כתם פז על ספר הזהר שעא

ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו וכו' ר' יהודה פתח וירעם מן שמים ה' וכו' ת"ח כד ברא קב"ה עלמא אתקין ליה שבע סמכין וכו' זה הענין סודו כבר נתבאר בארוכה במאמר ר' יוסי שאמר אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעות מה רואות הארץ על מה עומדת וכו' אמנם הכוונה בכאן הוא להודיע כי כל מגמת המדות העליונות הוא להשפיע במדת המלכו"ת הנרמז ביהוד"ה שממנו נשתלשל מלכו' בית דו"ד והכל ע"י הצדיק יסו"ד עולם הנרמז ביוסף שהוא יתד שהכל תלוי בו אשר ממנו נשתכלל העולם שהוא כנקודה אשר ממנה יתפשטו השש קצוות ורמז בכאן ר' יהודה כפי הסוד כי במכירת יוס"ף למצרים כביכול גרמו השבטים שתרד כנס"ת ישרא"ל הנרמזת ביהודה מגדולתה והשפעתה שהיתה מושפעת מצדיקו של עולם וירד השפעתו למצרים ונשתתף עמו הכנעני הוא כנען אשר בידו מאזני מרמה לעשוק אהוב והכוונה שהפרידו כביכול אלוף מהגבירה ובא הנחש בגבולם. ואגב ארחיה יבאר הכפל הנראה לכאורה בכתוב ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו ויאמר כי תחלת הכתוב באמרו ירעם מן שמים ה'. ירמוז כי העולם נשתכלל ברחמי"ם ודין ומלת וירעם תרמוז לדין ומלת משמים ה' לרחמים ומקור הכל הוא אל עליו"ן שממנו יצא הקול קול יעקב הכלול משניהם מדין ורחמים אש ומים הנרמזים בברד וגחלי אש וכבר ידעת כי קו"ל השופ"ר כשיוצא בדוחק יתהוו שניהם המים והאש כאשר כבר נתבאר בסוד תקיעת השופר:

וירא שם יהודה בת איש כנעני וכי כנעני הוה. אלא הא אוקמוה חבריא כלומר כבר דרז"ל בת גברא תגרא ושמיה בוצינא דאתריה ופי' כנעני כמו כנעניה נכבדי ארץ כלומר סוחריה ופי' שוע מלשון שעוה שהיא עיקר הנר להאיר והכוונה שהיה גדול הדור שם בעדולם ומנהיגם כנר אשר לאורו ילכו:

ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער וכו' תלת בנין הוו ליה ליהודה וכו' בהיות האמת ודבר שאין בו ספק כי יש לאל בידו של אדם להמשיך שפע עליון וברכה אל הבריכה העליונה בסוד ישמעאל בני ברכני ובסוד היה לך לעזרני ובסוד רוכב שמים בעזרך. וכן ח"ו וכביכול יש לאל ידו להתיש כח של מעלה בסוד צור ילדך תשי וזה לפי שהאדם נברא בצלם אלהים ודפוס עליון ודמיון איבריו נבראו על דוגמא עליונה ולא שיש למעלה ח"ו שום תמונה ותבנית איברים ח"ו אמנם עולמות נקראים איברים אשר נתיחסו איברי האדם אליהם הנה יחוייב אם כן כי בהשלים האדם איבריו למטה ובהקדישו אותם מכל טומאה ותערובת נכרי כביכול מקדיש ומשלים הכח ההוא המיוחס אל האבר ההוא. וכן בהפגים האדם איבריו למטה כביכול הוא פוגם למעלה את שכנגדו כי כל אבר מחזיק אבר ובהיות כי כלי ההולד' מיוחס למדתו של יהודה כי היא תוליד הנשמות הבאות מהנשמ"ה העליונ' ע"י צדיק יסוד עולם הנה א"כ יהודה בקחתו בת איש כנענ"י לו לאשה כביכול תשש כח מדתו למעלה וחוייב שיולד בנים לא אמון בם ויתחייב שהראשון יהיה יותר מזוהם מהשני והשני יותר מזוקק מהראשון והשלישי הוא יותר מזוקק מן השני והוא לבדו נשאר יתר אחיו ער ואונן והנך רואה כי חטא השני לא היה כחטא הראשון כי הראשון היה מכוין להשחית זרעו בעצם וראשונה כדי שלא תתעבר אשתו ויכחיש את יפיה אמנם אונן היה משחית זרעו לבלתי נתן זרע לאחיו ורז"ל ביארו הענין הזה בשמותיה' כי שמא גרים ואמרו ותהר ותלד בן ויקרא את שמו ער שהוער מן העולם ותהר עוד ותקרא את שמו אונן שהביא אנינה לעצמו ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו שלה שנשתלשל בעולם וזהו הנוסח האמיתי כי תמצא בספרים שנתשל מן העולם והוא טעות כי בנים היו לו שנאמר ויהיו בני יהודה למשפחותם לשלה משפחת השלני והוא שאמר בכאן תלת בנין הוו ליה ליהודה ולא אשתאר מניהו בר חד ודא הוא שלה. ומ"ש תלת בנין הוו ליהודה ר"ל מזאת האשה בת איש כנענ"י להודיע כי לא נזדכך זרעו בה עד השלישי אמנם הבנים שהיו לו עם תמר בתו של שם שלמים וכן רבים היו שנאמר והנה תאומים בבטנה:

רבי אלעזר ור' יוסי ור' חייא הוו אזלי בארחא א"ל ר' יוסי לר' אלעזר אמאי כתיב בבריה דיהודה קדמאה ויקרא את שמו וכו' כדי להבין תואר השאלה הזאת אתה צריך לדעת כי לא תמצא בכל התורה כלה מלת ויקרא סמוכה למלת א"ת אם לא יזכור הכתוב שם הקורא מי הוא כמו ויקרא אברם את שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל וכן ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק וכן ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה. אמנם בכל מקום שתמצא מלת ויקרא סתם ולא יזכור הכתוב שם הקורא מי הוא לא תמצא מלת א"ת סמוכה למלת ויקרא כמו ויקרא שמו פרץ ויקרא שמו זרח ויקרא שמו יעקב זולת שנים. זה הכתו' בער בכורו של יהודה ויקרא את שמו ער ובבכורו של משה ע"ה ויקרא את שמו גרשם ואם לא שאל ר' יוסי רק על האחד מתשובתו של ר' אלעזר יתגלה לנו הסוד בשני ולכן הוקשה לו לר' יוסי ואמר אמאי כתיב בבריה דיהודה קדמאה ויקרא את שמו ער כלומר לא מצינו בתורה שיזכור הכתוב מלת ויקרא סמוכה למלת א"ת בלתי זכירת שם הקורא מי הוא כמו שנזכר בבנו של יהודה הבכור ויקרא את שמו ולא כתיב ויקרא יהודה את שם בנו כדרך כל הכתובי' שלא נז' ויקרא סתם סמוכה למלת א"ת מבלי שיזכור שם הקורא.

והשיבו ת"ח האי פרשתא רזא עילאה איהו וכלא איהו כדקא חזי. כלומר לא נכתב בתורה דבר רק ושלא לצורך רק לרמז גדול וביאר הסוד ואמר וירד יהודה מאת אחיו כי היה יכול הכתוב לכתוב וילך יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי וכו' אמנם זכר הכתוב לשון ירידה בכאן ביהודה לרמוז כי במעשה הזה אשר לקח בת איש כנענ"י עשה כביכול פגם במדתו אש"ת חי"ל דהא אתכסייא סיהרא ונחתא מדרגא דתקנא לגו דרגא אחרא דאתחבר בה חויא וזה מבואר ממה שכתבנו למעלה כי כביכול תשש כח מדתו ובא הרמז בכתוב שאמר ויט עד איש עדולמי כי נטה הדרך הישרה בקחתו את בתו לו לאשה ובעל בת אל נכר ועל כן חוייב שתלד בן פגום כענין מה שדרז"ל בסמיכות פרש' אשת יפת תואר לפרשת בן סורר ומורה כי משרש נחש יצא צפע ולכן נקרא שמו ער אותיות רע כי בא מכח הנחש הוא היצר הרע המפתה.

ובג"כ ויקרא את שמו וכו' יאמר כי מלת את הבאה בכתוב אינה רק לרבות כי עם הקורא הזה נלוה הנחש ולכן לא זכר הקורא הקדוש ית' הנז' סתם כקריאת הצדיקים כמו ויקרא שמו יעקב וזולתו הנזכר בצדיקי' והוא אמרו ויקרא לאסגאה דרגא אחרא דבזוהמ' דמסאבא אתיליד וכבר ידעת סוד מלת ויקרא כי הרמז על השכינה בסוד ויקרא אל משה וא"כ מלת א"ת הסמוכה לויקרא לא באה רק לרבות סטרא אחרא ולא כשאר אתין הנרמזים בשכינה והבן זה. לבתר לא אתבסם אחרא עד דאתא שלה כלומר אע"פ שעיקר הזוהמא היה ער עדיין נשארה הזוהמא באונן ואע"פ שהיה הבדל ביניהם חטאו של ער היה גדול מחטאו של אונן כפי המחשבה כמו שביארנו הנה עכ"ז עדיין הזוהמא בשניהם עומדת עד בא שלה שהוא היה עיקר תולדות אחיו והוא לבדו נשאר מטוהר מזוהמת הנחש וביאר מה היה חטאו של ער דאושיד זרעא על ארעא שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ ומדכתיב באונן וימת גם אותו ידענו שחטאו של זה כחטאו של זה ואם לא היתה הכוונה אחת: