כתם פז על ספר הזהר שיח

ויזכור אלהים את רחל דהא במזלא תליא וכו' יבאר כי אלהים הנז' בכאן הרמז על התשוב"ה כי היא מז"ל הבנים והיא א"ם הבני"ם בסוד ותתפלל על ה' על ה' ממש ואמר כי על כן נזכר בכאן לשון זכירה המיוחס לעולם הזכר כי התשוב"ה היא הזוכרת והמשפעת ומ"ש וה' פקד את שרה לאו ממזלא הוה אין הכוונה ח"ו לומר כי יבואו הבנים שלא מן המזל רק הכוונה להקשות מיד ואי תימא דהא בנין במזלא תליין ולא לתתא כדי לבוא לבאר מזה כי בכל מקום שנאמר וה' הענין הוא חיבור שני המדות כמוזכר להם ע"ה הו"א ובי"ת דינו ויהיה אם כן מה שנאמר בשרה וה' הוא הנרמז ברחל בויזכור אלהים. ואחר שהניח זה חזר להקשות כי למה יזכור בשרה לשון פקידה כי הפקידה תיוחס לעטרת וכבר נזכר במלת וה' שהרמז על הזוכר והפוקד ולמה יוסיף הכתוב עוד לשון פקידה. וישיב אלא בודאי זכירה הא הות מקדמת דנא כלומר לעולם אימא לך כי מלת וה' הנז' בשרה לא תרמוז על התשוב"ה רק על הדו פרצופין ואם תאמר והרי סוד הבנים הם במז"ל הידוע לבנים והיכן נרמז זה לז"א זכירה הוא מקדמת דנא שהרי קודם שנז' בתורה וה' פקד את שרה נאמר ויאמר אלהים אבל שרה אשתך יולדת לך בן הרי נזכר שם מלת אלהים הזוכר סוד המז"ל ואח"כ נאמר במעשה וה' פקד לשון פקידה ואתמסר מפתחא וכו' אל הפותח הוא היסו"ד שנאמר ואת בריתי אקים את יצחק וכיון דאדכר ברזא דלעילא לבתר אדכר ברזא דנוקבא פקידא למהוי כללא דכלא כחדא ומבואר הוא:

ויזכור אלהים את רחל רבי חייא פתח וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו' הנה רבי חייא יבאר הענין ביתר שאת ויודיע כי בכל מקום שנז' ענין פקידה כבר קדמה הזכירה בהכרח וכי אין פקידה בלא זכירה ואין זכירה בלא פקידה והביא ראיה מענין גלות מצרים שנז' שם זכירה שנאמר ואזכור את בריתי ואין ספק כי הוא קדם אל הפקידה שנז' שם שנאמר פקוד פקדתי אתכם וכו' כי אין פקידה בלא זכירה שנאמר ואזכור בלשון עבר יורה כי כבר קדמה הזכירה אעפ"י שקדם בכתוב הפקידה כי פקוד פקדתי קדם לואזכר את בריתי וכאלו יגיד הכתוב באמרו ואזכור כי כבר קדם הזכרון לפקוד פקדתי אתכם אעפ"י שהוא מאוחר בכתוב והוא מ"ש ואזכור דא זכירה בגין דאיהו לעילא וכו' אתא על פקידא דאיהי בגלותא לבתר כי לא תהיה נפקדת אלא מעולם הזכר.

כגוונא דא ויזכור אלהים את רחל כי אלהי"ם עליון זכר את רח"ל שהיא סוד הפקיד"ה נמצא שאין זכירה בלא פקידה ואין פקידה בלא זכירה ושניהם יבואו שקולים. ואגב אורחיה יבאר למה כפל הכתוב פקוד פקדתי והיאך יובן הכתוב ע"ד הסוד כי אחר שהונח כי הפקידה תיוחס לעטרת וכביכול היתה אז בגלות עם ישראל ע"ד משז"ל בעמו אנכי בצרה איך תאמר היא פקוד פקדתי ואין אסור מתיר עצמו מבית האסורים. ועוד יחזק הקושיא כדי לבוא לבאר סוד היאך יובן משחז"ל שהיא בגלות עם ישראל ויאמר הכא אית לאסתכלא ורזא דחכמתא הכא כלומר מכאן יתבאר על איזה צד נאמר שהיא בגלות עם ישראל והוא כי אם הוא האמת שהיא בגלות היאך תתגלה למשה ע"ה והדבר נודע כי לא תתגלה לשום נביא בגלות שהרי אם נתגלית ליחזקאל בגלות היה לצורך גדול וחייבה השעה ועל נה"ר כבר כאשר יתבאר סודו בע"ה ואם כן היאך תתגלה למרע"ה בגלות ותאמר לו פקוד פקדתי. אלא הכי אוליפנא וכו' יבאר כי אין הדבר כמו שחושבים הסכלים ודוברי' סרה על דברי רז"ל ואומרים מהו זה שאמרו שהשכינה בגלות עם ישראל וכי השכינה היא דבר נפרד ונעתק ממקום אל מקום ושתפרד ממקומה ותעתק ותבא עם ישראל בגלות אין הדבר כן אלא הכי אוליפנא כד שמשא נהיר וכו'. יתן דמיון לדבר ולומר כי כשם שהשמש עצמו אינו נעתק ממקומו ובא להאיר על הארץ אלא אורו וכחו מתפשט על הארץ ואין נסתר מחמתו כך השגחת השכינה מתפשטת ומשוטטת עם ישראל בכל מקום שגולים לשומר' ולהצילם מהצרים להם.

כגוונא דא מלא כל הארץ כבודו כלומ' עד"ז יובן הענין כי כבוד"ו שהוא כנוי לשכינה מאז היו ישראל בארצ' בבית המקדש בנוי היה הכבוד שוכן ביניהם ומצומצם שם כביכול ומאז באו בגלות גלה עמהם הכבוד ההוא והשגחתו עליה' כדמיון השמש המשגיח בכל מקום לא ח"ו שיובן מזה שום העתקה גופנית רק התפשטו' השגחה להגין עליהם ואעפ"י שהם בארץ נכריה כי גם השמש זורח במקום הטומאה ואין בכך כלום.

ות"ח שכינתא לעילא שכינתא לתתא יודיע סבת דבוקה של שכינה עם ישראל בניה וזה שהם דוגמא עליונה כי כשם שיש למעלה שנים עשר גבולי אלכסון נמשכים ובאים מכח י"ב הויות כן נמצאו י"ב שבטי ישראל שבטי יה עדות לישראל כי הם חלקו ונחלתו הנה א"כ מערכה מול מערכה ומחזה מול מחזה לא יסבו בלכתם זה לעומת זה והתיקון הזה היה על מתכנתו בהיותם בארץ הקדושה כי לאלה הי"ב נחלקה הארץ לגבולותיה. אמנם בעונותינו כי רבו שגלו ישראל מארצם כביכול נהרס הבנין והמתכונת הנגלה ולא נשאר רק המתכונת המחשביי ההולך עמהם בגלות והבן זה ועל זה הביא המשל למלכא דמית בריה מה עבד כפא ליה לערסא על אבלא דבריה וכו' וזה המשל נמצא לרז"ל במדרש איכה כי הם מדמים הגלות למיתה כמו שהביאו בכתוב התבוננו וקראו למקוננות למלך שהיו לו שני בנים כעס על הא' נטל את המקל וחבטו ופרפר ומת וכו' כי הגלות דומה למיתה והגאולה לתחיה אמנם בכאן יבאר כי גם כי נהרס המתכונת ממקומו הנגלה לא סר ולא יסור מהיות נסע ונגלה עמהם לכל מקום שיגלו על קוצים ודרדרים שהרי לא נגלה למרע"ה בהיותם בגלות כי אם בסנה שהוא עץ מלא קוצים להודיע כי בכל צרתם לו צר. ואחר שהודיע סוד גלות השכינה על איזה אופן יובן חזר וביאר סוד כפל הכתוב פקוד פקדתי ויאמר מאן דלא קאים ברשותיה מה פקיד ומה עביד.

אלא פקוד מלעיל' פקדתי לתתא יכריח מכח הכתוב כי אין פקידה אם לא שקדם הזכירה וזהו שנאמר ואזכור בלשון עבר וא"כ כשאמר הכתוב פקד פקדתי ולא אמר פקד אפקוד בלשון עתיד יראה שכבר קדם הזכירה ומאז נקטא סימנא לפקידה וזהו פקוד פקדתי.

כגוונא דא שרה וה' פקד את שרה כבר קדם הזכירה ואם לא נזכר בכתוב. אמנם ברחל לא נזכר פקידה כי תרווייהו איתנהו בזכירה והוא אמרו והלא איהו בזכירה איהו ברזא דמזלא. וכלל הענין הוא להודיע כי אין נעשה פתגם למטה בתחתונים עד שיסכימו עליו למעלה ובהיות כי יסכים המשפיע הזכר להשפיע בנפקד ושניהם כאחד טובים אזי נזכרי"ם ונפקדי"ם התחתונים כשהם בדוגמתם: