כתם פז על ספר הזהר שלג

ת"ח מה כתיב בבלעם ויבא אלהים וכו' יבאר כי שניהם לבן ובלעם היו שוים בהודעות הקסמים ההם. ובפרשת בלק יבאר כי לפחיתותם נאמר בהם ויבא אלהים ומשלו משל על שאלת הכותי ההוא ששאל לר' אלעזר ואמר ליה חילא תקיפא חמינא בבלעם יתיר ממשה דאילו במשה כתיב ויקרא אל משה ובבלעם כתיב ויבא אלהים אל בלעם משם תקחנו ודברי פי חכם חן כי לפחיתותו נאמר ויבא אלהים אל בלעם וכן בלבן פן תדבר פן תעשה מבעי ליה מבואר הענין בעצמו ובכלהו עשרה זיני חרשין בסמוך ימנה אותם מן הכתוב קוזפי דכתרין תתאין פי' פסולת הכתרים התחתונים ויש ספרים שכתוב כוספ"י בכ"ף וסמ"ך והוא הנכון והוא מלשון רז"ל פ' במה טומנין כוספא דיסמין שענינו גפת שומשמין ואלה האותיות לפי שהם ממוצא אחד אינם מקפידים בהם. ולפי שהקוסמים פועלים בכח אלה המדרגות התחתונות שהם פסולת ושמרים אל שלמעלה מהם נקראים כוספי או קוזפי כתרין תתאין ובהם היה עושה לבן קסמין וחרשין לנגד יעקב ע"ה להרע לו ולא יכול לו הוא שאמר לו יעקב ותחליף את משכורתי עשרת מונים מינים כמשמעו. עשר זיינין אינון וכו' תשעה מצינו עשרה לא מצינו והמה אלה א' מעביר בנו ובתו באש ב' קוסם קסמים ג' מעונן ד' מנחש ה' מכשף ו' חובר חבר ז' שואל אוב ח' ידעוני ט' דורש אל המתים. אולי שהוא מונה חובר חבר בשנים וכן אמרו בפסיקתא אחד חבר גדול ואחד חבר קטן נראה שהם שני מינים. ואולי ג"כ כי העשירית לא נזכר בכתוב לפי קריבתם למעלה והיא נעלמת מהקוסמים כי זה לעומת זה עשה האלהים והבן זה.

א"ר יוסי נחש וקסם תרי זיני אינון ביאר כי אעפ"י שהם שנים מכח אחד הם באים ולכן היו יודעי' בהם לבן ובלעם בן בעור נכדו ולבן נתעסק עם יעקב בדרך ניחוש ובלעם עם ישראל בדרך קסם ולא עלה בידם כלום הוא שאמר בלעם אל בלק כי לא נחש ביעקב ביעקב ממש ולא קסם בישראל אמר כשם שלא הועיל הנחש שעשה זקני עם יעקב כך לא הועילה קסם בישראל זרעו.

אמר בלעם גרסינן ולא ת"ח לפי שהם דברי בלעם שאמר מאן יכיל לון בכל חרשין וקסמין דבכתרין דילן דמקיזפא דמלכותא מתעטרן כלומר ואיך נוכל להם שאנו משתמשין בפסולת ותמצית מדת המלכו"ת והיא עצמה היא שלהם כי כנסת ישראל נקראת והם מתקשרים בה שנאמר ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. ורבי יהודה ימאן שיהיה בלעם יודיע ומכיר שום ידיעה בצד קדושה ושישיג השתלשלות הכחות ושרשם כי הידיעה הזאת לא נמסרה רק לעם ישראל אשר בו בחר השם לנחלה לו שנאמר כי עם קדוש אתה לה' וכו' ותהלת"ו לאחר לא יתן ומאן דאינון קדישין ישתמשון בקדושה ומאן דאינון מסאבין מסאבו יזדמן להו והכוונה בכל זה כי ח"ו ישיג בלעם סוד השתלשלות הכחות משורשם שאלו היה יודעם היה דבק בהם והוא לא ידבק רק בקליפות המזומנות אליו ומחוץ למחנה שכינה מושבו כטמא ומצורע דכלא אזיל בתר זיניה. והנה למדנו מכאן יסוד אחד אמתי כי כל מי שהוא מזרע ישראל לא יעלה בידו ולא יצליח במעשה הכשפים אעפ"י שיהיה יודע בשמושי הכחות ההם של טומאה כי לא כאלה חלק יעקב כי כל חלק ידבק במינו וטמא טמא יקרא. אמנם בצד הקדושה יצליח אם יקדש עצמו כי הקדושה הקדוש יקרב אליה והנה הוקשה לו כפי המונח מדברי רבי יהודה כי כל מין יקרב אל דומהו גם ממה שאמר רבי יהודה למעלה מאי קא חמא יעקב דשדר ליה לעשו עם לבן גרתי ונתן טעם לדבר לבן הארמי קליה אזיל בעלמא וכו' ומלה קדמאה שדר ליה לעשו עם לבן גרתי וכל הענין ההוא כאלו היה מתפאר בעצמו שגר עם לבן ונתעסק עמו בכל קסמיו ולכן אמר ר' יצחק יאות הוה ליה ליעקב קדישא למימר דאסתאב בחרשוי. או שבחא דיליה הוא בתמיהה כלומר ח"ו שהוא יטמא עצמו בכשפיו ח"ו אפילו לומר זה בפי קדוש כמוהו. והשיבו רבי יוסי אע"ג דקאמר רבי יהודה אנא מסייע ליה כלומר אעפ"י שנראה מדברי רבי יהודה שאמר יעקב דברים אלה מדעתו אין הדבר כן כי ח"ו שיעקב ישנה בדיבורו אמנם תהיה כוונתו בכאן על דרך מ"ש לאביו יצחק אנכי עשו בכורך כי דעתו של יעקב ע"ה לא יחליף שמו בשם עשו הרשע ולכן פסק הטעם באנכי כלומר אנכי הוא מי שאני אבל עשו הוא בכורך וכן הכא כל מה ששלח לו לאמר עם לבן גרתי ויתר דבריו כדי לפייסו היו לו על צד ההתפארות. ורבי אבא גם הוא מסייע ליה לר' יהודה באופן אחר ואמר מה כתיב ביעקב איש תם כלומר שלם לא ישקר באמונתו לומר שנסתאב בחרשוי דעשו אבל על מה דאמר רבי יהודה בגין דלביה שלים על טיבו וקשוט דעבד ליה קב"ה כאלו שלח ליה לאמר החסדים והאמת שעשה עמו הקב"ה שהרי גר עם לבן הארמי הידוע כ"ב שנים והקב"ה עזרו והצילו מידו וכן יעשה עמו. ומ"ש וע"ד כתיב כי ישרים דרכי ה' וכתיב תמים תהיה הוא ע"ד משרז"ל במ' נדרים פ' קונם יין זה אמר רבא שרי ליה לצורבא מרבנן למימר עבדא דבי נורא אנא לא יהיבנא אכרגא מ"ט לאברוחי אריא מניה קאמר ופי' רש"י ז"ל עבדא דבי נורא אנא עבד לאיש שהוא הכומר מעובדי האש שעבדיו פטורים מן המס ולא הוי כמודה בע"ז דמוכחא מלתא דלא אמר הכי אלא לאפטורי גרמיה מכרגא והם סבורין לע"ז והוא לבו לשמים דכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא והותר זה לצורבא מרבנן לפי שהוא יודע לכוין במחשבתו לשמים לא כמו שהעלו שם שאפילו לצורבא מרבנן וכ"ש לעם הארץ כי לא יתירו זה לעם הארץ פן יפרוץ הגדר בדברים אחרים ומטעם זה היה משנה יעקב ע"ה בדיבורו לומר אנכי עשו בכורך וכן הענין בלבן באמרו עם לבן גרתי לא היתה ח"ו כוונתו רק לשמים להנצל מעשו הרשע שאם תראה הצדיקי' משנים בדיבורם ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ואינם נכשלים כי לאפטורי גרמייהו אמרי ומותר לשנות מפני השלום וכתיב תמים תהיה עם ה' כלומר תמים ושלם תהיה מחשבתך עם ה' ואין בזה אשם במקום דמוכחא מלתא כענין יעקב וצורבא מרבנן: