כתם פז על ספר הזהר שעב

ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה. ר"ש פתח העירותי מצפון ויאת ממזרח שמש יקרא בשמו ויבא סגנים כמו חומר וכו' יאריך הדיבור בענין סוד מצות פריה ורביה וסוד היבום ויאמר כי האדם נברא בחכמה על דוגמא עליונה ושכל איבריו מסודרים על צורת מתכונת העולם כי לכך נקרא עולם קטן ועל צורת התורה אשר מספר מצותיה עשה ולא תעשה תרי"ג כמספר איבריו של אדם באופן שהאדם והתורה והעולם כלם על דוגמא עליונה נוסדו ויחס אחד להם ובהיות הדבר כן יתחייב האדם לשמור תמונת איבריו והתיחס למעלה ולעשות מעשהו במורגש דוגמת המושכל ההוא המתיחס אליו אשר הוא נפש אל המעשה ההוא ויבאר הדוגמא והדמיון שיש להם זה עם זה מתוך הפתיחה שפתח העירותי מצפון ויאת ויאמר כי כשם שהתעוררות העליון לגבי העטר' הוא מתחיל מהגבור"ה שהיא מתיחסת אל הצפו"ן כמו שידעת בסוד וצפונך תמלא בטנם ובסוד שמאלו תחת לראשי. וזהו סבת ביאת הנשמות אל העטרת ע"י צדיק וזהו העירותי מצפון ויאת שזה סבת ביאת הנשמות כן גזרה חכמתו ית' שיתעורר מצד שמאלו של אדם תשוקה רבה והתעוררות אהבה עם נקבתו להזמין ולהמציא גופות יהיו משכן אל הנשמות ההם.

ממזרח שמש יקרא בשמי הרמז על הזרע הבא מהמוח העליון בסוד ממזרח אביא זרעך.

ויבא סגנים כמו חומר הרמז על שאר החיילים הנמשכים משם כתות כתות של מלאכי מרום אין חקר כמו החומר והעפר שאין לו מספר ע"ד היש מספר לגדודיו או שיהיה פי' כמו חומר שהם כדמיון חומר לחיות העליונות וגוף להם והוא אמרו דהא כגוונא דא עביד קב"ה זווגין ואטיל נשמתן בעלמא וחברותא אשתכח לעילא כלומר על הדרך הזה הסכימה חכמתו ית' שימצא חברות' בין העליוני' והתחתונים ומקורא דכלא הוא ברוך כלומר על דרך זה יתברך המקור העליון ויתרבה כדמיון הנהר שנמשך מהמקור שמתרבים מימיו.

ובגין דא קב"ה עבד ליה לבר נש לאשתדל' בארחוי ולא יפסיק מקוריה כלומר אל זה היתה הכוונה בבריאתו של האדם בעולם שיפרה וירבה כדי שירבה ויתגלה כבודו ית' על ידו וזה בשלא יפסיק מקורו מעשות פרי כי בזה לא יפסק הנה"ר העליון מהמציא נשמות לפרי ההוא.

וכל מאן דפסיק מקוריה מתתא ומיבש ליה כביכול כאלו גרים ליה לאתפסקא לעילא שאם לא יעסוק בפריית ורביית הגופו' למטה על מה יחול הנשמו' על העצים או על האבנים ונמצא הנהר העליון חרב ויבש ואח"כ יוציא נפקותא מדבריו ויאמר והואיל ובר נש אתקש לתתא כדוגמא דלעילא מאן דמקוריה ימיש מלעבד וכו' יאמר שיש ב' מיני ביטול פריה ורביה אם שיהיה בדרך בחירת האדם כי בעצם וראשונה הוא מכוון למעט את הדמות וזה האיש אין לו תיקון עולמית ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון כי אז תהיה נפשו נכרתה מחלקה הראוי לה משם או שיהיה על דרך אחרת והוא שהשתדל האיש ההוא בכל מאמצי כחו לפרות ולרבות ולא עלה בידו לסבת עקרות או זולתו מהסבות המונעים הפריה והרביה הנה זה האיש יש לו תיקון בבוא גואלו הקרוב אליו וגאל את נפש אחיו מיד בעלי הדין המעכבים אותה מהכנס בשער כי זה לא הניח משכונות בזה העולם כמו האיש אשר מלא את אשפתו מהם כי לא יבוש מהאויבים העומדים בשער ותיקונו של זה שלא תכרת נפשו מבוא אל הפרגו"ד הוא על ידי אחיו ביבם את אשתו כי בזה רוחו ונשמתו של מת אליו יאסוף וזהו סוד כי ישבו אחים יחדיו וכו' וכתיב בא אל אשת אחיך ויבם אותה כלומר כי הוא התחיל במצות יבום תחלה כי יודעים היו הסוד קודם שתנתן התורה וכמ"ש רז"ל בוישמור משמרתי מצותי חקותי וכו' שלא הניח אפי' עירובי תבשילין. ויאמר כי האדם שלא זכה לעשות פרי בזה הגוף שנתלבשה בו נשמתו הוא כעץ הנדלק באש ואינו מאיר ותיקונו הוא שיבטשו אותו ובכן יגיה חשכו ויאיר והכוונה בבטישה הזאת שיכוהו ויכבו אותו כדי שיהיה מוכן להדלק פעם אחרת ויאיר והוא סוד הגלגול שיתגלגל פעם אחרת כדי שיזכה ויעשה פרי כי לא תוהו בראה ולכך נוצר ויאמר כי זהו סוד וה' חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו וכו' והביאור הוא וה' חפץ לטהרו כי תרגומו של לטהרו הוא לדכאותיה כלומר כי כשרוצ' הב"ה לטהר לזה שלא זכה לעשו' פרי הוא מחליא אותו לטובתו ומסלקו מן העולם כדי שישוב ויתגלגל ויעשה פרי. אבל אם תשים נפשו של אדם לנגד עיניה האשם הגדול ההוא שהוא ביטול פריה ורביה ומתעסקת בה לא תצטרך אל הגלגול ותיקון אחר כי יראה זרע יאריך ימים כי נפשו תתן כחה בזרע ההוא וגם כי ימות כבר נשתרש' נפשו בזרעו אחריו וישאר קיום המין וכאלו האריך ימים ולא מת וחפץ ה' שהיא התורה בידו יצלח כי לא תמוש ולא תשכח מפי זרעו כי זה כל האדם ולכך נוצר. ויבאר הכתוב שוא לכם משכימי קום על הנבהלים להון ומשכימים בבוקר לעבודת' עדי ערב ואינם שמים על לב לעסוק בפריה ורביה ומאחרים לקחת אשה כי היא מנוחה לו. כי בה יקנה לנפשו שבת ומנוחה לעול' הבא ודאי. אוכלי לחם העצבים הן המה אוכלים לחמם בעצבון כי אין שמחה בעולם כשמחת הבנים ומי שאין לו בנים אוכל לחמו תמיד בעצב. כן יתן לידידו שינה. כלומר כי האדם אשר נתעס' בפריה ורביה להוציא זרע ממקורו נקרא ידיד להב"ה וימצא בעבור זה שינה ומנוחה בעה"ב ושכב וערבה שנתו. ומלת כן באה בכאן אינה כן הדמיון בכל מקום הנזכר כן שהוא כמו כן הדבר הזה כי אין דמיון בין המבטל פריה ורביה ובין המתעסק בה לשיאמר כן יתן לידידו שינה עם מאחרי שבת אמנם מלת כן בכאן הוא מענין כן בנות צלפחד דוברות כלומר אמת כי אין ספק בו שיתן הב"ה לידידו שנתעסק במקורו לפרות ולרבות שינה ומנוחה בעה"ב. ויבאר על הסוד הזה בעצמו הכתוב יש אחד ואין שני שלא נשא אשה ונשאר יחידי בלא בת זוג גם בן ואח אין לו שלא נתעסק בפריה ורביה שאלו נשא אשה ולא זכה לבנים הנה אחיו יקום ויבנה ביתו אמנם זה שלא לקח אשה בן ואח שיקום ויבנה ביתו ושמו בישראל אין לו ויאמר כי מתוארי האיש הזה להיות נבהל להון לחשבו כי אין קץ לכל עמלו כי לדעתו כי אדם לעמל ההון יולד וכ"כ טח עיניו מראות ומהשכיל לבבו שאינו מחשב ואומר למי אני עמל ואין לי יורש שיאכל עמלי ועוד שאני מחסר את נפשי ועולב אותה ומונעה מהטוב הצפו"ן לעה"ב. וא"ת שעם כל זה הוא גומל נפשו בזה העולם ברב האכילה והשתיה שהוא אוכל ושותה וגומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי ולפחות יקרא איש חסד אין הדבר כן כי כל מה שיוסיף לאכול ולשתו' על החוק הראוי לקיום הנפש הוא מחסר אותה מהטוב ההוא המעותד בעה"ב כי הוא מאשים אותה ולא תזכה לאור באור החיים. ויאמר כי היה מחמלת האל יתברך על ברואיו להביאם בגלגול לבלתי ידח ממנו נדח ולתקן את אשר עותו:

רבי חייא בעא האי דאיהו זכאה שלימא וכו' לא זכר למי מהחברים שאל שאלתו זאת אולי במעמד כלם או מקצתם היתה השאלה ור' יוסי השיבו עליה. ותואר השאלה כך היא אחר שהונח כפי האמת כי לא נברא האדם רק כדי להמשיך מקורו וזרעו להיותו קיים במין כי לא תוהו בראה לשבת יצרה ואם נפסק מקורו הוא נכרת מחלדו הראוי לו למעלה לפי שמעט את הדמות מי שלא חסר את נפשו מאומה מכל השלימות הראוי לה והשתדל בתור' תמיד יומם ולילה לא יחשה כי זו היא שלימותה למקום אשר חוצבה משם כמש"ה תורת ה' תמימה משיבת נפש ולא זכה בבנים ולא שמעט את הדמות בכוונת מכוון שאם עשה כן עליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון אמנם השתדל בפריה ורביה ולא עלה בידו או כי היו לו בנים ומתו באופן שלא השאיר אחריו עוללות לקיום מינו מהו לעלמא דאתי יכרת משם בהכרתת זרעו או לא. והשיבו ר' יוסי עובדוי וההיא אוריתא קא מגין עליה בההוא עלמא כי איככה יכרת והוא אחוז בעץ החיים וכ"ש אם מעשיו נכשרים כי הם העיקר והיסוד אל הלימוד וע"כ הקדים ר' יוסי ואמ' עובדוי וההיא אוריתא כי לא הלימוד הוא העיקר אלא המעשה ור' יצחק הביא סיוע לדבריו מהכתוב ואמר עליהו ועל אינון זכאי קשוט כגון ר' יוחנן שמתו בניו שכן אמר דין גרמא דעשיראה ביר ור' חזקיה שלא הוליד מימיו שהיה עקר ואין הדבר תלוי בהם כי אם בידי שמים עליהם הכתוב אומר כה אמר ה' לסריסי' אשר ישמרו את שבתותי וכבר נתבאר כי כוונ' הכתו' על הממתיני' את עונתם עד ע"ש והם הסריסים כל ימי השבוע כי עונתם של ת"ח מע"ש לע"ש כידוע לבעלי הסוד מה כתיב בתריה ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות וכבר ידעת סוד הבי"ת והחומו"ת למעלה כי הבי"ת רומזת לעטרת והחומות אל הפרגוד והכוונה שלא יעמוד כל בפניהם אמנם יהיה להם יד ושם כאלו מלאו אשפותיהם חיצים הם הבנים ואל יבושו כי ידברו את אויבים בשער והשיבו ר' יוסי כי טוב פתר הענין מהכתובים כי הוא לא הביא ראיה מהכתובי' רק מדרך הסברא ויאות הוא ושפיר ולפי שיצא לנו נפקותא מהתשוב' הזאת כי התורה והמעשים הם תמורת הבנים והבנות וטוב משניהם הנה א"כ צריכין אנו לדעת אם נשותיהם של אלה השלמים צריכים יבום אם לא כי לפי המונח הא בריקניא הוי כלומר לחנם הוא היבום דהא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא ואם לא באה מצות יבום בתורה כי אם להקים שם המת ושלא ימחה מישרא"ל העליון וזה הצדיק ירש מקומו ולא נדחה משם למה יועיל היבום ולמה באה המצוה הזאת בתורה כוללת לצדיק ולמי שאינו צדיק ולא נתנה הבדל בין זה לזה. והשיב ודאי בעיא יבום בגין דלא ידעינן אי איהו שלים או לא והתורה לא בשמים היא כי לנו נתנה מורשה להכרעת דעתנו ואנחנו אין בידינו הכרעה וידיעה אם זה האיש הוא צדיק תמים אם לא למנוע היבום ממנו והתורה לא נתנה דבריה לשיעורין כי אין ידיעתנו ידיעה לברר הדבר ולכן צריך יבום בין כך ובין כך ואם תאמר סוף סוף הנה האיש השלם בכל לא יצטרך אל יבום כי כבר קנה מקומו ואיזו נשמה תכנס במקומו בילד ההוא הנולד מהיבם. וישיב כי האל ית' כל דרכיו משפט ולא לחנם צוה בתורתו המצוה הזאת סתם לצדיק ולרשע כי היה זה מחמלתו על הנשמות אשר ברא לבלתי ידח מהמה נדח כי יתכן ומעשים בכל יום שימות המת ובן אין לו וגם אח ליבם את אשתו לא הניח והנה הוא עצור בחצר המטר"ה עד בו גואלו וגואל אין לו היה מחמלת האל ית' עליו כי ימתין עד מות הצדיק הזה ותתיבם אשתו ויתגלגל הוא שם והסוד בזה כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול כי הענין דומה לענין כי כשם שהרוצח נתמעט מעט את הדמות על ידו ולפי שהאלהים אנה לידו שם לו מקום לנוס שמה עד מות הכהן הגדול כי אז יצא לחירות כן ובדוגמא הזאת מקום יש לו להב"ה ששם יושבו' ומתלקטות הנפשות הנדחו' ממקומם שנתמעט הדמות ע"י לסבה מהסבות עד מות הצדיקים הגמורים ומתיבמות נשותיה' ויתגלגלו הנדחים ההם שם ונחשב להם לצדיקים ההם כאלו ילדום ודא דתנינן בנין זמינין אינון לצדיקים במיתתהון וכו' כי אל זה כוונו ויבאר הכתוב טובים השנים מן האחד ומבואר הענין בעצמו: