כתם פז על ספר הזהר שכג

רבי ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש וכו' רצה שיבאר לו מהו המקום הנקרא ראש צדיק לשיובן הכתוב שאמר ברכות לראש צדיק ואמר לו כי העטר"ה תקרא ראש צדיק לענין ירידת ההשפעה למטה היא ראשית לקבל ולהשפיע כי הסו"ף יקרא ראשית בבחינת מה שלמטה.

תו ראש צדיק דא יעקב הוא התפארת כי הוא הנוטל והראש לצדיק יסו"ד עולם להשפיע בו ומשם יתפרד השפע לכל עולם ועולם למטה.

אבל הא אוקימנא ברכות לראש צדיק צדיק יקרא ההוא אתר רישא דברי"ת דמיניה נפקין מבועין לבר כלומר מקום מוצא השפע אל העטרת נקרא צדי"ק כי הוא עושה צדקה בהשפיעו מימיו במדת הצדק.

נוקבא דקיסטא דחמר' נפיק מניה פי' נקב כלי המדה שבה מודדין היין נקר' קיסטא שכן עושין מודדי היין או השמן נקב בצד המדה וכשמגיע השמן או היין לשם ויורד יודעי' שנתמלא הכלי והוא דמיון לראש האמה והם ע"ה היו מדמים צורה ליוצרה ולנו בושת הפנים.

תו ההוא בר נש דזכי וכו' יאמר כי לא יקרא צדיק בבני אדם בעשותו כל מצות ה' רק שומר הברית מלטמאו בהורידו זרעו במקום זר לפי ששמר ראש הברית נקרא על שמו כמוזכר ומראשו ועד רגליו נקרא צדיק.

וכד ברכאן נגדין לעלמא יחולו על ראשו תחלה כי שמר הדוגמא ויזכה לבנים צדיקים כמוהו יען משך נשמותיהם ממקור הצדיק.

רבי ייסא תו שאיל לר"ש עצמו ואמר כתיב נער הייתי גם זקנתי לפי שהענין הוא עצמו מענין הנדון הביאו בכאן.

האי קרא אוקמוה ושרו דעלמא אמרו. כן אמרו ביבמות א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד נער הייתי גם זקנתי פסוק זה מי אמרו אילימא קב"ה ומי איכא זקנה קמיה ואלא דוד ומי קשיש כולי האי אלא שרו של עולם אמרו. ור"ל אילימא קב"ה וכו' כי ח"ו ח"ו שיפול תחת גדר הזמן ואלא דוד שהוא נופל תחת גדר הזמן ומי קשיש כולי האי אע"ג דכתיב ביה זקנה והמלך דוד זקן המזמור הזה בתחלת ימיו בבחרותו יסדו ללמד את בני ישראל שלא יתחרו בהצלחת המרעים לעשות במעשיהם כמו שהיו עושים הרודפים אחריו והיועצים לשאול ע"ה להמיתו כי כחציר מהרה ימלו וכו' ויפלו ממועצותיהם וכל המזמור מדבר בענין זה והיה זה בבחרותו ולכן אמר ומי קשיש כולי האי כלומר שהמזמור הזה חברו בבחרותו א"כ שרו של עולם אמרו והוא מטטרו"ן. ושאל רבי ייסא לרשב"י ע"ה כתיב נער וכו' ושמענא דהאי קרא שרו של עולם אמרו ואחר שהדבר כן יראה כי יש סוד בדבר יתיר ממה דחשבין בני נשא שאם דוד אמרו היה ענינו מבואר שיאמר דוד שמימיו לא ראה צדיק וכו' אבל אחר שהונח באמת שהאומר הוא שר העול' בלי ספק יש בו סוד יתיר ממה דחשבין בני נשא. והשיבו רשב"י ע"ה כי כן הוא האמ' ויאות איהו דהא ביחודא אתמר וביאר הענין ואמר דא הוא שבחא דיחודא כמו שביארנו בחיבור הדוד והרעיה דלא אשתכח יו"ם בלא ליל"ה דהא ליל"ה ביה אשתכח תדיר ומבואר הוא במה שקדם א"ל ובזמנא דגלותא לאו הכי. א"ל זרעו כתיב זרעו ולא הוא. תואר השאלה הזאת הוא על דרך זה דע כי קבלה בידם כי מיום שחרב בית המקדש אין נשמות חדשות יורדות לעולם אמנם הישנו"ת הם מתגלגלות ובאות כפי גזרת הגוזר יתברך ואלה הנשמות נקראות זרעו של צדיק וקבלה ג"כ בידם כי כביכול הצדיק אבד לדור"ו אבד וכאלו הנהר נחרב ויבש ונפרדה החבילה בגלות ועל זה אמר לו ובזמנא דגלותא לאו הכי אלא שהוא נעזב ומבקש לחם ואיננו. א"ל זרעו כתיב ולא הוא כלומר הנשמות אשר כבר באו אינם צריכות לבקש כי כל עסקה של שכינה עמהם שכביכול נפרד חבורם ואימתי נפיק הזרע ההוא החדש כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא אמנם בגלות לא יצאו חדשות ויקשה א"כ כפי המונח כי אם הזרע אינו מבקש לח"ם אבל הצדיק נפרד איך יובן הכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב בגלות כי הכתוב אינו נדרש לחצאין כי מלת ולא ראיתי תשמש בעדה ובעד זולתה וכאלו יאמר הכתוב ולא ראיתי צדיק נעזב ולא זרעו מבקש לחם וא"כ היאך נוקים קרא ולא ראיתי צדיק נעזב בזמן הגלות כמא דאוקימת וזרעו בזמן הגלות והוא אמרו ואי תימא לא ראיתי צדיק נעזר בזמנא דגלותא מאי הוא כי הכתוב לא חלק חציו בזמן הגלות וקצתו בזמן הטובה. והשיבו הא אחיד לעיל' ולא נעזב לעלמין ירצה כי הצדי"ק ראשו אחוז בעולם הבינ"ה תמיד ולא נעזב ממנה. אמנם למטה פעמים הוא בחבור עם העטר' ולפעמים כביכול נפרד כפי מעשיהם של ישראל כי הם הגורמים וא"כ מה שאמר ולא ראיתי צדיק נעזב הכוונה שיאנו נעזב מעול' העליון תמיד ולא זרעו מבקש לח"ם כי עסקה של עטרת תמיד עם זרעו ישן נושן בסוד הגלגול נמצא כי הכתוב נדרש שהצדי"ק אינו נעזב תמיד מלמעלה ולא זרעו מבקש לחם מלמטה כי כל עסקה של עטרת עם זרעו הוא בסו"ד דור הולך ודור בא.