כתם פז על ספר הזהר לה

ויאמר אלהים יקוו המים בארח מישר בארח קו ביאר כי כל תיבו' התור' עשוים באמת וישר ואפי' בתיבו' השונות שהם ממשמעו' אחד לא יכתוב הכתו' תיבה אחת מהן ויניח חבירתה שהיא מהמשמעות עצמו אם לא לרמוז על ענין סוד. וזה כי היה יכול הכתוב לכתוב ויאמר אלהים יקבצו המים או יאספו המים אל מקום אחד ותראה וכו' וכתב יקוו לרמוז כי הו"א יתברך צוה ויהי שירדו ההשפעות דרך ק"ו האמצעי כדוגמת חוט השדרה הנמשך בדרך ישר מן המוח וביאר הסוד ואמר דהא מרזא דההוא נקודה קדמאה נפיק בלא בסתימו פי' מהכת"ר שהוא סוד הנקודה הראשונה שהיא חכמ' משם יוצא השפע דרך נסתר כי לא ידע אנוש ערכה כי אלהי"ם ידע דרכה והוא ידע את מקומה ואתכניש להיכלא עילאה שהיא הבינה ובה מתקבץ הכל.

ומתמן נפיק בקו מישר כי השלש הראשונות הם ראש אחד והתפאר' נמשך מהראש ההוא וממנו יקבלו הזרועות והשוקים מהקו האמצעי ומשלשל השפע מלז ללז עד הגיעו אל מקום א' הוא היסו"ד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא כי הוא מחבר שניהם וע"ז נקרא ח"י העולמי"ם ואחר שביאר מלת יקוו ביאר מה שבא אחריו בכתוב ואמר המים דנפקי מלעילא מאת ה"א עילאה ושיעור הכתוב יקוו דרך קו ה"א מים לפי שיוצאי' מסוד הה"א העליונה ומתחת השמי' שהוא היסוד שהוא תחת מדת השמי"ם שהוא משך הו"ו שהוא סוד ו"ו זעירא ו"ו קטיע' דהנני נותן לו את בריתי שלום ואגב ארחיה הודיענו הטעם למה נכתבה הו"ו בשני ווי"ן א' למדת השמי"ם ואחת ליסו"ד הנמשך ממנו וזהו אמרו וע"ד ו"ו חד לשמים וחד מתחת השמים. והשלים לבאר סוף הכתוב ותראה היבשה דא ה"א תתאה דא אתגלי וכל שאר אתכסי אמר כי לא יתגלה עולם האצילו' רק מתוך המדה הזא"ת כי כל מה שלמעלה ממנה נסתר והיא שער השמיי"ם וכל המראות נראים מתוכה. ומ"ש וע"ד רזא דברכאן באתגליא ובאתכסיא פי' כי אל סוד זה תקנו אנשי כנסת הגדולה הברכות בדרך מדבר לנוכח ובדרך נסתר כי ברוך אתה הוא מדבר לנוכח ואשר קדשנו הוא לנסתר וכן צריך לברך ולהמשיך הברכה לעולם הנגלה שהיא העטר' מעולם הנסת"ר. וביאר הטעם למה נקראת העטר' עולם הנגלה לפי שממנה יודעו סתרי העולם הנסת' והוא אמרו ומגו האי בתראה אשתמודע בסכלתנו ההוא דאתכסיא כלומר בהשכלת השכל לא במראית העין המורגשי ודייק למה אמר אל מקום אחד כי היה יכול לכתוב יקוו המים מתחת השמים אל המורד אמנם באמרו אל מקו"ם א' כמו אל המקום אשר בו יתיחד הכל והוא מקום קשר היחוד בסוד יי' אחד ושמו אחד ואגב ארחיה ביאר לנו הסוד למה כתב יי' אחד ואח"כ ושמו אחד כי היה ראוי לכתוב יי' ושמו אחד כי הוא ושמו ושמו והוא דבר אחד כי שמו יתברך מורה על עצמותו שאיני כשאר שמות הנבראים כי שמותיהם אינם מורים על עצמותם כאלו תאמר ראובן ויוסף כי כמה יוסף איכא בשוקא. אמנם גלה לנו כי צריכין אנו ליחד שני מיני יחוד ושניהם יחוד אחד. היחוד הראשון הוא ליחד העשר ספירות העליונות והם הרמוזות בכתוב שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד הנרמזים בשלשה אותיות יה"ו כמו שכבר נתבאר בפ' בראשית ברא אלהים כי השם הראשון רומז למדת החכמ"ה הרמוזה בי"וד עם קוצה הרומז אל האי"ן. ואלהינ"ו רומז אל הבי"נה הרמוזה בה"א ראשונה. והשם השלישי יי' רומז אל התפאר' הרמוז בו"ו שהוא הקו האמצעי הכולל ששה קני המנורה וצריך לכוין בשלשה השמות הללו לשלשה אותיות השם יה"ו ולקשר מראשית המחשבה עד צדיק שהוא המקשר סוף המחשבה שהיא העטר' בראשיתה שהוא הכת"ר הוא אומרו אל מק"ום אחד הוא הי"חוד המקשר והמיחד הה"א האחרונה עם יה"ו כי זהו סוד היחוד והחיבור והזיוג הנזכר להם ע"ה בכל מקום. וסוד היחוד הזה לא תמצאהו כתוב בארוכה כי אם בסירוגין רק בפ' תרומה בכתוב הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא וכו' אמר שם בשעתא דישראל מיחדי יחודא דרזא דשמע ישראל ברעותא שלים כדין נפיק מגו סתימו דעלמא עילאה חד נהירו וכו' והא כדין אתתקנת מטרוניתא לאעלא לחופה בהדי בעלה כל אינון שייפין עילאין כלהו מתחבראן בתיאובתא חדא וכו' וכדין בעלה אתתקן לגבה לאעל' בחופה עיין שם שאמר כיון דאמרי ישראל אחד באתערותא דשית סטרין כדין אתעבידו חד בההוא שעתא מטרוניתא מתתקנא ומתקשטא ועיילין לה שמשהא בלחיש דלגבי בעלה ואמרי בשכמל"ו וכו' יי' דא דשימו דאת יו"ד רישא עילאה דבשמא קדישא. אלהינו דא איהו רשימו דאת ה"א עילאה את תנינא דבשמא קדישא. יי' דא משיכו דאתמשך לתתא ברזא דרשימו דאת ו"ו דאינון תרין אתוון אתמשיכו למהוי באתר דא ואיהו אחד כל הני תלת אינון אחד ביחודא חד וכו' כדין עיילין לה למטרוניתא בהדיה עד סוף הענין כי שם יתבאר סוד הזיווג והיחוד בארוכה על דרך דמיון ומשל ומליצה זהו היחוד הראשון. והיחוד השני ליחד הכל"ה עם בתולותיה סוד השש נערות הראויות לבא עמה לבית המלך והכוללת סוד השש תיבות ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וביחוד הזה השני יתחבר האהל להיות אחד וזהו סוד יי' אחד ושמו אחד כי שמו היא העטר' שהוא השם הנכתב ונקרא ליחדה בנערותיה עם יה"ו להיות יהו"ה שלם ומלא והוא אומרו יי' אחד ושמו אחד תרין יחודין חד דעלמא עילאה לאתיחדא בדרגוי כלומר עד צדיק וחד דעלמא תתאה לאתיחדא בדרגוי וביתר הענין ואמר קשורא דעלמא עילא' עד הכא איהו חי עלמין תמן אתכסי' זאת קשר עלמא עילאה ביחודא דיליה ובגין כך אקרי מקום אחד. וביאר למה נקרא מקום אחד ואמר דכל דרגין ושייפין מתכנשין תמן שהוא סוד הסכמת כל האיברים העליוני' עם הברי"ת העלי"ון להריק בעטר' בדרך נסתר ובתשוקה רבה והוא אמרו ולית דרגא דאתיחדן כלהו ביחוד' חד אלא האי וביה אתכסיין כלהו בארח סתים בתיאובתא חד ועד הכא בדרגא חד אתאחד עלמא דאתגליא בעלמא דאתכסיא. וחזר ואמר עלמא דאתגליא אתיחיד אוף הכי לתתא כלו' בפרקי מרכבתה והכוונה שזה נאחז בזה וזה נאחז בזה המרכבה העליונה הראשונה במרכבת המשנה הן המה המיוחסות למים עליונים ולמים תחתונים. וביאר כי עלמא דאתגליא שהיא העטרת הוא עולם הנגלה לפי שמשם מתגלים סתרי ההויות הראשונות ולכן נקראת מרא"ה וכל הנביאים כלם משם משיגים מה שהם תשיגים כל א' וא' כפי מדרגתו והוא סוד מ"ש ישעיה ע"ה ואראה את אדנ"י באל"ף דל"ת נו"ן יו"ד לא כתב ואראה את יהו"ה כי לא יראהו האדם וחי וכן ויראו את אלהי ישראל שם האלהות לא שם העצם כי לא השיגו רק הכבוד אמנם השיגוהו בלא מחיצה כי העם השיגו מתוך ענן וערפל ולזה תרגם אנקלוס וחזו לא תרגם ואתגל להון כי השגתם היתה גדולה מהשגת העם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל וכן וכבוד יי' נראה באהל מועד אל כל בני ישראל וכמו שכתב רש"י ז"ל הענן ירד שם וכבר ידעת כי ענן יי' רמז אל העטרת כאשר יבא. וכן כמראה הקשת כי הקשת רומז לברית בסוד ותשב באיתן קשתו כי היא מדתו של יוסף והעטרת היא מראה שלו. ולפי שהביא ראיה מהקשת הביא הכתוב את קשתי נתתי בענן כי הסוד הוא שקשת הברי"ת נתון בענ"ן מששת ימי בראשי' וסוד הענן ידוע.

ומ"ש ביומ' דעיבא דאתחזי קשת. יביא משל לאותו הגלוי מענין הגוונים הנראים בקשת שנראים בו חיור וסומק וירוק וידוע הוא שהגוונים ההם נעשי' לסבת ניצוץ השמש והאויר והענן כמו שכבר נתבא' זה בתחלת הפרשה והגוונים הנז' מחוייבים כפי סבותיהם שהם ג' כמו שביארנו בזה העולם המורגש וכבר ידעת שאין לך דבר למטה שאין שורשו למעל' ואם אינו ממינו הנה הוא בדוגמתו על כן יתיחס הקש"ת העליון לשלשת הגוונים הללו לפי שהוא מקבל משלשת אבות אברהם המיוחס למי החס"ד הל"בן ויצחק לניצוץ האש האדו"ם ויעקב לרוח האויר ושלשת הגוונין האלה נדפסים ביוס"ף הצדי"ק נראים בסוד הענ"ן שהיא העטר' כי בה יתגלו גווני הקש"ת הנסתרי' וזהו את קשת"י נתתי בענ"ן ואז"ל דבר המוקש לי נתתי בענן והוא סוד וירד יי' בענ"ן וסוד הנה יי' רוכב על ע"ב ק"ל. ומ"ש אתער שמאלא לאתתקפא היא מדת הגבור"ה המשפעת בעטר' תחלה ומ"ש ונפקת רח"ל ותקש בלדתה רמז כי מכח הגבורה יצאת העטרת המיוחסת לרח"ל התנוצץ הניצוץ ונתהווה הקש"ת כי אותיות תק"ש הם אותיות קש"ת כלומר שהולידה גווני הקש' למטה בפרקי מרכבתה והם מיכ"אל גברי"אל רפ"אל שהם סוד השלש' גוונים העליונים הנסתרי' בברי. ומ"ש נהירו דאתכסיא בגלגולא כחיזו דעינא כוונתו בזה לשני ענינים לתת ציור שכלי לענין הגוונים הנזכרים. הענין הראשון להודיע כי העין המורגש שלנו יש לאישון קליפו' מקיפין אותו בעין מחיצות סובבים לאישון באלה הגוונים כאשר יתבאר במקומו ב"ה ואין ספק שאין במחיצות ההם רק מה שבאישון עצמו אלא שאינם נראים באישון כמו שנראים במחיצו' וזה דמיון נמרץ להודיע כי אין בנגלה רק מה שבנסתר והוא אמרו נהירו דאתכסיא בגלגולא כלומר באישון כחיזו דעינא שנראים הגוונים סביבות האישו"ן. והענין השני ג"כ יכלול הדמיון הזה כי כבר יורגש בחוש הראות כי בסתימת העין בחזקה אם יגלגלהו בעליו מצד לצד יולדו למראי' העין הגוונים האלה שלשתם כהרף עין לשעתו ואפי' באישון לילה ואפילה שאין שם לא אור ולא גוון כלל יתהוו הגוונים הללו למראית העין בהתגלגלו לצדדי' בחזקה והוא אמרו נהירו דאתכסי' בגלגולא כחיזו דעינא והנה א"כ נאמר כי בחיוב הם באישון נסתרים ומתנוצצים ונראים לחוץ והוא ג"כ דמיון נמרץ להודיע כי אין בנגלה רק מה שבנסתר וזהו סוד מראה הנוגה סביב הוא מראה דמות כבו"ד יי' והכל מבואר למבין והוא אשר רמז באמרו הוא מראה דמות כבוד יי' וכו' גוונין דאתיחדא יחודא תתאה לפום יחודא דאתיחד יחודא דלעילא יי' אלהינו יי' גוונין סתימין דלא אתחזיין ואתקשרן אל מקום אחד שהוא הברית כי שם הם מתיחדים הגוונים כלם אמר שכן הם בקשת למטה בעטרת לאתיחדא בהו. חיור וסומק וירוק שהם מיכאל גבריאל רפאל ואינון יחודא אחרא באופן שהם שני מיני יחוד עולים ליחוד אחד ונתקשר מרכבה במרכבה והוא סוד יהו"ה אחד בספירות העליונות עד יסוד ושמו אחד אדנ"י שהוא שם ליהו"ה אחד בהתחבר' יחד סוד יאהדונה"י שהוא התקשרות המרכבות ושניהם היחודים האלה נרמזים הראשון בשמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד. והשני בברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שש תיבות כנגד שש. ויהיה פי' הכתוב יקוו המים ימדדו המים במדה אחת באופן שיהיה היחוד שוה בשוה שש תיבות ביסוד הראשון עד יסו"ד ושש תיבו' ביחוד השני המתקשר בו ויהיה הכל נמדד במדה אחת והיא הבוציצא דקרדינותא שקדם זכרה כי בה נמדד ההתפשטות כלו והוא סוד הו"ו אשר הוא סוד שיעו"ר קומה של יוצ"ר בראשית ודע כי העטרת נקראת יוצר בראשית בעולם הנפרדים כמו שנקראת הבינ"ה יוצר בראשית בעולם האצילות ושיעו"ר קומ"ה נקראת העטרת כי למעלה ממנה אין שיעור כי כלם נקראים אין סוף אמנם בעטרת משערים שיעור ק"ו מ"ה בסוד איברי המרכבה מועט נגד הרב ודע כי כך עולה במספר שעו"ר קומ"ה כמספר והברי"ח התיכו"ן שהוא הק"ו האמצעי המבריח מן הקצה אל הקצה נמצא כי שיעורו של יוצר בראשית הוא מעט נגד הרב שהוא הבריח התיכון והבן זה מאוד כי לא נמדדו המים התחתונים כי אם בכח המים העליונים והם שני מיני יחוד שש תיבות למים העליונים ושש תיבות למים התחתונים וזהו אמרו ודא איהו יקוו המים הכא שיעור' דיוצר עלמין יו"ד ה"א ו"ו ה"א קדוש קדוש קדוש וכו' והסוד בזה כי בשלש אותיות השם יה"ו נכללים שלש של שלש שלש עד יסו"ד שהוא צבאות ואנו אומרים קדוש על כל מדות ג"פ ובכן מלא כל הארץ כבודו שהיא הה"א האחרונה שהיא מקבלת הכל וממנה יתראו כל המראות והשיעורים העליונים והוא סוד ותר"אה היבשה. וג"כ ירמוז כי בה נרשמי' כל המצות עשה ולא תעשה סוד זכו"ר ושמו"ר כמנין ותרא"ה שעולה תרי"ג ובתורה שבע"פ מתבארות ונראות כל המצות כי למעלה הימנה הם נסתרות בגוף האילן ונדפסות בה ונגלות והכל סוד אחד וענין אחד. ומ"ש רזא גליפא שמא דיחודא כוז"ו במוכס"ז כוז"ו צריך אתה לדעת כי כל הצירופי' והשיקולים והתמורות של האלפביתות וחילופי חלופיהם זו בזו וזו בזו בא"ת ב"ש או א"ל ב"ם או זולתם מהאלף ביתות זו בזו וזו בזו כמ"ש ספר יצירה אלף עם כלם וכלם עם אלף וכו' נמצא כל היצור וכל הדיבור יוצא בשם אחד הנה כלם בעטרת כי בה שייכי הצירופים והתמורו' והשיקולים כי למעלה ממנה אין שם שום צירוף ותמורה רק אלפא פשוטה והבן זה מאד כי הוא סוד אמרם אתוון דדכורא לא מתחלפי אתוון דנוקב' מתחלפי כאשר יתבאר בפ' תרומה ב"ה נמצא כי כל הצירופי' וחלופיה' אינם רק בעטר' ועוד אתה צריך לדעת כי כל אות המתחלף באות אחר אם הוא מתחלף באות של אחריו כלומר שקדם לו באלפא ביתא יורה על כי טובת וינזור אחור ואם הוא מתחלף באות הבא לפניו יורה על כי טובתו מתוספת ומתברכת כי כל נזור אחור יורה הריסה וכל הולך לפני' יורה בנין ומסוד זה תבין כי שם טדה"ד שהיא צירוף יהו"ה באותיו' נזורו' לאחור כיצד היו"ד בטי"ת והה"א בדל"ת והו"ו בה"א והה"א בדל"ת יורה על החזרת האור לאחור ועל גניזתו לפי שהיה הולך ומתפש' ואמר לו עד פ"ה תבוא ולא תוסיפ ומאז נתהווה פגימתה של לבנ"ה והבן כי כן גזרה וכמתו יתברך וזהו סוד מאמר הנביא בשם שולחו ית' הגידו האותיות לאחור ואדעה כי אלהים אתם והסוד בזה כי שם טדה"ד עולה כ"ב אותיות שבהם נברא העולם ואמרי העולם רצוני עולם האצילות שהוא סוד האלפא ביתא הפשוטה של כ"ב אותיות ובהגיע האור ההוא אל העטרת נזור אחור ולא פעל רק כ"ב אותיות העולים למנין שם זה טדה"ד המור' על פגימו כי בשובו אחור נשאר מקום לפגימתה של לבנ"ה בסוד יהי מארת חסר נמצא כי שם זה מורה על מניעת האור וגניזתו בהנזרו אחור באותיות האלף ביתא ואמ' כנגד עובדי הפסילי' קרבו ריבכם יאמר יי' הגישו עצומותיכם כלומר טענותיכם העצומות יגישו ויגידו לנו הכסילים שאתם אומרים שהם אלהים יגישו אלינו טענותיהם ויגידו לנו את אשר תקרנה המקרים לדורות העתידים לבא גם הראשונות שעברו מה הנה הגידו ונשימה לבנו כלומר הפסילים ואתם שגלה לכם עתידות ועוברות הגידו זה. הגידו האותיות לאחור כלומר הידעתם סוד הבריאה בשוב האותיות לאחור שלא פעלו רק כ"ב אותיות ולא נתפשטה הבריאה יותר ובכן נדעה כי אלהים אתם כי סוד זה לא ידעהו רק האלהים לבדו. הנה א"כ נתבאר כי חילוף האותיות לאחור יורו על חסרון ואם יתחלפו במה שהם לפניהם יורו על תוספת ברכה והשפעה על כן בהתחלף אותיות יי' אלהינו יי' באותיות שלפניהם יהיו כוז"ו במוכס"ז כוז"ו ואמר בעל המאמר כי כשנקוו המים העליונים אל מקום א' שהוא היסו"ד והוא מריק טובו בעטרת אזי נראתה היבשה שהית' יבשה מכ"ל טוב ובכן נתבסמה ונעשה צירוף האותיות בתוספת טובה וברכה יי' אלהינו יי'. כוז"ו במוכס"ז כוז"ו וזהו סוד היחוד שאנו מיחדים לחבר את האהל להיות אחד כי אזי נהיה מושפעים על ידה כאשר יבא ביאורו לפנים בהדיא בפסוק ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא וכו'.