כתם פז על ספר הזהר שמג

יעבור נא אדוני לפני עבדו וכו' ר' אלעזר אומר כי באלה הכתובים כלם נרמז כי יעקב בחר לו שיסבלו בניו גלות עשו ושסלק זכותו והניחו לבניו אחריו כדי שינצלו מידו ולא בחר לחלק עמו הנאות העולם הזה הכלי' ונפסדים ולכן אמר לו יעבר נא אדוני לפני עברו כלומר ימלוך אדוני שכן מצינו לשון העברה במלכות שנאמר ויעבור מלכם לפניהם ורמז לו שיקד' הוא למלוך בעולם הזה והוא יתנהל לאט בשמירתם סובל ונושא בגלותו של עשו. וביאר סוד אמרו אשר לפני דא היא מן קדם ה' בכל אתר כי תקרא אשר לפנ"י בכל מקום כלומר שליח השם המיוחד לעשו' שליחותו ואליה הוא נושא את נפשו שתציל את זרעו ותשמרם. ולרגל הילדים רזא דכרובים לרמוז כי יעקב היה דבק בה ובסוד מחנה השכינה הדבקים בה השומרי' את הגן עד אשר אבוא אל אדוני שעירה כן דרז"ל בב"ר א"ר אבהו חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שהלך יעקב אצל עשו להר שעיר מימיו ואיפשר יעקב אמיתי היה ומרמה בעשו אלא הוא בא אצלו לעתיד לבוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו כן יהיה במהרה בימינו:

ויעקב נסע סכותה רבי חייא פתח שיר המעלות לשלמה אם ה' לא יבנה בי"ת וכו' ת"ח בשעתא דסליק ברעותא דקב"ה למברי עלמא וכו' יקדים הקדמה ממנה יבא לבאר סוד ויעק"ב נס"ע סכות"ה ואמר כי כשעלה החפץ ברצונו הקדום לברוא העולם האציל בראשית הכל והוציא מבוצינא דקדרוניתא חד קטורא וכו' כבר קדם הביאור בתחלת ס' הזוהר בריש הורמנותא דמלכא וכו' מה היא הבוצינא דקדרוניתא משם תקחהו כי שם הארכתי מעט בביאור הענין כי עמוק עמוק הוא וכל הנדבר בו הוא בדרך משל ודמיון מצדנו להרחיב השכל להבין מציאות האצילות איך נמשך הי"ש מהאי"ן כהמשך האור מן העין ונקרא התחלת החפץ ההוא בוצינא דקדרוניתא כמו שנתבאר שם ואמר בכאן כי ממנה יצא קטורא כלומר עשן כלו אויר קטוריי והוא דמיון לגלוי האור כאשר יתלהט האש בעשן היוצא מהגחלת ונעשה השלהבת והוא אמרו ואתלהיט מגו חשוכא כי הגחלת היא עמומה ונסתרת בסוד ישת חשך סתרו ולא יתגלה כחה כי אם בשלהבת המתלהטת מינה ובה. ומ"ש ואשתאר בסליקו ונחתא לתתא ר"ל כי כח הבוצינא נשאר במקורה ושרשה שלא נפרדה משם ואינו כדמיון השביב הנפרד מהכאת החלמיש שהוא יוצא ונפרד מהחלמיש ומדליק אמנם היא אחוזה במקורה לא תסור ממנה וכחה יורד למטה להאיר אל עבר פניה.

ההיא חשוכא להיט ואתלהיט במאה שבילין וכו' אמר כי הגחלת המיוחסת אל החשך להעלמתה להטה והוציאה השלהבת והאירה במאה שבילין ארחין סוד מספר המאה הם העשר ספירות כי כל נקודה בת עשר והם מאה כי כל א' כלולה מכלם וקראם שבילין ארחין בתחלה שבילין כלומר נתיבות ואח"כ ארחין כלומר דרכים והוא דמיון לגלויים שהם הולכים ומתרחבים וכבר ידעת ההבדל שיש בין הנתיב אל הדרך בסוד נתיב לא ידעו עיט לפי דקותו והעלמתו אמנם הדרך הוא רחב ונגלה ולפי שהיו כקרני חגבים ונעשו ארזים קראם שבילין וארחין. והוא שהוסיף ביאור ואמר דקיקין רברבין. ואתעביד ביתא דעלמא כלומר ומכלל כלם נבנה הבי"ת הידועה שהיא העטרת הנקראת בית בסוד בכל ביתי נאמן הוא ובסוד ביתי בית תפל"ה. ומ"ש האי ביתא איהו גו אמצעיתא דכלא דע כי ציור עולם האצילות הוא כדמיון הגלגלים זה סובב את זה וזה מקיף את זה כי הכת"ר הוא המכתיר והמקיף את החכמה והחכמה את הבינה והבינה את החסד וכן כלן סובבות וחוגגות זו את זו כי על כן באו הגלגלים בצל קורתם סובבים זה את זה העליון את שלמטה ממנו ושלמטה הימנו את שלמטה הימנו נמצא כי התחתון הוא האמצעי ועל דמיון זה נמצא כי הבית הזאת הנרמז' בביתא דעלמא איהו גו אמצעיתא דכלא. והציור הזה אל תדמהו בנפשך גשמיי בעל גבול ח"ו רק ציור שכליי פשוט מכל הרכבה כי אנו אין לנו מבוא ופתח להבין הדברי' על בוריים כי אם מצד הציור המדומה אל דעתנו והכוונה באמרנו כי הספירות סובבות זו לזו להודיע כי הם ענין א' ומחשבה א' סובבת את כלם כאשר תסובינה כחות הגלגלים זה אל זה מכח המניע הא' ית'.

כמה פתחין ואדרין ליה סחור סחור וכו' בהיות כי העטרת מיוחסת לבית אשר המלך שוכן בו יחוייב שימצאו סביבה כמה חדרים ואוצרות כל אוצר ואוצר מיוחד לצרכו ופתחו בצדו להספיק מזון ופרנסה למשרתיו ועבדיו איש כפי אכלו וכבר ידעת כי על הצורה והתבנית הזאת נבנה בית המקדש למטה וכל צורת הבית גנזיו ועליותיו וחדריו והעזרות והלשכות הכל קבל דוד ע"ה ברוח הקדש ומסר הסוד לשלמה בנו שנאמר ויתן דוד לשלמה את תבנית האולם ואת בתיו וגנזכיו ועליותיו וחדריו הפנימים ובית הכפרת ותבנית כל אשר היה וכו' והשלים הענין הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כי לא נבנה הבית התחתון למטה כי אם על דוגמת הבית העליון.

תמן מקנני צפרי שמיא הם מלאכי השרת המיוחסים לעופות בסוד ועוף יעופף על הארץ. כמבואר בפרשת בראשית. בגויה נפיק חד אילנא הוא האילן הקדוש הנטוע בגן כי שם נגלה כחו של תפארת עפייה ואיביה נדמה בגודלו אל צמרת הארז אשר בלבנון. מזונא לכלא ביה ממנו מתפלגים כל מימי בראשית להשקות הג"ן וחיתו שד"י וחיתו יע"ר.

ההוא אילנא סליק לענני שמיא על צד הדמיון מצדנו כי כל גבוה נמשל שהוא מגיע לענני השמים והרמז בזה שהוא עולה ומתקשר עד הכת"ר והוא שאמר בהדיא אתטמר בין תלת טורין הם הכת"ר והחכמ"ה והבינ"ה. נפיק סליק נחית הוא סוד המשכתו ממעלה למטה להריק ברכה בבית הנז' והוא אמרו האי ביתא אתשקייא מניה. ומ"ש וגניז בגויה כמה גניזין עילאין דלא אתידעו הוא סוד הזרע הבא ממזרח דרך חוט השדר"ה הבא אליה בחשאי כי בעת הזיווג אין איש מאנשי הבית שם בבית ואין מהם יודע עד מה ואיך ומה.

בדא אתבני האי ביתא ואשתכלל בהשפעת האילן הנז' הנטוע בה.

האי אילנא אתגליא ביממא ואתכסיא בליליא וכו' הוא סוד ב' המאורות ממשלת היום וממשלת הלילה. וביאר הסבה לממשל' הלילה ואמר בשעתא דעאל חשוכא ואתקטיר בה הוא סוד השמאל האוחז בה המיוחס אל החשך אשר משם נאחזים כל בעלי הדין כי אז כל פתחין סתימין שערי הרחמים שהיו נפתחים ביום ננעלים בנשף בערב יום ובכן מתעוררים כחות הדין להתפשט בעולם משעת נעילת שערים.

כדין כמה רוחין פרחין באויר כשטועמים בני העולם טעם מיתה בשינתם נפשותיהם עולות למעלה לדעת העתידות ועולות אינון צפרין הם המעידי' על כל מעשי בני האדם כי הנשמות מעידות על עצמן מעשה כל יום ויום והם מקבלין עדותן. וחמאן מה דחמאן כל אחד ואחד מהנשמות האלה העולות למעלה משגת כפי מדרגתה בחלום חזיון לילה ובאות ומגידות לגופותיהן אם אמת אם שקר כפי הכנתם והשגתם וזה סוד החלומות הצודקים והבלתי צודקים.

עד דאתער ההוא חשוכא דקטיר בה. יאמר כי תמיד החזיון הזה על הרוב עד חצות כי אז בחצות לילה יתעורר השמאל האוחז בכלה לעורר האהבה בסוד שמאלו תחת לראשי ובכן יוצא שלהובית א' מצד צפון ובוטש ודופק בכל פטישין וכו' כבר ידעת כי הלילה נחלק' לג' משמרות והוא מ"ש בפ"ק דברכות אשר נתנו סימן בהם משמרה א' חמור נוער שניה כלבים צועקים וכו' ואין אנחנו עתה בביאור סוד הסימנים ההם עד בוא מקומם ושלשת כתות של מלאכים ממונים בהם כת א' ממונה בד' שעות ראשונות ואומרת לה' הארץ ומלואה וכו' מי יעלה בהר ה' על נפשותיהם של צדיקים היא אומרת מי יעלה בהר ה' כי על אותם שאינן ראויים לעלות דוחין אותם משם והולכות ושטות בעולם אמנם של צדיקי' עולות עד המקום הנקרא מקום קדשו לדעת מה יעשה בעולם ואז פותחין להם כמה פתחים ליכנס ולעמוד בסוד ה'. הכת השניה ממונה בד' שעות האמצעיות אמנם אינה אומר' שירה רק ב' שעות עד שמגיע חצות לילה וזאת הכת נקראת אבלי ציון הם האראלים אשר בכו על חרבן הבית שנאמר הן אראלם צעקו חוצה והשירה שאומרים היא על נהרות בבל ומסיימים זכור ה' לבני אדום וכו' ובאותם שעה בועט הקב"ה בכמה רקיעים ומזדעזעים י"ב אלף עולמות וגועה ובוכה כביכול ואומר אוי שהחרבתי את ביתי וכו' ובאותה שעה מתעורר' זאת השלהובית מצד צפון ודופקת רוח א' בשלהובית ההוא ודופקת על השר הממונה על הגבורה גבריאל שמו ונותן ששה קולות ואחר קריאה זו מכריז על מעשי בני האדם אשר עשו ביום שעבר לפי שקסת הסופר במתניו כותב ביום ומכריז בלילה ומהתעוררות הקול ההוא יגיע למטה על כנפי התרנגול הנקרא גב"ר בלשון רז"ל כדאמרי אינשי קרא גברא ע"ש הגב"ר העליון כי כשהגב"ר העליון מתעורר יתעוררו כל התרנגולים למטה הבאים מכחו וזו היא סבת בטישת כנפי התרנגולים בשעת קריאתם ועל זה אנו מברכין הנותן לשכוי בינה כי נקרא שכוי מענין צופה על שיש בו רוח אחרת שיעוררהו והוא מתעורר בחצות לילה ובכן הקב"ה נכנס לג"ע של מטה להשתעשע עם הצדיקים כי כביכול אין לו מנוח לשכך החמה והבכיה רק בהשתעשע בהם ועל כן היה דוד קם בחצות לילה וזהו סוד הרוח הצפוני שהיה מנשב בכנורו. והוא שרמז בכאן חד שלהובא בטש וכו' אלא שלא האריך בענינו כי אין זה מקומו כאשר יבוא בפ' ויקהל כי אין הכוונה בכאן רק לבאר משך האצילות לבא ממנו לבאר סוד ויעקב נסע סכותה והשלים הענין בדרך קיצור ואמר סלקא ונחתא ההוא שלהובא ובטש בעלמא ואתער קלין לעילא ותתא כלומר בתרנגול העליון למעלה ובתרנגולים למטה. ויאמר כי יתמיד זה עד בוא תור ממשלת הכת השלישית היא האומרת הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים וכו' על הקמי' בחצות לילה להשתתף עמהם עד אור הבקר כי אז יוצא כרוז אחד מתקשר באויר היוצא מסוד מזב"ח הפנימ"י היא מדת הבינה קד"ש הקדשי"ם והכרוז הזה הוא קול הנע"ר השומ"ר בסוד אמר שומר אתא בקר כי ב' כרוזים הם א' בביאת השמש קול אומר אתתקנו שולטנין דלילי' כל חד וחד באתריה. וא' באור הבקר אומר אתתקנו שולטנין דיממא כל חד וחד באתריה והסוד בזה את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה כדאיתא בספר הזוהר בפ' תרומה ובפ' ויקהל. ומ"ש ההוא אוירא נפקא מגו עננא דמדבחא פנימאה הכוונה בזה לדמות הדוגמא למעשה הבית לענן העשן העולה מהקטרת הנקטר במזבח הפנימי כי על דוגמא זו היה נעשה לקטר ולקשר המאורות העליונים מלמעלה למטה להמשיך השפע.

וכד נפקא אתפשט לד' סטרי עלמא הוא סוד ומשם יפרד והיה לד' ראשים כי שם עמד האור ולא"ה עמדה מלדת ומן הוא והלאה עולם הנפרדים.

אלף אלפין מסטרא דא דשמאלא ורבוא רבבן מסטרא דימינא הם העומדים על עבודתם ועל שירתם כדוגמת הכהנים העומדים על העבודה בבקר בבקר והלויים המשוררים בשירה והוא סוד ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים כשומעם הכרוז הזה ודוגמ' הכרוז הזה היה למטה גביני כרוז והוא שם אדם שהיה מכריז בשחר כדאיתא בסוף פ"ק דיומא גביני כרוז מה היה אומר עמדו כהנים לעבודתכם ולויים לדוכנכם וישראל למעמדכם והיה קולו נשמע שלשה פרסאות והוא אמרו כרוזא קאים בקיומיה קרי בחיל ואכריז כדין כמה אינון דמתקני שירתא ופלחי פולחנא.

ותרין פתיחין פתיחו חד לסטר דרומא וחד לסטר צפונא. וכנגדם היו בבית המקדש של מטה שני פשפשין לצדדי השער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום כדאיתא בפ' שלישי מתמיד. סלקא האי ביתא ואתקטרא בין תרין סטרין בסוד המט"ה הנתונה בין צפון לדרום והוא סוד שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני והוא התחלת התעוררות הזיווג העליון להמזגת הדין ברחמים והרחמים בדין כי הוא קיום המציאות. כדין עאל מאן דעאל בלחישו היסו"ד בעטרת וזה הענין מיוחס לחשאי בסוד הביאו לה עבדיה בחשאי וזהו סוד הזיווג והיחוד. וביתא מתלהטא בשית נהורין נהרין זיוא לכל סטר הוא סוד המנור"ה בששה קנים יוצאים מצדיה שלשה קנה מנור"ה מצדה הא' וג' קני מנורה מצדה הב' הם המאירים אל עבר פניה כי אז היא מלאה באורה ובכן נהרין דבוסמין נפקין ואתשקיין כל חיות ברא הוא עולם הנפרדים שאחר שקבלה הכלה פרס מאת המלך תתן טרף לביתה הם פרקי מרכבתה וחק לנערותיה כד"א ישקו כל חיתו שדי עליהם עוף השמים ישכון שאר כתות המלאכים וכלם מזמרין עד דסליק צפרא וכד סליק צפרא כדין כוכביא ומזלי כלהו משבחן וכו' ומכאן אנו למדין שאין לך כוכב ומזל שאין לו כח מלאך המניע אותו והמנהיגו וכשהמלאך ההוא משורר שירתו אז הכוכב או המזל ההוא משבח ליוצר הכל יתברך כי ממנו הוא כמעשהו וזהו אמרו ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים כלומר כי בהגיע תור כוכבי בקר לרנן כבר קדמו לפניהם כל בני אלהי"ם. והם כתות המלאכים האומרות שירה שהם מניעי הכוכבים והמזלות. ואחר אשר ביאר סוד המשכת האצילות מלמעלה למטה כמוזכר שב לבאר סוד הכתוב אשר בו פתח ואמר ת"ח אם ה' לא יבנה בית וכו' העטרת נקרא' בי"ת בסוד בכל ביתי נאמן הוא ובסוד כי בית"י בי"ת תפל"ה ונקראת עיר בסוד עי"ר קטנה ובסוד הבה נבנה לנו עי"ר והכוונה באמרו אם ה' לא יבנה בית דא מלכא עילאה להודיע כי אין לה מגרמה כלום אלא מה שיושפע לה ממדת הבינ"ה ע"י הו"ו דאיהו בונה להאי בית תדיר ואתקין לה אימתי כד סלקין רעותין פולחנין מתתא הודיע כי תיקוניה ותכשיטיה הם מעשה התחתונים כי הם הגורמים והממשיכים השפע אליה כדי שתריק גם היא מברכתה לעולם השפל. ולכן הזכיר בנין הבית. ושמירה בעיר להודיע כי היא צריכה שימור פן יבוא בה ערל וטמא ויבאר אימתי הוא הזמן שיש מבוא לערל ולטמא לטמא הבי"ת והעי"ר הנז' בשעתא דאתחשכא ליליא כלומר כשיתגבר עליה מדת הדין כי אז יתעורר הערל הטמא לשלוט וסטרין מזיינין שראן ושטאן בעלמא כי זהו סוד טומאת הבית שתתמלא בדין האדום האדום. ולפי שהדבר הזה היה תלוי במעשה התחתונים כי אל זה היתה הכוונה בבריאה והנה הם לא תקנוה ולא קשטוה כראוי אשר על כן מלך העב"ד והשפח"ה ירשה גבירתה אמר כי לעתיד לבוא זמין קב"ה לאעברא לון לערל ולטמא מעלמא ובכן יהיה הבית נבנית בנין עולם והעיר שמורה מהער"ל והטמא וזהו אם ה' לא יבנה בי"ת בלשון עתיד וכו'. וכל זה האריך כדי לבאר כי יעקב ע"ה הוא בנה את הבי"ת ההרוס ונסע סכות"ה אתנטיל לקבלא חולקא דמהימנותא כי לא פנה אל רהבים ושטי כזב כעשו אחיו ששב לדרכו ביום ההוא שעיר ושעירי"ם ירקדו שם בחלקו אמנם יעקב נסע בכל מסעיו דרך הסוכ"ה העליונה וכבר ידעת סוד הסוכ"ה כ"ו ה"ס שהוא סוד יהו"ה אדנ"י נמצא לפי זה כי יעקב תקן תפלת ערבית כי מדתו של יעקב הוא המשפיע והמתקן הבי"ת ויעקב ע"ה הוא הגורם למטה וזהו ויבן לו בי"ת והוא מה שביאר רבי אלעזר דאתקין תפל"ת ערבי"ת כדקא יאות ולמקנהו עשה סכות שאר סוכות לנטרא לון פי' כי בנסעו הוא ע"ה סכות"ה זכו מקנהו שהם ישראל אל שאר הסכות שהם ענני כבוד במדבר לשומרם מהאויבים ומכל מיני ההיזיקים ודא הוא חולקיה יחזור אל הענין לומר כי יעקב בחר לו לחלקו ולגורלו חלק אלוה ממעל לא כעשו שהלך לדרכו ולמנהגו ולסורו הרע. וכדין ויבא יעקב שלם שלם מכלא ואוקמוה פי' שלם בגופו שלם בממונו. וכתיב ויהי בשלם סוכה ואוקמוה במדרש תהלים אמר רבי ברכיה מתחלת ברייתו של עולם עשה הקב"ה סוכה בירושלם וכביכול היה מתפלל בתוכה ואומר יהי רצון מלפני שיהיו בני עושים רצוני כדי שלא אחריב ביתי ומקדשי שנאמר ויהי בשלם סכה והכוונה אחת כי זאת היתה הכוונה בבריאת העולם שיבא יעקב של"ם וזרעו אחריו ויחסו בצל הסוכ"ה העליונה והוא מ"ש וכלא רזא חדא. כדין אתחבר עמיה מהימנותא וכו' יאמר כי כשקנה יעקב מקומו למעלה במדתו מדת התפארת יחוייב כפי הסוד שתתעטר ותתחבר הסוכ"ה הזאת עמו כי הוא השלם באבות והשלם בבנים שלא נמצא פסול בזרעו ונמצא כדוגמא עליונה בשנים עשר בניו כנגד י"ב הויות וכנגד י"ב גבולי אלכסון וכנגד י"ב מזלות שלם לעילא שלם לתתא שלם בשמיא שלם בארעא כאשר ביאר שלם לעילא דאיהו כללא דאבהן שלם לתתא בבנוי קדישין וכו' מיד מה כתיב:

ותצא דינה בת לאה ואוקמוה חבריא במדרש רבה דרז"ל ככתוב הנה כל המושל עליך ימשול לאמר כאמה בתה כההוא עובדא דיוסי מעונאה שדרש בכנישתין דמעונאי שמעו זאת הכהנים כדאיתא שם וסוף הענין ז"ל לית תורתא ענישתא עד דברתה בעיטא לית אתתא זניא עד דברתה זניא. א"ל א"כ לאה אמנו זונה היתה א"ל ותצא לאה לקראתו יצאת מקושטת כזונה ולפיכך ותצא דינה בת לאה ולא בת יעקב. אבל ת"ח כמא דרגין וסטרין מתפרשין וכו' יאמר כי יש סוד גדול בכתוב הזה והוא כי ממדת הבינ"ה הנרמזת בלא"ה יצאת העטרת הנרמזת בדינ"ה וזה כי כבר ידעה שהדין נעלם ונסתר במדת הבינ"ה בסוד יהו"ה הננקד בנקוד אלהים לפי שהיא רחמים והדין נעלם ונסתר בה. אמנם בעטרת הוא נגלה ומשם מתפשטין כל כחות הדין למטה והודיע בכאן כי הם מדרגות רבות משונות זו מזו ומקטרגות זו לזו וע"כ ראיתי להביא לפניך מ"ש מופת הדור הוא החכם המקובל רבי יצחק הכהן בר יעקב ז"ל וכתב שהיא קבלת הזקנים הקדמונים ז"ל אעפ"י שאקצר מעט בו ולא אביא רק הצורך אמר כבר עמדתם על שרשי אצילות המעלות מראש כת"ר העליון עד סוף הברכ"ה חיים עד העולם כי יש אצילות אחר נאצל מהם אצילות מעלות כדמות גויות לנשמות נקובים בשמות כאשר קבלום מחכמי קדם ומספרי דרב חמאי. האצילות הראשון שהוא כדמות גוף רוחני לאצילות הקדמון שמו סביאל וקוראים אותו שר רום המעלות. שני לו אצילות החכמה שמו פליאל הוא שר פלאות חכמ"ה וקבלנו בו ששמו אשר נגלה בו הוא זקוניאל ושמו סגסגאל כחשבון והדרת פני זק"ן והוא מדתו החכמה מטע ה' להתפאר השלישי לו הוא שר הנאצל באצילות התשוב"ה שהוא אוצר גנוז ליודעי בינ"ה ובעלי יראה ושמו ירואיאל ושלשתם רמזם בפ' אחד מפני שיב"ה תקום והדרת פני זק"ן ויראת מאלהיך. אלה הג' נקראים גויות לנשמות קשורים זה בזה כדמות השלהבת הקשורה בגחלת פנימיות לפנימיות עוד מהם נאצלות שבע מעלות שהם ג"כ כדמות גויות לנשמות והם ג"כ רוחניות. שם המעלה הראשונה מימירון נ"א מימירירון הוא שר החסד המיוחס למים השני לו גבורירון נ"א גבורירירון הוא שר הגבור"ה החזקה והנוראה. השלישי לו ידידירון נ"א ידידירירון הוא שר הרחמים שהוא ידיד ה'. הרביעי לו סתרירון נ"א סתרירירון הוא שר יסוד עולם הגנוז והנסתר בקו האמצעי הנקרא סת"ר עליו"ן וזהו סוד יושב בסתר עליון בצל שד"י יתלונן. החמישי לו נצחירון נ"א נצחירירון הוא שר הנצחון הוא סוד נצח ישראל. הששי לו הודירון נ"א הודירירון הוא שר אצול מאצילות ההו"ד. השביעי לו ספירירון נ"א ספירירירון הוא שר אצול מסוף כל המעלות. ואלה הם שמות הגבורים אשר מעולם וקבלנו בזה כי השלשה הראשונים נחתמים בשם א"ל והשבעה נחתמים ברון כי השלשה הם כחות מהכחות הנאצלו' בכח החפץ הגדול האדיר עליון על כלם עלת על כל העלות וסבת כל הסבות. והשבעה כדמות נרות דולקים ומאירים כל א' וא' נרו מהשבעה פנימיים שהם כדמיון נשמות פנימיות והם כדמיון גויות רוחניות. ועוד קבלנו כי למדת המלכו"ת עוד שלשה ראשים והם כדמות ג' עמודים נושאים אליה עובדים עבודתה ושומרים משמרתה ומסבבים הכס"א ביראה וברעדה ובתשוקה רב המאצילות לאצילות עד ידיד ה' המחבבה והמנשקה באמצעות יסו"ד עולם ומשם מקבלות אותה שרי החס"ד והגבור"ה ביראה וברעדה ושתיקה גדולה נוראה נפלאה. והחס"ד והגבור"ה שהם אצילות פנימי מקבלים אליה ומתגלגלים מהם כדמות נחלי מים אדירי' וכדמות רשפי אש שלהבת יה והיא נסתרת ונעלמת ביניהם מכל אצילות עד בוא שר הבינ"ה וחייליו ומקבלים אותה ביראה ורעדה ושתיקה נשגבה עד הגיעם הכסא אצל כסא הכבו"ד המיוחס אל התשובה ומשם יופיעו רובי חייליו ושר החכמה על כלם ומניחים הכסא בזיע ברתת ברעדה יתירה בחיק החכמ"ה הקדומה ומקבלה בלשון בואי כלה ומשתעשע בה כאיש המשתעשע עם בתו היחידה בין הבנים ורום המעלות משפיע בה באמצעות האב כי אין רשות לכל אצילות לראות ולהשיג שום ראיה רוחנית ולא שום השגה עליונית זולתי באמצעות חכמ"ה ובינ"ה. ואחר קבלתה הברכה והשעשועים כורעת ומשתחוה לפני הכסא הנורא הנשגב המיוחד ואז כסא המלכות מתגלגל וסובב כל השרים המיוחדים וחוזרת חלילה מאצילות אל אצילות כבתחלה ושוכנת בין שני הכרובים שהם זרועותיה. ותוקף השפע הגדול הזה שהוא עונג הנשמות הפנימיות ושמחת הגויות הרוחניות כל זמן שהיתה ארץ ישראל בישובה ועם הקדש יושבים עליה ומקדש כנגד מקדש מכוון. כהן גדול משמש כנגד כהן גדול בקדושה ובטהרה ביראה וברעדה היה יודע לכוין כוונה שלימה בכל אצילות ואצילות חיצוניים ופנימיים ומשפיע בסוד שרפי מעלתו כפי הרחקתו וכפי הקרבתו ומעורר כחו בנועם השיר והניגון והתפלה הזכה. גם המשוררים כפי מעלתם והשגתם שמכוונים באצבעותיהם בנקבי הכנורות והנימין היו מעוררין השיר והניגון ומכוונים לבם למקום ואז הברכה מתעוררת והשכינה שורה עליהם איש איש כפי עבודתו וכפי השגתו ואז ירושלם ומקדש שלמטה היתה תאוה וחמודה לכל העמים ואימת יושביה ויראתם מושלת על כל רואיה ועל כל שומעיה כמו שכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך אשרי עין ראתה כל אלה עתה נשוב למה שהיינו בו בענין שלשת השרים שהם ג' העמודים לכסא המתנשא בארבע מחנות שכינה שם האחד מלכיאל ע"ש המלכות. השר השני הוא עטוריאל ע"ש העטרה הדגולה שהיא בדמיון הזהב הנמשל למדת הדין. השם השלישי נשריאל ע"ש האצילות שהיא רגזנית ומיסרת בניה כשאינם מתנהגים על הדרך הישר וכשהם מכריעים כף זכות על דרך התשובה והשלום השלום רצוי להם אזי מרחמת על בניה כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף ואז אם הבנים שמחה ומתרפקת על דודה. ואלה השלשה עמודים נאצלים מכח מדת המלכו"ת כל אחד ואחד בפני עצמו נקרא אצילות בפני עצמו על כן האצילות בי"ג ענפים יונקים משרש א' שכל האחדות תלוי בו ועל כן המספר עולה בפסוק ה' אח"ד. עוד כתב עתה נשוב לבאר על מערכת צבאות המקטרגים אשר בשמים מאותם אשר נבראו ונמוחו בפתע פתאום. ואמר בהיותי בארדל"י העיר הגדולה הראוני חכמי קבלה קונדריס א' היה משני' רבות וכתיבתו גסה משונה מכתיבתנו בשם רב וגאון היו קוראים אותו רבינו מצליח בן הזקן הגאון רבינו פלטיה היה מירושלם עיר הקדש והביא אותו חכם א' גדול וחסיד היו קוראים אותו רבינו גרשום דמשקי כי היה מעיר דמשק וישב בארדלי כשתי שנים והיו מספרים מתוקף פלפול חכמתו ורב עשרו והוא הראה אותו הקונדריס לגאוני' הזקנים שבאותו הדור ואני העתקתי ממנו קצת דברים מה שהבינו החכמים שבאותו הדור כי לא היו בקיאים באותה הכתיבה כזקנים הראשונים אשר למדוה מפי אותו החכם החסיד וכשחזרתי לעיר בד"ש ששם נחלש אחי החסיד ז"ל לא הוסיף ולא גרע ולא נתחדש דבר מכל אשר פירש אחי לא דבר גדול ולא דבר קטון. וזה החלי לסדר מערכת השרים עם כל חייליהם הראשונים גם האחרונים כלם נבראו מאצילות א' נאצל מכח התשוב"ה ואותו האצילות הוא מסך מבדיל בין אצילות כל המעלות הקדושות ואין אצילות זרות עמהם אלא כלם מעלות נבדלות זכות צרופות טהורות חקוקות מכח הרצון אדון העולם יתברך והמסך המבדיל הנאצל מכח התשובה נאצל מתחלה על תנאי שיתאצלו ממנו מיני אצילות הן לטוב הן לרע הן לקיום ולהעמדה נצחית הן לשממון ודראון עולם. ואין בכל נבראי מעלה ומטה מי שישיג סוד העולמים האלה זולתי המעלות הנבדלות וכל שריהם הנאצלים מהם. וקבלה ביד הקדמונים ששם ראש האצילות הזה מסוכיאל ע"ש שהוא מסך מבדיל ותחלת האצילות שנאצל ממנו היה כת של נשמות טהורות וזכות ומאותם הנשמו' נאצלו כת המלאכים זולת ד' מחנות שכינה ואלה הנשמות שהם אצילות המלאכים עמדו בכח גנוזות בחיק המאצילם וקודם צאתם מן הכח אל הפועל נאצל עולם א' מצורות זרות ומדמיונים משחיתים. שם ראש האצילות הזה קמטיאל ואלה הם שהתחילו לקטרג ולבלבל האצילות ומיד יצא כרוז מאת שר התשובה הנקרא כרוזיאל ונקרא בת קול התשובה ואמר מסוכיאל מסוכיאל החרב מה שברא' אסוף אצילותך אליך לפי שאין רצון מלך מלכי המלכים שיתקיימו בעולמו ושבו ונאספו אל מקום שנאצלו ממנו כאשר בתחלה ונמוחו ומעין אצילותם היתה אסיפתם ובעלי החכמה משלו משל לזה לפתילה השואבת מהשמן תדיר כשרוצים לכבותה שוקעין אותה בשמן ההוא שהיתה שואבת ממנו והיא נכבית וזו היא אסיפתה. אחר זה נאצל עולם אחר מצורות משונות ודמיונים זרים שם ראש אצילותם שר כל החיילים בליאל והם רעים מהראשונים לקטרג ולבלבל כל מיני אצילות עד שנגזרה גזירה ויצא דבר המלך והיתה אפיסתם כרגע כאפיסת הראשונים. ואחר זה נאצל עולם שלישי מצורות משונות מן הראשונות ומן השניות שם ראש אצילותם שר כל החיילים עתיאל אלה היו קשים מכלם רצונם וחפצם להיות זה הראש לאלוה ולהשחית ולקצץ האילן עם כל נטיעותיו עד שיצא דבר המלך להאסף כאסיפת הראשונים והשניים ונגזרה גזרה שהאצילות כזה לא יוסיף עוד לצאת לאויר העולם ולא יזכר ולא יפקד ואלה הם עולמות שרז"ל היה הקב"ה בונה עולמות ומחריבן ובמדרש חזית הביאו זכר לזה מהכתוב אשר קומטו ולא עת והמשכילים יבינו:

ואחר חרבן העולמות שזכרנו היה מאמר הרצון לצאת מן הכח אל הפועל נשמות שנאצלו מהם כתות מלאכים הם וכל מחניהם שבע כתות וראש כל שר ושר מהם ידועים לבעלי הקבלה ומכחם נאצלו ז' רקיעים וז' כוכבי' וכתב עוד קבלה בידינו כי ברגע א' ובמאמר אחד נבראו ז' שרים אחרים הם וכל מחניהם וכל שר ושר מהם ידועים ובשאלה א' ששאל ממני תלמיד א' מאוילא בענין א' עתה מקרוב הוצרכתי לבקש שמות אלה השרים וסדרתים על ענין ידוע נתחדש לי ומתחלת זכרון שמותם אעיר לכל מעיין בספר זה כי ז' כתות השרים מהמלאכים שאמרתי כולם עורכי מלחמה ערוכה וקשת דרוכה וזאת המלחמה לא תעבור מן השמים לעולם בינם ובין השרים השבעה שנזכיר מלחמת קנאה ושנאה אמנם כוונתם לעבודת אדון הכל יתב' שבראם כרצונו וחפצו משרש האצילות שזכרנו למעלה מכח אצילות התשוב"ה וזאת הקנאה הגדולה נפרש על מה ועל מה והיא סבה אלהית ודעת הברואים קצרה מהשיג והם מכללי מיני האצילות וסוד העיבור ואין משיג ואין יודע ועל זה ועל כיוצא בזה אז"ל שתוק כך עלה במחשבה. ועתה אערוך מערכת אחר מערכת שמות השרים שרי השנאה והקנאה אמנם כי יסודותם ועבודתם באמת ובתמים אין עולה בפיהם ואין שקר וכזב ביניהם. השר הראשון המקטרג באש קנאה הוא סמאל הרשע וכל מחנהו ולא נקרא רשע מצד עצמו אלא מצד שהוא רוצה להדבק ולהתקרב אל האצילות שאינו מינו. השר השני הנקרא משנהו שמו זעפיאל וכל מחנהו. השר השלישי זעמיאל וכל מחנהו. השר הרביעי קצפיאל וכל מחנהו. השר הה' רגזיאל וכל מחנהו. השר הששי עבריאל וכל מחנהו. אלה הם האחרונים והם משלחת מלאכי רעים. וסבת כל הקנאות אשר בין אלה השרים ובין השרים מז' כתות המלאכי' הקדושי' הנקראים שומרי החומות היא המעוררת הקנאה והשנאה בין מערכת השמים והחיילים שהם צבא מרום וצורה אחת מיוחדת לסמאל והיא לילית היא כדמות צורת נקבה וסמאל צורת זכר וגם שניהם נולדו דו פרצופין כנגד צורת אדם וחוה שתי צורות תאומיות וסמאל וחוה סבתא היא הצפוני"ת היו אצולים תחת כסא הכבוד והעון גרם לאולת הזאת למען בשתה וכלימתה למען תחרב ולא תעשה פרי למעלה כי היתה סבה גורמת באמצעות הצפונית שנבראת תחת כסא הכבוד שנתמוטטו ונתמעטו קצת רגלי הכסא וכו' ועוד האריך הוא בענין הזה ואני לא הבאתי ממנו רק הצורך לנדון שלנו כי הם הקדמות ידועות ומקובלות לחכמי הקבלה כמו שיתבאר כל זה בע"ה בפ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום האמנם כי בסוף הענין כתב כי קבלה מסורה בידם היא כי שלשה אוירים יש למעלה האויר הא' השר הקדוש הממונה עליו שמו קדושיאל ומכחו וגבורתו נאצלו כל גדודי שרי צבאות וכל חיילי צבאות מרום צבאות השמים ושמי השמים כל אלה והנאצל מהם ואצילות אצילותם אין דמות ואין ערך ואין גוף כלל. אוירא תנינא דמשתמשין ביה נביאי וכהני וליואי וכל דאית ביה רוח יתירה וסוכלתנו דין הוא אוירא תנינא. אוירא תליתאה הוא אוירא דשמושא דשדים. וכתב עוד עתה נדבר על זה האויר השלישי כפי חכמי הקבלה כי קבלה מסורה לאבותיהם כי זה האויר נחלק לג' חלקים עליוני ואמצעי ותחתוני עליוני ניתן לאשמדאי מלכא רבה דשדים ואין לו רשות לא לקטרג ולא לחבל רק יום שני בשבוע כאשר זכרו בעלי הקבלה ואנחנו נרחיב המאמר כפי יכולתנו. אשמדאי אף עפ"י שנקרא מלכא רבה הוא תחת ממשלת סמאל ונקרא שרא רבא כנגד אצילות שלמעלה ומלך מלכוון כנגד אצילו' של מטה ואשמדאי תחת ידו וממשלתו ולילי' סבתא משתמש בה סמאל ואשמדאי מלכא דשדי משתמש בלילת זעירתא. וחכמי הקבלה הזאת אומרים טעמי' רבים נפלאים על צורת סמאל ועל צורת אשמדאי ועל דמות לילית כלתא דסמאל ועל דמות לילית כלתא דאשמדאי אשרי מי שזכה לכך. החלק השני שמושיה באנתתא אחרניתא די שמה סגרירתא והתולדות היוצאו' מהם צורות משונות זו מזו ויש להם גופות והכרת פניהם על שני דמיונים בני צרעיתא כדמות מצורעים ויש מן המקובלים שאומרים כי כל המצורעי' מבני אדם נולדי' מכח זה בתולדה המגונה. ובני סגרירתא אין להם הכרת פנים אלא כדמות מנוגעים ומלחמה ערוכה ביניהם רוחות רעות מתפשטות באויר וכל הזיקין והזוועות יוצאין מכח אלה התערובות אבל ממשלת אשמדאי ואימתו מוטלת עליהם וממה שיתחדש להם מודיעים את שלמטה מהם. החלק הג' מן האויר הזה הם מזיקין נבראים ומלובשי' בכמה מיני צורות משונות זו מזו יש מהם שצורתם צורת כלבים ואם יגרום עון האדם והכלב המצוייר מזו התולדה ישכהו רפואתו קשה להרפא ולפעמי' שמשתנה צורתו בעונו בצורת הכלב ההוא ומתחלף באותה הצורה והוא נובח וצועק ונושך וזה אין לו רפואה עולמית עד שימות וחוזר ומתגלגל ומתלבש בעירוב האויר ההוא בכח הצורה ההיא וזהו עונשו ואפיסתו ועל זה הסוד התפלל נעים זמירות ישראל הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת עזים ומאלה היו עזא ועזאל ושניהם לבדם צורתם צורת דמות אדם ממש וכשנפלו מן השמי' שהוא החלק הראשון מן האויר שזכרנו נתלבשו בכח זה האויר אשר עלינו ונתגשמו בגשמו' בני אדם ונחלש הכח העליוני וקבלו הכח התחתוני אבל התולדות שיצאו מהם היו גבוהים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל בני האדם. ויש מהם צורות אחרות כצורת בני אדם מתולדותם מהם צורות אנשים ומהם צורות נשים נראים לבני האדם ואין ביניהם רק השקר והכזב. ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לרמותם ולהכשילם וכמעט היו מכלים ומשחיתים כל מה שנראה להם לולא מדת המלכו"ת המשילה מאצילותה שר גדול וחביב לפני השכינה שמו יופיאל שר הפנים שלה שהשר של כת זו המחבלת תחת רשותו וממשלתו ולולא שמתפשט כח אצילותו והשגחתו ואימתו עליהם לא היו מניחין בריה בעולם ונבראי מטה לא היו יכולים לעמוד מפניהם ושם השר המושל עליהם קפצפוני ושם מהיטבאל בת מטרד והתולדות היוצאות משניהם קופצות בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר וניתן להם רשות לפעמים להטיב ולהבריח מבני האדם הנזקים ומודיעים העתידות לבני האדם כשנראים להם בצורת בני אדם ואין להם ממשלת לא בשקרים ובכזבים והשואל מהם ימצא שאילתו כרצונו אם השואל הגון לענות אותו ואם אינו הגון נראים לו בכח ההשבעה אבל מענה אין להם רשות להשיב על שאלתו עכ"ל ואם האריך עוד בענינים אחרים אגב גררא לא הבאתם כלם כי אין כוונתי רק להודיע כי יש למעלה מינים ממינים שונים לא ראי זה כראי זה בעלי קנאה ושנאה אלה אל אלה כרצון וחפץ הממציאם כי לכך נוצרו להשכיר ולהעניש וכלם נבראו מכח הדין שהיה כמוס ונעלם במדת התשוב"ה ונתפשט הכח ההוא במדת הגבורה ומשם דרך שמאל אל העטרת ומשם ולמטה נפרדו ויצאו לפועל כל המינים האלה למשפחותיהם וזהו סוד ותצא דינ"ה בת לא"ה כי מלא"ה העליונה שהיא א"ם הבנים יצאת דינ"ה לחוץ לראות בבנות הארץ והבן וזהו שרמזו בכאן ותצא דינה בת לאה ת"ח כמה דרגין וסטרין מתפרשן לעילא כלומר נפרדו מדינ"ה בת לא"ה למטה ממנה שהוא למעלה אלינו וכלהו משנין דא מן דא אלין מקטרגין על אלין כמו שנתבאר ולמטרף טרפין כל חד וחד לזיניה כי כשם שהם משונים אלה מאלה כך מזונותיהם המקיים אותם משונים זה מזה איש לפי אכלו. וביאר כי אלה הכתות אשר אין שום הסכמה ביניהם כי אם קנאה ושנאה כלם באים מסטרא דמסאבא כלם אורבים לקטרגא אלין לקבל אלין כי בעולם הקדושה והאחדות אין שם קטרוג ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות. ודא הוא דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו אגב ארחיה הודיע לנו סוד איסור החרישה בשור ובחמור שהם שני מינין משונין זה מזה זה טהור וזה טמא ובאים כחותיהם מלמעלה משונים זה מזה. וראיתי להביא לפניך דעות המפרשים כענין האיסור הזה כי תמצאנו מוכן לעת בוא דברו במקומו ב"ה הנה הרמב"ם כתב בטעם איסור הרבעת הכלאים שהוא כדי להחזיק מדת הזהירות ולהרחיק תוספת התאוה כי ידוע הוא שלא יתעורר איש ממין א' וישכב מין זולתו אם לא שירכיבהו בידים כאשר יעשו הפחותים מולידי הפרדים ומאסה התורה שישפיל איש מישראל מעלתו לזה הפחיתות והעזות שיתעסק במה שאסרה התורה הקדושה וכתב וקרוב לזה איסור דלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו כי יבוא לידי הרכבה ואיך יחבר בין הנפרדים והיו לאחדים אבל יניח כל א' שוקד ומתגלגל על טבעו וכו' וכתב כי דרך עובדי האדמה להביא הצמד ברפת אחת ואולי יבוא להרכיב אותם ולכן אסרה התורה החרישה בשניהם יחד לחשש הזה ע"כ ואם היה הטעם בעבור להרחיק תוספת התאוה כאשר יעשו הפחותים מולידי הפרדים הנה היה ראוי שתרחיק התורה אפילו הרכבת מין במין סוס בסוסיא וחמור באתון ודומיהם כי גם זה יעורר האדם אל תוספת התאוה ולא אסרה התורה רק מין טהור במין טמא וכבר אמרו בפ' השוכר את הפועלים אמר ר' יהודה מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת ואפילו משום פריצותא ליכא מאי טעמא בעיבדתיה עסיק ויש מי שנתן טעם למצוה הזאת משום צער בעלי חיים וכתב שהוא אסור מן התורה וכי ידוע הוא שיש למיני הבהמות והעופות דאגה גדולה לשכון עם שאינם מינם וכ"ש לעשות בהם מלאכה כמו שאנו רואים בעינינו באותם שאינן תחת ידינו כי כל עוף למינו ישכון וכן הבהמות ושאר המינין ג"כ ידבקו לעולם במיניהם וכתב כי כל חכם לב מזה יקח מוסר שלא למנות שני אנשים שיהיו רחוקים בטבעם ומשונים בהנהגתם כמו צדיק ורשע ונקלה בנכבד שהרי אם הקפידה התורה על הצער המגיע לבעלי חיים שאינן בני השכלה כ"ש בבני אדם אשר להם נפש משכלת. ואם היה הטעם בעבור צער בעלי חיים הנה לא אסרה התורה רק מין הטהור במין טמא כגון שור וחמור אבל בשני מינים טהורים או טמאים כגון שור ותיש או חמור וסוס לא אסרה התורה אלא שהחכמים עשו סייג לתורה ואסרו בכל שני מינים והיאך יתירו לעשות כל מלאכה באדם ובהמה שנאמר בשור ובחמור ולא באדם וחמור או באדם ושור ואין לך צער גדול מזה. האמנה כי הטעם למצוה הזאת שלא לחרוש בשור ובחמור יחדיו ולדומים אליה מהרבעת הבהמה מין בשאינו מינו וכן בזריעת השדה וכלאי הכרם ולבישת שעטנז האמת הוא מה שקבלו חכמי האמת והצדק והוא כי אחר שהופרדו הכחות העליונים למעלה ונתמנו והופקדו איש איש ממלאכתו אשר הוא עושה והופקד עליו כאשר חייבה חכמתו יתברך והוא יתברך שם משטרם בארץ משטר כל אחד ואחד על מינהו כמו שנא' במעשה בראשית את כל החיה למינה ואת הבהמה למינה גם בעצים ובאילנות נזכר למינהו כי אין לך כל עשב ועשב למטה שאין לו כחו למעלה וזה תלוי בזה הנה יחוייב כי המרכיב והמחבר שני מינים מין בשאינו מינו למטה שהוא גורם לערבב כחותיה' למעלה ומכחיש פמליא של מעלה אשר כן יסד המלך יתברך ויתעלה שמו וזה המרכיב שני הפכים יחד מראה שחידש והמציא הויה אחרת חדשה בעולם מה שלא חידש הבורא יתברך וכאלו הראה לאות וחסרון בבריאה הראשונה אשר נאמר בה וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד (ועיין מ"ש הרא"ה בס' החינוך פ' משפטים מצוה ס"ב ופ' קדושים מצוה רמ"ד) כי יכול היה יתברך להמציא מיני הרכבות לאין חקר ואין מספר אמנם חכמתו גזרה שיהיו המינים על מספר ידוע אצלו יתברך וכל אחד ואחד ממונה על תפקידהו המיוחד לו ואין ראוי לערב ולהרכיב עוד שני הפכים בנושא אחד כי זה יגרום להרבות קטרוג עוד בעולם ודי בזה הקטרוג הנמצא למעלה אשר יסד המלך לצורך הנבראים מבלי שיוסיף זה המרכיב מרכבה נכרית להפר השלום ולהרבות הקטרוג בפמליא של מעלה. וכבר ידעת מה פעל ועשה ערוב הכחות בשני הילדים הראשונים שיצאו לעולם ומה היתה אחרית שניהם ועל זה הסוד צותה התורה ואמרה שדך לא תזרע כלאים בהמתך לא תרביע כלאי' ובגד כלאים זכר לשון כלאי' בשלשתם כי ענין כלאים הוא ענין מניעה ובטול כענין לא תכלא רחמיך ממני שפי' לא תמנע והנה המרכיב מין בשאינו מינו הוא מונע ומבטל כחו למעלה מאשר הפקד עליו ואל זה הסוד רמז בכאן באמרו כמה דרגין מתפרשן וכלהו כמן לקטרגא אלין לקבל אלין וע"ד כתיב לא תחרוש בשור ובחמור רמז כי הקטרוג הנמצא למעלה באלה המדרגו' אשר ברא ויסד המלך הנה יסדם לצורך העולם והנבראי' כאשר גזרה חכמתו ואתה בן אדם השמר לך פן תוסיף עוד קטרוג ותחרוש בשור ובחמור יחדיו דכד מתחברן מקטרגי עלמא. וביאר סוד הקנאה והשנאה הנמצא' במדרגות החיצוניות שכל מגמתם וקטרוגם וקנאתם ושנאתם איננה רק במדרגות הקדושות כי כל חסר מתקנא בשלם ממנו וזאת היא הסבה שכל האומות שונאים את ישראל בהכירם מעלתם וקרבתם אל הקדש פנימה ונודע זה מענינו של יעקב ע"ה והוא אמרו יעקב דאיהו קדיש' כלהו כמן ליה וקטרגו בהדיה. בקדמיתא נשכיה חויא הוא שרו של עשו ויגע בכף ירכו השתא נשכיה חמור הוא חמור אבי שכם הנז' בפרשה זו של דינה. ומ"ש תמן איהו קאים לגבי חויא הודיע כי מדרגת החמו"ר הרמוז הוא למטה ממדרגת הנחש וקרוב אליו ועל סוד זה באו שני המאורעות של נשיכת הנחש בירך יעקב ונשיכת החמור סמוכים זה אחר זה בתורה פרשת התאבקות ונשיקות שונא עם פרשת חמור אבי שכם. השתא שמעון ולוי דאתו מסטרא דדינא קשיא מכח הגבורה העליונה קיימו לגבי חמור ושלטי עלוי כי בכח הגבורה הקדושה שלטו עליו ועל כל בני עירו והרגום שנאמר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו שאם לא כן היאך יוכלו ב' אנשים להרוג עיר ואם כשכם כי הנשים לבדם יוכלו להם אלא שבאו בכח עליון והיא הגבור"ה הקשה ושלטו עליהם. ושמעון דהוא שור וביאר היאך הוא שור ואמר מזליה איהו שור כי לפי סדר השבטים במזלות ראובן על מזל טלה ושמעון על מזל שור. ולוי על מזל תאומים וכן כלם על הסדר הזה. אתא על חמור וקטרג ביה בגין דלא יתחברון כחדא שלאמלא מתחברין יחד ימצא הקטרוג כמו שנתבאר בסוד לא תחרוש בשו"ר ובחמו"ר יחדיו. וכלהו אתו לקטרגא ליה ליעקב יחזור למעלה שאמר יעקב דאיהו קדישא כלהו כמן ליה וקטרגו בהדיה על הנח"ש והחמו"ר שנשכוהו ואח"כ שלט עליהם כי בניו שמעון ולוי שלטו ועשו מה שעשו בשכם כמוזכר. לבתר אתא שור ואשתלים בחמורים הוא יוסף הנקרא שור שנאמר בכור שורו הדר לו אשתלים בחמורים הם המצריים. דכלהו מסטרא דחמור כלומר המצריים כאשר יבאר בהדיא ואומר יוסף דאיהו שור ומצרים דאינון חמורים דכתיב אשר בשר חמורים בשרם נמצא כי נתחברו שניהם שור וחמור וזה היה סבה אלהית כדי שירדו ויפלו בני יעקב למצרים ונשכום המצריים בשר ועצמות עד דאתער לוי כמלקדמין הוא משה ע"ה שהיה משבט לוי. ובדר לאינון חמורים שלא יתחברו בשו"ר ולא יהיה שלום ביניהם כמאז. ותבר תוקפיהון מעלמא בהפרידו אותם מכח השו"ר ואפיק לשו"ר מתמן הוא יוסף כדי שלא ישאר ביניהם אפי' ריח השור שנא' את עצמות יוסף עמו כי בהתחבר השור והחמור למטה יתחזקו כחותיהם למעלה ויזיקו כמבואר. ת"ח כד אתא שמעון בקדמיתא על ההוא חמור וכו' יוסיף לבאר הסוד כי ששלט השו"ר שהוא שמעון על החמור שהוא חמור אבי שכם חייב הענין לשפוך דם ממנו דם מילה וממנו דם הריגה. וכן חייב הענין במצרים על ידי הלוי ששלט עליהם בתחלה מכת הדם ובסוף מכת בכורות שנז' בהם לשון הריגה שנאמר ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים. וכן נזכר בענין עיר חמור אבי שכם ואת כל חילם ואת כל טפם ואת כל בהמתם שבו ויבוזו וכן במצרים החמורים כתוב ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות וכתיב וישאילום וינצלו את מצרים. ושמעון ולוי דא קאים לגבי האי חמור כי הוא היה עיקר וגדול מלוי אחיו בענין ההריגה ההיא. ודא קאים לגבי כל אינון חמורים הוא משה הלוי שגברה ידו על כל מצרים. כלהו בעו לאשתתפא בהדי יעקב קדישא להזיקו הנחש והחמור הנז' למעלה. ואיהו בבנוי קאים לגבייהו וכייף לון תחותיה בימים ההם. השתא דעשו נשיך ליה ולבנוי בגלות החיל הזה מאן יקום לגביה ולקחת נקמה מעשו הנושך יעקב ויוסף שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף וכו':