כתם פז על ספר הזהר שעה
Ketem Paz on Zohar 375 · כתם פז על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →וירע בעיני ה' אשר עשה וכו' ר' חייא פתח בבקר זרע זרעך וכו' יקדים לבאר כמה עונשו של מוציא זרעו לבטלה ביד או ברגל כי זה האיש נקרא רע בעיני ה' ואין נשמתו נכנסת לפרגוד כי נתן מזרעו למולך ולחלק הטומא' חלף חלק הטהרה ולכן נקרא רע כי נתן זרעו לר"ע הידוע ועליו נאמר לא יגורך רע ושמו של ער יוכיח שנאמר ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ ועל כיוצא בו נאמר ידיכם דמים מלאו. ויבאר הכתוב שבו פתח בבקר זרע זרעך על זמן הבחרו' שצריך להשתדל בפריה ורביה למלא אשפתו מבנים שהם כחצים ביד גבור וללמדם תורה כי הם יעמדו לו נגד האויבים המקטרגים העומדים בשער ולערב אל תנח ידיך על זמן הזקנה שאין לו התנצלות על מניעתו מפריה ורביה לאמר שכבר השתדלתי בימי בחורותי ומה לי עוד בהם כי לא תדע איזה יכשר הזה או זה כי הדבר הזה דומה לזורע שדהו בכיר ולקיש כי אינו יודע אם יצלח הבכיר או הלקיש ואם יבואו שקולים כאחד הנה מה טוב ומה נעים. ויבאר פ' הנה נחלת ה' בנים ויאמר כי הנחלה הנז' בכתוב היא צרור החיים המקווה לנשמות בעה"ב וכי בניו של אדם הם מזכים אותו לאותה נחלה וכאלו אמר הכתוב הנה נחלת ה' מזומנת לאותו שהניח בנים בעה"ז ראויים והגונים כמ"ש באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו':
ותסר בגדי אלמנותה מעליה וכו' יקדים להודיע כי תמר היתה בת כהן כמ"ש במדרש רבה אפרים מקשאה תלמידו של ר' מאיר שאמר משום ר"מ תמר בתו של שם היתה שנאמ' ובת איש כהן לפי' היה דן אותה יהודה לשריפה וכי סלקא דעתך אזלת בגין לאזנאה עם חמיה וששתי' רעות כאלה תסכים זאת הצנועה לעשות הא' לזנות והב' עם חמיה כי זה בלא ספק יורה שלא מחמת תאות הזנות עשתה שאם מחמת התאוה היה לה לזנות עם אחרים ולא עם חמיה.
אלא איהי צדקת הות כי המעשה יורה שהיה צדקת ולא מחמת תאוה עשתה זאת ובחכמתא עבדת האי וכו' אולי שקבלה מבית אביה זה כי מבית יהודה תקים מלכים וכשראתה כי לא ניתן לה שלה הסכימה בחכמתה כי מיהודה עצמו תקימם והוא אמרו ידיעה ידעת ובחכמתא אסתכלת שאם לא תזדווג ליהודה עצמו למי מבניו תזדווג שהרי השנים מתו והשלישי לא ניתן לה ואמרתי זה לפי שלא מצינו שעמדו להם לישראל רק מ"ח נביאים וז' נביאו' ומנו אותם שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה אסתר כמו שהוכיחו במגלה פ"א ותמר לא הכניסוה במנין הנביאות גם בכאן לא אמרו שנצנצה בה רוח הקדש וא"כ יהיה פי' ידיעה ידעה ששמעה זה משם אביה וחכמתא אסתכלת שאי איפשר זה אם לא מיהודה עצמו וכמו שיבאר מ"ט איהי אשתדלת לגביה דכתיב כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה הנה ביארו כי הראיה הזאת הנז' בה אינה ראיה נבואיית רק השכלה וחכמה והב"ה הסכים על ידה וסייע בדבר שנתעברה מיד. וכלא הוה מניה כי כן ראוי להיות כמו שיבאר מיד אמאי לא אייתי קב"ה אינון בנין מאתתא אחרא אלא ודאי איהי אצטריכת לעובדא ולא אתתא אחרא כלומר כי כן חייבה החכמה העליונה שתבנה ותכונן מלכות בית דוד על זה הדרך ע"י יבום באשה הזאת אשר הוכיח ה' לבנות על ידה בי"ת המלכו"ת שימות ע"ר הוא הבן הראשון כלו ר"ע ושייבם אותה אחיו אונן שאינו רע כ"כ שלא בעצם וראשונה היה עושה מעשה אחיו רק בחשבו כי לא לו יהיה הזרע ולא רצה שיתגלגל אח"ר בזרעו וזה כי סכלות ואכזריות ממנו כי ישחית זרעו לבלתי נתן זרע לאחיו אח"ר ועל כן מת והוצרך שיתגלגלו ויצרפו שניהם כצרוף את הכסף בשני אחיהם פרץ וזרח וכן היה הענין עצמו דומה בדומה במחלון וכליון אחר שמת מחלון כמו שהוכיחו במדרש א"ר שמואל בר נחמן טוב אלם היה מדברי תורה אמר הראשונים לא מתו אלא על ידי שנטלו אותה ואני הולך ליטלה נראה כי רות נתיבמה כמו שנתיבמה תמר ומתו גם שניהם כמו שמתו ער ואונן וכמו שאמר בועז לזקנים היום קניתי את כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון הקדים כליון למחלון בכאן לפי שיבם אשת מחלון ומידו לקחה בועז הנה נתבאר כי בא הענין בשתי הנשים הללו הכשרות ע"י גלגול ועל ידם נבנה הבי"ת מלכות בית דוד והוא שרמזו בכאן באמר' תרין נשין הוו דמנייהו אתבני זרעא דיהודה ואתו מניהו דוד ושלמה ומלכא משיחא ואלין תרין נשין דא כגוונא דדא כי מה שאירע לתמר אירע לרות דמיתו בעליהו בקדמיתא כלומר שנתיבמו ובא הענין ע"י גלגול כי כן היה ראוי כפי חיוב החכמה כדי שיצא דוד אדמונ"י עם יפ"ה עינים ללחום מלחמות ה' והבן זה מאד כי הוא סוד מסתרי תורה בסוד מי יתן טהור מטמא לא אחד יחידו של עולם כי כן גזרה חכמתו וכבר ידעת סוד ארץ ישראל שנמסרה לחתי ולכנעני וכו' קודם שירשו אותה ישראל ונטהרה על ידם וסוד בת שבע שנמסרה לאוריה החתי והיא ראויה לדוד מששת ימי בראשית ונטהרה לדוד. ועל כן השתדלו שתים נשים אלה הצדקניות בסוד היבום הקדוש לשישתלשלו ויתגלגל מלכות דוד על ידיהן. ותרויהו בכשרות עבדו ולמעבד טיבו עם אינון מיתיא לאתקנא עלמא לבתר כי על דרך זה היה תיקון העולם. ועל כי הענין הזה הוא סוד גדול מסודות התורה השלים בעל המאמר זכאה איהו מאן דאשתדל באוריתא כי מתוך דבריה יתגלו סתרים גדולים: