כתם פז על ספר הזהר שטז

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף א"ר יהודה ת"ח שלימותא דיעקב וכו' יבאר כי היה משלימותו של יעקב כי בעוד שהיה חושב כי לבן לא ימנעהו מללכת אל דרכו נטל רשות ממנו וכשנברר אצלו כי יגלגל עליו תחבולות ומרמות לשלחו ריקם כששמע דברי בני לבן לקח יעקב את כל אשר לאבינו אזי שם פניו לברוח והעיקר בסבת בריחתו כדי שלא ישלים מנין הי"ב שבטים חוצה לארץ כדי שתתקשט הכל"ה העליונה בהם בארץ הקדושה כי ידוע היה יעקב זה בדרך נבואה כי בהשלים המנין תמות רחל התחתונה ושתטול הבית רח"ל העליונה.

ות"ח הכי אוליפנא עלמא תתאה אתחזי ליה ליעקב כלומר היה ראוי שישיג בה מתחלה כמרע"ה אלא שלא היה זה שהשיג יעקב לשלימות מרע"ה במדה הזאת עד שתיקן הדוגמא בי"ב שבטים כי אז נתעלה להיות ביתו למעלה ולהיות אי"ש האלהים ודאי. וכדין אתדחיית רחל כי הגיע עת דודים ליעקב למעלה ולכן נטלא ביתא המטרוניתא העליונה והות עיקרא דביתא וזהו סוד מושיבי עקרת הבית ודאי שנתיישבה אזי בבניה של רחל. אמר יעקב וכו' כשנולד יוסף אמר זה הא מטא זמנא דאשתלימו י"ב שבטים ובהשלים המנין ודאי עלמא דלעילא יחות ליה לביתא כלומר תשרי שכינה עליהם ותתקשר בהם ותבנה ותכונן.

ומסכנתא דא רחל אתדחי' קמה כי אין ראוי לצרור עליה בחייה והכוונה כי יתעלה יעקב להיות איש האלהים כמ"ש. אי תמות הכא חוצה לארץ לא אפוק מהכא לעלמין ולא אכנס לארץ כי איך אעלה ועיקר' דביתא בחוץ.

ולא עוד אלא בארעא דא לא אתחזי לאשלמא ביתא אלא במקום הראוי לה כי ביתי בית תפל"ה.

בגין כך כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' קודם שיוליד בנימן וישלם הבנין שמע רבי שמעון כי אמרוה משמו דרבי יהודה ובכן אמר כל מלוי דרבי יהודה שפיר וזאת עלתה על כלנה:

רבי אבא פתח ואמר וילך משה וישב אל יתר חותנו. ת"ח משה רעי ענא דיתרו חמוי הוה וכו' ויעקב הוה שלים וכו' לחזק השאלה אמר כן וירצה כי מרע"ה היה רועה וכן יעקב היה רועה שהיא מדה שהקב"ה בדק בה שני גדולי הדור דוד היה רועה ומרע"ה היה רועה וכן דרז"ל שאלה השני רועים בדקן הקב"ה בדבר קטן ונמצאו נאמנים והעלן לגדולה וכו' והנה רז"ל לא זכרו כי אם ב' גדולי הדור מרע"ה ודוד ולא כללו עמהם ליעקב ע"ה גם כי היה רועה לפי שאלה השנים משה ודוד רעו את ישראל הרבים ויעקב לא הרעה את ישראל אמנם בנאמנות כמוהו כמוהם היה כי מה שעשה מהמקלות היה בהסכמה עליונה וכמ"ש ראיתי את כל אשר לבן עושה לך עשה אין כתיב כאן אלא עושה שהיה לבן תמיד מחליף את משכורתו עשרת מונים אם כה יאמר ואם כה יאמר. והנה רבי אבא הקשה ואמר אחר שיעקב היה רועה נאמן כמרע"ה היה ראוי שיטול רשות מחמיו שנאמר וילך משה וישוב אל יתר חתנו ואם תאמר כי לא הגיע שלימותו לשלימו' מרע"ה הנה בזמן ההוא שהיו רועים מרע"ה היה זה בתחלת נבואתו כי עדיין לא הורגל בנבואה וכמ"ש ז"ל בענין תחלת נבואתו ויאמר אנכי אלהי אביך הה"ד פתי יאמין לכל דבר מהו פתי נער אמר רבי יהושע הכהן בר נחמיה בשעה שנגלה הקב"ה על משה טירון היה משה לנבואה אמר הקב"ה אם אני נגלה עליו בקול גדול אני מבעתו ואם בקול נמוך בוסר הוא על הנבואה מה עשה נגלה עליו בקולו של אביו שנראה שעדיין לא הורגל. אמנם יעקב ע"ה הוה שלים כי כבר הורגל בנבואה גם כי נשלם בי"א שבטים וקרוב היה להשלים הי"ב ואם כן אחר שלא היה חסר כל אמאי לא בעא מניה דלבן רשותא. אלא הא אתמר למעלה בדברי רבי יהודה שאמר ת"ח שלימותא דיעקב וכו' בקדמיתא א"ל שנאמר תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהם ואלכה והשתא דחיל מניה פן יגלגל עליו גלגולין אחרים ויעכב אותו והנה דבר ה' אליו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך ועל דא לא בעא לאתעכבא כי יתחזק עליו בדברי תואנות וישבק פקודא דמאריה:

ת"ח כתיב ויזכור אלהים את רחל פתח ואמר למנצח לבני קרח על עלמות שיר. כוונת הפתיחה הזאת ואם לא נתבאר ממנה הוא לדמות שבטי ישראל אל הממשלה הראשונה רגלי המרכבה וחייליה משרתי עליון אשר הליכותם הליכות אלי מלכי בקדש הם האומרים שירה בכל יום ולנגדם ישראל למטה ורבי אבא הפותח סמך על המבין ולא ביאר הדמיון אמר האי קרא אית לאסתכלא ביה ברזא דחכמתא איהו וכו' כל הני שירין ותושבחן דהוו אמרי בני קרח כלהו מחדתין. כבר ידעת מה שכתב ה"ר אברהם ב"ע בתחלת פירושו לספר תהלים על ענין המשוררים הנמצאים בס' הזה זולת דוד ע"ה ז"ל מחלוקת גדולה יש בין המפרשים יש אומרים כי כל הספר כלו לדוד והיה נביא והעד כמצות דוד איש האלהים וככה לא נמצא בספרינו כי אם על נביא. עוד שאמר בדבריו האחרונים רוח ה' דבר בי כמו הדובר בי ומלתו על לשוני ומצאנו שם ידותון מחובר עם דוד במזמור א' והיה כן כי המזמור היה לדוד ונתנו לידותון לנגן כי הוא אחד מהמנצחים וכן לשלמה אלהים משפטיך וכו' נבואת דוד על שלמה ותפלה למשה איש האלהים הוא לדוד ונתן המזמור לבני משה וככה מזמור לאסף ולבני קרח לאחד מבני הימן נכד שמואל שהיה מבני קרח ככתוב בדברי הימים ועל נהרות בבל גם אלהים באו גוים בנחלתך נבואת דוד שנתנבא לעתיד ע"ד הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו. ויש אחרים אומרים כי אין בספר הזה נבואה לעתיד ובעבור זה כתבוהו הקדמוני' עם איוב ומגילות והעד מזמור ושיר ותפלה ואמרו כי על נהרות בבל חברו א' מן המשוררים בבבל וככה אמרו כי כל מזמור לבני קרח הוא לא' מן המשוררי' מבני הימן שהיו בבבל ודבריהם יורו על הגלות ולא ימצא ככה בדברי דוד וגם אסף היה שם משורר א' בבבל ואיננו אסף המנצח שהיה בימי דוד וככה איתן האזרחי חבר מזמור בהכרת מלכות דוד בימי צדקיהו והמזמורים שאין כתוב שם לא ידעו המחברים וכו' עיין שם סוף דבר כי הוא ז"ל כתב ודעתי נוטה עם דברי הקדמונים ע"ה כי הספר הזה כלו נאמר ברוח הקדש והוכיח שם בראיות ברורות כי כל מזמור שנזכר בו שם המחברו הוא שלו והמזמור הנז' בו לדוד הוא שלו ומי שלא נז' שם מחברו אולי היה לדוד כמזמור הודו לה' קראו בשמו שלא נזכר בו שם דוד והוא לדוד כמפורש בדברי הימים. הכלל העולה מכל זה שנפל חילוק בין המפרשים בס' הזה אם כל"ו לדוד או אם הנזכרים בו בשמם היו להם ואם דוד היה מחבר ונותן לנזכרים שם והנה הראב"ע ז"ל לא הסכים עם קדמונינו ז"ל רק שנאמר כלו ברוח בקדש הן של דוד הן של הנז' שם. האמנם כי מצאנו ראינו קדמונינו ז"ל מסכימים כי כלו לדוד אמרו במ' בתרא פ"ק מי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות. דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים ע"י אדם וע"י מלכי צדק וע"י אברהם וע"י משה וע"י הימן וע"י ידותון וע"י אסף וע"י ג' בני קרח וכו' ופי' רש"י ז"ל ע"י עשרה זקנים כתב בו דברים שאמרו זקנים הללו שהיו לפניו ויש שהיו בימיו כגון אסף והימן וידותון מן הלוים המשוררים ע"י אדם כגון גולמי ראו עיניך ולי מה יקרו רעיך אל אדם הראשון אמרו. וע"י מלכי צדק נאם ה' לאדוני שב לימיני. וע"י אברהם כדאמרינן לקמן איתן האזרחי זה אברהם וע"י משה תפלה למשה וכו' הנך רואה כי דעת רש"י ז"ל בדברי רבותינו שדוד הוא חבר כל הספר אלא שזכר בו קצת דברי הראשונים כגון גולמי ראו עיניך שאמר אדם הראשון ואתה רואה כי המזמור הזה הוא לדוד שכן התחיל למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני אלא שזכר בו קצת סגנון של אדם הראשון. וכן מזמור נאם ה' לאדוני מתחיל לדוד מזמור וזכר בו על דברתי מלכי צדק. וכן כלם אמרם דוד ברוח הקדש אלא שזכר בקצתם עניני העשרה זקנים כאשר יתנבאו קצת הנביאים על סגנון זולתם שהיה מקובל אצלם הלשון ההוא. וכן יראה שהוא סברת חכמי הזוהר שכן אמר בכאן וכל הני שירין ותושבחן דהוו אמרי בני קרח כלהו מחדתין כלומר שחדשם דוד על שמם על הענין שהיו נזכרים בראשונה וזהו אמרו אינון שירין ותושבחן דהוו מלקדמין. ואתה רואה שאם היתה הכוונה לומר שהיו מלקדמין איך יאמר כלהו מחדתין אלא שהכוונה שהסגנון והלשון היו מלקדמין וחדשם דוד על שמם וכן כל אינון שירין ותושבחן דאמר דוד וכל אינון דהוו עמיה כלומר ע"י העשרה כמו שפי' רש"י ז"ל.

כלהו הוו ברזא עילאה ברוחא דחכמתא כלומר כלם חברם דוד ברוח הקדש ובסוד החכמה חכמ"ת שלמ"ה. ואחר שביאר זה שב לבאר סוד הכתוב על עלמות שיר ואמר ת"ח עבד ליה קב"ה עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה וכל אינון סידורין דסדר דוד ושלמה בריה וכו' אז"ל על פסוק חלק כחלק יאכלו שחולקים הכהני' בעורות ובבשר ושעירי חטאות יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות ת"ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי וכבר ידעת כי הם ע"ה האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה לא חלקו המשמרות על מספר כ"ד משמרות כי אם ע"ד ועל הדוגמא עליונה כי כשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת אומרי' שירה ומקלסין להקב"ה כן חלקו האבות את הכהנים לכ"ד משמרות לעבוד עבודת הבית. ואלה כ"ד המשמרו' הם כנגד ג' כתות של מעלה שכל א' מהם של כ"ד חיילים שהם סוד שם בן ע"ב כי ג"פ כ"ד עולים ע"ב וכמ"ש בס' הבהיר מ"ר יברכך ה' וישמרך יאר ה' ישא ה' זהו שמו של הקב"ה מפורש והוא שם בן י"ב אותיות דכתיב ה' ה' ה' מלמד ששמותיו של הקב"ה ג' חיילים וכל חיל וחיל דומה לחבירו וכלם חתומים באות יהו"ה יתב' הא כיצד תצרף ה' כ"ד פעמים והיינו חיל א' יברכך ה' גם השני גם השלישי והם שמותיו של הקב"ה כ"ד מלמד שכל חיל וחיל ראשיהם ושריהם כ"ד תצרף ג"כ כ"ד ויהיו ע"ב שמותיו של הקב"ה והיינו ע"ב שמות היוצאים מן ויס"ע ויב"א וי"ט ומי הם אלה השרים מלמד שהגבורה שר של כל הצורות הקדושות מצד שמאלו של הקב"ה והוא גבריאל ומימינו שר של כל הצורות הקדושות והוא מיכא"ל ובאמצע הוא האמ"ת והוא אוריא"ל שר של כל הצורות הקדושות וכל שר כ"ד צורה ואין חקר לגדודיו דכתיב היש מספר לגדודיו והוא מ"ש בכאן עבד קב"ה עלמא תתאה כגוונא דעלמא עילאה וקרא לישראל עלמא תתאה כי הם היו עיקר כוונת הבריאה.

וכל אינון סידורין דסדר דוד ושלמה בריה כבר כתבתי מ"ש חז"ל בפ' וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל וכו' ושרת בשם ה' אלהיו וכו' חלק בחלק יאכלו לבד ממכריו על האבו' מלמד שחולקים בעורות ובשר שעירי חטאות יכול בדברי' הבאים שלא מחמת הרגל כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות ת"ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי הנה כי האבות האלה סדרו המשמרות מול המשמרות העליונות לדמותם אל ממשלה הראשונה משרתי עליון וחייליה להתקדש בקדושתם לבקר ולערב כמוהם כמלאכי השרת והוא אמרו כלהו סדרי כגוונא דלעילא ת"ח כגוונא דאיכא משמרות בארעא הכי נמי איכא משמרות ברקיעא כי על דוגמתם נסדרו למטה. ואיכא סדרי משמרות ברקיעא דמזמרי למאריהון ואמרי שירתא כנגד הלוים שהיו משוררים במקדש בשעת העבודה. וכלהו הוו קיימין אלין לקבל אלין כי זה לעומת זה עשה האלהים שירה למעלה שירה למטה. מאי עלמות שיר וכו' הכוונה לבאר משז"ל כתוב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה וכתוב אחד אומר היש מספר לגדודיו הא כיצד יתקיימו שני מקראות הללו אלא אלף אלפין וכו' מספר גדוד א' אבל לגדודיו אין מספר והוא אמרו בכאן ובגין דלית להו חושבנא כתיב בהו ועלמות אין מספר כלומר המתפשטים ונמשכים מכל כת וכת מאלה השלש הסדרים. ובגין דאית עלמות דלא מזמרין כאלין כי אלה הם קבועים תמיד במשמרותיהם לא יסורו לעולם ויש כתות אחרות שאומרות שירה והולכים להם על כן נקראות אלה עלמות שיר כלומר שיר קבוע. וביאר היאך הם נסדרים השלש חיילים כל חיל וחיל עד סדרו. ואמר תלת סדרין אתפרשו לכל סטר לד' סטרי עלמא והולך ומבאר כי לכל סדר מאלה השלשה יש לו שלש של שלש שלש שהם תשע והם על דוגמת הכנפי"ם אשר ביארנו למעלה בפ' בראשית כמו שציירנו בלוח השלש שמותיו יתברך א"ל אלהי"ם ה' כי השם הממונה על דגל החסד שהוא א"ל חייליו וצבאיו הם גדול רחום חנון. חסין ארך אפים רב חסד. קדוש חסיד סולח. והשם הממונה על המלחמה חקוק על דגלו אלהי"ם וחייליו וצבאיו הם אדיר שופט דיין. חזק כביר איש מלחמה גבור פוקד עון משלם גמול. והשם שהוא ממונה על המשפ"ט הכלול מדין ורחמים חקוק על דגלו יהו"ה יתברך והכנויים שלו שהם צורת חייליו וצבאיו הם נורא נושא עון ועובר על פשע. אמת מרום רם נוצר חסד שוכן עד קדוש. והנה על דוגמת המחלקות השלש האלה של שלש שלש נסדרו למטה בעולם הנפרדים השלש הסדרים האלה. וכשם שהכינוים הנז' נתלים מכח שלש אותיותיו יתברך הודו אשר אליו פונים הכנויים כל אחד ואחד אל האות שלו כנוי שם א"ל אל היו"ד וכנוי שם אלהים אל הה"א וכנויי שם יהו"ה יתברך אל הו"ו כן אלה החיילים השלשה כל חיל וחיל פונה אל האות אשר עליו ומתנהגים על פי האות ההוא כאשר יתנהגו הכנויים על פי האות אשר עליהם וכבר ידעת כי מכח ג' אותיות אלה יה"ו הנרמזים בחכמ"ה בגבור"ה ובדע"ת נפרדו למטה על דוגמתן כמה מרכבות ודע כי אלה האותיות יה"ו הם אבות לכל האותיות וגם לאותיות אמ"ש הנז' בספר יצירה כי הם שלש אמות לכל האבות המתפשטות מהם שהם סוד אוי"ר מי"ם א"ש שהם היסודים העליוני' אשר מכחם נבראו ובאו אלה היסודות הגשמיים וכבר ידעת כי מאלה היסודות העליונים יצר מעונו יתברך וכל צבא השמים ומניעיהם שהם מלאכי השרת הכלל העולה שיש מרכבות למרכבות וכלם על דוגמא עליונה איש איש על עבודתו ועל משאו וכלם פונים אל האות המנהיגם הוא שאמר תשע סדרי כלהו מתנהגי באתוון רשימן וכל סטרא אסתכי לאינון אתוון רשימן שהם מנהיגיהם כמבואר. וכלהו מתחברין ואמרי שירתא היא ההסכמה באמרם קק"ק ה' צבאות וכד אינון אתוון פרחי גו אוירא דרוחא די ממנא על כלא כדין אינון נטלי הרמז על אותיות יה"ו שהם אבות לכל המרכבות והם הרו"ח כי אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתם כי אל הרוח הוא מגמתם. ושירתא אתבסם בהיות השירה יוצאת מפי כלם ביחד קול אחד אתפשט מתתא וכו' בהיות כי המשמרות האלה סובבות וחוגגות תמיד בהסכמה אחת אל השירה בסוד ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים ובסוד וקרא זה אל זה ואמר וכמ"ש יב"ע ומקבלין דין מן דין. הודיע כי ענין קריאתם זה אל זה הוא ענין נטילת רשות כדי שיסתכמו כלם אל קול אחד וכמו שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתפלת יוצר בשפה ברורה ובנעימה קדושה כלם כאחד א"כ יתחייב כי המדרגה התחתונה הנרשמת באות שלה הידועה לה תיחל ותקוה אל שלמעלה הימנה לנטילת הרשות והנה היא כבוטשת ודופקת וקוראה אל שלמעלה ממנה בסוד המים התחתונים הקוראות אל המים העליונים כמ"ש תהום אל תהום קורא לקול צנוריך אשר בבחינה זו היא נקבה בבחינת המשפיע בה ובבחינת תשוקתה דופקת וסלקא ונחתא. והנה לדעת רבי אבא כמו שיש בעולם האצילות עולם הנקב"ה מקבלת משני זרועות ימני ושמאלי שהם זכרים אליה כן על דוגמא זו המדרגות האלה בעלי השיר שהם ג' משמרות המשמרה התחתונה נערכת לנקבה בבחינת השנים אשר למעלה ממנה וזה כוונתו באמרו חד אתבטש מתתא ההוא את סלקא ונחתא לרוב תשוקתה ותרין אתוון פרחין עלה לעורר אותה היא דופקת והם פורחות עליה ואתעבירו תלת אתוון כלהו לפום יה"ו כלומר מתחברות על דוגמת אותיות יה"ו ששני האותיות זכרים והמקבלת נקבה. וחזר לבאר הענין היטב ואמר ת"ח אינון תרין אתוון עילאין דסלקין באוירא אינון כלילן דא בדא רחמי בדינא ובגין כך אינון תרין מעלמא עילאה ברזא דדכורא והאי דסלקא מתחברא עמהון איהי נוקבא ואתכלילת בתרווייהו כגוונא דנוקבא אתכלילת בתרין סטרין וכו' הנה א"כ לדעת רבי אבא סוד צורת המשמרות הללו היא צורת סגול שנים למעלה ואחת למטה על דוגמת הזרועות והמכריע הראשון או השוקים והמכריע השני. ומ"ש וכלא איהו חד דכר ונוקבא בר דכד אתברי עלמא דאינון אתוון מעלמא עילאה נינהו דאינון אולידו כל עובדין דלתתא כגוונא דלהון הכוונה למה שנז' בספר יצירה שלש אמות אמ"ש סוד גדול מופלא ומכוסה וחתום בשש טבעות ומהם יוצאים אויר אש ומים מתחלקים זכר ונקבה. ג' אמות אמ"ש יסודן ומהם נולדו אבות שמהם נברא הכל הודיע כי אלה השלש אותיות אמ"ש באו בסוד החכמ"ה והתבונ"ה והדע"ת וזה כי האל"ף רומזת אל הכת"ר הנמשך אל הדע"ת שהוא התפארת והמ"ם תרמוז אל החכמה הדוממת הנמשך אל החסד והשי"ן תרמוז אל הבינה הנמשך אל הגבור"ה השורקת ועל שלשתם אמר סוד גדו"ל מופל"א ומכוס"ה. ואמר שהסוד הזה של אותיות אמ"ש חתום בשש טבעות שהם סוד אותיות יה"ו הנצרף בשש טבעות כי כבר ידעת ששלש אותיות בונות שש וצירופם יהו יוה היו הוי ויה והי. וכן אותיות אמ"ש בונות שש בתים והם אמ"ש אש"ם מש"א מא"ש שא"ם שמ"א ונקראו טבעות כי בטבעת המלך נחתמו ולפי שעל פיהם נחתמו כל הטבעים נקראו גם הם טבעות וצריך אתה לדעת כי מאמ"ש ולמטה מתחלקים הפעלים מהם לסוד זכר ונקבה אבל להם לא יתיחס זכר ונקבה רק לתולדותיהם הבאים ונמשכים מהם הוא שרמז בכאן וכלא איהו דכר ונוקבא כלומר המדרגות והמשמרות הנמשכות מהם. בר דכד אתברי עלמא באותם האבות שהם יה"ו דאינון אתוון מעלמא עילאה נינהו ואין ליחס להם זכר ונקבה אלא לתולדותיהן דאינון אולידו כל עובדין דלתתא כגוונא דילהון ממש כלומר אותיות אמ"ש שהם נרמזים ביסודות אליהם יתיחס זכר ונקבה. ובגין כך מאן דידע לון וכו' פירוש אותיות יה"ו הנזהר בהם והיודע ליחד אותם רחים לעילא רחים לתתא. התבאר כי לדעת רבי אבא המשמרה התחתונה נקבה והשנים אשר למעלה ממנה זכרים פועלים בה והנה רשב"י ע"ה אמר אלין אתוון כלהו דכר ונוקבא כלומר כי הראשונה היא זכר בבחינת השנית והשנית זכר בבחינת השלישית כי על זה הדרך יובן היחוד ולא בשימת ב' עלות או ב' ראשים אל עלול א' והוא אמרו אליו אתוון כלהון דכר ונוקבא לאתכללא כחדא ברזא דמיין עילאין ומיין תתאין כי זה התהום קורא אל שלמעלה ממנו כי זה הדרך יורה על היחוד האמיתי כי יתעלו העלולים מעלה אל עלה עד העלה הא' ית' והוא אמרו ודא איהו יחודא שלים ולא ע"ד שני עלות אל עלול א' וע"כ חזר ואמר וע"ד מאן דידע בהו ואזדהר בהו רחים לעילא ותתא בגין דאיהו עיקרא דיחודא שלים כדקא יאות והשלים הענין על דרך שביארו רבי אבא מענין השלש של ג"ג מסטרא דא ומסטרא דא עד וכלא נפקא מסטרא דאבהן דלעילא בסדרא דאתתקנן אתוון דשמא קדישא יה"ו כמא דאתמר כלומר מסכים לדעת רבי אבא בשאר הענין. וחזר הוא הענין להוסיף עוד על רבי אבא. סוד הכ"ז אותיות של האלפא ביתא עם האותיות מנצפך הכפולות שהם נחלקות לג' מערכות ט' ט' ט' בסוד הג' משמרות שכל א' מהם של ט' ט' וכבר ידעת כי האלפא ביתא נחלקת לג' מערכות בסוד אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ס זע"ן חפ"ף טצ"ץ והוא שרמז רשב"י ע"ה באמרו ואינון סדרין מתלת סטרין כמא דאתמר כ"ז ברזא דאתוון וכו' עד וכלא איהו כדקא חזי. ת"ח כגוונא דאתוון עילאין וכו' יודעי סוד האלפא רבתי והאלפא זעירתי הנרשמות בתורה ובנביאים ובכתובים כי לא נרשמו רק לסוד גדול כי הגדולות רומזות לבינה והקטנות לעטרת וכי כלם דוגמא א' בסוד אפי רברבי ואפי זוטרי: