כתם פז על ספר הזהר שטו

כי ילדתי לו ששה בנים א"ר חזקיה אלין עילא ותתא וד' סטרי עלמא פי' מעלה ומטה וד' פאות העול' הרמז ללא"ה העליונה שילדה מזר"ח ומער"ב וד' פאות חס"ד וגבור"ה ונצ"ח והו"ד כי היסו"ד כלול במערב ולא זכרה הב"ת לפי שהיא מקבלת השש כלם והנה היא גם כן הוציאה ו' כדוגמת אמה בעולם הנפרדים וכיוון רבי חזקיה בזה אל סוד היחוד ו' תיבות שבשמע ישראל עד אחד ושש תיבות שיש בברוך שם כמל"ו והוא מ"ש מאן דמאריך באחד בעי לאמלוכי ליה לקב"ה לעילא ותתא וד' סטרי עלמא והראיה שזו היא כוונתו של רבי חזקיה שהביא הכתוב על הרי בשמים וכתוב על הרי בתר ואמר מאן אינון הרי בשמים ומאן וכו' אלין שית בנין דלאה דאכללן שית אחרנין ואינון תריסר ואינון שית בנין דכל חד כליל בחבריה ולאה עלייהו. והנה בכאן מקום עיון כי כפי לידת השבטים בסוד האמהות הנה כלם מיוחסים ללאה ולאה לא ילדה כי אם ששה ואם כלם מיוחסים אליה מהו אשר ילדה רח"ל בהר"י בת"ר ואנחנו צריכים י"ב כנגד י"ב. ואם נאמר שכן הוא שדוגמת הי"ב העליונים יש בעטרת הנה בענין סוד היחוד שאמר רבי חזקיה בעי לאמלוכי לקב"ה לעילא ותתא וארבע סטרי עלמא הם שש כנגד שש בסוד התיבות ששה של שמע ישראל וששה של ברוך שם כמל"ו וכן אמר והיינו אחד שהם י"ב והנקודה העולים מנין אח"ד ויש לומר כי כל ששה מהם הם י"ב שכן תמצא בסוד הו"ו בשני ווי"ן כי ו"ו כולל ו"ו אחרת עמה והם י"ב. וכן תמצא כי כל עגולה של י"ב קצוות אינם אלא שש אלכסונות העוברים על הנקודה ונעשים י"ב קצוות כי הנקודה מחלקת אותם לחצאין וכבר ידעת כי כל אלכסון הוא צורת ו"ו נמצא כי בכל אלכסון מהשש יש בו שני ווי"ן בסוד הו"ו המביאה ו"ו אחרת נכללת בה. והוא שרמז רבי חזקיה מאן הרי בשמים אלין שית בנין דלאה דאכללן שית אחרנין ואינון תריסר ואינון שית.

בגין דכל חד כליל בחבריה ולאה קיימא עלייהו לקיים אם הבנים שמחה הללויה. ואגב ארחיה יבאר סוד לא תקח האם על הבנים בגין דאיהו עלמא דאתכסייא וע"ד שלח תשלח את האם פי' שלא להרהר ולחקור בה כי היא נעלמת כמו שנתבאר בפ' בראשית ולא קיימא בשאילתא וזהו כי שאל נא לימים ראשונים והם סוד הששת ימי הבנין שבהם הורשנו לשאול ולדבר שהם מקצה השמי"ם ועד קצה השמי"ם ולא למעלה מהם. וביאר כי אלה השש הכלולים בי"ב בני לא"ה העליונה הם נקראים הרי בשמים ומה שלמטה מהם בעטרת נקראים הרי בת"ר טורי פירודא בסוד ומשם יפרד והיה לד' ראשים וכבר ידעת כי כל ראש מהם יש לו שנים החונים עליו והם י"ב בסוד הדגלים.

א"ר ייסא בני השפחות קשירו קשירן וכו' כבר נתבאר בפ' וכל אחוריהם ביתה וכו' וא"ר אלעזר כתיב כאשר ילדה רחל את יוסף וכו' הוא מ"ש ז"ל א"ר פנחס בש"ר שמואל בר נחמן מסורת בידנו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל הה"ד אם לא יסחבום צעירי הצאן ולמה קורא אותם צעירי הצאן שהם צעירים שבשבטים. ובכאן ביאר הסוד לפי שהוא סיומא דגופא בסוד האצילות כי היסו"ד היא מדתו והוא סוף האילן הקדוש. ויאמר כי אעפ"י שהוא סיומא דגופא הנה בנימן הוא השלים המנין ולמה לא המתין יעקב ע"ה עד שישלים הדוגמא מכל וכל. וישיב כי בחכמה עשה זה כי ידע שאם ישלים חוצה לארץ הדוגמא מיד ישרה עליהם השכינה בחוצה לארץ ולא נתן לעשות כן בחוצה לארץ ולכן לא המתין להשלים המנין עד בואו אל ארץ נושבת מקום מנוחת השכינה. ויביא ראיה לזה ואמר ת"ח דהכי הוא שהשבטים תיקוני העטרת הם דכיון דאתיליד בנימן מיתת רחל ונטלא דוכתהא האי עלמא תתאה ומה לה עוד לרחל התחתונה בחיים הללו ורח"ל העליונה נתקשטה בבניה ובהשלימה המנין בבנימן נסתלקה מן העולם.

וע"ד לא אתיליד בנימן אלא בארעא כדי שיהיה הדוגמא שלימה בארץ ולא בחוצה לארץ שנאמר ואני בבואי מפדן ארם מתה עלי רחל בארץ כנען וכו' ותמן מיתת רחל ונטלא דוכתא עלמא תתאה לאתישבא בביתא שלימתא בי"ב שבטי יה ובמקומה שהיא ארץ ישראל ואי תימא לאה אמאי לא מיתת בההוא זמנא כלומ' אחר שנולד בנימן שהשלים המנין אל הדוגמא העליונה כי אז נבנה הבית למעלה אשר לסבת זה מתה רחל כדי שיבנה הבית למעלה ולמה לא מתה לאה אזי כדי שיבנה ביתו של יעקב למעלה מכל וכל כי בעוד שיהיה ליעקב בית למטה עדיין לא תתקן ביתו למעלה מכל וכל והשיב כי עיקר הבית לא תיוחס רק לרח"ל שהיא דוגמת העטרת כי על כן לא תמצא זכר למתת לאה אימתי מתה לפי שכל עניניה נסתרים כמו שכבר נתבאר כי אפילו קבורתה נסתרת בתוך המערה וקבורת רחל גלויה. בגין כך כל ברכאן דתרין עלמין כלומר כי על כן אנו מברכים הברכות כלם רומזים לשני העולמות כי באמרנו ברוך אתה ה' אמ"ה בדרך נגלה כי כן מלת את"ה בלשון נוכח ובאמרנו אשר קדשנו במצותיו וצונו הוא בדרך נסתר והכוונה בזה לשני העולמות לעטרת ולבינה לזו בדרך נגלה ולזו בדרך נסתר ועכ"ז הכל אחדות א' וכן דוד אומר ברוך ה' מן העול"ם ועד העול"ם ואגב ארחיה יבאר כי בכל מקום שנז' אתה הרמז על העטרת ובכל מקום שנז' הוא הרמז למעלה לעולם הנסתר. הה"ד ברוך ה' מציון ודאי מציון איהו ברוך זאת אומרת כי היסו"ד נקרא ציו"ן אשר נמצא חילוק בין בעלי הקבלה אם תכונה העטרת בציון כמ"ש בעל המערכת ז"ל שכתב כי הרשב"א כתב שקבל מהרמב"ן ז"ל שנקראת מדת היסו"ד ציון ושנתן הסימן בזה הציון הל"ז. ואמר כי לא כן נראה בפירושו של הרב ז"ל וכבר תקן בעל המערכת ז"ל הענין משם תקחנו כי כאשר השם שוכן בציון של מטה אז גדול בקרבך קדוש ישראל כי שתי מעלות הם דבוקות זו בזו ציו"ן וירושלם. ת"ח כגוונא דא ה' ה' תרין עלמין נינהו דא באתגליא ודא באתכסיא וביאור זה יבוא באידרא ב"ה כי שניהם רומזים לאריך אנפין ולזעיר אנפין ולכן נכתב פסק ביניהם ולא ח"ו להפריד רק לתת יתרון אל המקור אשר ממנו ימשך הנהר ואתה דע לך: