כתם פז על ספר הזהר שמז

עד דהוו אזלי א"ל ר' יוסי לר' אלעזר הא אתמר דכד מיתת רחל כשנולד בנימן שנאמר ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימן ר' יוסי שאל לר' אלעזר כי באמת קבלה בידם כי אחרי מיתת רחל והעדרה מאהל יעקב מיד יעקב נתעלה למעלה להיות צדי"ק מושל ירא"ת אלהי"ם ושרתה השכינ"ה באהלו במקום רחל כי יעקב לקח לו אש"ה יראת ה' למעלה תחת רחל ודבר זה אין ספק כי עוד לא לקח יעקב אשה אחרת בשרית כי כבר השלים המתכונת העליונה בהולידו בנימן שהוא השלים מספר שנים עשר למטה להיות דוגמא לי"ב אלכסונות שהם בניה של העטרת למעלה. אלא שהוקשה לו לר' יוסי למה זה מהר האלהים במיתת רחל ולמה לא המתין ימים או עשור אחר תאסף אבל מיד ותכף שילדה את בנימן מתה והשיב למהוי שכינתא מתעטרא כדקא יאות וכו' הנה בראשונה השיבו כי זה לעומת זה עשה האלהים למטה כי כשנשלם המתכונת למטה יושלם למעלה ונתעטרה העטרת בבניה א"ם הבני"ם שמחה ובדא שריא נטלא לעילא ביתא ולאתתקנא ואמר שעל זה הסוד תדיר היה בנימן במערב בסוד הדגלים שנאמר דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה וכתיב ומטה בנימן ונשיא לבני בנימן הרי שבנימן תמיד היה במערב.

וביה שריא לאתתקנא בי"ב שבטין הוא סוף ההולדה ותחלת התיקון כי עד שלא נולד לא נתקנו שאר השבטים על מתכונתם.

וביה שריא מלכותא דרקיעא לאשתמודעא בארעא בהשלימו המספר נודעת מלכות"ו כי בכל משלה למעלה ולמטה ואחר שהודיעו שזה לעומת זה עשה האלהי' הודיעו כי כן יחייב הענין כי בראשית ממלכת המלך על העם יצטרך להטיל אימה ולעשות דין בארץ ע"ד יבצור רוח נגידים נורא למלכי ארץ כי המלך בוצר רוח איזה נגיד או נגידים בתחילת מלכותו ועושה דין בהם כדי שיראו לפניו מלכי ארץ וסי' לדבר כל התחלות קשות. וע"כ חוייב שתמות רחל מיד בלדתה כי העטרת היא מדת הדין ובחיוב תתחיל בדין בתחלת ממשלתה למטה ואחר תשוב ותנוח ותשקוט ותתישב מלכות"ה כי בבוא אליה כח החס"ד ישקיט המייתה וכח גבורתה והוא אומרו כד בעא לאשתמודעא מלכותא בארעא.

שריא בדינא ולא אתישבת מלכותא בדוכתא וכו'. ומ"ש עד דאתער דינא בשאול לפום עובדוי יודיע כי על כן לא האריכה מלכותו של שאול לזרעו אחריו לסבת כי הוא היה הראשון במלכי ישראל ופעלה בו מדת הדין ולפי שלא יאמר אומ' א"כ הכל הוא בחיוב ואין אדם שליט בבחירתו לטוב ולרע לזה אמר לפום עובדוי כי במה שהרג נוב עיר הכהנים מצא בעל הדין מקום לגבות את חובו ונהרג כי היה באיפשרות שתפעל בו מדת הדין בהיותו ראשון למלכי ישראל על דרך אחרת שימות על מטתו או זולת זה.

ולבתר אתישבת מלכותא ואתתקנת אחד שפעלה דין בתחלת ממלכתה בשאול נתישב' הממלכה בדוד ע"ה. ולבאר כי כך היא המדה אמר ת"ח כל שירותא תקיף ולבתר נייחא והביא ראיה מענין זמן הדין הנוהג בעולם בכל שנה ושנה כי בראש השנה יושב הב"ה על כסא דין לדון את בני אדם כדרכם וכעלילותם ואחרי כן מרחם על בריותיו ביום הכפורים וסולח לעונותיהם ולפשעיהם. ויבאר כי המדה הזאת מתנהג בה עם ישראל לתת להם אחרית ותקוה אבל עם אומות העולם מתנהג עמהם בהפך כי התחלת ממשלתם בנייחא ואחריתם מפח נפש שנאמר ה' כגבור יצא וכו' מתחיל עמהם ברחמים הנרמזים בה' ואחר כך מסתלק מהרחמים אל הדין המיוחס אל הגבור"ה וזהו כגבור ולא גבור ממש ואח"כ כאיש מלחמות ואח"כ יריע אף יצריח כי יתחזק עליהם מדת הדין מעט מעט כמ"ש ויצא ה' ונלחם ואח"כ מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה כן יהיה זה במהרה בימינו:

ויהי בצאת נפשה וכו' ר' יהודה פתח טוב ה' למעוז וכו'. ר' יהודה כוונתו בזאת הפתיחה להודיע כי גם כי כך היא המדה כמו שאמר ר' אלעזר למעלה די בכל שירותא דאתיא לאשתמודעא בקשיו איהו ושעל כן פעלה מדת הדין ברחל הנה עכ"ז לא תעניש בחנם ח"ו רק על חטא שקדם ובשעת הסכנה ימצא בעל החוב מקום לגבות את חובו ע"ד נפל תורא חדיד לסכינא כאשר יבאר בסוף הפתיחה כי בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתך זו אשתו של אדם וכן יעקב ע"ה לפי שאיחר נדרו מתה רחל נמצא אם כן שלא מתה רחל בעת לדתה בלא עון שקדם כי קב"ה לא עביד דינא בלא דינא. וקודם שיבא להודיע זה היסוד רצה לבאר הכתוב טוב ה' למעוז ביום צרה ויאמר כי אין מבצר עוז ומגדל רק האל יתברך למחזיקים בו לפי שהוא מעוז שיש בו ישועות מה שאין כן בכל מעוזי הנבראים כי אין בידם להושיע בעת צרה. וכבר ידעת כי מדת הבינ"ה נקראת עו"ז ישועות בסוד יהו"ה אדנ"י עוז ישועתי כי משם באים הישועות לכנסת ישראל על ידי התפארת לצדיק הנקרא טו"ב והוא סוד טוב ה' למעוז וסוד ומעוז ישועות משיח"ו הוא ואמר כי הבוטח במגדל עוז הזה יושיעהו בעת צרה. ויביא פסוק התרפית ביום צרה צר כחכה ויאמר כי האופן אשר יחזיק בו האדם בהב"ה הוא בהחזיקו בתורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה והעושה זה כביכול הוא הגורם להחזיק ולתת כח בכנסת ישראל העליונה ע"ד אמרם היהלך לעזרני בכתוב ועתה יגדל נא כח אדנ"י. אמנם המתרפה ואינו מחזיק בו הנה הוא סבה לחסר כביכול כחה שהיא כח כל העולם בכללו וזהו צר כחכ"ה מענין דוחק כענין ויעמוד במקום צר. ד"א צר כחכה וכו' יבאר מלת הצר הצורר את האדם מנעוריו כי בשעה שמתרפה מהתורה ומדרך הישרה הנה הצר מזומן לנגדו לקטרג עליו ולא עוד אלא שגם נשמתו שהיא כחו תשוב לצר ולאויב לו ותסכים גם היא עם המקטרגים עליו. א"ר אבא בשעתא דבר נש וכו' פתח ואמר אם יש עליו מלאך מליץ וכו' וכי לא אתגלי קמי קב"ה כלא. אין כוונת השאלה הזאת לומר כי למה ברא הב"ה מלמדי זכות או חובה אחר שהוא יתברך גלוי לפניו מעשה איש ופקודתו כאשר יראה מלשון המאמר שאם היתה הכוונה כן מהו ענין התשובה שאמר אלא ודאי אצטריך דכד אית ליה לבר נש סניגורין וכו'. כי עדיין השאלה תהיה עומדת במקומה אמנם השאלה היא זאת והוא כי אחר שהכל גלוי לפניו יתברך והדבר ידוע כי הוא ברא מלאכים מלמדי זכות ומלמדי חובה על מעשי בני אדם למה הוצרך הכתוב לומר הכי אם יש עליו מליץ אחד מני אלף וכמו שיבאר לפנים למה אמר אחד מני אלף כי די היה באמרו אם יש עליו מלאך מליץ. והשיב אלא ודאי אצטריך כלומר אצטריך קרא למכתב הכי דכד אית ליה לבר נש סניגורין וכו' ולא אית ליה קטיגורין שינגדו לסניגורין כדין ויחוננו כלומר אין צריך שום הכרעה בדינו כי מיד ותכף שיזכרו צדקותיו לפניו יכתב לחיים יען לא נמצא בו עון אשר חטא ומכלל הן אתה שומע לאו שאם נמצא שם מקטרג אל הסניגור אזי צריך לישב עליו בדין ולהקריב ריבו ולהגיש תעצומותיו בכף מאזנים לדעת צד ההכרעה להיכן נוטה אם לדין אם לרחמים ולבאר הענין היטב אמר ת"ח בהאי קרא תשכח רזא דמלה כתיב אם יש עליו מלאך מליץ וכו' הנה ר' אבא בא לבאר בכאן סוד מ"ש רז"ל. תנו רבנן מי שחלה ונטה למות אומרים לו התודה וכו' אם יש עליו פרקליטין גדולים ניצול ואם לאו אינו ניצול ואלו הן פרקליטין של אדם תשובה ומעשים טובים ואפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלמדין עליו חובה ואחד מלמד עליו זכות ניצול שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וכו' ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת שנראה מזה שלקתה מדת הדין שיהיו תתקצ"ט מלמדי חובה וא' מלמד זכות וינצל החוטא ואין זה מן הדין האמיתי האמנם כי צריך אתה לדעת כי מלמדי הזכות הם ימינים ואליהם מתיחסים הרבבה ומלמדי החובה הם שמאליים ואליהם מתיחסים האלף שנ' יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וצריך אתה לדעת כי כשאלה מלמדין זכות ואלה מלמדין חובה גם כי יהיו הרבים הימניים והמעטים השמאליים לא יכריעו הרבים את המעטים אם המועטים שואלים כפי מה שתחייב מדת הדין עליו ואינו ניצול כי הוא בעונו ימות אמנם כשנמצא א' מהכת המלמדין חובה שמלמד עליו זכות זה סותר את כל הכת ההיא וניצול ובזה תבין מ"ש הכתוב אם יש עליו מלאך מליץ ובתנאי שיהיה מהכת השמאלית המתיחסת אל האלף אז סותר הדין ובכן נאמר ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת שהרי א"כ נתבאר כי מ"ש ז"ל ואפי' תשע מאות וצ"ט מלמדין עליו חובה וא' מלמד עליו זכות הוא מכת האלף עצמה השמאלית והא שביאר בכאן ר' אבא אם יש עליו מלאך א' מליץ ולא יתיר יאות הוה אבל מדקאמר אחד מני אלף מאן הוא דא מלאך דעמיה דבר נש בסטר שמאלא הוא המקטרגו והביא ראיה לדבריו ואמר וכתיב ורבבה מימינך כלומר מכאן תדע שהאלף מיוחס לשמאל אחר שכתוב ורבבה מימינך א"כ א' מני אלף דא יצר הרע דאיהו חד מאינון דלסטר שמאלא וכו'. ויאמר כי גם אם נפדה האיש מרדת שחת מיד השטן הנה אינו שב ריקם אבל נותנים לו אדם אחר חייב תחתיו וזהו מצאתי כופר בסוד ואתן אדם תחתיך.