שביארנו וזהו סוד האש"ת חי"ל אשר אליה רמז שע"ה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ביאר הכפל הנראה בכתוב ואמר כי אנשי ביתה הם המחנות העליונות ונערותיה הם ישראל והרמז בזה כי בקבלה פרס מאת המלך בסבת השבח והקילוס הזה היא מחלקת הפרס ההוא לכל אוכלוסיה עליונים ותחתונים והשלים הענין באמרו ועל דא כלא הוא ברשותיה וכו' לבא אל כוונת הפתיחה להודיע כי גם כי סדר מערכות השמים על הסדר הנז' והם לא ישנו את תפקידם הן הנה משועבדות אל מאמרו ית' והוא משדד אותם בעת שירצה ואומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום כלומר יחתו' שלא יגיעם האור וילקו למען ידעו כל רואיהם כי אין מלכות לצבא השמים וחייליהם אבל יש אדון עליהם מחשיך מאוריהם ויבאר הכתוב הנז' על יוסף כשהורד למצרים שהיה כדמיון השמש בשעה שילקה ובעד כוכבים הרמז על אחיו שנקראו כוכבי' והכונה בזה כי הוא אמר ויהי שיגל' יוסף למצרים ויגלו אחיו אחריו לקיים גזרת בין הבתרים ולפי שדוגמת השמ"ש מתיחס יותר ליעקב ע"ה יותר מיוסף אע"פ ששניהם בסוד הו"ו לזה אמר דבר אחר האומר לחרס דא יעקב שכן יחס הכתוב בו הנה השמש והירח ולא יזרח בשעה שבאה לו שמועת יוסף ואמרו לו הכר נא חשך מאור שמשו שנסתלקה ממנו שכינה מבלי הגיד לו כי עודנו חי כי על זה נתאבל על בנו ימים רבים. ובעד כוכבים יחתום יבאר מלת ובעד מענין סבה כלומר ובסבת כוכבים שהם השבטים שמכרוהו אתחתם ואסתים נהורא דיליה שהם היו סבת הגלות למצרים וחשך השמ"ש בצאתו חוצה לארץ וכוכבי' לא הלו אורם ות"ח מההוא יומא דההוא עובדא דיוסף אתפרש יעקב משמושא דערסא הסוד ידוע לרגיל בחכמה כי מדתו של יעק"ב לא ישתמש בכנס"ת ישרא"ל כי אם על יד הצדי"ק ואם הצדיק אבד לדור"ו אבד וכן היה המעשה למטה ביעקב ע"ה: