כתם פז על ספר הזהר שסט

ויקחהו וישליכו אותו הבורה על דארמיאו ליה לגו מצראי וכו' יאמר כי בהשליכם אותו בבור ההוא הריק בא הרמז ג"כ בכתוב כאלו הם בידים השליכוהו למצרים שהיה בור ריק מאמונת שמים והיה קרוב ליוסף שהיה נער ללמוד ממעשיהם והם יהיו הגורמים:

ר' יצחק אמר אי נחשים ועקרבים הוו ביה אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו כלומר שאחר שהדבר היה ספק אם ימלט יוסף מן הנחשים והעקרבים אם לא לא היה לכתוב על ראובן למען הציל אותו אלא אולי יציל אותו ולא עוד אלא שכתב להשיבו לאביו וכי ברור היה אצלו שיציל ושישיב ולא נוכל לומר כי הכתוב מגיד דעתו של ראובן כי כך חשב הוא במיעוט דעתו כי ראובן בן דעת היה ורואה את הנולד שיתכן שימות שם וא"כ היה ראוי לכתוב הכתוב עליו ויאמר ראובן אל אחיו אל תשפכו דם השליכו אותו וכו' כי אמר אולי אציל יוסף ואשיבהו אל אביו וישאר הדבר בספק כמו שהוא האמת. ויאמר כי אין ספק שראובן היה מסופק אם ינצל מהנחשים אם לא אמנם כוונתו היתה להסירו מהיזק ודאי אל היזק שמא כי נתברר לו שאם יניח אותו בידם כי הרוג יהרגוהו בשנאתם אותו ולמען הסיר אותו מידם אמר כן ויהיה פי' למען הציל ענין הסרה כמו כי כל העושר אשר הציל ה' מאבינו ומ"ש להשיבו אל אביו בין חי בין מת כי בו יתנחם אביו ונמצא בזה כי הסירו מידם ומסרו ביד הב"ה כי הוא היודע אם הוא ראוי להעשות לו נס בזכות עצמו או בזכות אבותיו והטוב בעיניו יעשה. ויאריך בהגיד אפם ועברתם של שמעון ולוי כמה קשה היתה בהתחברם שניהם והעד מה שעשו בשכם כי לא השאירו עוללות לא בעיר ולא בשדה וכן יעשו ביוסף אלו הניח אותו בידם לא ישאירו ממנו אפי' אבר אחד שיוכל להביא לאביו לשיאמר אביו עליו דין גרמא דברי יוסף אמנם אם ימיתוהו העקרבים והנחשים ישאר כלו כי אכול לא יאכלוהו כי אין דרכם של עקרבים והנחשים לאכול בשר אדם כי סם המות הוא להם כאשר נודע מדרך הטבע כי כשם שארס הנחש והעקרב ממית לאדם כך ארס האדם ממית אותם וזה אמת אותו הנסיון כי אם ירוק האדם על העקרב או על הנחש יבטל כחם וירדים אותם הנה א"כ ימיתוהו ליוסף ואכול לא יאכלהו וישאר כל גופו וישיבהו אל אביו מת וזהו אמרו למען הציל אותו מידם מידם דיקא להשיבו אל אביו אפי' מת ולכן אמר כשלא מצאו הילד איננו כלומר אפי' מת ויאמר כי בחכמה עשה ראובן מה שעשה באמרו לא נכנו נפש ששיתף עצמו עמהם שאם הרגישו שמעון ולוי בו שלא היה שונא אותו גם הוא כמוהם מיד הורגים אותו אבל הראה להם כי גם הוא שונא אותו וכמוהו כמוהם ואמר להם כנותן עצה טובה שלא ינהגו בו מדת אכזריות לשפוך דמו כי לארץ לא יכופר וכו' וטוב הדבר וכשר שישליכו אותו אל הבור ותשלם כוונתם ולא ע"י שפיכות דמים. ויאמר כי אפי' ראובן לא ידע במכירתו של יוסף לפי שאותו היום שמכרוהו אחיו היה יומו של ראובן לשמש את אביו כי כל א' היה משמש יומו ולכן כששב אל הבור ולא מצאו שב אל אחיו ואמר הילד איננו כלומר הגידו לי מה עשיתם ממנו בעוד שהייתי משמש את אבי ומשלא השיבוהו דבר ולא אמרו לו כך וכך הוה עובדא יראה שלא ידע ראובן במכירתו והא אוקמוה דאשתפו בהו שכינתא כך דרז"ל בכתונת בני חיה רעה אכלתנו נצנצה בו רוח הקדש שוספו שתתגרה בו אשת פוטיפר ואמרו ולמה לא גלה הב"ה לפי שהחרימו למי שיגלה הדבר והסכים הב"ה עמהם. ויאמר כי היא שעמדה לו לראובן בשכר שהשתדל להחיות ליוסף אע"פ שיודע היה שתנתן בכורתו ליוסף ועכ"ז לא נתעצל בהצלתו ע"כ ברכו משה יחי ראובן ואל ימות יחי בעולם הזה ואל ימות בעה"ב זאת ועוד אחרת שעשה תשובה על שבלבל יצועי אביו כי אין כל דבר עומד בפני התשובה ת"ח מה כתיב:

ויקחו את כתנת יוסף וכו' ת"ח דקב"ה מדקדק עם צדיקיא אע"ג דמלה אתיא כדקא חזי. יאמר שאע"פ שאין נעשה פתגם בארץ כי אם בהסכמתו ובמאמרו יתברך וברצונו שהרי אין ספק שהברכות שנטל יעקב במרמה שמאת ה' היו לו ומה שעשה יעקב בהקריב לפני אביו המטעמים שלגדיי העזים ולא של בשר טלאים או כבשים בני שנה כי כן היה ראוי כפי החכמה כי יצחק ע"ה מדתו מדת הדין וכחות השעירי"ם משם יונקים וכל דבר יאהב לדומה לו בסוד ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ונמצא א"כ כי בחכמה עשה יעקב בהביא לאביו המטעמים הראויי' לו ובאו הדברים כתקנם וכדקא חזי הנה עכ"ז כחד לו לאביו בדבר הגדיים ולא הודיעו שהבשר ההוא בשר עזים וא"ל קום נא שבא ואכל' מצידי כי ידע יעקב שאביו אוהב ציד היה ולא מן המוכן כי כך תחיי' מדתו שכן אמר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו וכן א"ל לעשו ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד הנך רואה כי בלשון בקשה אמר לו שישא כלי משחיתו בידו ויצא השדה החיצוני בסוד כי בשדה מצאה הנערה וכו' ושיצוד לו ציד. והנה יעקב ע"ה הביא לו מן המוכן מה שראוי למאכלו שהוא בשר עזים וכחש לו ועל זה נענש בדבר השעיר הזה אשר הביאו לו בניו ויקחו את כתנת יוסף וישחטו שעיר עזים וכו' איהו גרים דכתיב ויחרד יצחק חרדה וכן הוא חרד חרדה גדול' בלא ספק ואם לא באר הכתוב כי כשאמרו לו בניו הכר נא הכתנת בנך היא אם לא והכירה ואמר כתנת בני אין ספק שחרד ויצא לבו לחרדתו. ר' חייא אמר מה כתיב האתה זה בני עשו אם לא. יביא הראיה עצמה מאם לא אם לא לפי שלא בא בכתוב חרדה חרדה בג"ש כמו אם לא אם לא שמצינו בכתוב הרי א"כ נתבאר שהב"ה מדקדק עם הצדיקי' בכל מה שהם עושים כי יכול היה יעקב לומר לאביו כי מהר להביא לו מהצאן הגדיי' להסתלק מהספק אם ימצא ציד אם לא ויהיה זה תשובתו אליו כשאמר לו מה זאת מהרת למצוא בני ולא יאמר לו כי הקרה ה' אלהיך לפי שחשב יצחק שהיה מן הציד כאשר אהב. ר' אבא אמר כיון דחמו כלהו שבטי' וכו' יבאר סמיכות הפרשה הזאת לפרשת ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ולמה זכר בו לשון ירידה מלמד שנתנחמו אחיו על המעשה ההוא כשראו צער אביהם והורידוהו מגדולתו לפי שלא מיחה בהם שהיה בידו למחות ולא מיחה לפי שהיה מלך עליהם: