כתם פז על ספר הזהר שלז

קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אמאי אצטריך האי עם האי אמר כי המתפלל צריך לסדר ולקשר דבריו זו בזו ומה ענין זה לזה שסדר יעקב בתפלתו זו באמרו ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואטיבה עמך. לענין אמרו קטנתי מכל החסדים ומכל האמת וכו' אלא אמר יעקב אנת אבטחת לי וכו' ובהיות שכל ההבטחות הם על תנאי מי יזכה להם שהרי אני ריקן וקטן ומעוט מן הזכות כדעת רבי אבא בר כהנא המוזכר למעלה וכל מה דעבדת לי עד יומא דין וכו' יבאר מלת עשית כלומר מה שעשית עשית מדרך חסד לא למעני אלא למענך והחסדים ההם אשר עשית עמדי לא מעט הם שהרי כשהייתי בורח מעשו ובאתי לעבור את הירדן הזה במקלי יחידי ומקל בידי עברתי אותו ומה טוב ומה נעים מה שמנו דורשי רשומות כי מלת במקל"י עולה כמנין יעק"ב כי זה יורה כי עבר יחידי בגופו לבדו ועתה אני עובר בו בשני מחנות הנה א"כ שדבריו מסודרים וקשורים זה בזה.

עד כאן סדורא דשבח' דמאריה וכו' יכריח מכאן דעת האומר שצריך אדם לסדר שבח בוראו בתפלתו ואח"כ ישאל צרכיו ולא כדעת האומר שצריך לשאול צרכיו תחלה ואח"כ יתפלל וכן הוא האמת שכבר נחלקו בדבר זה רבי אליעזר ורבי יהושע בפ"ק דע"ז דתנינא ר' אליעזר אומר לעולם ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ואח"כ ולפני ה' ישפוך רבי יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו ואח"כ צרתי לפניו אגיד כדלעיל. והעמידו שם בגמרא דרבי יהושע סבר ילפינן ממשה שנאמר ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו' אשר מי אל בשמים ובארץ וכו' ואח"כ שאל אעברה נא וכו'. ורבי אליעזר סבר לא ילפינן ממשה דאמר לך שאני משה דרב גובריה. והנה הרשב"א ז"ל ביאר על איזה אופן הם חולקים וכתב ז"ל דע כי לא נחלקו בזה אבות העולם אלא מפני שיש בזה פנות גדולות לענין התפלה וצריך שידעם כל הבא להתפלל ולשאול צרכיו ממנו יתברך כדי שידע על איזה צד תתקן לו התפלה והזכרת השבחים והוא כי רבי יהושע רואה כי כל השואלים אמנם ישאלו על אחד מג' פנים. הא' שישאל על צד הגמול או על צד החסד. והשני שישאל כמסתפק ביכולת הנשאל ממנו ולא נתאמת אצלו שהוא יכול למלאת שאלתו. והג' שיסתפק השואל שאם לא ישלים מזה הנשאל שאלתו אם ימצא שאלתו אצל אחרים או שלא ימצא שאלתו אצל אחרים. ושלשת חלקי הכוונות האלה מרוחקות בחק הבורא יתברך ר"ל שאין להעלות על לב שום נברא שיש לו אצל הבורא ית' שום גמול שקדם שיבטח עליו ושהוא יתברך מחוייב למלאת שאלתו רק מצד החסד המוחלט כענין שנאמר מי הקדימני ואשלם. וכן לא ישאל כמסתפק ביכולתו ח"ו כי לא ימנענו דבר לרבונו ית'. וכן לא יעלה בדעתו שיש לו תחבולה למצוא בקשתו אצל אחרים גשמי או רוחני זולתו יתברך ועל כן הסכים רבי יהושע שלא ישאל אדם צרכיו עד שיתפלל ויסדר תחלה שבחיו יתברך ליראתו פן יטעה לא' מהכוונות האלה וישאל על א' מג' חלקי הריחוק בחקו יתברך ובהקדימו שבחיו תחלה יכיר ויתבונן שהוא אדון הכל ושאין לא' מן הנבראי' אצלו חיוב גמול ושאין לו מעצור ומונע לרצונו ואחר שיקבע בנפשו זה ישאל צרכיו כדרך שעשה מרע"ה שאמר ג' הדברים אלה קודם צרכיו והוא אמרו ה' אלהים אתה החלות ירצה שהוא יתברך המתחיל בטוב ובחסד לא שהתחיל והקדים הוא לעשות דבר שעליו יחוייב הגמול וחזק הטענה עוד באמרו את עבדך ר"ל שהטיב עמו טובת האדון לעבד שאין במעשה העבד דבר שיחוייב האדון בתגמולו לפי שהוא עבדו וקנינו ואמר את גדלך ואת ידך החזקה שלא ימנענו מונע ואמר אשר מי אל בשמים ובארץ שאם לא יעשה הוא אין כח בזולתו לא בגשמיים ולא בשכלים הנפרדים בשמים ובארץ שיעשה זה. ור' אליעזר רואה שיש ענין אחר בהקדמת השבח לפי שהוא עזות פנים לעבד לסדר שבח האדון ואפי' לשאול בשלומו כי כלום יש עבד שנותן שלום לרבו אמנם אם ישאל צרכיו בתחלה מתוך כך יכיר וירגיש שפלותו וגדולת אדוניו ויכיר שאין לו תחבולה להשיג שום דבר מצרכי מזונותיו ורפואת גופו והמלט מן האויב ויתר הצרות הנזכרים בשאלת צרכיו בתפלה בלתי מאדוניו ואחר שיקדם לו זה ימצא לבבו שבור ונדכה ומכיר בשפלותו ואז ראוי לסדר בשבח האדון וכשהביא רבי יהושע ראיה ממשה השיב רבי אליעזר כי אין ללמוד ממשה דמשה רב גובריה כלומר גדול כחו של משה שהיה מוכן בכל עת ומוכן היה לסדר שבחיו ואינו כשאר בני אדם וכבר נקבע' התפלה על דעת רבי יהושע לזכור השבחי' ראשונה וקבעו ג' ברכות ראשונות לשבח כנגד השלש כוונות שאמרנו הראשונה אבות להודיע שאינו שואל על צד הגמול רק על צד החסד המוחלט והוא אמרו זוכר חסדי אבות. והשני גבורות להודיע שהוא יכול על דבר והפכו להמית ולהחיות ואין זולתו. והשלישי קדוש' השם שמקדישו וממליכו על הכל ומעיד שלכל הקדושי' הרוחניי' שהם נפש לגלגלי' הפועלים בעולם בהנהגת הטבעית מהללים בכל יום לשמו יתברך ומודים כי כחם נמשך מן השפע הנשפע עליהם ממנו יתברך ואינם פועלים כי אם ברצונו יתברך ועוד האריך הוא ז"ל בענין ולא הבאתי רק הצורך לעניננו שאמר לאחזאה לבני עלמא דאצטריך לבר נש לסדר' שבחא דמאריה בקדמית' ולבתר יבעי בעותיה דאצטריך ליה הה"ד הצילני נא מיד אחי מיד עשו ויאמר כי מכאן אנו למדים שצריך המתפלל לבטא בשפתיו באר היטב שאלתו שכן אמר הצילני נא דאי תימא דהא שזבת לי מלבן חזר וביאר מיד אחי ואי תימא קריבין אחרנין אקרון סתם אחין חזר וביאר מיד עשו בגין לפרשא מלה כדקא יאות וכמו שז"ל בענין דוד שאמר אנא ה' כי אני עבדך אני עבדך בן אמתך ואי תימא אנא אמאי אצטריך כי ירא אנכי אותו. וכל זה בגין לאשתמודע' מלה לעילא ולפרשא לה כדקא יאות ולא יסתים מלה במקום הצריך לברר שלא לתת מקום למקטרג והבן זה:

ואתה אמרת היטב אטיב עמך מאי ואתה כד"א ואתה מחיה את כלם. מדת התפארת נקראת בלשון את"ה כאלו מדברים אליה לנוכח ועל כן אנו אומרים ברוך אתה ורבים כמו אלה בסוד את"ה נורא את"ה וכבר ידעת כי העטרת נקראת בלשון אני לגלויה אצל המבקשים והתפארת נקראת אתה כי העטרת תדבר אליה בדרך נוכח והכת"ר נקרא הוא להעלמתו. והכוונה באמור יעקב ואתה אמרת כי למדתו ידבר להמשיך משם הרחמים כענין ואתה מחיה את כלם כי היא המחיה את הכ"ל ומטיב לכ"ל.

ת"ח דוד מלכא אמר יהיו לרצון אמרי פי וכו' לפי שאמר למעלה כי צריך המתפלל לבטא בשפתיו שאלתו אמר כי יש דברים לבטא בשפתים ויוכל האדם להוציאם בדיבור. ויש דברים שאינם נמסרים לפה אלא דברים שבלב ולמעלה כמו כן יש מדה מיוחסת לדיבור והיא התחתונה ומדה מיוחסת לדברים שבלב והיא הפנימית ואל זאת הכוונה אמר דוד יהיו לרצון אמרי פי והם הדברים הצריכים לבטא בשפתים. והגיון לבי הם הדברים שאינם יוצאים מן הפה אבל הם נדברים בלב ונקראים הגייה ומזה תבין אמרו והגית בו יומם ולילה כי אין לשון הגייה ענין היוצא בפה שא"כ איך יהגה האדם בהם יומם ולילה כי זה נמנע בחק כל אדם אמנם הוציא הלימוד בלשון הגייה כי אפילו בשעה שאדם ישן על מטתו וישן הוא הוגה בלבו והיתה ההזהרה והגית בו יומם כי תמיד לא יסור ממחשבתו הלמוד יומם ולילה כי ענין הגייה הוא בלב ודוד אומר כי יהיו לרצון אמרי פי וגם הדברים הנהגים בלב. וע"ד זה נתנהג יעקב ע"ה בתפלתו לבטא בשפתיו הדברים הצריכים לבטא והוא מ"ש הצילני נא מיד אחי מיד עשו ובאמרו ואתה אמרת וכו' היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר ואין ראוי לבטא אותו בשפתי' כדי שלא יפול עין הרע בהם דאיהו מלה דתליא בלבא דלא אצטריך לפרשא. ומ"ש וכן אצטריך כדקא אמרן בגין ליחדא יחודא שלים כלומר כי זהו סוד היחוד עצמו לבטא בשפתים כנגד המדה הנגלית ולהסתיר דבר הסתר ע"ד כבוד אלהי"ם הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר זכאין אינון צדיקיא וכו':

ויותר יעקב לבדו רבי חייא פתח לא תאונה אליך רעה יקדים הקדמה להודיע מאימתי נתפשטו הכחות החיצוניות ונתרגשו לבא לעולם ואמר כי מיום רביעי שנתגלו המאורו' וחייבה החכמה העליונה שתהיה הלבנ"ה העליונ"ה פעמים מלאה מאור הרחמי' פעמים חסרה מכח הדין היורד אליה אשר בדוגמתה היתה הלבנה התחתונה בתוספת ומגרעת וכל זה רמוז בפסוק יהי מאורות ברקיע השמים מארת כתיב כי כך גזרה חכמתו יתברך כדי להמציא בעולמו נבראי' בעלי חומר נתחייבו מצד פגימתה של לבנה וחסרונה אמר כי מצד שחסר מאורה ניתן מקום לממשל' הרוחין והשדי' והמזיקין וכחות הטומאה הנמשכי' מהחשך להתפשט ולשלוט בעולם להשטין הבריות למי שאינו שומר בי"ת קיבולו ונמשך אחריהם. ויאמר כי המקומות המיוחדו' להם למושבותיהם הם דוכתי דאתחריבו ובחקלין תקיפין ובמדברין חריבין ונשלחים בעולם לשוט בארץ ולהתהלך בה להשטין הבריות כי בם יבחנו כי כל מגמתם לפתות ולהסית ולהדיח לבות בני האדם מעבודת בוראם והם באים עליהם בתסקופין ובעקימו לנטותם הדרך ודע כי צורתו של נחש והליכתו למטה יורה על זה כי תמיד הולך דרך עקלתון וכן היצר הרע הבא והנמשך ממנו תמיד הוא מסית את האדם ולהטותו אל דרך רע כמו שהטה הנחש על ידי חוה לאדם הראשון עד שגרם המיתה לכל באי עולם. ויאמר כי הבחירה מסורה ביד האדם כי כל הבא ליטהר מסייעין ומטהרין אותו מלמעלה וכל הרוצה ליטמא מטמאין אותו מלמטה ועל הבוחר בטהרה אמר דוד שיר זה של פגעים לא תאונה אליך רע"ה הרמז על האשה הרע"ה לילית בת זוגו של סמאל.

ונגע לא יקרב באהליך הם שאר אוכלוסיה הממונים על נגעי בני אדם. אמר רבי אלעזר הא אמרו דלא יפוק בר נש יחידאי בליליא כי הלילות כלם עלולו' הם מהשדים ובפרט בלילי רביעיות שהוא זמן שנתלו המאורות וחוייב שבזמן שתהיה הלבנה חסרה כי אז יתעורר כח הטומאה לשלוט יותר משאר הלילות ושאר דברי המאמר מבוארים הם אלא שהקדים הקדמה לבא ממנה לענינו של יעקב שנתאבק עמו שרו של עשו וגם כי היה בטוח ונעור קמי מאריה מצא מקום להאבק עמו לפי שנשאר לבדו ומכאן שצריך האדם להשמר שלא לצאת יחידי בלילה. אר"ש ת"ח מה כתיב בההוא רשע דבלעם וילך שפי מהו שפי יחידאי כי הוא היה מבקש כח הטומאה ולכן היה הולך יחידי כדי שיזדמן אליו ואמר כי לכך נקרא הנחש שפיפון לפי שהוא הולך תמיד יחידי לארוב לעוברי דרך. והזהיר שלא ילך אדם אפילו במדינה במקומות החרבים יחידי לפי שהם מיוחדים להם ויכולין להזיק. ואגב ארחיה יודיע סוד לא תלין נבלתו על העץ לפי שהלילה עלולה כמו שאמרנו וישרה על התלוי רוח הטומאה וימשך מזה טומאה לארץ כמו שיתבאר במקומו ב"ה בארוכה: