כתם פז על ספר הזהר שמו

ויבן שם מזבח. ת"ח וכו' יבאר כי לא מצינו באלה המזבחות אשר בנה הן המזבח אשר בנה חוץ לעיר שכם והן המזבח אשר בנה בבית אל היא לוזה שיזכור הכתוב שהעלה עליהם עולות ונסכים רק ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל וכאן ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל ואין ספק שלא בנה המזבחות הללו רק להקריב עליהם תודה ושלמים אבל לא זכר הכתוב בהם שום הקרבה לרמוז כי העיקר לא ההעלאה ואמר כי כן יורה הכתוב שאמר ויבן שם מזבח סתם לה' שהם סוד העטרת והתפארת ולזה הסוד קרא להם שם כשם המזבח העליון למזבח הראשון קרא אל אלהי ישראל ולשני קרא בי"ת א"ל שמא דא כשמא עילאה כי כשהתחתונה מאירה היא העטרת כדין כאמ"ה בת"ה וכלא חד הבית והשוכן בו והבן זה כי זה נרמז בקוראו אותו בי"ת א"ל.

כי שם נגלו אליו האלהים בגין דאינון לא אשתכחו אלא בשכינתא יבאר כי אעפ"י ששם אלהים בכל מקום אשר נזכר בתורה הוא האלהים יתברך שמו וכבר ידעת מה שאז"ל כל מקום שפקרו המינים לומר ששתי רשויות הם תשובתם בצדם בראשית ברא אלהים בראו אלהים לא כתיב אלא ברא וידברו אלהים לא כתיב אלא וידבר ויאמרו אלהים לא כתיב אלא ויאמר אלהים והיה ראוי אם כן שיכתוב בכאן כי שם נגלה אליו בלשון יחיד ולמה כתב נגלו בלשון רבים ואמר כי האלהים הנז' בכאן הם מחנה אלהים אשר נגלו אליו בברחו מפני עשו אחיו והם מחנה שכינה והראיה לזה שלא כתב אלהים אלא בה"א הידיעה וזה יורה כי הרמז למחנה אלהים כי הוא משותף ופירושו כי שם נגלו אליו האלהים הידועי' למחנה שכינ"ה שהם שבעים במספר והם כסאות וקתדראו' סביב השכינה שהם הנמצאים תמיד עם השכינה.

ועל דא כי שם נגלו וכו' כלומר הראיה שהם נמצאים תמיד עם השכינה שהרי כתוב במראה ההיא של סולם אשר נגלו לו האלהים העולים ויורדים נאמר שם והנה ה' נצב עליו שזה יורה שהם סביבות השכינה:

ויעל מעליו אלהים. אר"ש מכאן אוליפנא דאתעביד רתיכא קדישא בהדי אבהן והוא רגל שלישי אחר שכתוב מלת מעליו יורה שהוא מרכבה לרוכב.

ות"ח יעקב איהו רתיכא קדישא עילאה לפי שיש מרכבה עליונה ומרכבת המשנה אמר כי יעקב הוא מרכבה קדישא עילאה לפי שהוא בבחינת השמ"ש המאיר ללבנ"ה כי הוא תיקן תפל"ת ערבי"ת.

ואיהו רתיכא בלחודוי כי הוא כלול מאברהם ויצחק ולכן אמר ויעל מעליו אלהים כאלו הוא מרכבה לבדו מן הטעם שאמרנו.

ת"ח כמא אינון חביבין ישראל יבאר מעלת ישראל על כל האומות לסבת כי בשם ישראל העליון יכנו ועל כן לית לך עם ולישן בכל עמין עובדי ע"ז דאית ליה אלהא דישמע לון וכו' הוא מזומן לשמוע לתפלתן ישראל סב"א לישראל הנקראים בשמו.

ת"ח יעקב קב"ה קרא ליה ישראל וכו' כי אע"פ ששרו של עשו אמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל איננו הוא הקורא רק המודיע כי מהיום ההוא והלאה לא יאמר עוד שמו יעקב כי הקריאה לא היתה כי אם מהב"ה שהרי כתב ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך והסתכל שלא אמר לו שרו של עשו לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל אלא לא יאמר בענין הודעה אמנם הקריאה הקבועה היתה של הב"ה ונרמז זה באמרו.

ויקרא את שמו ישראל מאן ויקרא דא שכינתא שכן מצינו בויקרא אל משה כי האל"ף זעירא יורה על השכינה וכן מלת א"ת הנוספת. ולפי שיקשה כפי המונח שהרי כתיב ויאמר לו אלהים ויראה כי אלהים הקורא היא השכינה והנה הענין כפול כי אחר שכתב ויאמר לו אלהים לא יעקב וכו' למה יצטרך לכתוב ויקרא את שמו אם הקורא הוא על השכינה כמו שאמרת. לזה חזר ואמר ויאמר לו אלהים לעילא אוקמוה כי האומר לא יעקב יאמר עוד שמך הוא לעילא אלהים דבראשית והקורא שמו ישראל הוא השכינה דהא אשתלים בכלא ואסתלק בדרגיה שהוא ישראל סב"א ואשתלים בשמא דא:

רבי אלעזר ור' יוסי הוו אזלי בארחא א"ל ר' יוסי לר' אלעזר ודאי האי דאמרי דיעקב שלימו דאבהן וכו' ישאל טעם למה אחר שאמר לו הב"ה לא יקרא עוד שמך יעקב למה חזר הוא בעצמו יתברך וקראו יעקב והשאלה הזאת איתא בפ"ק דברכות באופן אחר אמרו שם תאני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר והיה שמך אברהם ר' אלעזר אומר עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם. אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי והשיבו התם קב"ה אמר לאברהם לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה. אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב הכי נמי שאני התם דאהדר אהדריה קרא דכתיב ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמ' יעקב יעקב ושם נתנו טעם למה אהדרי' באברה' קרא אמנם בכאן היתה השאלה למה אחר שא"ל הב"ה לא יקרא עוד את שמך יעקב אמאי אהדר קב"ה וקרא ליה יעקב בכמה זמנין כי נתן מקום לכל העולם לקוראו יעקב והוא אמרו וכלא קרו ליה יעקב כמלקדמין אי הכי מאי ולא יקרא עוד כי דבר השם לא ישוב לאחור והנה השאלה חזקה עד מאד בלי ספק וע"כ השיבו ר' אלעזר שפיר קאמרת. ופתח בכתוב ה' כגבור יצא וכו' כדי לבוא מתוכו לסוד התשובה כאשר יבאר בהדיא ואמר כגבור גבור מבעי ליה כאיש איש מבעי ליה. אלא הא אתמר וכו' יאמר כי קריאת השמות הקדושים המיוחסים לו יתברך הם כפי הפעולות אשר הוא פועל בעולמו יתברך כפי אשר יחייבו מעשה התחתונים וכמה שכבר דרשו זה בכתוב לכו וראו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ. והודיע בזה כי אין לו יתברך שם קבוע ידוע אלינו מצד מהותו יתברך רק מצד ההויות אשר נתהוו בעולם נקרא בשם הוי"ה ובשעת הכעס והמלחמה נקרא איש וגבור ותוארים אחרים כפי מה שיחייב העת אם למלחמה אם לשלום בזמנא דאסגיאו זכאין או בזמנא דאסגיאו חייבין והוא יתברך לא ישתנה מצד פעולתו רק השם אשר יקרא בו כפי הפעולה כי אני יהו"ה לא שניתי וכמש"ה ה' איש מלחמה ה' שמו אמר כי אפי' בשעת המלחמה שמו המורה על ההוי"ה לא ישתנה ח"ו. וכן יעקב בזמנא דלא הוה וכו' ירצה כי השם העצמי ליעקב אבינו ע"ה הוא ישראל וזה השם לא ישתנה ולא יסור ממנו לעולם כי בשם ישראל יקרא לעולם והוא העיקר ויעקב טפלה לו אחר שהאל יתברך אמר ויקרא את שמו ישראל ואם תמצא שאח"כ נקרא בשם יעקב יהיה זה לסבת המצב אשר הוא בו אם בשבתו בארץ נכריה בין האויבים יצטרך להיות עמהם בשם יעקב להתנהג עמהם בעוקבא כענין לבן ודומה לו כי צריך להתנהג עם הרשעים להנצל מהם ולעשות בהם משפט כמו שהאל יתברך יתלבש בשם הדין לעשות בהם משפט ודין. אמנם בשבתו בארץ הקדושה אין שטן ואין פגע רע שיצטרך בעבורו לשנות שמו העצמי שם ישרא"ל ממנו כי הוא העיקר כשם ששם יהו"ה הוא העצמי אליו יתברך ולמדתי מכאן כי דעת ר' אלעזר כדעת התלמוד שאמר תני לא שיעקר שם יעקב אלא כי אם ישראל יהיה שמך ישראל עיקר ויעקב טפלה. ודלא כדעת ר' זבדא בשם ר' אחא שהביאו בירושלמי שאמר יעקב לבד שמו אלא כי אם ישראל יהיה שמך יעקב עיקר וישראל מוסיף עליו וכן יחוייב כפי הסוד כי ישרא"ל עיקר ויעקב טפלה לו. א"ל עדיין לא מתישבא מלה הוקשה לו כי דבר השם לא ישוב אחור שאמר לא יקרא והיה ראוי שנזהר אנחנו עדת ישראל מלקראו עוד יעקב שאנו עוברים על הלאו. ועוד קשה כפי מה שהניח ר' אלעזר מישיבת הארץ כי יגרום המקום אל השם שהרי מצינו כתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען והיא ארעא קדישא.

וקא קארי ליה יעקב. א"ל הא בקדמיתא איתמר כמא דקב"ה וכו'. תשובתו זאת הרמתה מיוסד' על מה שדרז"ל במדר' רבה ז"ל וישב יעקב בארץ מגורי אביו מה כתיב למעלה מן הענין ואלה המלכים א"ר חוניא משל לאחד שהיה הולך ורואה כת של כלבים ונתיירא מהם וישב לו ביניהם כך כיון שראה יעקב אבינו עשו ואלופיו נתירא מהם וישב לו ביניהם הנה ביארו ע"ה כי הישיבה הזאת איננה ישיבה של בטח כי עדיין הארץ לא מטוהרה היתה משונאים ואיך יקראהו הכתוב בשם שררה ישראל וזהו מה שכיון ר' אלעזר באמרו הא בקדמיתא איתמר כמא דקב"ה לזמנין אתקרי ה' וכו' הכי נמי לזמנין אתקרי יעקב כפי מה שיחייב וכלא בדרגין ידיען כי הכל רשום למעלה כפי זמני שולטנות המדרגות ואמר לו כי פירוש לא יקרא שמך יעקב לאתישבא בשמא דא כלומר כי לא יקרא תמיד יעקב כי אם פעם ופעם כפי מה שיחייב הענין. א"ל אי הכי הא כתיב ולא יקרא עוד שמך אברם ומצינו שלא נקרא עוד אברם כי אם אברהם ויהיה זה דומה לזה והקשו על הקושיא הזאת בפ"ק דברכות על מה שדרש בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו' אמ' שם מתיב ר' יוסי בר אבין ואי תימא ר' יוסי בר זבדא והא כתיב אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם וכו' שהרי נקרא אברם אח"כ והשיבו התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה בקדמיתא ביארו כי לא נקרא עוד אברם אמנם זה שכתוב אשר בחרת באברם הנביא הוא שמשבח להב"ה על החסד שעשה עם אברהם שהיה מקודם נקרא אברם והעלהו לשם אברהם שכן כתיב בהדיא ושמת שמו אברהם כי השם הזה יורה על מעלה ושלמות יותר משם אברם כי אברם יורה שלא היה אב אלא לארם שהוא מקומו ועכשו אב המון גוים כמ"ש רש"י ז"ל. א"כ הרי שלא נקרא עוד אברם ולמה נקרא שמו יעקב בהיות כי שני הכתובי' שוים באברהם כתיב לא יקרא עוד שמך אברם וכתיב ביעקב לא יקרא עוד שמך יעקב. א"ל התם כתיב והיה. כבר ידעת כי מלת והיה הוא מורה על הדבר העתיד והקיים כמו שנתבאר זה הענין באמרם ז"ל כל מקום שנאמר ויהי הוא לשון צער ואיתיבון שם והא כתיב ויאמר אלהים יהי אור ואמרו אף זו אינה שמחה שלא זכה העולם לשמש לאותה אורה וכן ויהי ויהי שהביאו שם הוכיח שם ר"ש בר נחמן שהוא לשון צער ואמרו לו אמרינן דילן אמור את דילך אמר להם כתיב והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן והיה שארית יעקב ורבים אחרים שהביא להורות כי מלת והיה מורה על העתיד ועל הקיים ואמר לו כי הכתוב יגיד כי שם אברהם קיים לעד שכן כתב והיה שמך אברהם אמנם ביעקב לא נאמר והיה שאלמלא נאמר בו והיה לא יזכר עוד שמו יעקב כשם שלא נזכר עוד אברהם בשם אברם בכל כתובי התורה והכתובים כשם שנזכר יעקב אח"כ בכתובים רבים ואפי' בזמנא חדא סגי ליה כלומר לקוראו אח"כ ישראל כ"ש דלזמנין כך ולזמנין כך וזה יורה שלא נקבע שמו בשם ישראל תמידי ויתכן לפרש ג"כ ואפי' בזמנא חדא סגי כלומר הראיה על זה שהרי מצינו שנזכר אח"כ ישראל בשם יעקב. ואפי' לא היה רק פעם אחת היה די להורות שלא נקבע שמו בישראל תמידי כ"ש וכ"ש שהרי מצינו שנקרא שמו אח"כ יעקב פעמים רבות כמו ויבא יעקב שלם עיר שכם ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב ותדבק נפשו בדינה בת יעקב ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו לשכב את בת יעקב ורבים כמו אלה ויאמר אלהים ליעקב קום עלה בית אל מפי הגבורה ויצב יעקב מצבה על קבורתה והיה ראוי לכתוב בכלם ישראל אבל זה יורה כי אמרו לא יעקב יאמר עוד שמך אינו מניעה אלא שיקרא פעמים יעקב פעמים ישראל והבוחר יבחר כי שניהם כאחד טובים: