כתם פז על ספר הזהר שנה

רבי אלעזר ורבי יצחק הוו אזלי בארחא וכו' כשקם רבי אלעזר לקרוא ק"ש נראה לו לרבי יצחק שלא הקדים רבי אלעזר לק"ש שום דבר משום קריאה כאלו תאמר קריאת הקרבנות וזולתם ולכן א"ל רבי יצחק לרבי אלעזר והא תנינן עד לא יפוק בר נש לארחא צריך לנטלא רשו ממאריה ולצלי צלותיה והתנצל רבי אלעזר ואמר כי השכים לצאת לדרך קודם שיאור היום ועדיין לא הגיע זמן התפלה להתפלל ועכ"ז קודם שיצא לדרך כבר נמלך עם בוראו והתפלל תפלת הדרך.

אבל צלותא דא לא צלינא וכו' ואמר שהוא קם בחצות לילה להתעסק בתורה ובעוד שיאור היום בשחר שנקרא שחר לפי שעדיין העולם בשחרות הוא זמן שהאשה מספרת עם בעל"ה שהרמז לחבור המדות והיא ובתולותי"ה אחריה מובאות אל האהל פנימה לקבל פרס מאת המלך ובעוד שהם מתחברים אין צריך להפסיק ביניהם ולא לשאול רשות ולשאול שום שאלה כי שניהם מתעסקים ז"ה לתת וזא"ת לקבל שפע וברכה לתת טרף לביתה וחק לנערותיה ואין ראוי לשאול שום שאלה בעוד שהמל"ך והמלכ"ה מדברים כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.

והשתא דנהיר שמשא הוא עדן צלותא לצלאה כמא דאוקמוה במסכת ברכות זמן ק"ש יראוך עם שמש שהרמז שמדת הירא"ה שהיא העטרת היא עם שמ"ש ומגן ה' צבאות דהא סיהרא בהדי שמשא אצטריך בשעת הנץ החמה וכוונתו בזה להודיע כי כבר נמלך בבוראו קודם צאתו לדרך ועתה שהגיע שעת קריאת שמע קם והתפלל כמו שהוא הדין.

אזלו כד מטו חד בי חקל יתבו יתכן שישבו לאכול וזקפו עיניהם וראו בהר א' תלול שהיו עולים בריות משונות לראש ההר ההוא ויהיו הבריו' ההם כענין מה שסופר שיש בעולם בריות על צורת בני אדם פניהם מכוסים בשער ומשחת מאיש מראיה' ותוארם מבני אדם ואמר שפחד רבי יצחק אולי ירדו אליהם להשחיתם ואמר לו רבי אלעזר כי אין חיה רעה שולטת באדם ולא שום מזיק כי אם מפאת עון אשר בידו כענין מ"ש הכתוב פחדו בציון חטאים ומי שאין בידו עון אשר חטא לא ירא מפחד פתאום ומשואת רשעים והודיע רבי אלעזר לר' יצחק כי אלה הבריות המשונות שראו אינם מאותם הנודעים כנפילים או כענקים וזולתם כי ה' מינים הם כמוזכר בפ' בראשית אמנם הם כת אחרת נתחדש מתערובת זרע קין ברוחות כשגורש מעל פני האדמה ולבאר הענין פתח בכתוב ואלה בני צבעון ואיה וענה הוא ענה וכו' האי קרא אוקמוה כתב הרמב"ן ז"ל לדעת מקצת רבותינו ז"ל בתלמוד הם הפרדים וזה האיש מצא כי יולידו מין בשאינו מינו ואין כן בשאר מיני הכלאים ואמר במדבר ברעותו החמורים כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים האתונות והוא הרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניה' שהם קרובי' בטבע ויולידו ועל כן נודע במעשה ההוא ויתארהו הכתוב בו. ואנקלוס ע"ה תרגם הימים גבריא והנראה מסברתו כי ענה זה באו עליו בהיותו במדבר מן האומה הנקראת אימים לפנים עם גדול ורב בענקים ורצו לגזול ממנו החמורים של צבעון אביו ובהיותו במדבר ואין עוזר לו מצא ידו להם והציל החמורים מידם והוא מלשון תמצא ידך לכל אויביך והיה נודע בגבורה זאת ונכון הוא עכ"ל הרמב"ן ז"ל. והנה כפי קבלת רבי אלעזר אין הימים הנז' בכאן מכת האימים לפנים אשר נאמר בהם האימים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים אמנם הם כת אחרת משונים מהם שהרי כתיב ימם חסר להורות כי הם חסרי המתכונת ומשונים ואמר שאלה נתחדשו כשגורש קין מעל פני האדמה וישב בארץ נוד ונתערב זרעו בשדה ושדות אותן הרוחות אשר ברא אלהים ערב שבת וקדש היום עד שלא נתגלמו ונמצאו ערומים לא מן הנבראים בעלי גוף ולא מן הרוחניים כי נבראו ע"ש בין השמשות ונתגלמו אח"כ בזרע של קין והם נראים לבני אדם במדברות ובהרים וקראם הכתוב ימ"ם חסר שהרי אינם לא מיום שישי ולא מיום שביעי כי יומם שנבראו בו חסר הוא ואלה הם אשר מצא ענה במדבר ברעותו החמורים והם למדוהו להביא ממזרים לעולם יען שרשם מהתערובת והכלאים. ואינון אזלי בני טוריא וקיימי בגופא זמנא ביומא מתלבשים בחלק שבהם הגופני ואח"כ מתפשטים ממנו ובשעה שנראים לבני אדם הם מלובשים והם הם אשר ראינו עולים לראש ההר. ת"ח ענה דא איהו ממזרא הוה וכן אמרו ז"ל והכריחו זה מדכתיב הוא ענה כלומר האמור למעלה שהוא אחיו של צבעון שכן כתיב אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה וכאן הוא קורא אותו בנו מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה. ודא אתא מסטרא דרוח מסאבא דאתדבק ביה ובג"כ אשכח לון כי לא יזדמן הטמא רק לטמא כמוהו והם למדוהו להמצי' ממזרים. ויאמר כי יש כמה כתות מאלה ונבדלים אלה מאלה וכלם באים מהשורש ההוא והם הנמצאים בחורבות ובמדברות החרבות ושם מושבם והירא את דבר ה' לא יזיקוהו. אזלו ועאלו בטורא כי נתחזק רבי יצחק בדברי רבי אלעזר וסר ממנו הפחד. א"ר יצחק כגוונא דא כל אינון טורין דרך שאלה אמר לרבי אלעזר כן לדעת אם בדרך כלל כל ההרים שאין בהם מושב בני אדם הם נמצאים שם ואמר ליה רבי אלעזר הכי הוא שאינם נמצאים אלא בהרים אשר אין בהם ישוב:

פתח ר' אלעזר הללויה אודה ה' בכל לבב חזר ר' אלעזר לענין אשר בו התחיל כשהתנצל לרבי יצחק שאמר לו דהא אנא אשתדלנא באוריתא מפלגו ליליא ואמר שכן היה נוהג דוד הע"ה לקום בחצות לילה בשירות ותושבחו' ואגב ארחיה יאמר כי המשובח שבכל השירי' הוא הללוי"ה לפי שיש בו שם ושבח וזה כי השם הוא י"ה והשבח הל"ל שהוא רומז לכנסת ישראל כי כן עולה אדנ"י כמנין הלל וכמו שביארנו כי אל זה היה מכוין הלל באמרו בשמחת בית השואבה אם אני כאן הכל כאן כלומר אם שמי הרומז לכנס' ישראל כאן שכן עולה אדנ"י כמנין הלל הכל כאן וסוד כ"ל ידוע שהוא המשפי' בה וכן במלת הללויה ר"ל הל"ל וי"ה שהם שבח ושם וביאר למה אמר בכל לבב ולא בכל לבי לפי שכפל הבית מורה על שני לבבות והם יצה"ט ויצה"ר בסוד ישרים ועדה אלין אינון ישראל דכל דרגין בהו מתעטרין כלם נכתרים בשם ישראל כהנים לויים צדיקי' וחסידים בסוד ישרא"ל סבא שהוא כלול מחס"ד הכהן ומגבורת הלוי וצדי"ק וחסיד ומבואר הוא כי על סוד זה נחלקו ישראל בשלשה מדרגות שהקב"ה מתעטר בהם ומתפאר בהם. ויאמר כי היודע לשבח ליוצרו כמו שראוי כלומר שיהיו דברי השבח מיוסדים בסוד שמו הוא הנענה כמ"ש אשגבהו כי ידע שמי ואמר זה על שבח הללויה שיש בו ש"ם ושב"ח:

פתח רבי יצחק ואמר וכו' רבי יצחק גרסינן ולא רבי יוסי כי הוא אשר היה הולך עם רבי אלעזר ואם הוא רבי יוסי לדעתי כי הוא תמיד היה מפחד בהולכו בדרך צריך לכתוב למעלה רבי אלעזר ורבי יוסי הוו אזלי בארחא. יהיה מי שיהיה פתיחתו זאת אתה סתר לי מצר תצרני הוא מענין הנדון הנזכר לרבי אלעזר בענין היצה"ר שהיה דוד מתפלל לאלוהיו שיצילנו ממנו שהוא הצר הצורר אותו למעלה ולמטה ע"ד מ"ש עולה ומקטרג יורד ומשחית שאלמלא הוא למטה לא אשתכח מארי דבבו לבר נש. רני פלט תסובבני סלה יסובבוני מבעי ליה פי' כי יחזור לרני פלט ויהיה הכוונה כי הרננות של הצלה הם יסובבוהו סלה להצילו וא"כ מהו תסובבני ויאמר כי הענין חוזר להקב"ה וכאלו חסר אות בי"ת השמוש כאלו אמר ברני פלט כלומר באותם השירים שיש בהם מדרגות להצלה בהם תסובבני אתה סלה להצילני. והאי קרא איהו כסדרא ואיהו למפרע מהאי גיסא ומהאי גיסא ראיתי בתכלת מה"ר יהודה החסיד זלה"ה כי יש שלשה פסוקים כל א' וא' יש בו תשעה תיבות ובכל אחד ואחד מהם יש ל"ב אותיות והם אלה אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה. בטחו בה' עדי עד כי בי"ה יהו"ה צור עולמים יהו"ה עוז לעמו יתן יהו"ה יברך את עמו בשלום. וצירופם הולך על דרך ויסע ויבא ויט בדרך מישר ומפרע ומישר וזהו צירופם. אמ"י תי"ה המ"ו סל"ה תו"ע רע"ו לר"ז יו"ל מיצ"ע צה"ם רו"ו תה"י צי"ת רה"ן ני"י יב"ה רי"ו נכ"ה יד"י פע"ב לי"ר טד"ך תע"א סה"ת וו"ע בה"מ בי"ו נב"ב יו"ש סח"ל לט"ו הב"ם וכתב כי האומר שלשה הפסוקים האלה בכל יום ומכוין לצירופם על הדרך שהם כתובים פה במישר ומפרע ומישר ינצל מכל צרה וצוקה. ואל זה כיוון רבי יוסי באמרו והאי קרא איהו כסדרא ואיהו למפרע כלומר שהוא מצטרף כסדר ולמפרע מהאי גיסא ומהאי גיסא לענין הצלה כענין השאלה מצר תצרני. ת"ח באלין שירין ותושבחן דקאמר דוד אתיהיבו בהו רזין ומלין עילאין. כמו שקבלו בעלי הקבלה כי מכל מזמור ומזמור ושיר ושיר יוצא שם אחד לענין ידוע כאשר כתוב בשמוש תהלים לפי שכל אותיותיהם נכתבו ונסדרו ברוח הקדש:

פתח רבי אלעזר ואמר דחה דחיתני לנפול זה ג"כ מהענין עצמו שמדבר על ענין יצה"ר המפתה את האדם וצריך ליזהר ממנו. דחה דחוני מבעי ליה כי למעלה מזה כתיב כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' וכו' וסמיך ליה דחה דחיתני והיה ראוי לכתוב דחה דחוני על הגוים האויבים שהזכיר אלא דא סטרא אחרא דדחיא ליה לבר נש יאמר כי יחזור אל היצה"ר ואליו פיו קרא דוד ע"ה לומר כי תמיד היה משתדל להפילו ולדחותו אל באר שחת לולי ה' עזרתה לו ומבואר הוא: