כתם פז על ספר הזהר שלד

וישובו המלאכים אל יעקב לאמר כיון דאמר לאחיך וכו' מבואר הוא וכן דרשוהו רז"ל וכ"כ למה וכו' בגין דקב"ה אתרעי תדיר בצלותהון ולפיכך מצער אותם כדי שיתפללו מתוך הצער כי הוא חפץ בתפלתם שנעשית עטרה בראש חי העולמים וראשו של חי העולמים הוא התפארת ואשת חיל עטרת בעלה. ורשב"י ע"ה יודיע מעלת תפלת הרבים כמ"ש ז"ל בהן אל כביר ולא ימאס וביאר הטעם ואמר בגין דסלקא בגוונין סגיאין ואתכלילת מכמה סטרין אמר כי לא כל לבות וידיעת המתפללים אחד כי כל אחד ואחד מיחד לפי דעתו והשגתו והוא הרצוי לפניו יתברך שיבקשוהו כל א' כפי דעתו אשר חננו האל יתברך ובזה נעשית העטרה מכמה גוונין כדמיון עטרת המלכים הקבועים בה מיני אבנים טובות ומרגליות על גווני' הרבה אודם פטדה וברקת וזולתם מה שלא ימצא כן בעטרה הנעשי' מגוון אחד. ויאמר כי בהיות שיעקב אחוז בתפארת שהוא כלול מלבן ואדום וירוק היתה תפלתו נחשבת לפניו יתברך כתפלת הרבים.

מה כתיב וירא יעקב מאד ויצר לו שמתוך כך התפלל:

רבי יהודה פתח אשרי אדם מפחד תמיד זכאין וכו' יקדים בענין מעלת העוסק בתורה ויאמר כי הוא אוחז בעץ החיים וכי הוא בן חורין ממלאך המות ומיתתו איננה רק בסוד הנשיקה ובטהרה כי תדבק נפשו אל שורשה ואל עיקרה כענין מה שנאמר ברבה בר נחמני כשנתבקש בישיבה של מעלה וזולתו מן הצדיקים שיצאה נשמתו בטהרה. ודע כי מה שמצינו בפטירת רבה בר נחמני אמרו במס' מציעא פ' הפועלים שאמרו במתיבתא דרקיעא מאן מוכח רבה בר נחמני ואמרו שדרו שליח אבתריה לא הוה מצי מלאך המות מלמקרב ליה מדלא פסיק גרסיה מפומיה. שנראה משם שהיה השליח מלאך המות לאו דוקא קאמר שא"כ איך תצא נפשו בטהרה אמנם הם מיחסים המיתה למלאך המות שהרי אמרו שם שדרו שליח אבתריה ואם היה מלאך המות ממש היה לו לומר שלחו מלאך המות אבתריה וכן מצאתי בספר קנה שכתוב אזל מלאכא ליטול נפשיה ולא יכיל ליה משום דלא הוה פסיק גרסיה מפומיה שנראה שהצדיקים אינם נפטרים על ידי מלאך המות וכן אמרו שם יצאתה בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נפשך בטהרה וכבר ידעת כי טומאת המת איננה רק בעבור הסתלקות הקדושה ממנה שהיא הנשמה כי אז יחול רוח הטומאה מפאת מלאך המות השולט על גופו ובצדיקים שאין מלאך המות שולט על גופם גופם טהור ונשמתם יוצאה בטהרה הוא שאמר בכאן צדיקים דמשתדלי באוריתא לא מסאבי גופא דלהון אלא הוא דכיא. וזהו סוד אמרם יום שמת רבי בטלה כהונה כי לא יעלה על הדעת כי לכבודו של רבי יתירו לכהנים לעבור על לאו לנפש לא יטמא בעמיו ורבי לא מת מצוה היה שאין לו קוברים אמנם הכוונה להודיע כי גוף הצדיק אף אחרי מותו נשאר בטהרה ולא כשאר המתים שיחול מיד בצאת נפשם עליהם הטומאה מצד מלאך המות השולט עליהם בשעת המיתה. וכמו שאמרו באליהו דאשכחוה רבנן בי קברי וכו' ואמרו ליה ולאו מר כהן הוא והוא השיב צדיקייא לא מסאבי ולא מצינו הענין הזה כתוב על הסגנון הזה בבבא מציעא פרק המקבל אמרו שם אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של גוים א"ל מהו שיסדרו בבעל חוב וכו' וסיום הענין שאמר לו ולאו כהן הוא מר מ"ט קאי מר בבית הקברות א"ל לא מתני מר טהרות דתניא רשב"י אומר קברי גוים אינן מטמאין שנאמר ואתנה צאני וכו' אדם אתם ואין א"ה קרויים אדם וכו' ונראה משם שעל קברי א"ה אמר שאינן מטמאין באהל ובכאן אמר בבית הקברות סתם ולא אמרו בבית הקברו' של גוים ושהיתה תשובתו צדיקייא לא מסאבי במיתתהון ונראה שהיה בבית הקברות של ישראל והיה קשה בעיני הרבה כי לא נזכר בתלמוד רק עובדא דרבה בר אבוה ולא עובדא דרבן דאשכחוה בבי קברי עד שמצאתי את שאהבה נפשי כי זה היה כשהיה קובר את ר' עקיבא שהיה מת מצוה לפי שהיו יראים לקברו שהיה מהרוגי מלכות ורבנן מצאוהו קובר אותו ואמרו לו ולאו מר כהן הוא והוא השיבם צדיקייא לא מסאבי במיתתהון וגם כי אמרו כי משום כבודו אמר כן לדחותם בדברים האמת כן הוא כי הצדיקים אינם מטמאים במיתתם וכן הסכימו בעלי הזוהר כמו שנראה בנדון שלנו. ואחר שהקדים זה יקשה בענין יעקב אחרי שאחז בעץ החיים למה יפחד מהחיצוני שרו של עשו דהא לא יכיל לשלטאה עלוי ועוד שהיה מובטח מזה שנאמר והנה אנכי עמך וכו' ועוד כי רבים אשר אתו באו לשומרו שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים ואם שלש אלה היו לו למה ירא מעשו ומשר שלו. ויאמר כי דרכו של צדיק שלא לסמוך על הנס בגין דחשיב דלאו הוא כדאי דקב"ה יעביד ליה ניסא ונתן הטעם למה יספק בעצמו ויאמר כי כנגד השלש ההבטחות האלה הרגיש בעצמו שחסר שלש אחרות והם הא' דלא פלח ליה לאבוי ולאמיה והכ' שלא עסק בתורה תמיד כראוי בעוד שהיה רועה צאן לבן והג' שנשא שתי אחיות וחשב כי אולי השלש אלה יעמדו כנגד השלש ולא יעשה לו נס ומזה פחד. ובעי ליה לבר נש למדחל תמיד ולצלאה קמי קב"ה שאם לא יתפלל מה יועיל לו הפחד כי לא ינצל המפחד מפני פחדו אם לא יתעורר אל התפלה כמו שעשה יעקב ע"ה וזהו אשרי אדם מפחד תמיד כי מתוך פחדו יתפל"ל אל אלוהי"ו יעתר אל אלוה וירצהו. ת"ח צלותא דאבהן קיימו עלמא וכו' כי הם זרועו"ת עול"ם אברה"ם ויצח"ק וסמכין לעלם. ולעלמי עלמין לא אתנשי זכותא דלהון שהרי נזכר בהם לשון זכירה אמנם זכירת זכותו של יעקב יותר שלימה מכלם והיא שעמדה ועומדת תמיד לבניו בעת צרתם כי צורתו חקוקה בכסא הכבוד בסוד הו"ו הזוכרת לכנס"ת ישרא"ל תמיד והוא סוד וזכרתי את בריתי יעקוב מלא בו"ו. אמאי בו"ו בגין דאיהו דיוקנא דיעקב ממש כבר ידעת כי בסוד אות הו"ו מצטיירים י"ב אלכסונות ששה למעלה בהיקף וששה למטה בדוגמתם כי על כן נכתבת בשני ווי"ן. ועל זה הסוד תמצא שצירופי ההוי"ה הם י"ב וכלם הויה בלי שנוי כי כלם נקראים ונכתבים בשם הויה וכלם סובבים על קו האמצעי שהוא סוד הו"ו והנה יעקב ע"ה מדתו מדת הו"ו ופעל ובנה י"ב שבטים בדוגמא עליונה נמצא כי יעקב נקודה לבניו וכלם עולי' למספר אח"ד והוא שאמרו לו בניו בעת שרצה לגלות הקץ לבניו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד נמצא א"כ שסוד הו"ו הוא דיוקנו של יעקב ע"ה וכשם שהו"ו מאירה אל עבר פניה כן יעקב הוא המאיר על ישראל כי מדתו מדת אספקלריא דנהרא. והא איתמר דשופריה דיעקב כשופריה דאדם קדמאה קודם שיחטא שהיה שלם בצלם אד"ם העליון שהוא התפארת. ומאן דחמי ליה ליעקב כמאן דאסתכל באספקלריא דנהרא בחלום חזיון לילה או בדרך מחזה בהקיץ. והוסיף רבי ייסא ואמר אנא שמענא דכל מאן דיסתכל בחלמיה וחמא ליה ליעקב מקסטר בקסטרוי חיין אתוספן ליה פי' מאיר ומזהיר בגווני מאוריו ולשון סקטר הוא ענין זהירות כמ"ש מקסטוטירא דמר חקלא נהיר. והכוונה כי הזוכה ורואהו בחלום ביופיו ושופריה יתבשר כי חיים יתוספו לו כי האו"ר הוא סוד החיים והחשך הוא המות כאשר יתבאר בענין דוד והוא שאמר ר"ש הא איתמר דדוד מלכא עד לא הוה לא הוו ליה חיין כלל פי' כי מדתו אין לה מגרמה כלום בר דאדם קדמאה יהיב ליה ע' שנין בסוד השבע השנים העליונים המשפיעים בה הנכללים באד"ם העליו"ן. וכך הוה קיומיה דדוד כדוגמת מדתו היו חייו ע' שנה שנתנו לו משני אדם הראשון. פתח ואמר חיים שאל ממך נתת לו יבאר הסוד מתוך הכתוב הזה ומבואר הוא. תו אבהן שבקו ליה מחייהון כל חד וחד. בהיות שהאבות האלה הם סוד המרכבה העליונה המשפע' במדתו של דוד חוייב שכל א' וא' מהאבות יתן חלקו מחייו לדוד ובכן יבאר כי החיים הם בסוד האור והמות בסוד החשך והוא שאמר יצחק לא שבק ליה כלום בגין דדוד מלכ' מסטרוי. קא אתא כשם שמדתו של יצחק לא ישפיע בה בעטרת רק הדין המיוחס לחשך בסוד ותכהין עיניו מראות כן יצחק ע"ה למטה לא נתן לדוד רק מה שבכחו לתת כי מסטרוי קא אתא העדר האור והחיים. וימנה מספר השנים שנתן כל א' וא' מהאבות הנז' ומבואר הוא אלא שיש בענין אברהם מקום עיון למה הוה ליה לאתקיימא מאה ותמנין שנין ולא יותר ואולי כי הטעם לפי שמצינו שחי יצחק בנו ק"פ שנים ולא חיי הבן יותר מחיי האב ויבאר כי יוסף נתן יותר ממשאת כלם בסוד מדתו המאיר' במדתו של דוד בסוד ויתן אותם אלהים ברקיע השמים וכבר ידעת כי מדת היסו"ד נקרא רקי"ע של השמי"ם בעליוני"ם והוא המקבל כח כלם ומאיר במדתו של דוד. ת"ח צלותיה דיעקב אגין ליה מעשו. יאמר כי הצדיקים אינם רוצים לנכות מזכות' כלום גם כי יהיו ראויים שיעשה להם נס אין סומכין עליו ולכן יתפללו לאל יתברך שיעשה עמהם הנס דרך חסד. ויעקב ע"ה שהיה אב רחמן על בניו ראה להניח זכותו לבניו אחריו ולא להוציאו לעצמו כי הוא ידע צער גדול בנים יותר מכל האבות ולכן התפלל שיתנהג עמו הקב"ה דרך חסד ושלא ינכו לו מזכיותיו כלום להשאיר ברכה והצלה לזרעו אחריו והתבונן כי אל זה כיון יעקב ע"ה בתפלתו באמרו קטנתי מכל החסדים וכו' ודרשו במדרש קטנתי א"ר אבא בר כהנא איני כדאי ר' לוי אומ' כדאי אני וראיתי לבאר לך כוונתם ע"ה בזה לפי ששמעתי דורש א' שדרש ברבים שכוונת רבי לוי שדרש כדאי אני שיעקב ע"ה היה מתרע' להקב"ה כי הוא היה כדאי שיעשה הקב"ה עמו חסדים ושעדיין לא ראה שום חסד שעשה עמו ושזהו אמרו קטנתי מכל החסדים כלומר מעט הם החסדים והאמת אשר עשית את עבדך יסכר פי דוברי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז כי ח"ו שיעקב אע"ה יכפור בחסדי האל עמו הרועה אותו מעודו ומכל צרה הצילו וזה הדורש לא די שטעה אלא שתלה טעותו ברבי לוי שפי' כדאי אני ח"ו ח"ו שיכוין רבי לוי אל דעתו אמנם רבי אבא ורבי לוי הם חולקים בפי' מלת קטונתי כי רבי אבא סובר כי מלת קטונתי הוא כתרגומו זעירן זכוותי כלומר איני כדאי שאני מועט מזכיות כלומר אין לי זכות שתעשה עמי נס. ורבי לוי סובר כי כוונתו של יעקב במלת קטנתי לומ' כי כדאי היה מקוד' לזה לשיעש' לו נס גם בפעם הזאת אלא שכב' נתמעטו זכיותיו מצד החסדי' והאמת אשר כבר עשה עמי להפליא ושאינו רוצה עתה שיתמעטו יותר ממה שנתמעטו ועל זה הדרך היתה כוונתו בתפלתו שלא ינכה לו עוד מהנשאר מזכיותיו ושיניחם לזרעו אחריו ודברי ר' לוי דבר דבור על אפניו כי מלת קטונתי ר"ל נתמעטתי ולא יאמר על הדבר שנתמעט אם לא שהיה רב מקודם ואחר כך נתמעט: