כתם פז על ספר הזהר שסו

רבי חייא ור' יוסי הוו שכיחי קמיה דר"ש אמר ר' חייא הא תנינן חלמא דלא אתפשר וכו' זה המאמר הוא לרב חסדא בתוך מאמרים אחרים לו בפ' הרואה והם אלה אמר רב חסדא כל חלום ולא טוות פי' רש"י כל החלומות יראה אדם ולא יראה אות' כשהוא שרוי בתענית שאינו טוב. ואמר רב חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדוותיה מסתייה. ואמר רב חסדא חלמא בישא עדיף מטבא ואמר רב חסדא לא חלמא טבא מתקיים כוליה ולא חלמא בישא מתקיים כוליה.

ואמר רב חסדא חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקרייא ופי' רש"י ז"ל לא טוב ולא רע הוא שכל החלומות הולכים אחר הפה. הנך רואה מתוך דברי רב חסדא אם בעל נפש משכלת אתה שאינו עושה עיקר גדול מהחלומות אמנם יחשבם איפשריים ושרובם לא יראה הרואה לגלות את אזנו כדי להשיבו בתשובה וזה כי באמרו כל חלום ולא טוות רצה לומר לפי שמוסיף לחולם עצבות על עצבות ולפי' אמר בסמוך חלמא בישא עציבותיה מסתייה חלמא טבא חדוותיה מסתייה יראה מדבריו כי לא יראם הרואה רק להעציבו או לשמחו ודי לו בעצבונו או בשמחתו בו שאין בו ממש כל כך כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין כי עצבונם ושמחתם לפי שעה די להם שאינם דבר המתקיים אמנם יש בהם תועלת כי החלום הרע הוא טוב מחלום הטוב לפי שהוא סבה לאדם מעושהו וגוה מגבר יכסה ולפי' אמר חלמא בישא עדיף מחלמא טבא ואם החלומות הם דברים המתקיימים הלא טוב לאדם שיחלום דברים טובים דברים ניחומים אחרי שסופם להתקיים משיחלום דברים רעים אחרי שסופם להתקיים כי סוף סוף הטוב טוב והרע רע אלא שדעתו שאין בהם ממש כל כך האמנם כי יש תועלת בחלום הרע יותר מחלום הטוב כדי שיכנע האדם ליוצרו וכמ"ש בדוד ע"ה שמעול' לא חלם חלום טוב ואחיתופל לא ראה חלום רע ולכן היה אומר בסמוך לא חלמא טבא מתקיים כוליה ולא חלמא בישא מתקיים כוליה ירצה שאי איפשר לחלום בלא דברים בטלים ואחר שכן הוא אינם הוראות אמתיות לגמרי אמנם הם הוראות איפשריות שיתכן שיתקיימו קצתם או יתבטלו כפי התנאים הצריכי' לקיומם או לבטולם והם תלויים ועומדים בגדר האיפשרות ולפיכך אמר בסמוך כל חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקרייא הודיע כי בזה המין מהחלומות האפשריות בעוד שלא יפתור אותם הפותר המסוגל אין בהם לא טוב ולא רע כאשר פי' רש"י ז"ל הנך רואה כי לא הסכימו המאמרים האלה לרב חסדא אחד לאחד רק להודיע מהות החלומו' שהם איפשרי המציאות וזה כי בראשונה אמר כל חלום ולא טוות לפי שמוסיף עצבון על עצבון ואח"כ אמר חלמא בישא עציבותיה מסתייה וכו' ואח"כ אמר חלמא בישא עדיף מחלמא טבא ואח"כ אמר לא חלמא טבא מתקיים כוו' וסוף מאמריו כלם אמר חלמא דלא מפשר כאגרת' דלא מקריא ויצא לנו מזה כי כל חלום שאינו נפתר שהוא תלוי ועומד באיפשרות הטוב והרע עד כי יבוא הפותר ואם לא ימצא פותר או שלא יגידהו החולם מה תהי דינו שזה המין מהחלום איננו מהמין הראשון שאמרנו הבא ברב ענין ברב הבלים שאין בו ממש כלל אמנם הוא מתמין השני אשר יש בו ממש אמנם הוא תלוי ועומד באיפשרות פה הפותר ואם אין פותר אי איפשר לומר שישאר תלוי ועומד כל ימי עולם אלא בהכריח נאמר שיתקיים או לא יתקיים אחרי שהיה איפשרי המציאות ואל זה כיוון ר' חייא ע"ה בשאלתו לרשב"י ע"ה באמרו תנינא חלמא דלא אתפשר כאגרתא דלא מקריי' אי בגין דאתקיי' ואיהו לא ידע או דלא אתקיים כלל רצה לדעת מהו כוונתם באמרם דלא מקריי' אם יחזור אל החולם שלא ידע והרגש במקרהו אשר קרהו מה הודעה ההיא שהודיעוהו בחלומו ונתקיים החלום והוא לא ידע וזהו דלא מקרייא כלומר בבחינת החולם או שנאמר כי פירוש דלא מקרייא שלא יתקיים כלל החלום אחרי שאין פותר שיפתרהו לו ונמצא א"כ כי לשוא חלם החולם ואין בחלומות כלם ממש וזה לא יתכן לפי שקבלה בידינו שיש בחלומות מין ממין הנבואה ולא ישובו ריקם כי אם יעשו את אשר דברו והשיבו רשב"י ע"ה ואמר לו אתקיי' ולא אתידע כלומר כי פי' דלא מקרייא הוא בבחינת החולם שלא ידע אם נתקיי' חלומו אם לא ולית לך מלה בעלמא דעד לא יתי לעלמא דלאו הוא תליא בחלמא כי שר החלום מחלים לבני אדם את אשר יבוא לעול' כל א' כפי הבנתו. או ע"י כרוזא כמו שיבאר דלית מלה ומלה עד לא יתי לעלמא דלא מכרזי עליה והכרוז יודעי' אותו הנביאי' בזמן שהיתה הנבואה שורה בישראל ואחר שנסתלקה הנבואה נשארה השגת הכרוז על ידי חכם שהוא עדיף מנביא לפי שהנביא לא יתנבא כי אם בהמצא בו תנאי' הצריכים אל הנבואה מה שאין כן החכם כי חכמתו תעמוד לו בכל שעה שירצה להתבודד או ע"י העופות המגידות העתידות או זולתם מהדברים המגידים העתידות אשר כל חכם לב ידעם בטרם תבאנה כי כשהכרוז יוצא אין לך כל מדרגה ומדרג' למעלה שלא ידעהו והם מגידי' ומודיעים הדבר לאשר תחתיהם לכל א' כלשונו וככתבו ובני אדם אינם יודעים הלשונות ההם זולת החכמים אשר קבלו החכמות ההם איש מפי איש הם המכירים בהודעות ההם והוא אמרו ומכריז' עלה ברקיעא ומתמן אתפשט בעלמא ואתיהיב ע"י דכרוזא וכו' ואי לא אתיהיב בחלמא ואי לאו בצפרי שמיא וכו':

וילכו אחיו לרעות את וכו' יבאר סוד מלת א"ת היתר בכתוב ויאמר שהרמז לשכינה הנקראת א"ת ששתפוה עמהם כדי שיהיו עשרה ואלהים נצב בעדת אל ואין עדה פחות מעשרה וכבר ביארנו למה נרמזת השכינה בא"ת מטעמים רבים ומה גם עתה בכאן שהמלה נקוד מלעילא שזה לרמז על א"ת הידועה.

ובג"כ בזמנא דזבינו ליוסף אשתתפו כלהו בהדי שכינתא כלומר כי בהסכמתה מכרוהו כדי שיתגלגל הדבר לירד ישראל למצרים ושתיפו לה בהדיהו כד עבידו אומאה שאם לא כן שהיה בהסכמה עליונה היאך היו משביעין אותה שלא תגלה הסוד ושלא שרתה שכינה על יעקב כל הימים ההם עד שנודע שיוסף הוא חי מפיהם כמש"ה ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי ושם נאמר ותחי רוח יעקב אביהם.

ואי תימא דשכינתא לא אשתכחת עמהון כלומר שלא הסכימה במעשה ההוא ת"ח מה כתיב כי זה הכתוב מודיע צדקותם וחסידותם וכי הם קיום כל העולמות מעלה ומטה ואגב ארחיה יבאר המזמור שמחתי באומרים לי בית ה' נלך לבוא ממנו אל הכתוב המודיע מעלתם של שבטים וכי הם דוגמא עליונה ואמר האי קרא אוקמוה חבריא דדוד הוה בלביה למבני ביתא וכו' ולבתר מה כתיב רק אתה לא תבנה וישראל הוו ידעי והוו אמרי אימתי ימות דוד וכו' והיה שמח לדבריהם והיה משבח במעלת ירושלים ואומר ירושלם הבנויה כעיר שחוברה לה שחברו לה מבעי ליה כלומר השבטים הנז' בכתוב כמ"ש ששם עלו שבטים אלא דאתאחדת אימא בברתא פי' שחובר ה"א לה"א ובהיות כן שהיא מושפעת מהה"א הראשונה נמצאת כאמה בתה והוו כחד.

ששם עלו שבטים אלין אינון קיומא דעלמא וכו' אל זה היתה הכוונה להגיד בשבח השבטים אחי יוסף שלא זזה השכינה מחברת' ושכלם היו צדיקים וחסידים קיומא דכל עלמא קיומא אינון לעילא ותתא כי הם דוגמא עליונה כמו שנתבאר זה בכמה מקומות:

וימצאהו מה כתיב לעילא ויאמר אל יוסף וכו' יקשה היאך יסכים יעקב ע"ה בעצמו לשלוח יוסף אל אחיו והוא היה מרגיש בשנאתם וקנאתם בו ויאמר שלא חשדם על כך לפי שהיה מכיר בהם שהיו חסידים וצדיקים. ותו דקב"ה גרים כל דא והיתה נסבה מאתו ית' כי לו נתכנו עלילות לקיים גזירת בין הבתרים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וכו' ויאמר שנמצא בספרי קדמאי טעם אל הסבה למה נתגלגל הדבר שירדו ישראל למצרים על דרך זה שימכר יוסף על יד אחיו ולעבד ימכר יוסף ולא על דרך אחרת כי הרבה דרכים ופתחים למקום להוריד ליוסף למצרים כי ימצאוהו לסטים כשהיה תועה בשדה ויגנבוהו וימכרוהו במצרים או זולת זו ממקרי העולם ומאורעיו ולא תהיה המכירה ע"י אחיו ואחר שהיתה נסבה מאת האלהים שיהיה על דרך זה אי איפשר שאין סוד בזה. ויאמר כי מאת ה' היתה זאת שימכר לעבד מיד אחיו כדי שתשאר הממשלה ושבט מושלים ביד אחיו ואם ימשלו מצרים לא ימשלו אלא על עבד לא על מושל אמנם אם היה ששלטו המצריים על יוסף והוא בממשלה לא היתה תקוה לישראל לצאת מעבדות לעולם לפי שתגבר ממשלתם על ממשלת ישראל אמנם בהשאר הממשל' ביד אחיו לא ימשלו רק על עבד וירדו אחיו על ידיו למצרים ושבט מושלי' בידם ובהתגלגל הדבר שימשול יוסף עליהם לסבת החלומות הנה בבוא אחיו אליהם ישלטו גם הם על כלם כי לא סר שבט מלכות מידם ואל זה היה מסבות מתהפכות בתחבולותיו ית' אל כל אשר יצום על פני תבל ארצה ואנחנו לא נדע ולכן יקשה ונפלא הדבר בעינינו. ואח"כ יבאר הסוד מעיקרו ושרשו ויאמר ת"ח דיוסף דאיהו ברית עילאה כל זמנא דאתקיים ההוא ברית שכינתא אתקיים בהדייהו דישראל בשלם כי הוא שלו"ם הבית כמו שידעת ובהסתלק הברי"ת יסתלק השלום והשכינה וישראל בגלות והא אוקימנא דכתיב ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף כי יוסף הוא סוד הברי"ת והשלו"ם ולפי שנסתלק ומת מיד מלך השונא וכלא הוה מעם קב"ה. ת"ח וימצאהו איש דא גבריאל כלומר הנך רואה שלא מצא אותו לא ליסטים ולא זולתו שיוריד אותו למצרים רק גבריאל הממונה על הגבורה לשומרו משודדים ולהביאו לאחיו כדי שיתגלגל הדבר על האופן ההוא. והנה תועה בכלא תועה וכו' כלומר שהיתה טעייתו מכופלת כי הוא היה מבקש אהבתם ואחות' ולבם לא נכון עמו וגם בדרך היה תועה כי לא מצא אותם ועל דא וישאלהו האיש לאמר מה תבקש כלומר מה שאתה מבקש אינך מוצא אותו: