כתם פז על ספר הזהר שיג

ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא. אי תימא האי מלה חציפותא הוא לאו איהו ומהכא אוליפנא וכו' יאמר כי כל הדברים נשפטים כפי כוונת עושיהם וכמ"ש במדרש רבה א"ר אבהו צפה הקב"ה שלא היתה כוונתה אלא לשם שמים להעמיד שבטים לכך הוצרך הכתוב לומר וישמע אלהים אל לאה הנה ביארו כי לפי הנראה מהמעשה היה ענין יציאתה לקראתו דבר חוצפא ועוד באמרה לו אלי תבא ובעבור שכוונתה לא היתה לתאוה גשמית ח"ו רק להעמיד שבטים שפט השופט כל הארץ כי הוא יודע תעלומות לב והוצרך לכתוב וישמע אלהים אל לאה כי היל"ל לכתוב בקול כי השמיעה ברוב המקומות תיוחס אל הקול אמנם באמרו וישמע אלהים אל לאה כוונת הכתוב לומר כי ידע אלהים כוונתה ומחשבתה כמו כי שומע יוסף ולכן הוצרך לכתוב כן כי היא לא התפללה בפעם הזאת על הבני' לשיצטרך לומר הכתוב וישמע אלהים אל לאה. האמנם כי בכאן בס' הזוהר הוסיפו עוד ללמד הזכות וענותנות' בצאתה לקראתו והוא דלא אמרה קמי אחתא כי על כן אמרה לו אלי תבא היא בחשאי ואולי דייקו זה ע"ה מאמרו ותאמר אלי תבוא שלא כתב ותאמר לו אלי תבוא דמשמע שאמרה לו זה פנים בפנים ובקול רם על דרך העזה פניה ותאמר לו ח"ו אבל אמרה זה בחשאי. ועוד כי לפי שיעקב אבינו ע"ה תמיד היה באהל רחל וברשותה ולאה רצתה להתרעם עליו על זה וכדי שלא תשמע רחל בהתרעמה עליו יצאת לקראתו ולא שיצאת לשדה ח"ו כי צנועה היתה אלא לפתח האהל החיצוני כדי שלא יכנס לאהל רחל שאלו הספיק ונכנס לאהל רחל היתה שותק' בעלבונה ולא תאמר דבר אשריהן ואשרי ענותנותן כי כל מעשיהן היו לשם שמים.

וכל האי למה כלומר למה השתדלה כל השתדלות הזה.

אלא לאה רוחא דקודשא אתערת נצנצה בה רוח הקדש וידעה דכל הני שבטין וכו' כדוגמ' לא"ה העליונה ודחקת שעתא מרוב תשוקתה להעמידם דחקה השעה ולא המתינה עד בוא תור פקידתו של יעקב אליה והעד לזה כי קראה להם שמות ברזא דחכמתא יש שכ"ר כי החכמה נקראת יש וכמו שנתנו סימן בן ישי חי וי"ש שכר לפעולתה כי ילדה בן עוסק בתורה וכמ"ש ז"ל מאתים ראשי סנהדראות היה יששכר מעמיד וכל אחיהם על פיהם וכל אחיהם מסכימים הלכה על פיהם והוא משיב להם הלכה כהלכה למשה בסיני ואמרו וכל השבח הזה מנין היה לו ליששכר משל זבולון שהיה עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל ליששכר ונותן לתוך פיו ואולי כי גם להכוונה הזו קראו זבולון להיות בית זבול ומחסה לאחיו יששכר כדי שיעסוק בתורה:

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי באורחא וכו' א"ר יוסי בכל זמנא דאנן באורחא קב"ה מרחיש לן נסין כמה פעמים אירע להם מעשה נסים כההוא עובדא דההוא חויא דהוה רהיט אבתריה וכו' וזולתם.

והשתא אורחא דא אוריך לן נתעסק באוריתא וכו' פתח רבי חייא בראשון בי"ד יום לחדש בערב תאכלו מצות אולי היה הזמן ההוא קרוב לחג המצות בתוך ל' יום ששואלין ודורשין בהלכות החג ופתח בכתוב הזה וכתיב שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני עני כתיב האי מלה אתערו ביה חבריא אז"ל לחם עוני לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים. אבל ת"ח יבאר הכתוב ע"ד הסוד כד הוו ישראל במצרים הוו ברשותא אחרא תחת ממשלת הקליפה וכד בעא קב"ה לקרבא לון לגביה יהב לון אתר דלחם עני היא מדתו של דוד כי היא עניה דלית לה מן גרמה כלום כי על שמה קרא עצמו דוד עני והכוונה בזה כי רצה הקב"ה להרגילם מעט מעט ולהעלותם מדרגה אחר מדרגה מן שעבוד הקליפה אל שעבוד העטרת שנקראת לחם עוני ומצ"ה שהיא בערך המצוה כערך הנקבה החסירה אל הזכר השלם מלא ו"ו כי אין בין מצה למצוה רק ו"ו וכבר ידעת סוד הו"ו כי הוא המשפיע לענ"י הנז'. והכוונה כי קודם שיתעלו למדרגת הו"ו הרגילם בסוד המצ"ה ואחר שהורגלו בעבודת העטרת שהוא הלחם עוני והמצה עייל לון בדרגין אחרנין בהטיל עליהם מצות אחרות ובזה העלה למדרג' הו"ו וחזרה המצה מצוה.

הה"ד כי המצוה הזאת כלומר הנה קרא למדת זא"ת מצוה כשמשפיע הו"ו בה.

עד דהוו אזלי שמעו חד קלא שליח מן השמים הזהירם שיטו מן הדרך שהיו יורדים בו לצד ההר ההוא ושיעלו משם לצד ראש ההר לפי שהיו באים קטטן עקימן ולסטים דרך שם מקפחי הבריות שלא יפגעו בהם.

א"ר יוסי ש"מ דקב"ה בעא לנטרא אורחן לפי שלא ראו שום אדם רק קול אומר קרא סליקו לעילא ועאלו בחד טורא בין טורין תקיפין להחבא שם כדי שלא יראום הלסטים.

אזלו יתבו גבי בקיעא דטינרא היה הסלע ההוא חלול ויורד עד הארץ הנקראת ארקא וכבר נתבאר כי ז' ארצות הם זו למעלה מזו יש מקומות חלולים בבטן הארץ נוקבין ויורדין מזו לזו סליק לון חד בר נש דרך הבקע שבסלע תווהו א"ל רבי יוסי מאן אנת אמר מאנשי ארקא אנא וכו' הנה נעשה להם שני מיני נסים האחד להצילם מהקטטן שלא יפגעו בם והשני להדריכם אל המקום ההוא כדי שיראו דבר פלא אדם יוצא מתחת הארץ וזכר ששאל לו ר' יוסי אם האמת ששם בני אדם ואם זורעין וקוצרין ושהשיב לו כן ושאמר לו כי יש שם בני אדם משוני הצורה יותר ממנו והוא עלה דרך שם לדעת מה שם הארץ הזו שאנו דרים בה וא"ל כי שמה ארץ בגין דהכא שריא ארץ החיים מה שאין כן בשאר ארצות כי ג"ע של מטה אינו רק בארץ הזאת שהיא אר"ץ החיי"ם. וכתיב גרסינן ול"ג דכתיב כלומר ועוד ראיה לדבר שהארץ הלזו נקראת ארץ שהרי כתיב ארץ ממנה יצא לחם ובשאר ארצות לא יצא כי אם ממינים אחרים ולא מז' המינין אשר נשתבחה בהם ארץ ישראל. אדהכי עאל לאתריה כי לא היה דעתו בעלותו לכאן רק לדעת שאלתו ומכאן למדנו כי כל דבר המורגל במקום מה לא יסבול ההעתק' ממנו ואפי' למקום משובח ממנו כי הרגל על כל דבר שלטון ולכן שב מיד למקומו.

אמרו ודאי קב"ה בעא לאתערא לן במלה ולא עלה האיש הזה אלא להעיר אותנו אל הכתוב הזה אשר השיבונו אליו בארץ ממנה יצא לחם.

דאוליפנא מסבאי חד מלה עילאה בסוד המדה הנקראת לח"ם והוא זה שהיה אומר בפסח דיהב לון קב"ה לחם דא הא אוקימנא מלה שהרמז בלחם עוני היא העטרת. תו הוה אמר סגולת הלחם הטבעי שהוא משל אל הלחם העליון והוא כי נמצא בטבע כל נולד שלא יבין ולא ישכיל שום דבר עד יאכל לחם ובכן יבחין בין טוב לרע וכן כדוגמת הלח"ם העליון לא ידעו ישראל ולא הבינו שום ענין שכלי אלהי' עד שאכלו והסתופפו בלחם עונ"י ומזה עלו למדרגת לחם אחר יותר מעולה ומשובח ממנו ומאן איהו שמי"ם המשפיע על לח"ם עוני כי הלחם ההוא יקרא לחם ענ"ג שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמי"ם נתעלו ממדרגת לחם עונ"י אל מדרגת לחם מן השמים. אתא רבי יוסי ונשקיה היו ששים ושמחים בשמעם איזה חידוש כמוצא שלל רב עד שהיו נושקים זה את זה ע"ד ישקני מנשיקות פיהו. אמר ודאי על דא אתער וכו' הנה כל המאורע אשר קרה לנו בברחנו מפני הלסטים עד בואנו אצל בקע הסלע כדי שיצא לנו משם האיש ההוא לעוררנו לדבר בסוד הזה קמו ואזלו עד דהוו אזלי חמו תרין דורמסקין חד דכר וחד נוקבא יש מי שפירש שהם פרי אילן ויש מי שפירש שהם מין ירק בפרק כיצד מברכין הנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמי דבר קפרא הביאו לפניו כרוב ודורמסקין ופרגיות נתן בר קפרא רשות לא' מהם לברך קפץ ובירך על הפרגיות וכו' כדאיתא שם והתוספות כתבו פי' רש"י ז"ל דורמסקין פרונ"ס בלעז ולא נראה דבסמוך משמע דמברכין עליה' בורא פרי האדמה וא"כ בורא פרי העץ בעי לברוכי ונראה שהוא מין כרוב. ויהיה מה שיהיה שיהיו פרי אילן או מן ירק אין לך דבר בעולם שאין בו זכר ונקבה ואיפשר כי בדורמסקין הללו ניכר בהם היטב ההבדל שיש בין הזכר והנקבה או שהם גדלים שניהם יחד הזכר בצד הנקבה ולכן נקראים דורמסקין כענין דו פרצופין וע"כ אמר רבי יוסי לית לך מלה בעלמא דלאו איהו דכר ונוקבא כלומר ואינם ניכרים כמו שניכר הדבר באלה הדורמסקין פחת רבי יוסי ואמר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו וכו' מנא ידעת כלומר כי אלו זכר הכתוב שישבה בפתח האהל להמתין עד שיבא לא היה לו לומר ותצא לקראתו אלא ותקם לקראתו אלא מדכתב ותצא משמע שהיתה באהל לפנים וא"כ מי הגיד לה שהיה בא אז לשתצא לקראתו ומנא ידעת כי כל כבודה בת מלך פנימה אלא הא אמרו דגעא חמרא ולאה ידעת ונפקת ליה ירצה כי לא יצאת מהאהל עד שגעה החמור ולכן כתיב יששכר חמור גרם כלומר געיית החמור גרם שתצא אמו לקרא' אביו להביאו האהלה קודם שיכנס לאהל רחל. מאי בדודאי בני כלומ' למה לה לומר כי בדודאי' השכירתו אלא בגין דניחא ליה ליעקב על דא כי ידע כי מה' יצא הדבר אחרי שנתגלגל הדבר ע"י הדודאים לפי שהם מסייעין בדבר וכבר ידעת בסוד היריכי"ם שהם מסייעים והם סוד הכרובים והדודאים ואעפ"י שנוח לו ליעקב שע"י הדודאים נתגלגל הדבר יודע היה סוד הבנים שאינן תלויין אלא במז"ל המזלו"ת אבל הם מסייעים. פתח ואמר מושיבי עקרת הבית כבר קדם ביאור זה הענין למעלה:

אמר ר' יהודה כל אינון שבטים תקונין דלתתא אינהו כלומר תיקונין של העטרת כי בהם בשבטי ישראל מתקשטת וכלהו כגוונא דלעילא כי הם דוגמא לי"ב הוויות למעלה בתפארת כמו שראית בצורת העגולה כי יש לכל שבט הוי מיוחדת. ת"ח כי שכר שכרתיך לנסבא מניה גופא פי' כי היה לה לומר אלי תבא בשכר דודאי בני ומדקאמר' שכר שכרתיך כוונה במחשבתה להמשיך ממנו בדמותו בצלמו כשם שמדתו של יעקב תורה שבכתב כך יוליד בן כמוהו בתורה וזהו כי שכר שכרתיך לך לגופך ממש לאולדא דיוקנך. מהכא מאן דלעי באוריתא אחסין עלמא דאתי היא הבינה שנאמר כי יש שכר לפעולתך וכבר ידעת סוד יש להנחיל אוהבי יש ואחסנתיה דיעקב ידוע שהיא תורה שבכת"ב ונחלה בלא מצרים.