כתם פז על ספר הזהר שמב

והוא עבר לפניהם וכו' רבי אלעזר פתח כי לא תשתחוה לאל אחר כי ה' קנא שמו. יבאר כי כוונתו של יעקב ע"ה בהשתחוויות הללו לשמים אעפ"י שיחשוב עשו שיהיה משתחוה לו שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דנורא אנא כי לאפטורי גרמיה עביד וכן יעקב ע"ה לא השתחוה לעשו כי בהשתחות אליו היה משתחוה לאל אחר אמנם השתחוה לשכינה ההולכת לפניו לשומרו והוא הנרמז בוהו"א עבר לפניה' והראיה שלא אמר וישתחו לעשו או לאחיו אלא עד גשתו עד אחיו כלומר שהשתחוה לשכינה ז"פ קודם שיגש עד אחיו לא לאחיו ויאמר כי דוד ע"ה שמר הסדר הזה אפילו בשלחו שלום לנבל ע"י שלוחיו דאסיר לאקדים שלום לרשעים ושלח ליה ואמרתם כה לחי כלומר כי כוונתו לח"י העולמי"ם לחבר מדתו שהיא מדת כ"ה עמו כדי שיתברך הוא ממדתו. וכן יעקב עצמו שמר הסדר הזה בהשתחואתו לבנו ליוסף ולא מצד איסור ח"ו רק שאין ראוי להשתחוות האב לבן וגם כי למדו מכאן תעלא בעידניה סגיד ליה הכוונה ללמד דעת לבני האדם ואמנם יעקב כוונתו לראש המט"ה מטתו של שלמ"ה וראש המט"ה ידוע כי הוא סוד הו"ו או משך הו"ו כי הכל דבר א'.

זכאין אינון צדיקייא כי כל עובדיהון וכו' בגין יקרא דמאריהון למדנו מכאן כי גם כי נראה לצדיק עושה מעשה שנר' ממנו שאינו נכון שאין ראוי להרהר אחריו כי אין ספק שכל מגמתו לשמים והאל יתברך בוחן לבות כי הוא יודע מחשבות אדם ומזה הטעם אמרו ג"כ בענין דניאל במ' שבועות פ' שבועת העדות כל מלכא האמורי' בדניאל חול חוץ מזה שהוא קדש אנת מלכא מלך מלכיא די אלהא שמיא מלכותא חסנא ותוקפא ויקרא יהב לך כי ח"ו שיקרא דניאל לנבוכדנצר מלך המלכים אלא הכי קאמר אנת מלכא נבוכדנצר ומלך מלכיא דהוא אלהא דשמיא מלכותא חסנא ותוקפא וכו' ואמרו עוד שם ויש אומרים אף זה קדש שנאמר מארי חלמא לשנאך ופשרה לערך למאן קאמר אי ס"ד לנבוכדנצר קאמר סנוותיה מאן נינהו ישראל וכי מילט לייט להו לישראל וכו':

וירץ עשו לקראתו. רבי יצחק פתח והרשעים כים נגרש וכו' האי קרא איתמר. דרשוהו רז"ל בענין הנסיון אמרו ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס וכו'. א"ר יונתן הפשתני הזה כשפשתנו לוקה אינו מקיש עליו ביותר לפי שהיא פוקעת וכו' כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים לפי שאינן יכולין לעמוד דכתיב והרשעים כים נגרש. גם נדרש בספר הזוהר על דור הפלגה שאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים וכו' גם יש בכתוב הזה סוד נסתר בענין הגוון השחור שהוא רמז אל הדין ואל הטיט והרפש מהיכן נמשך ונברא ביום שני כי בו נברא גיהנם וזולתו מהשנויים כל זה בפ' תרומה בכתוב ותכלת וארגמן עיין שם אם תרצה לעמוד על הסוד. ולפי שנדרש לכמה פנים אמר האי קרא אתמר ומלי דאוריתא כמה רזין עילאין אית משניין דא מן דא. וכלא חד כלומר כי סוד הרפש והטיט הנרמזים בי"ם והרשעים הנזכרים בענינו כלם נמשכו ממעין נרפש ומקור משחת. אמנם בכאן יפרש הכתוב על עשו הרשע וידמהו לים נגרש בגאותו וגאונו לגבי יעקב ע"ה כי בראותו אותו רץ לקראתו ויחבקהו וישקהו ויבכו כאלו השתוקק לראותו זה כמה ימים ולבבו לא כן יחשוב כי אם להרע לו שכן נקוד על וישקהו כמו שהביאו בב"ר א"ר שמעון בר אלעזר בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב מלמד שלא לנשקו בא אלא לנשכו. ונעשה צוארו של יעקב ע"ה של שיש וכהו שניו של אותו רשע ומה ת"ל ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שניו. ורבי יוסי מייתי לה מהכא קומה ה' הושיעני אלהי וכו' דרש הכתוב הזה על יעקב בהתפללו על יראתו מעשו אחיו והודאתו על הצלתו משניו השנונים לנגדו.

ת"ח כמה הוה לביה ורעותיה דעשו לגביה דיעקב וכו' יבאר כי הבכיה הזאת שבכה עשו לפי שלא היה לאל ידו להרע עמו מיד כי עדיין אביו קיים ולכבוד אביו לא שלח בו יד אמנם עברתו שמרה נצח לאורך ימים ועל זה בכה שלא התנקם ממנו תכף ומיד. ור' אבא יבאר כי אין נעשה פתגם בארץ עד שהוא מוסכם מלמעלה ולפי ששרו של עשו הסכים לברכו נח רגזו של עשו למטה כי זה תלוי בזה: