כתם פז על ספר הזהר שלו

ויאמר אם יבוא עשו. ת"ח מה כתיב ויחץ את העם אשר אתו לשני מחנות וזה כי לפי הנראה מדרך המלחמה לא יחצה הלוחם את עמו לשני מחנות רק מי שהוא רב באוכלוסים כי יבטח ברוב עמו ויתן חלק ממנו אל מול פני המלחמה החזקה והחלק האחר ישבו על הכלים למשמרת ואם יראה כי אזלת יד הלוחם כנגדו אזי יהיה החלק הנשאר מעיר לעזור. אמנם מי שהוא מועט באוכלוסין אם יחצה מחנהו לשני מחנות נקל הוא להיות מנוצח וא"כ מה ראה יעקב ע"ה לחצות אוכלוסין המועטים לשני מחנות כנגד עשו שהיה בא לקראתו בארבע מאות איש וכמו שאז"ל במדרש ר' שמואל בר נחמן אמר ד' מאות קשורי כתרים הביא עמו ורבי ינאי אמר ד' מאות ראשי גייסות והיאך יבטח שאם יבוא עשו אל המחנה האחד והכהו שיהיה המחנה הנשאר לפליטה בעל כרחו כפי' רש"י ז"ל כי אלחם עמו כדברי רז"ל שהתקין עצמו לג' דברים לדורון לתפלה למלחמה ואם למלחמה התקין עצמו טוב היה שילחם בכל אוכלוסיו.

גם מה שדרז"ל בויחץ את העם למדה תורה דרך ארץ שלא יתן אדם ממונו בזוית אחת אם התורה למדתנו דרך ארץ. לגבי יעקב מי זה יבטיחהו שאם לא יניחנו בזוית אחד שינצל מעשו כי הנה אחרי הכותו את המחנה האחד והלא ירדוף אחרי השני עד החרמה. לזה אמר ת"ח שכינתא לא אתעדיאת מאהל לאה ומאהל רחל ואמר יעקב ידענא דהא נטירו לון לאלין מקב"ה וכו' אמר שלא נתנהג יעקב בענין זה כדרך טבע הלוחמים ושהבטחתו אמונ"ה כי יהיה הנשאר לפליטה וזה לפי שהיה יודע כי לא זזה שכינה תמיד מאהל האמהות שאם יקרה שום מקרה השגחיי לא יפול רק על השפחות הנה וילדיהן ועליהם התפלל שלא יפלו ביד עשו כי על הגבירות וילדיהן בטוח היה שיהיו לפליטה והוא אומרו אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה בעל כרחו שלא בטובתו:

רבי יוסי פתח תפלה לעני כי יעטוף האי קרא אוקמוה בכמה אתר וכו' אז"ל במדרש א"ר אבין אין אנו יכולין לעמוד על אופנו של דוד פעם שקורא עצמו עני ופעם שקורא עצמו מלך שנאמר אלהים משפטיך למלך תן הא כיצד בשעה שרוא"ה שצדיקים עתידים לצאת ממנו כגון אסא יהושפט חזקיה וכו' קורא עצמו מלך וכשצופה רשעים יוצאים ממנו כגון אחז מנשה אמון קורא עצמו עני. וכן דרשו ג"כ רבי מאיר ורבי יוסי חד אמר צריך אדם לשאול צרכיו ואח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף וכו' וחד אמר צריך אדם להתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי ואח"כ צרתי לפניו אגיד וכאלה רבות דרז"ל בזה הכתוב אבל דוד מלכא אמר דא כד אסתכל וחמא במלי דמסכנא התבונן בצער המסכן כי אין לו עוזרים ולקח ראיה לעני מעצמו בראותו בצרת נפשו כשהיה בורח מפני שאול חמיו ואמר שתפלה זו של העני כי יעטוף רוחו ונפשו לפני בוראו היא המתקבלת והקודמת לבוא לפניו יותר משאר כל התפלות לפי שהוא יתברך נמצא את דכא ושפל רוח.

כתיב הכא תפלה וכתיב התם תפלה למשה מאי בין האי להאי כלומר אחר שהונח שהעטרת נקראת תפלה בסוד כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים והיא סוד תפלה לעני לפי שאין לה אור מעצמה למה נאמר במדתו של מרע"ה לשון תפלה והנה מדתו של מרע"ה היא התפארת בסוד פני משה כפני חמה א"כ מה בין האי להאי אחרי שנקראו שניהם תפלה.

אלא דא תפלה של י"ד ודא תפלה של ראש וקודם שאבאר הכוונה צריך להודיעך מהו ענין תפלה כי רבים הם עתה עם הארץ החושבים כי ענין תפלה ותחנה הם ענין שבח והודאה והלול לאל יתברך ושאין הבדל בין תפלה ותחנה אלא שהדברי' נאמרים בשינוי על ענין א' ואין הדבר כן כי ענין התחנה היא בקשת מתנת חנם כענין ואתחנן אל ה' שענינו ענין חן וחנם וכן אמרו וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו ראוי כלומר בחנם וכן תחנונים ידבר רש כי הרש לא יבקש כי אם מתנת חנם וכן אשר חנן אלהים את עבדך שענינו כי בחנם נתן לו האלהים ושאינו כדאי וראוי אל הטוב ההוא. אמנם ענין התפלה הוא ענין משפט הראוי וכענין שנאמר ראה פניך לא פללתי כלומר לא שפטתי כי לא שפט דעתי שאראה פניך לעול' וכן ויעמוד פנחס ויפלל שענינו שעמד ועשה משפט הראוי בזמרי וכזבי כי לא מצינו בפנחס שיזכור בו הכתוב שהתחנן לאל על המעשה ההוא אמנם הכוונה שעשה משפט ברשעים ועל כן נקראו השופטי' פלילים על שהם דנין כהוגן וכראוי וכן ונתן בפלילים וזולתו ועל כוונה זו נאמר אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים כלומר ישפטו ביניהם הדיינים ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו ואם ענין התפלה הוא ענין תחנה ובקש' למחילתו איך יאמר מי יתפלל לו ולמה לא יתפלל בעד עצמו ויבקש מאתו יתברך מחילה כי יחטא לו אלא שהכוונה שאם יחטא איש לאיש ישימו ביניהם מוכיח ודיין לשפוט בין שניהם ואם לה' יחטא איש כלום יש דיין ושופט שישפוט בינו ובין השם כי הוא העד הוא הדיין ועוד אתה צריך לדעת כי בכל מקום שנזכר משפט הוא ממוזג ברוב רחמים בסוד יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני שהכוונה שייסרהו ברחמים מזוגים ולא בדין גמור ומכאן תבין כי העטרת כשהיא מזוגה ברחמי התפארת תקרא משפט כי משפט ותפלה הכל דבר אחד כמו שביארנו ובהיות כי תפלתו של משה מקבלת משני הזרועו' החסד והפחד נקראת מדתו ג"כ תפלה כלומר משפט מזוג ורובו רחמים לפי שהוא מקבל מקו הישר מהכת"ר שהוא רחמים גמורים הרי א"כ נתבאר כי שניהם נקראים תפלה ומשפט אלא שיש ביניהם הבדל גדול כי העטרת נקראת תפלה של יד והיא המקבלת מתפלה של ראש שהוא התפארת המניח ד' בתים על ראשו סוד החכמ"ה והבינה והגדול"ה והגבור"ה בסוד ד' פרשיות קדש לי כל בכו"ר כנגד החכמה שהוא הבכור הקודם באצילות. השניה והיה כי יביאך כנגד הבינה כי ע"י מדה זו יצאו ישראל ממצרים כי היא המוציאה עבדים לחירות. השלישית פ' שמע שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בסוד הגדולה שהיא מדתו של אברהם אוהבי ומצד החס"ד היה מכריז לכל באי עולם. פרשה ד' והיה אם שמוע כנגד הפח"ד שנמצא בה דין שנאמר השמרו לכם וכו' וחרה אף ה' וכו' ומכאן תבין מ"ש בפ"ק דברכות א"ר יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא מנין שהקב"ה מתפלל שנאמר והביאותים אל הר קדשי וכבר ידעת כי העטרת נקראת ה"ר הקד"ש ירושלם והכוונה להם ע"ה שהקב"ה שהוא התפארת הוא המתפלל שהוא המתמזג במשפ"ט הד' בתים הוא מתפלל כלומר מקבל במשפט ההמזגה מארבעתם ומביאם לה"ר קדש"ו ביחוד ד' בתים בקשר אחד גם תבין מאמר ר' אבין בר אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מניח תפלין שנאמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו בימינו זו תורה שנאמר מימינו אש דת למו ובזרוע עוזו אלו תפלין שענין התפלה והנחת התפלין הכל סוד א' כי אין תפלה בלא תפילין וכבר ידעת אמרם ז"ל כי המתפלל בלא תפילין מעיד עדות שקר בעצמו ונחזור לנדון כי זהו מה שאמר בכאן אלא דא תפלה של יד ודא תפלה של ראש ולית לאפרשא בין תפלה לעני ובין תפלה למשה כי שניהם מתמזגים בדין ורחמים אלא שזה נותן ומשפיע וזו מקבלת ושניהם כאחד טובים ושקולים יבואו שניהם.

ד"א תפלה דא משה יאמר כי עיקר שם תפלה שייך במדת התפארת כמו שנתבאר ומלת עני שייך בעטרת שאין לה אור מעצמה אל זה הפירוש לא יצטרך להביא ראיה מדכתיב מתפלה למשה לחוד ומדכתיב תפלה לעני לחוד כי בכתוב הזה נרמזים שניהם ויבאר כי מלת כי יעטוף כד סיהרא אתכסיי' ואתכסי שמשא מינה כלומר כשהיא מקבל' מהפחד כי אזי היא כעוטיה ועטופה מהחש"ך.

ולפני ה' ישפוך שיחו יהו"ה ממש שיתחבר עמה כי אז תקבל פרס וימלא השם חסרונה ת"ח צלותא דנשי גרסינן ולא גרסינן דכל בני נשא כי לא כל תפלות בני אדם מקובלות רק תפלת האש"ה כי דמעתה מצויה וכן תפלת הענ"י כי שניהם מיוחסי' אל העטרת והביא ראיה מהכתוב כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו כי אם צעוק יצעק אלי שמוע אשמע וכו' וסמיך ליה וחרה אפי וכו' והיו נשיכם וכו' וזה נאמר על זעקת האשה האלמנה. וסמיך ליה אם כסף תלוה וכו' את העני וכו' וכתיב במה ישכב והיה כי יצעק אלי הרי צעקת העני ושניהם נזכר בהם ענין שמיעה כי תפלתם וצעקתם מצויה לפני הקב"ה והסוד ידוע ולפני ה' ישפוך שיחו כמאן דמתרעם על דינוי קב"ה פי' שהעטרת שהוא סוד הענ"י ישפוך שיח"ו בסוד ויצא יצחק לשוח בשדה וכאלו המדה מתרעמת על רוב הדין היורד אליה וכן העני למטה מתרעם על הדיין הדן אותו בלי רחמי' בסוד ויש נספה בלא משפ"ט שענינו שנסתלק המשפ"ט וההמזג' ברחמים מעליו והנו נדון בדין והוא אמרו כמאן דמתרעם על דינוי דקב"ה. ויאמר רבי אלעזר כי תפלתם של צדיקים גדולה מכלם לפי שיודעים לרצות את בוראם ביחוד מדותיו שכן היתה תפלת יעקב בסוד יחוד המרכבה אלהי אבי אברהם כנגד מדת החס"ד ואלהי אבי יצחק כנגד מדת הפח"ד ה' האומר אלי תלי מלה לאתעטרא לאתריה בינייהו סוד מדתו התפארת והוא סוד יחוד וקשר המדות וע"כ הצדיקים מפיקים רצון מה' ותפלתם לשמחה ולרצון לפניו והסוד ידוע כי הצדיקים צדי"ק וצדק הם הנה שמחתו וחדוותא קמי קב"ה והבן זה: