כתם פז על ספר הזהר שמט

ויהי בצאת נפשה כי מתה ר' אבא וכו' יבאר כפל הכתוב כי אחד שכתב שיצאתה נפשה ידוע הוא שמתה. ויאמר כי יש קצת בני אדם שמגיעים עד שערי מות ויצא נשמתם מהם ואח"כ חוזרות כאשר ראינו בעינינו כי קרה מקרה בעת שמרחיצים אותו במים החמים יתעורר הדם בו וישוב נפשו אליו כי יחם לבבו ופעמים יתרפה ויקום על משענתו ופעמים ישוב וימות לשעה קלה ויביא ראיה מהכתוב ותשב רוחו אליו וכן ויצא לבם וכן נפשי יצאה בדברו וכן עד אשר לא נותרה בו נשמה. הנה בכל אלה יאמין ויסבור ר' אבא שהם מתו לשעה כמתי עולם אלא שחזרה נשמתם להם. אמנם דעת הרמב"ם ז"ל בפ' מ"ב מהחלק הראשון יסבור כי בן הצרפית לא מת מכל וכל כדעת האונדלוסיים אלא שייחס הדבר לאנדלוסיים והוא כמסתיר פנים ממנו שהרי הוא כתב ויהי חוליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה שאלו אמר וימת היה סובל שיהיה חולי חזק קרוב למות כנבל בשמעו את הדברים וכתב עוד ואמרו קצת האנדלוסיים כי נתבטלה נשימתו עד שלא הורגשה לו נשימה כלל כמו שיקרא לקצת חולים חולי השתוק ומחנק הרחם עד שלא יודע אם הוא מת או חי ויתמיד זה הספק יום או יומים. אמנם בעלי הזוהר סוברים בכל אלה הנזכרים שמתו לפי שעה וחזרה נשמתם להם ושעל טעם זה נאמר ברחל ויהי בצאת נפשה כי מתה האי נפקת נשמתה ולא אהדרת ומיתת.

ותקרא שמו בן אוני דקשיו דדינא דאתגזר עלה כי מדת הדין הקשה פעלה בה ובמדתה למעלה.

ויעקב אהדר לה וקשיר לה לימינא וכו' כלומר לרח"ל העליונה בגין דמערב אצטריך לקשרא ליה לימינא כדי שתקבל מימי החס"ד לקיום העולם.

האי אתגליא מיתתה וקבורתה שכן כתיב ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה אבל לאה לא אתגליא וכו' לא נזכר בתורה לא מיתתה ולא קבורתה כמו שנאמר ברחל ומ"ש יעקב בצוותו את בנו קברו אותי אל אבותי וכו' שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו וכו' ושמה קברתי את לאה הם דברי הודעה מפי יעקב לא מפי הכתוב והסוד ידוע כי לאה מיוחסת לא"ם הבני"ם הנעלמת כי איזה מקום בינ"ה ורחל מיוחסת לעטרת המתיחסת לפרשת דרכים ופרש"ת העבו"ר ולסוד זה נקברה בפרשת דרכים לבכות על בניה כאשר יבאר לפנים.

ואע"ג דהא ארבע אמהן רזא אית לון שהם סוד מרכבה התחתונה ולפי מה שהונח לזה היא למעלה:

ויצב יעקב מצבה על קבורתה א"ר יוסי מ"ט וכו'. יבאר טוב טעם למה בנה מצבה ולפי שיש מן הקושי במה שאמר ר' יוסי מ"ט והלא כך דרכו של עולם לבנות מצבה על קברי מתיהם ולמה יאמר ר' יוסי מ"ט אמנם גלה לנו כי בנה יעקב על קבורת רחל בנין עולם בנין חזק לא ימוט לעולם ועל סוד זה כתב הכתוב עד היום הזה ולכן כתב ויצב יעקב מצבה כי היל"ל ויבן מצבה על קבורת' ובאמרו ויצב ביא' כי היה הבנין בנין עומד בענין דברך נצב בשמים והנה ר' יוסי גלה ב' דברי' האחד שנגלה מקומה כפי הסוד שמדתה היא הנגלית. והשני באמרו עד היום הזה שתהיה נצבת ועומדת בציונה עד היום ההוא שעתיד הב"ה להחיות המתים עד היום ההוא ממש וכבר ידעת כי בכל מקום שנז' בכתוב עד היום הזה הוא ענין קיום כל דבר אשר יאמר עליו בכל יום מהימים העתידים לבא היום הזה. ולפי שנראה מדברי ר' יוסי שענין קיום קבורתה הוא עד תחית המתים ופשיטא שכל הצדיקים הנה הנם עומדים בתחיית המתים מקבריהם ומהו אשר חידש בה ע"כ בא ר' יהודה ואמר כי סוד קבורתה בדרך והצבת מצבתה שם כדי שכשישובו בנים לגבולם יעברו ישראל דרך שם ויבכו על קבורתה כדרך שהיא תמיד מבכה על בניה כי איננו וכן כתיב בבכי יבואו ועל כן נקברה שם והיא עתידה לשמוח בבניה ועם השכינה בדוגמתה שהיא כביכול בגלות כי"ר במהרה בימינו אמן: