כתם פז על ספר הזהר שסח

ויאמר את אחי אנכי מבקש ויאמר האיש נסעו מזה ר' יהודה פתח מי יתנך כאח לי האי קרא אוקמוה חבריא כלומר כבר דרשוהו על משה ואהרן בפסוק ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה אמרו בב"ר באיזה אח הכתוב מדבר אם תאמר בקין הא כתיב ויקם קין אל הבל אחיו וכו' אלא באיזה אח במשה ואהרן וכו' אבל האי קרא כנסת ישראל אמר למלכא דשלמא דיליה. יבאר התשוקה הגדולה המחוייבת כפי הסוד להיות בין המדה האחרונה שאין לה מעצמה כלום רק מה שיושפע בה מברי"ת העושה שלו"ם בבי"ת ועל כן אומרת מי יתנך כאח לי כלומר כשם ששם האחוה לא תסור לעולמים מהאחים גם כי יפרדו הגופות איש מאחיו שם האחוה לא תפרד מהם ואם יהיו רחוקים מה שאין כן באחות הנשים שאם תתגרש או תתאלמן תתפרד שם האחוה מביניהם וזהו מי יתנך כאח לי ויבאר הסוד עצמו על יוסף כי מדתו מדת השלו"ם והוא כלכל את אחיו המיוחסי' לכנסת ישראל כמ"ש אל תיראו אנכי אכלכל אתכם. יונק שדי אמי דהא כדין אחוה ושלימו כי בהמשיך היסו"ד השפע ויונק משדי האם העליונה אזי ימלא הבית אורה. אמצאך בחוץ הלואי שאמצאך בגלות ע"ד עמו אנכ"י בצרה אשקך לאתדבקא רוחא ברוחא. ע"ש ישקני מנשיקות פיהו כמו שפי' רשב"י ע"ה שם בפי' שיר השירים שהוא הדיבוק הרוחני רוח ברוח גם לא יבוזו אע"ג דאנא בארעא אחרא בהיותי מבקש הדיבוק חוץ ממקומו וזה משל לרוב התשוק' הנמצאת לרעי"ה עם דוד"ה שיגיע עת דודים ויכלכל יוס"ף את אחיו בעודם בגלות וינחם אותם וידבר על לבם. ומ"ש ות"ח מה כתיב ויאמרו איש אל אחיו דא שמעון ולוי דאינון הוו אחין בכלא בגין דאינהו מסטרא דדינא קשיא ישלים לבאר הסוד והדוגמא שיש ליוסף עם אחיו כי כשם ששמעון ולוי הם היו בעוכריו וכמ"ש ועתה לכו ונהרגהו וכו' והם היו עיקר המניעה ליוסף שלא ישלוט והמקטרגים עליו כדי שלא יגיע להיות שליט ומשביר לכל עם הארץ כן יד שמאל המיוחס לדין הקשה הוא המונע מימי החסד שלא ירדו לכנסת ישראל רק בקושי ובדין. ולהיות כי שני האחים האלה שמעון ולוי היה כחם בא מצד שמאל הקדושה והיו מתאזרים בגבורה היה בטבעם להרוג באפם ובחמתם וכמ"ש להם אביהם בברכו אותם ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה בי לא כיון ח"ו לקללם בלשון ארור רק אמר זה בדרך הודעה שכחם בא ממקו' הכעס והאריר' הקשה והעזה כמו שיבאר בהדי' הסוד ואמר ת"ח רזא דמלה אית רוגזא ואית רוגזא וכבר ידעת כי ענין ארירה הוא ענין חסרון בסוד יהיה מארת ברקיע השמי' כי בו נבר' אסכר' לרביי וע"כ היו מתענין ברביעי שלא תפול אסכרה בתינוקו' כי היום הרביעי הוא עלול מיום הבריאה כשנתלו המאורות ונתמעטה הירח ונגנז האור ועל כן מלת מארת חסר כי יורה על חסרון וכן כל לשון ארור משמעותו הוא לשון חסרון ואל זה רמזו באמרם אית רוגזא דאיהו מברכה מעילא ומתתא ואקרי ברוך וכו'. וכדי להבין זה אתה צריך לדעת כי האף והכעס אינו מתיח' רק בזעיר אנפין כמו שיבו' ביאורו באידר' בפ' נשא ב"ה ולפי שזעיר אנפין מתברך מאריך אנפין שהוא הכת"ר בעל הרחמים הגמורים יקרא האף ההוא של זעיר אנפין רוגזא דאיהו מברכה כי כשיופיע עליו אורו של אריך אנפין ילבן ויסר האף ההוא ואין חשך ואין צלמות ואין חסרון ואין מות ולכן פעמים שזעיר אנפין הוא באף וחרון ופעמים שהאף ההוא מתברך ומתלבן מרא"ש הלבן וכובשים הרחמים את הכעס ההוא וזה באד"ם העליו"ן הקדוש המתלבש במדותיו לדין או לרחמים כפי מעשי התחתוני' ועל דרך זה אפו מתברך מאת הכת"ר שהוא אריך אנפין בסוד ברוך אברם לאל עליון. אמנם למטה באדם הבליעל אשר כנגדו אפו אינו מתברך בסוד ארור אתה מכל הבהמה כי זה נאמר על הנח"ש שהוא ארור וחסר ואפו ועברתו שמרה נצח כי אין בו רחמים כלל אכזרי הוא ולא ירחם כי הוא קץ כל בשר ולו הכין כלי מות האף והחמה העזה שאינו מתברך לעולם והוא שרמז באמרו ואית רוגזא דאיהו אתלטיא לעילא ותתא ויאמר כי על הסוד הזה היו שני ההרים הר גריזים והר עיבל מיוחדים זה על הברכה וזה על הקללה זה לעומת זה עשה האלהים כנגד אלה שני המדרגות זה נקרא ברוך מא"ל עליו"ן וזה נקרא ארור וחסר. ושמעון ולוי אינון מסטרא דדינא קשיא כלומר למעלה בעולם האצילות הקדוש ומסטרא דדינא קשיא תקיפא נפקת רוגזא דאתלטייא כלומר מצד השמאל הקדוש מתמשך למטה העולם הקליפ' אותו הרוגז שאינו מתברך אבל הוא חסר וארור ולבאר זה הענין היטב אמר ות"ח מסטרא דדינא קשיא נפקין תרין רוגזין לתרין סטרין וכו' כדוגמת החוטם שיש בו שני נקבים אחד ימיני ואחד שמאלי חד דאתברך המיוחס לימין והוא למעלה וחד דאתלטיא הנמשך למטה ועל כן חד ברוך וחד ארור.

כגוונא דא מסטרא דיצחק נפקו תרין בנין חד מבורך וחד דאתלטיא לפי שמדתו של יצחק הוא השמאל הקדוש אשר נמשכים מנקבי חוטמו האף המתברך והאף הארור כפי שנז' על דוגמא זו יצאו מיצחק שני בנים יעקב ועשו יעקב למעלה ועשו למטה זה מתברך וזה ארור דא אתפרש לסטרי' וכו' כמש"ה ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים וכן בארצותם זה משכנו בארץ הקדושה וזה משכנו בהר שעיר. וכלא כגוונא דאצטריך כי כל דבר נמשך אחר שורשו מיעקב נפקין כל ברכאן דעלמין וכו' ומבטן ארור לא יצא ברוך רק כל חרב והרג ואבדן והנה נמשך הענין הזה כלו מענין שמעון ולוי להודיע כי כח נפשותם נמשך מצד השמאל מדין הקשה ועל כן נתחייב הענין שישפכו דם כענין שעשו בשכם וכענין מה שרצו לעשות ביוסף שהיו מסכימי' להרגו וע"ז אמר עליהם יעקב בדרך הודעה ארור אפם כי ע"ז כי היו מתלבשים בעת כעסם במדת האף הארו"ר היונק מסטרא דשמאלא וכדי שלא יסכימו זה עם זה. לוי הממתק הדין בשירותיו וזמירותיו עם שמעון הקשה לשפוך חמה ולנקום נקם אמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל שלא יסכימו זה עם זה בהתחברם יחד. ולפי שנמשך הדיבור לענין סטרא דימינא וסטרא דשמאלא פתח ר"ש ואמר ארחץ בנקיון כפי להודיע כמה צריך האדם ליזהר שלא לתת מקום לכח הטומא' ההוא לגשת ולהתקרב אליו ויבאר הדברים הצריכים ליזהר בהם בענין נטילת ידים לפי שכח הטומאה שורה בהם כי הם עלולים לטומאה יותר מכל האיברים ביען הם עסקניות והם דוגמת העשר העלולות אשר שורה בהם רוח הטומאה אם לא יטהרם תמיד להסיר ולהרחיק מעליהם הכח ההוא ולהושיבם אל הקדש פנימה כמש"ה שאו ידיכם קדש וברכו את ה' כי כשנשא ידינו אל כפים בקדושה ובטהרה נהיה מהחלק המתברך ולא מחלק הארור וזה בהריק עליהם מים טהורים ובהרחיק מהם כח המים הזדוני' המטמאים את הידים העלולות וכל הענין ההוא מבואר בעצמו והתנאים הצריכי' לנטילת ידים לקדשם ולטהר' ולהסיר זוהמתם ולהתרחק מהמים הנשפכים עליהם כפי שנז' בכמה מקומות ואין להאריך עוד בזה:

ויקחהו וישליכו אותו הבורה ר' יהודה פתח תורת ה' תמימה וכו' יקדים להודיע מעלת העוסקים בתורה לשמה שהם נוחלים העה"ז והבא וזוכים לשתי שולחנות ויבאר פ' ארך ימים בימינה כי ימי העולם הבא הם נקראים אורך ימים ע"ד שכבר ביארנו למה נקרא עולם שכלו טוב עולם שכלו ארוך ושהעוסק בה שלא לשמה אפי' הכי זוכה לטובות המדומות של העה"ז שנאמר בשמאלה עושר וכבוד. ויאמר שהתור' מגינה על לומדיה דלא יקרבון בהדיהו מאריהון דדינא וזה יובן ג"כ על הלומדי' והעוסקי' בה שלא לשמה שהיא מגינה עליהם ומצלת אותם מדינה של גיהנם שכן מצינו באלישע אחר שאמרו ברקיעא עליו כי נח נפשיה לא מידן לדייניה ולא לעלמא דאתי ליתיה. ויבאר הכתוב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך וכו' ומבואר הוא ר' אלעזר יבאר היא תשיחך בדיוק כי ר' יהודה דרש היא תשיחך תדבר בעדך סניגורייא ור' אלעזר דרש תשיחך תדבר עמך בגין דאע"ג דהשתא יקומון מעפרא אוריתא לא יתנשי מנהון וכו' יאמר כי לא די שלא ישכחו מה שהשיגו ולמדו בחייהם אבל גם מה שלא השיגו מסתרי תורה בחייהם אזי התורה תשיחם ותלמדם. וישלים ר' יהודה כוונתו בפתיחה שפתח והבור רק ע"ל מי שלא נתעסק בתורה בעה"ז והלך ריקן ממנה שיקחוהו בעלי הדין וישליכוהו אל הבור הריקן שהוא מדור אחד ממדורות הגהינם ששם נידונין הבטלנין מד"ת והלכו ריקנין ממנה כי עונש הבור שהוא עם הארץ הרק מתורה שיהיה נדון בבור שאין בו מים אבל נחשי"ם ועקרבים יש בו ויאמר שלא גלו ישראל מארצם אלא על שלא עסקו בתורה שנאמר מי האיש החכם ויבן את זאת על מה אבדה הארץ וכו' ורבי יוסי אמר מהכא לכן גלה עמי מבלי דעת לפי שנזכר בכתוב הזה לשון גלות בפירוש: