כתם פז על ספר הזהר שכא

ויסר ביום ההוא את התישים וכו' רבי אלעזר פתח ה' מי יגור באהלך וכו' הא אוקימנא ואוקמוה חברייא כלומר מוסכם בפי הכל כי זה הכתוב נדרש ע"ד זה ודוד ע"ה כוון ברוח הקדש לשלשה אבות תמים לאברהם כי לא נקרא שלם עד שמל ופועל צדק זה יצחק שכל פעולתו בצדק ומסר עצמו למיתה ודובר אמת זה יעקב שנאמר תתן אמת ליעקב. ויקשה אם האמ"ת אתו כמו שהוא אמת מ"ט עבד עם לבן כגוונא דא שנתנהג עמו בדרך תחבולה בענין המקלות אשר הציג ברהטים בשקתות המים ובשאר המעשה ואיה האמת אשר נתיחס אליו ודובר אמת בלבבו והכתוב מעיד תתן אמת ליעקב ועל הנגלה מענין שעשה יעקב עם עשו איתא במס' ע"ז פ"ק אמר שמואל עוד א' יש להם ברומי א' לע' שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר פי' רמז לעשו שהיה שלם ויעקב שהיה צולע על יריכו ומלבישין אותו לבוש של אדם הא' ומניחין קרקפלי של רבי ישמעאל בראשו פי' ישמעאל כהן גדול שהיה מהרוגי מלוכה וחמדה יופיו בת קיסר ושאלה מאביה שיפשיטו עור פניו וחנטה אותו באפרסמון לקיים צורתו וזה הפרצוף היו נותנין בראשו של דמות עשו ותלו ליה בצואריה מתקל ד' זוזי דפיזא פי' שהיא אבן יקרה ומחפין השוקי' באינך פי' באבני שוהם ומכריזי' לפניו סך קירי פלסתר פי' חשבון הקיצין כזב אחוה דמרנא זייפנא פי' אחיו של אדונינו עשו זייפן הוא פי' על יעקב מה אהני ליה רמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה. ומסיימין הכי וי לדין כד יקום דין.

אלא יעקב בחין שעתא דמזליה. יאמר כי יעקב ע"ה לא עשה מה שעשה בדרך מרמה כי ידע באמת כי לא יועיל לו רק רצה לבחון במעשה ההוא אם יסכימו עליו מלמעל' שאם לא יסכימו עליו לא יעלה בידו מאומה וכמו שנאמר לו על יד המלאך שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך ואז"ל אעפ"י שהבדילם לבן כלם שלא יתעברו הצאן דוגמתן היו המלאכים מביאים אותם מן העדר המסור ביד בני לבן לעדר יעקב הרי שהיו מסכימים על זה מלמעלה ושארי לאניש למבחן שעתיה עד לא יתוב לארעיה כי כשם ששנוי מקום לטובה כן יש שנוי מקום לרעה. ויאמר כי כל התחבולות שעשה יעקב עם לבן היו כדי להציל את שלו מידו ולא הציל אלא אחת מני אלף שהיה מחליף את משכורתו עשרת מונים אם כה יאמר ואם כה יאמר והסכים הקב"ה על ידו ונטיל מדיליה בדרועא על ידי המקלות וא"כ דובר אמת בלבבו זה יעקב כי לבבו במה שהיה עושה באמת ובישר היה:

אמר רבי אלעזר כל הני קראי לאחזאה חכמתא קא אתיין דתנינן מלין דלעילא מנהון תליין בעובדא מבלי שיצטרך לדבור ולמחשבה ומנהון במלולא להשביע שר השעה. ומנהון ברעותא כי במחשבה בלבד יפעל כאשר זכרו בחכמים הראשוני' שהיו פועלים במחשבה נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות ודומה לזה.

ומאן דבעי לאמשכא ברכאן בצלותיה. צריך שניהם מילולא ורעותא. ומנהון דלא בצלות' אלא בעובדא תליין כי יעשה איזה פעולה מכוונת אל המבוקש ויעלה לו המבוקש כי כל הכחות העליונים יש להם למטה על מה שיסמוכו ובהתעורר המעשה ההוא למטה יתעורר כחו למעלה.

ת"ח יעקב שלים הוה כלומר שלם בכל במחשבה ובמעשה כתיב ויצג את המקלות אשר פצל ברהטים בשקתות המים יבאר כי היה מכוין יעקב במעשה המקלות להמשיך הברכו' מהמבוע העליון שהוא הכת"ר לכלהו דרגין עילאין המיוחסי' לחלקו ונחלתו והם י"ב אלכסונות רמז לי"ב שבטי יה עדות לישראל. ויבאר כי המקלות הם רמז מדרגות הדין לפי שמכין במקל ופצל אותם פצלות לבנות להעביר מהם הדין וללבנם ברחמים ובמה היה מלבנם ברהטים שהם תלת רהיטי דמוחא כאשר יתבאר באידרא בפ' מלך אסור ברהטים שמשם ימשך השקאת כל המדרגות כלם מעלה ומטה על ידי הנחלים ההולכים אל הים אשר תבאנה הצאן לשתות אחר כן יזונו המדרגות הנפרדות התחתונות שנאמר ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם. ישברו מענין מזון כענין וישברו בר. מאי ויחמנה כלומר היאך שייך לשון חמימות בדרך הטוב בענין הזה. וישיב ת"ח בשעתא דרוח צפון נשיב מיא גלידין כבר ביארנו כי מדת הדין היא המעכבת השפע לירד בעבור מעשי התחתונים ונתיחס מניעת השפע אל הקפאת המים שאינם ניגרים. וכד אתער דרום הוא החס"ד ברבוי השפעתו נתיחס אל החמימות הפושר המים שירדו ולא יעכבם הצפו"ן הה"ד ויחמנה כלומר המים הנקפים בבואן לשתות כלומר חיתו שדי. וכלהו מתחממי וחדאן למשתי וכו' יבאר למלת ויחמנה על ב' פנים על מי הצפון מצד הדרום וגם יגל המדרגות הצפון המיוחסות אל חיתו שדי שהם גם כן מתחממו' בכח הדרום ובכן הם שמחים וטובי לב בקרירות הצפון כדמיון האדם שגובר עליו החום שהוא תאב לשתות מים קרים כענין אמרו מים קרים על נפש עיפה. ולפי שנמצא כפל בכתוב באמרו ויחמנה בבואן לשתות ואח"כ ויחמו הצאן ביאר ההבדל שיש ביניהם ואמר ויחמנה והא כתיב ויחמו כלומר ודי היה באמרו ויחמו ולמה אמר ויחמנה אלא להגיד לך דאינון כלהו נוקבי. כי מלת ויחמו נופל על הזכר ועל הנקבה ובאמרו ויחמנה נופל על הנקבות וכאלו ביאר לך כי מ"ש ויחמו הצאן חוזר למה שאמר ויחמנה שהרמז על הנקבות לרמוז לך כי כל מקבל מיוחס לנקבה. וע"ד אתכוון יעקב למעבד עובדא בחכמתא כי לפי הנראה היה די לו בפצול המקלות ובהציג אותם לנוכח הצאן בשעה שהיו באים הזכרים על הנקבות ולמה יצטרך להציג המקלות ברהטי' בשקתו' המים שאם היה הדמיון פועל בהם בשעת זיקתם מה לי בין שהיו המקלות ביבשה או במים אמנם כוונתו ומחשבתו היה בחכמה וידע כי לא יעלה לו הדבר כי אם דוגמת מעלה וזולת זה לא יעלה בידו המכוון: