כתם פז על ספר הזהר שכה

ויצג את המקלות פתח רבי אלעזר ואמר אם חכמת חכמת לך. יקדים הקדמה להודיע כי כל מה שעשה יעקב ע"ה בחכמה נפלאה עשה. ויפליג בענין הפוקרים הסוברים כי התורה ספור דברים בלבד ודברי הימים שאין בהם סו"ד ולא ידעו ולא יבינו כי כל דבריה רמזים וסודות נפלאים וכמ"ש החכם ומי כמוהו חכם יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה וכתוב בתורה כי לא דבר רק הוא ואם רק הוא מכם הוא ועל נכון דרשו דרשה זו ככתוב שאם היתה הכוונה לומר כי לא לחנם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה כאשר פרש"י ז"ל היה לו לכתוב כי לא דבר רק הוא לכם אבל כשאמר מכם הודיע כי הריקות הנחשב בה הוא מהחושב אותו כי היא מליאה אבנים טובות ומרגליות ודמה ר' אלעזר סודות התורה אל המרגליות לפי שלא כל הרואה אותם יודע טיבם וסגולתם כי כמה פעמים תפול המרגלי' ביד בני האדם ואינה חשובה בעיניו לכלום לפי שאין סגולתה נודע לו רק למתעסק בהם וזהו פי' אם חכמת חכמת לך כלומר אם אתה הוא המרגיש בנועם סתרי התורה כאשר ירגיש סגולת האבנים הטובות האיש המתעסק בהם והיודע טיבם וסגולת' וכשם שהיודע סגולת האבנים ידוע שאין ביכולתו וחכמתו לשנות טבע האבן ההיא וסגולתה אשר הטביע בה הבורא ולא יוסיף בה ולא יגרע כך התורה ירגיש החכם שכל אותיותיה מיוסדים באמת וישר על פי חכם הרזים וכל המוסיף בה גורע כמש"ה לא תוסיפו על הדבר וכו'.

ולצת לבדך תשא דהא אוריתא לא גרע כלום משבחה כי ערוכה בכל ושמורה היא מכל חסרון בלא תוספת ומגרעת והמתלוצץ בדבר מדבריה לומר מה צורך לכתוב בה ותמנע היתה פילגש ודומה לזה כל זה נוסף בה ובלי תועלת נכתב לבדו ישא העון כי יאבד מזה העולם ומהבא.

ת"ח כד אתוון עילאין מתחברן כלהו בהאי דרגא סופא דכל דרגין וכו' פי' אותיות יהו"ה יתברך שמו הכולל מדותיו מלמעל' למטה כנודע כי היו"ד תורה על החכמ"ה וקוצה על הכת"ר והה"א הראשונה על הבינ"ה והו"ו על ששת קנה המנורה העליונה והה"א האחרונה על העטר' המקבל' שפע יה"ו וכשמתחברי' אותיות יה"ו בה"א האחרונה כדין האי דרגא קיימא לאשקאה לכלהו עדרין הם הם כל חיתו שדי וחיתו יער עדרי מטטרו"ן וסנדלפו"ן כל א' כפי החק הראוי לו וכל חד וחד אשתקי מן דינא ורחמי כי זהו צורך כל העולמות והוא סוד ההמזגה והשנוי כי זה בזולת זה לא יכונו. ויאמר כי לזאת החכמה נתכוון יעקב ע"ה במעשה המקלות אשר פצל פצלות לבנות מחשוף הלבן אשר על המקלות למזג הדין ברחמים ולתקן תפל"ת ערבי"ת הוא סוד הלבנ"ה והבריכה העליונה להאיר אל עבר פניה ולהשקותה מהשפעת מדתו התפארת וכבר ידעת כי כל אלה ההשאלות מתפלת ערבי"ת ובריכ"ה והלבנ"ה מושאלים לעטרת איש איש על עבודתו אם לענין תיקון המדה אברהם תיקן תפלת שחרי' שהיא מדתו ויצחק תיקן תפלת מנחה כי היא מדתו ויעקב תקן תפלת ערבי' שהיא בת זוגו. ואם לענין קבלת ההשפעה תקרא בריכה וזולתו מההשאלות י"ם ג"ן ודומיהם ואם לענין קבלת האור מהתפארת תקרא לבנה ויעקב ע"ה במעשה המקלות תקן אותה בכל הצריך לה והנה בפצלו פצלות לבנות סליק לאינון דינין וגבוראן מינה כי המקלות בעוד שלא נחשפו בלבון הם מורים על הדין ובפצל בהם פצלות לבנות המזיג אותם ברחמים ובמעשה הזה המשיכם והורידם ברהטים שהם ד' פרקי המרכבה מיכאל גבריאל נוריאל רפאל כי הם נקראים רהטי העטרת לפי שיש למעלה רהטי דמוחא ונקראים אלה רהטים לפי שכשירד השפע מלמעלה הם מקבלים אותו להשקות משם העדרים הנזכרים למעלה אשר תחתיהם והנה אותם הדינין והגבורות היורדות שם כלם קיימי תמן לנטלא כל חד וחד כדקא חזי ליה אשר לקושי הדין ואשר לרפיונו כי יש ממונים קשים ויש רפים. אשר תבאנה הצאן לשתות לנוכח הצאן אלין לקבל אלין היושבי' ראשונה במלכות ולנגדם למטה שלוחיה' זה לעומת זה ויחמנה מאי ויחמנה לפי שבסמוך כתב ויחמו הצאן אל המקלות א"כ למה הוצרך לכתוב ויחמנה. דכד מתעטרן בדינא מתחממן בההוא דינא ירצה שמה שכפל בכתוב ויחמנה ויחמו ירמוז על שהם מתמלאות ומתעטרו' כדין לשוט בארץ ולהתהלך בה לחקור במעשה בני האדם אם טוב ואם רע. ומה שכתב ויחמו הצאן אל המקלות יודיע מהיכן הם מתחממות וסבת החמימות שהיא מהמקלות לא מהרהטים כמו שיראה מפשט הכתובים ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים אשר תבאנה הצאן לשתות וכו' ויחמנה שנראה שסבת החמימות מהרהטי' אבל עיקר החמימו' היה מהמקלות והוא אמרו ת"ח מה כתיב בתריה ויחמו הצאן אל המקלו' בגין אינון מקלות הזו מתחממן ומשגיחין בדיני דעלמא ואתפקדן עלייהו ואתדנו בני נשא כלומר שאינם עושים דין כי אם במאמר ב"ד והוא שהביא ראיה מבגזירת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא:

רבי חייא פתח ואמר דבקה נפשי אחריך בי תמכה ימינך האי קרא אית לאסתכלא ביה אין ענין אמרו אית לאסתכלא ביה שיש קושי בכתוב כדרכם במקומו' אחרי' אבל ענינו שיש לכל אדם לשום לב על הכתוב הזה וללמוד ממנו וממי שאמרו והוא דוד ע"ה שהיה תמיד מתדבק באלהיו ולא חייש למלין דעלמא אחרנין חמדת העולם ממאכל ומשתה ותאוותיו ע"כ היה הקב"ה תומכו בימינו כי כל מבקש את ה' הנה הוא יתברך מזומן בכל קוראו אליו זהו פשטו. ד"א דבקה נפשי אחריך ירמוז לנפש"ו של דוד העליונה שתמיד היא משתוקקת לעלות במעלות העליונו' המשפיעות בה ובכן הימין אוחז בה כי זהו סוד החיבור והזיווג העליון כי בהתחברה למעלה תקבל פרס ושפע ימים תינק ותתמלא ברכת ה' להניק גם היא לאוכלסיה כי במלאת הרהטי"ם הנזכרים אשר תחתיה העומדים לד' פאות העולם הם הם פרקי מרכבתה סוד הארגמ"ן כל העדרים אשר תחתיהם שמאליים וימיניים כלם נרוים משקתות המים איש לבצעו מקצהו בעלי הדין ובעלי הרחמים מהרחמים. ואמר כי יעקב ע"ה כמעשהו בחול כך מעשהו בקדש כי כשם שהבדיל העדרים למטה ולא שתם על צאן לבן כן במחשבתו למעלה לקח לו לחלקו העדרים הימיניים סטרא דקדושה כדי שלא ישתמש באלהים אחרים בעלי הקליפה זכאין אינון ישראל וכו' ולפי שלא ביאר רבי חייא מי המה אלה הימיניים והשמאליים כי יש שמאל ויש שמאל שמאל של קדושה ושמאל של קליפה על כן בא רבי אבא ואמר זכאה חולקהון דישראל דאינון עילאין על כל שאר עמין דעלמא בגין דדרגא דילהון לעילא ודרגין דשאר עמין לתתא אילין בסטרא דקדושה ואלין בסטרא דמסאבא אלין לימינא ואילין לשמאלא הודיע כי השמאל המיוחס לאומות העולם אינו השמאל הקדוש כי אם הקלפיי התחתון. הוא אשר גרמו עונותיהם של ישראל שיגבר וישוב אחור ימינו של הקב"ה כשנחרב ב"ה. ולסוד זה נאמר הושיעה ימינך וענני וכן הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו וכו':