כתם פז על ספר הזהר שנ

ויהי בשכן ישראל בארץ ההיא וילך ראובן וישכב את בלהה וכו' ר' אלעזר אמר וכו' הנה ר' אלעזר הרגיש בכתוב כי למה הוצרך לכתו' לזכור שמעשה זה של ראובן על בלהה היה בארץ ההיא או בזולת' ומהו החידוש שהודיענו הכתוב בזה ואמר כי הרמז באמרו בארץ ההיא היא האר"ץ העליונה לפי שכבר מתו לאה ורחל ונטלא ביתא מאן דנטלא שהרי נתעלה יעקב אל ישראל סבא וביתו בית תפל"ה וזהו אשר רמז באמרו וישכון ישרא"ל באר"ץ ההיא.

וכי סלקא דעתך דראובן אזל ושכב בהדי בלהה וכו' יודיע כי הצדיק אם אשם יאשם לאחת מן האשמים בלי יודעים יחשב עליו לחטא גדול לפי שהצדיק צריך לדקדק ולפשפש תמיד במעשיו כקטן הגדול ולפי שהיה לו לראובן להשמר מנגוע במטת בלהה הן שהיה מפאת קנאתו כמשרז"ל שבלבל יצועי אביו כי כשמתה רחל נטל יעקב מטתו שהיתה תדיר נתונה באהל רחל ונתנה באהל בלהה בא ראובן ותבע עלבון אמו ואמר אם אחות אמא היתה צרה לאמא שפחת אחות אמא תהא צרה לאמא לכך בלבל או הן שיהיה כדעת ר' יסא דנאים על ההוא ערסא ולא חייש ליקרא דשכינתא הנה עכ"ז אשם אשם והעלה עליו הכתוב כאלו שכב את אשת אביו ח"ו ח"ו והעד על צדקתו שכן כתב הכתוב מיד ויהיו בני יעקב שנים עשר שלא נפגם ראובן מהמנין וסמך מיד בכור יעקב ראובן כי ככחו מאז בצדקתו כחו עתה ובכור לאחיו וכבר ידעת שנתמנה ראובן על הקללה בהר עיבל להודיע להם לישראל שלא חטא באשת אביו שהרי הוא היה קורא ארור שוכב עם אשת אביו וכן אז"ל כל האומ' ראובן חטא אינו אלא טועה כדאיתא בשבת בפ' במה בהמה יוצאה:

רבי יהודה פתח כי ישרים דרכי ה' וכו' ענין פתיחה זו לכאורה יראה שאין לה שייכות בנדון שלנו ואולי כי כוונת ר' יהודה להליץ על ראובן ע"ה שלא חטא שאלו חטא ח"ו לא יקום בתחייה והרי מרע"ה ע"ה בברכו אותו אמר יחי ראובן ואל ימות רמז שלא חטא עון אשר חטא במעשה בלהה לשיצטרך לבוא בגלגול כמו שתרגם אנקלוס ומותא תנינא לא ימות הנה גלה לנו כי הנשמות מתגלגלות לבא בגוף שני וכן נמצא בירושלמי בענין בני עלי אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון זו מיתה שניה ותרג' יונתן עד דימותון מותא תנינ' והנה ר' יהודה הודיענו כי הכל רמוז בתורה כי בכתוב הכתו' סמוך למעשה בלהה ויהיו בני יעקב שנים עשר גלה הכתוב שלא חטא ח"ו ולזה פתח כי ישרים דרכי ה' והגדיל הענין בהודיע תועל' המתעסק בתורה כי באורה יראה ויגלו לו כל סתרי תורה ולא יכשל ח"ו כאשר יכשלו הרשעים האומרים הרי כתוב כי ראובן שכב את בלהה אשת אביו ומבקשים תואנות וזיופים להתיר הרצועה לעצמם ללכת בשרירות לבם הרע והזונה שאם היו מתעסקים בתורה לא יבואו למדה זו כאשר יקרא לחולם שיחלום שנכנ' בפלטרין של מלך דרך השערי' אחת אחת ורואה בחלום תכונת הבתים והחצירות והאולמות. הנה אם יקרא מקרהו בהקיץ שיבוא ליכנס בחצר המלך ובטירותיו יזכור חלומו שראה השערים ההם וישמח וילך בטח ולא יטעה בכניסתו לפלטרין לפי שכבר הראוהו את מבוא הבית בחלומו והוא אמרו ת"ח כל בר נש דאשתדל באוריתא כד נפיק מהאי עלמא נשמתיה סלקא באינון ארחין ושבילין דאינון באוריתא וכו' ואינון דידעי אורחוי דאוריתא בהאי עלמא יהכון בהו בההוא עלמא כד יפקון מהאי עלמא כי חייה עה"ז נערכים לחלום בערך העה"ב וכו' והוא אמרו בשכבך תשמור עליך בעה"ז והקיצות היא תשיחך כלומר תדבר עמך ותזכור אותך לאמר הלא תזכור כי כל מה שאת' רואה עתה כבר הראיתיהו לך בעולם החלום. מה שאין כן למי שלא נתעסק בתורה שלא ראה אור בעודו בחיים חייתו ובחשך בא ובחשך ילך בעה"ב לפי שלא הורגל בעה"ז ללכת בנתיבות העה"ב וילך ארחות עקלקלות ויבאר הכתוב בשכבך בקבר תשמר עליך התורה מן עונש הדין בעה"ב והקיצות בתחית המתים היא תשיחך תלמד זכות בעבורך ורבים מישיני עפר יקיצו אלה לחיי עולם הם שנתעסקו בתורה. ויאמר כי אותם שנתעסקו בתורה בעה"ז הם אשר יתקיימו בגוף ונפש בזמן התחיה בעבור שהאל ית' יעורר בהם רוח א' כלול מד' רוחות עליונות בכח ד' אותיות השם כי הוא קיום עולמו בשכר שעסקו בתורה שהיא כלה שמותיו של הב"ה ויקשה והרי מצינו במתי יחזקאל שנאמר בהם מארבע רוחות בואי הרוח וחזרו לעפרם ויאמר כי לא היתה הכוונה בהם רק דוגמא להודיע שעתיד הב"ה להחיות המתים מפני דבת רבים הסוברים בענין תחית המתים סברות זרות אסור לשומם על ספר מה כתיב יחיו מתיך וכו' יוכיח כל מה שאמר מתוך הפסוק הזה:

ר' שמעון אמר כל אינון מלין דאוריתא וכו' יבאר הכתוב והקיצות היא תשיחך תשיח בעבורך כל מלי אורית' שהגית בהם בעה"ז על הערך שהיית מתדבק בה תשיח ותצמיח לעה"ב וזה יהיה סבת קיומם בתחית המתים. ובגין כך כי ישרים דרכי ה' יחזור לענין הפתיחה שפתח וכבר הקדמתי שייכות הפתיחה בענין מעשה ראובן ואם לא זכר הכוונה בפי' הדבר מבואר ועל זה:

פתח ר' חייא בענין חטא בני עלי שהוא דומה בדומה שנכתב עליהם אשר ישכבון את הנשים הצובאות כאשר יבאר בהדיא וכי ס"ד דכהני ה' יעבדון עבידתא דא ח"ו ויביא ראיה לזה שהרי קודם הכתוב הזה גלה הכתוב חטאתם מה היא ואמר כי נאצו האנשים את מנחת ה' וכתיב ומשפט הכהנים את העם וכו' גם בטרם יקטירון את החלב וכו' ותהי חטאת הנערים גדולה מאד. והכא אמר אשר ישכבון את הנשים הצובאות. כלומר ולא הגדיל ככתוב את חטאתם זה כמו שהגדיל חטאתם במה שהיו עושים בענין הקרבנו' כמ"ש גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות לכהן ולא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי וכו' ונאמר שם ותהי חטאת הנערים גדול' מאד ואם היה שהיו שוככי' את הנשים הצובאות איזו חטאת גדולה מזה א"כ נראה מזה שמה שכתב הכתוב שהיו שוככים את הנשים אינו כפשטו ח"ו וכן הביאו במדרש שמואל ר' יהודה בר סימון בשם ר' חזקיה אומר זה אחד מן המקראות שהיה רבינו דורש לשבח את אשר ישכבון את הנשים איפשר בניו של אותו צדיק היו עושין כן אמור מעתה על ידי שהיו עולות הנשים לשילה היו משהין אותם ומלינין אותם חוץ מבתיהם לילה אחת מעלה עליהם הכתוב כאלו שמשו עמהם. והנה ר' חייא ביאר הענין בכאן היטב ואמר ח"ו דהוו עבדי עבידא דא וכ"ש באתרא קדישא ההוא ולא יקומון כל ישראל ויקטלון לון ביאר שני סבות שהיו ונמצאים בענין הזה המאמתי' שהוא בלתי איפשר להיות הכתו' בפשטו האחד כי כל עובר עבירה יבקש לו מקום נסתר ובהחבא לעשות מעשהו ולא במקו' נגלה וקדוש כזה ועוד כי בהרגיש כל ישראל הדבר הרע ההוא כי הוא עון פלילי אם היה אמת הנה בקנאת חמתם היו ממהרים ופוגעים בהם להורגם שם ולא היו ממתינים לדונם בב"ד. אלא בגין דהוו מעכבין לון לאעלא למקדשא ומחאן בידיהון דלא לאעלא למצלי צלותא עד דקרבנין אתעבידו וביאר למה היו מעכבים אותם ואמר בגין דאינון לא מייתן קרבנות למיטל חולק' מניהו ולפי שאין להם הנאה מרובה בקרבנ' היו מעכבי' אותם. כגוונ' דא וישכב את בלהה וכו' ח"ו אלא בגין דעכב לה לשמש' באבוי שמושא דמצוה והמעכב שמוש המצוה מעלה עליו הכתו' כאלו גרם לשכינה שתסתלק מעל מטתו של אותו צדיק ומבואר הענין בעצמו. ויתן טוב טעם ודעת ר' אלעזר מ"ט בקדמיתא ישראל שנאמר וישמע ישראל ולבתר ויהיו בני יעקב י"ב וכו' ואמר כי בענין השמיעה ששמע ישראל שבלבל ראובן המטה נקרא ישרא"ל כי הגיעו מהבזיון ההוא הרבה בהיות שכבר נתעלה בנפשו למדה הנקראת ישרא"ל גו תרין עשר נהרי אפרסמונא דכיא הנכללים במדת התפאר' ולענין החשבון נקרא יעקב כי שם זה נתיחס בעטרת ולהודיע כי היתה מטתו שלימה מנה אותם בשם יעקב המתוקן בעטרת להודיע כי אין הכתוב כפשטו דאלו עבד עובדא לא עייל ראובן בחושבנא ויאמר כי אע"פ שלא חטא בעון פלילי הזה הנראה מהכתוב עכ"ז נענש שנטלה בכורתו ממנו ונתנה ליוסף שנאמ' ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף וכבר ידעת כי ראובן היה עלול מתחלה בענין היציע כי נתחלף ליעקב אביו מחשבתו עם לאה ברחל באופן כי ראובן היה עלול מתחלת הוייתו בבטן אמו בענין המטה ובגיחו מרחם יצא לבלבל מטתו של אביו כי כן חייב השורש ועל זה אמר ת"ח להוי שמיה דאלהא מברך וכו' יבאר כי הורתו של ראובן היה בטעות כפי מחשבתו של יעקב ומבואר הוא. ומ"ש דהא אלמלא דיעקב לא ידע וכו' הודיע כי היא שעמדה לו לראובן להיות נמנה עם שבטי יה לפי שלא ידע יעקב שהיא לאה שאלו היה יודע שהיא לאה והיתה מחשבתו ברחל יהיה בן תמורה ולא יחשב עם הצדיקים אחיו וח"ו שיעקב ע"ה בכוונת מכוון יעשה זאת אלא שלא ידע בענין ושעל כן לא נקרא ראובן בשם ידוע כלומר כי לא נקרא שמו על שם הסבה אשר אמרה אמו כי ראה ה' בעניי שא"כ היה ראוי לקרוא אותו ראיון בענין מה שאמרה בשני כי שמע ה' כי שנואה אנכי ותקרא שמו שמעון וזולתם ולא נקרא אלא ראובן סתם כאלו אמרה ראו בן שאינו מסכים עם הכוונה שאלו היה מסכים עם הכוונה היתה קוראת אותו ראובני ותיחסהו לעצמה אבל קראתו ראובן סתם שאינו בני כפי מחשבת אביו. ואולי כי לזה כיון הכתוב באמרו וישמע ישראל ולא אמר וידע ישראל כאלו אמר כי אזי שמע והבין ישראל כי היה מחויב שיבלבל מטתו בהיות בלבול במחשבתו בשעת הריונו ומחשבתו יצאה לפועל שנתנה בכורתו אל הבן שעלה ברוחו שהיה ברחל וכלא סליק באתריה:

רבי חזקיה אשכחיה יומא חד לר' יוסי דהוה מסתמיס סמפונא גו קטרי דנורא. שיכות זאת העובדא בכאן הוא שהוא ענין דומה למה שהיו עושים בני עלי בענין הקטרת החלבים שנאמר גם בטרם יקטירון את החלב ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר לצלות וכו' ואם לא לקחתי בחזקה ובזה היתה חטאת הנערים גדולה מאד כי היו מקדימים מאכלם למאכל גבוה אשר לסבת מניעתו והחדלו מבית ה' גלו ישראל מארצם ומדת הדין פעלה בעולם ונתפשטה כי לסבת הקרבנות שהיו נקרבים ע"ג המזבח היתה מדת הדין מצומצמת שם ולא היתה מתפשטת בעולם ובני עלי בהקדימם מאכלם למאכל גבוה היו מונעים השפע והברכה מרדת כי עכ"א הכתוב ותהי חטאת הנערים גדולה מאד ולהודיע התועלת הגדול שהיה בהקטר החלבים והעשן העולה מהם שהיה מקשר העולם הביא המעשה הזה כי ר' חזקיה פעם א' קרא מקרהו שמצא לר' יוסי שהיה צולה סמפון א' של הריאה או זולתו והיה נמס חלבו ממנו על האש ועולה העשן דרך ישר למעלה ונזכר לעשן שהיה עולה מחלבי המזבח ואמר אלו קטורא דתננא דקרבנא דהוה סליק ע"ג מדבחא הוה סליק תמיד כי האי גוונא כלומר שלא היה נפסק בעונותנו שרבו לא שריא רוגזא בעלמא וישראל לא אתגלו ועל זה פתח הפתיחה הזאת ואמר מי זאת עולה מן המדבר ומבואר הוא הענין בעצמו כי יבאר הכתוב על דרך סוד יחוד המדו' בעטר' מקוטרת כלומר מקושרת מ"ר זה אברהם עד"ר אלך לי אל המר הר המוריה ולבונה זה יצח"ק הבא כחו מן הר הלבונה המלבנת עונותיהם של ישראל ביום הכפורי"ם מכל אבקת רוכל הוא יעקב הכלול מכלם או יהיה הרמז על יוס"ף בסוד אלה תולדות יעקב יוסף כי הו"ו ומשך הו"ו הכל סוד א'. ויאמר כי היה סימן לישראל כשהיה עולה עשן המערכה בדרך ישר שלא ינצחה הרוח היו יודעים שנתרצה קרבנם ונאחז עשן בעש"ן העליון וכל הפנים מאירים ונרות המנור"ה העליונ"ה מאירים אל עבר פניה ומיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו כעס ורוגז שנאמר ואל זועם בכל יום וכו':