כתם פז על ספר הזהר שנג

ואלה תולדות עשו הוא אדום וכו' יבאר הטעם למה לא נמנו תולדותיו של עשו בחיי יצחק אביו כמו שנמנו תולדו' יעקב בחיי יצחק שהרי אחר שכתב ויגוע יצחק וכו' כתיב בתריה ואלה תולדות עשו ויאמר כי היה הרמז בזה להודיע כי תולדותיו של עשו אינם נמנים מחלק יצח"ק בעולם הקדושה כי הוא חייו של יצחק והבן זה אמנם נפרדו ממנו בחייו אמנם אחרי מותו נמנו בחלק הקליפה והערלה ולכן נפרד משכונת יעקב שנא' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו דשבק ליה קרן וריוח שעבודא דמצרים וארעא כי לא רצה להשתעבד למצרים כדי להרויח קרן וריוח השעבוד וירושת הארץ.

וזבין ליה חולקיה הן מערתא דכפילתא שקנה אברהם מבני חת ונקבר שם וירש אותם יצחק ונקבר שם והיה ראוי שירש חלקו עשו במערה ומכרה ליעקב ודייקו כל זה מהכתוב וילך אל ארץ כלומר ארץ אחרת ולא חפץ בארץ ישראל מפני יעקב אחיו שלא להשתעבד כמוהו ואזל ליה מן ארעא ומן מהימנותא כי חלק האמונה היא הארץ הקדושה והוא בחר בארץ נכריה ארץ העמים חוצה לה להיות משועבד לחלק הקליפה זכאה חולקיה דיעקב:

ואלה המלכים אשר מלכו ר' יסא פתח הנה קטן נתתיך בגוים יבאר הסבה למה קדמה שולטנותו של עשו בעולם לישראל כפי סוד סדר מדרגות הבריאה וזה כי צריך אתה לדעת סוד אמרם ז"ל שהקליפה קדמה לעולם שהכוונה בזה שקדמה להראות בעולם השפל כי היא האחרונה והשפלה מכל מדרגות מעלה וראשונה למטה כי היא הקרובה והראשונה לגבי התחתונים כי לכוונה זו אומרים כי קדמה היא לא שקדמה ח"ו בבריאה כי האור הוא הקודם אל החשך רק שקדמה לגבי התחתונים כי היא התחתונה מכל המדרגות אשר עליה וקרובה לתחתונים ובהיות הדבר כן יחוייב שתראה ממשלתה על התחתונים ראשונה בקריבתה אליהם ובזאת ההקדמה יתבאר לך סוד הכתו' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וסוד הפתיחה שפתח ר' יסא באמרו הנה קטן נתתיך בגוים כי בא הנביא להוכיח לאומת עשו למה יתגאה בשולטנותו למטה אחרי שמדרגתו למטה מכל המדרגות למעלה ובזוי ושסוי מכלנה והיה לו להעריך עצמו בערך המדרגות העליונות כי קטון הוא מכלם ולא בערך התחתונים להראות זדונו ושאונו עליהם. ויבאר הענין ואמר ת"ח כד עבד קב"ה עלמא ופלג ארעא לז' תחומי פליגין הם ז' האקלימים שהעולם נחלק אליהם שהם לעומת השבעים שרים העליונים הממונים על ע' אומות.

כל חד וחד כדקא חזי ליה כי כל ממונה וממונה נתן לו ממשלה על אומתו וחלקו המגי"ע לו באקלים ההוא שכן כתיב בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם.

ומכלהו רברבן דאתמסרו לשאר עמין לא אית בהו בזוי לקמיה כממנא דעשו וביאר הסבה ואמר בגין דסטרא דעשו סטרא מסאבא איהו כי הוא קליפה שמאלית כי כבר ידעת כי יש קליפה מצד ימין ויש קליפה מצד שמאל והשמאלית קשה מאד ואין בה טהרה כלל ושניהם הם סוד המתקדשים והמטהרים אל הגנות וכו' אוכלי בשר החזיר השקץ והעכבר יחדיו יסופו לעתיד לבא.

ומאינון דרגין זעירין דבתר ריחיא סריקתא דקוסטרי סומקי קא אתיא נתיחסו המדרגות השפלות אשר למטה מכל קליפי ערלה לבכור השבי אשר אחר הרחים שהם אנשים הרקיים והפוחזים אשר ממשלתם פחותה ופי' סריקתא דקוסטרי סריקתא תרגום ריקים ופוחזים גברין סריקין וקוסטרי לסטים כמו קסטינר והוא משל לאותם המדרגות השפלות שהם קליפה דקליפה פחותי הערך צד הטומאה העבה המיוחסת לנחש הארור אשר נתקלל על גחונך תלך כי נקצצו רגליו והוא דמיון לאיש אשר אין לו רגלים להנשא בהם על הארץ ועליו אמר הנביא הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד ת"ח בדרגין תתאין אית דרגין על דרגין כלהו משניין דא מן דא כי לפי מקום תחנותם ישתנה צורתם ותמונתם והוראתם בתחתונים כאשר ישתנה הוראת הכוכבים והמזלות לפי המצב אשר הם בו עת עת בהיותם נזורים או בבתי כבודם או בבתי קלונם.

וכלהו דרגין קפטירין וקשירין אלין באלין פי' קפטירין דבוקים מענין קטוף וסרוך הנז' להם ע"ה על השער הדבק זה בזה שאין המים נכנסים ביניהם.

ומלכו אתפרש דא מן דא כי כל ממונה על תפקידו אשר הפקד עליו הוראתו נבדלת מהוראת חבירו אע"פ שהם בקשר א'.

דא עייל ודא סליק כדמיון הכוכבים המסודרים בגלגל זה עולה וזה יורד וזכר לשון הכנסה ויציאה ע"ד המוציא במספר צבאם. אחידן בקשרא חדא לא יסורו ממנו כי אין להם חלוף מקום אמנם יש להם חלוף מצב כדמיון חלקי הגלגל שאינם מתחלפים ממקומם אבל יתחלף מצבם בעליה וירידה.

ההוא קשרא משחתא חדא ליה דע כי הקשר הנזכר בכאן הוא העיגול הסובב וחורז את כלם וקושרם יחד בדמיון הגלגל המקשר כל העיגולה סביב ואמר כי העיגול הזה משחתא חדא אית ליה כלומר מדה אחת לו ושלשה קשרים יש למדה ההיא כדמיון הגלגל הנחלק לד' פאות ולכל פאה ופאה יש ג' מזלות סימנם טש"ת סא"ב מע"ק גר"ד ובכל קשר וקשר יש לו עטרא אחת כלומר ממשלה ובכל עטר' ועטרא חד קסטורא כלומר ממונה וקסטור ואתמנא בעטורא דלעילא כי נתמנה מכח העליון על עבודתו ועל משאו.

ונחית לתתא עד דאתקשרו ביה כוכבייא ומזלי פי' שיורד כח המנוי ההוא עד גלגל הכוכבים השבעה הנבוכים ועל גלגל המזלות השנים עשר.

וכל חד וחד אתפרש ביה חד כוכבא וחד מזלא פי' שלסבת זה נבדלו צורות הכוכבים אחת אחת כפי הכח היורד והמתחלק אליהם.

וכל כוכביא זמינין אינון בדרגין דלעילא כלומר שהם מוכני' לעשות כל אשר יצום על פני תבל ארצה.

ועל דא כל דרגא ודרגא אתעטר באתרין ידיען כל מדרגה ומדרגה מהממונים יש לו מקום ידוע ונבדל לממשלתו כדמיון ממשלת השבעה כוכבי הנבוכה הממונים על ז' אקלימי הארץ. וכד מתפרשן דרגין תשכח קטורא דפוסקתא פי' כי כשנבדלים המדרגות זו מזו תמצא קשר המנוי המשתלשל מלז ללז עד שנקשרים כל המדרגות במקו' הראוי להם כאשר נקשרים פרקי האיברים קצתם בקצתם. פוסקתא פי' ממונה ירושלמי פ"ק דמעשרות אפוסק"ו ואצטורבלין ואמר זה כנגד היודעים אשר קבלו פה אל פה סוד וקשר המדרגו' זו בזו והשתלשלותם ממנוי אל מנוי ומענין אל ענין. וסטרי דרגי מסאבי דאינון בסטר שמאלא וכו' יבאר כי מדרגות הטומאה נמשך כחם מכח הגבורה הקשה האש האדומה כי נתנוצצו ממנה ניצוצות אדומים כשנים לאין מספר אלף אלפי אלפים ורבוא רבבן כלם בעלי דין כי כל מה שיתרחקו מהמקור הם מתחזקים בדין ובהיות כי עשו יונק משם מן האדום האדום הזה קליפתו עבה והוא מ"ש הנה קטן נתתיך בגוים ושפל ומרוחק ובזוי מכל המדרגות ואתה מתנשא לאמר אני אמלוך ת"ח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ וכו' יבאר הכתוב על הדרך שהקדים כי כן חייב הענין כפי מה שהסכימה חכמתו ית' שיקדים מלכות עשו למלכות ישראל על פי סדר המדרגות למעלה כי הקליפה תקדם בתחתונים כי היא קרובה אליהם ולכן תמשול בראשונה בתחתונים ואח"כ יתגלה מלכות שמים והוא אמרו לפני מלוך מלך לבני ישראל בגין דאינון דרגין דקיימין בי תרעי לתתא קדמאי כלומר ראשוני' למטה ואחרוני' מלמעלה ויאמר כי על סוד זה אמר לו יעקב לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו בגין דדרגין דיליה קדמאין אינון לאעלאה או לשלטאה לתתא כי בהיותם אחרונים למעלה הם ראשונים למטה בהכנסה כי מהשערים החיצונים יתחיל האדם להכנס לפרוזדור ולטרקלין. ובג"כ לפני מלוך מלך דעד כען לא מטא זמנא דמלכות שמים וכו' עד שתשלם ממשלת הקליפה כפי שנז' כי אז התחיל ממשלת מלכות שמים להתיחד בבני ישראל כי הם חלקה ונחלתה ולסוד זה אמר יעקב לעשו יעבור נא אדוני וכו'. וכד שרא שרא בזעירא דכל שבטין הוא שאול הבא משבט בנימן כי הוא המלך הראשון לישראל כי כן ממשלתם של ישראל הולכת וגדולה כמ"ש בפ' מי זאת עולה יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנגדלו'. לבתר אתא מלכותא באתריה בדוד ע"ה כי לו תאות המלוכ"ה ולזרעו אחריו כי היא מדתו ועונותינו גרמו שנפסקה במדת זמן גלותינו עד בוא חליפתנו ותשוב העטרת ליושנה דלא תעדי לעלמין:

רבי אבא פתח ועתה שמע יעקב עבדי. יבאר כי התור"ה והאד"ם שהם ישראל והאר"ץ הם ג' דברים נאותים מתדבקים זה בזה יחדם האל יתברך אחד באחד יגשו ובהיותם שומרים תמונתם זה עם זה בהם יקנו חיי העה"ב כי בם בחר הקב"ה לחלקו ועל כן הבטיח הקב"ה בכמה מקומות שירשו ע"י התורה והארץ חיי עולם הבא כי התורה היא המישרת את ישראל לדעת דרכיו יתברך וזה סבה שירשו את הארץ כמ"ש ועמך כלם צדיקי' לעולם ירשו אר"ץ וכבר ידעת כי האר"ץ רומזת לארץ החיים שהיא עה"ב נמצא כי ישראל והתורה הם ענין א'. ובכן שב לבאר הכתוב שקרא ליעקב ע"ה בשם יעקב ואח"כ בשם ישראל ואמר תלת דרגין הכא בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל ולבתר ישורון שכן כתוב ועתה שמע יעקב עבדי ואח"כ וישראל בחרתי בו וסמיך ליה כה אמר ה' עושך וכו' אל תירא עבדי יעקב וישורון בחרתי בו. ת"ח יעקב הא אוקמוה אוף הכי וכו' יבאר כי השלש שמות האלה הם במשך הק"ו האמצעי יעקב בעטרת שכן אמרו שצורתו חקוקה בכס"א הכבו"ד וכן עולה יעק"ב בארבע אותיותיו כמנין מקו"ם וסוד מקו"ם ידוע בסוד ברוך כבוד ה' ממקומו. ואע"ג דדרגין אינון חד ושם ישרא"ל רומז לתפארת ישראל והכל משך אחד. ישורון אמאי אקרי ישראל בשמא דא למה יקראהו פעם ישראל ופעם ישורון ומהו אשר ירמוז ישורון אלא ישראל וישורון כלא חד פי' שמשמעו' אחד הם. ישורון כד"א ישור על אנשים וכו' לפי שהוא יושב אהלי"ם דנטיל שורה להאי סטרא ולהאי סטרא יבאר כי מלת ישורון ר"ל שתי שורות. ושם ישרא"ל רומז על דנטיל רבו ותוקפא מכלא שהוא נסמך לשם א"ל המורה על אילות וחוזק נמצא שכלם עולים למקום אחד ומשך אחד יעקב עבדי זמנין דאיהו עבד וכו' כי הספירה אשר יתיחס אליה פעם אל העטרת ופעם אל התפארת וכלא ברזא עילאה איהו ועל זה הביא ראיה מהכתוב בוראך יעקב ויוצרך ישראל כה אמר ה' עושך נזכר בו ענין בריאה ויצירה ועשיה שהם סוד האצילו' בסוד אבי"ע שהם מדרגות זו למעלה מזו והודיע כי נאמר ביעק"ב שהוא השם הקטן במדרגה ענין בריאה שהוא מורה על התחלה וראשית יותר מהיצירה הנזכרת בשם ישראל שנאמר בוראך יעקב ויוצרך ישראל כי לפי מעלת השם היה ראוי לכתוב כה אמר בוראך ישראל ויוצרך ישורון ועושך יעקב כי שם יעקב הוא הקטן שבהם והיה ראוי ליחסו אל העשיה כי הוא ענין המורה על עולם העשיה ואמר יחס הבריאה ליעקב להודיע כי הכל ענין א' וסוד אחד כי העליון תחתון והתחתון עליון וכלהו חד. זכאין אינון ישראל דקב"ה אתרעי בהו ליחס אותם בשמו על הסוד הנז' וכשם ששמו קיים כך ישראל קיימין מה שאין כן באומות העולם שנאמר בהם הבל המה מעשה תעתועים שענין העשיה הנז' בהם היא הבל מעשה תעתועים לא עשייה קיימת כענין העשייה הנזכר בישראל כה אמר ה' עושך ועל כן בעת פקודתם יאבדו בשעה דקב"ה זמין לבער' לון מן עלמא וישתאר הוא בלחודוי שנאמר ונשגב ה' לבדו וכן ישראל ישאר זכרם יען הם חלקו אמנם א"כ חלק השרים אשר יאבדו כענין שנאמר המה יאבדו ואתה תעמוד ולכן יאבד זכרם המה:

רבי יהודה פתח אל תיראי תולעת יעקב וכו' יוסיף עוד ראיה על דברי רבי ייסא על קיומם של ישראל בעולם ת"ח כל עמין דעלמא יהיב לון קב"ה ממנן שליטין הם שרי הקליפה השולטים על עולם הכליה וההפסד לסבה זו האומו' שהם תחת ממשלת' אוחזים מעשה שריהם בידיהם ועושים כמוהם יהיו עושיהם להשחית ולשפוך דמים ויתר המעשי' הרעים וזהו שרמז שכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו כלומר במעשה אלהיו כי השם מורה על המעשה וכלם מגמתם להרע לישראל וזה נודע וכמו שאמר הנביא ירמיה שהיה בוכה על כנסת ישראל ראיתה כל נקמתם כל מחשבותם לי שמעת חרפתם ה' כל מחשבות' עלי שפתי קמי והגיונם עלי כל היום. וישראל לית לון תוקפא וחילא לנצחא לון בר בפומא כמ"ש הקול קול יעקב בדא תולעתא דלית ליה חילא ותוקפא ובפומיה מתבר כלא כי הוא כורת אפילו בעצים. תו אל תיראי תולעת יעקב ידמהו לתולע' המשי דמניה נפקי כל לבושי יקר ססטרי דמלכין פי' תכשיטי המלכים המרוקמים כי לא יעלה הרקום הנאה כי אם במשי. לבתר זרע זרעין ומית ויש תקוה בזרעו לשוב ולהחיות. כך ישראל אינון כאינון תולעתי דאע"ג דמיתין יתהדרון ויתקיימון כי יש תקוה לאחריתם. ויביא ראיה מהכתוב שאמר כי כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל מאי כחומר דא חומר דההוא זכוכית. הנך רואה שהכתוב מדבר בענין מ"ש לו הקב"ה לירמיהו ע"ה קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את דברי וכן עשה שנאמר וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות ואין ספק שזה היוצר הנז' בכתוב הוא האומן המצייר בדעתו לעשות כלי חרס שכן אמר והנהו עושה מלאכה על האבנים כי אומן הזכוכית לא יעשה מלאכתו על האבנים כי אומן כלי חרס עושה בידיו ומגלגל ברגלו האבנים אמנם אומן הזכוכית עושה על ידי כלי ברזל וא"כ מהו ההכרח שאמר רבי יהודה שהחומר הנז' הוא חומר הזכוכית והכתוב מדבר בחומר החרס. ויתכן שהכריח זה מהנקודה שהמלה מנוקדת בפתח שאם היתה הכוונה אל חומר החרס הנז' היל"ל הנה כחומר ביד היוצר בשב"א אמנם שכשניקד בפתח ירצה באותו החומר הידוע כי אם ישבר ושב ורפא לו לא כחומר החרסיי אשר ישבר ולא יוכל להרפא עוד והכריח ג"כ זה מן הכתוב שאמר ושב ויעשהו כלי אחר ואם היה כלי חרס אי איפשר שוב לעשו' ממנו כלי אחר מתי ישראל דא אילנא דחיי יבאר כי שם ישראל מיוחס למדת התפארת שהוא עץ החיים ומתיו שהם אנשיו הם בניו הדבקי' בו הם הם אשר יתקיימו בעולם לעתיד לקרוא כלם בשם ה' ולעובדו שכם אחד: